איזהו
נשך פרק חמישי בבא מציעא
סח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ונותן לו שכרו כפועל בטל. אי גרס תנא כפועל בטל א"כ לא
פריק להו בארבעה
זוזי. דהיינו סלע: הכא נמי לא שנא. דהא
א) [לקמן עג:], ב) לקמן
א [מיי' פ"ז מהל' מלוה
חזינן דהיכא דיורד
לספק ונותן מעות סלע לשנה ספק יהיו בה
גרסי' במתני' בטל פירש בקונטרס כפועל בטל מאותה
קח:, ג) [לעיל סה.],
הלכה ב טוש"ע חו"מ סי'
ד) לעיל לא: בכורות כט:,
קז סעי' ג]:
פירות ספק לא יהיו בה פירות הוו זביני מעיקרא ומיפרק בהכי:
מלאכה דבטל מינה היינו שאם היה עושה תחלה מלאכה כבידה
עו ב מיי' שם סמג לאוין
ה) אבל בספרים שלנו ל"ג
התם לאו הלואה. בפדיון תליא מילתא
ומרויח הרבה וזאת היא קלה אומדים כמה יניח משכרו לעשות
ורחמנא אוקמיה אהאי פדיון
❖
לעיל הא לאו בטל הוא ר"מ,
קצג טור י"ד סי'
ואמר בהכי נפרוק: דלא מצי מסלק
מלאכה זו שזהו יותר ממה שנותנין
עז ג מיי'קעפבי:"ב מהלכות
ליה. כל שנתו ואפילו באתרא
לעשות כי אין אדם מניח מריוח גדול
קא פריק לה בארבעה
זוזי הכא נמי לא שנא
שכנים הלכה ט סמג
הגהות הב"ח
דמסלקי: דשכונה גביה. אין שכן
אלא מעט אע"פ שבא לו בטורח
ומאן דאסר אמר לך שדה אחוזה הקדש היא
עשין פב טוש"ע ח"מ סי'
(א) גמ' כמה עידנים
קעה סעיף נח טור י"ד סי'
יותר ולפירושו אתיא מתניתין כר'
קרוב ממנו ואם בא הלוה למוכרה
ורחמנא אוקמיה אפדיון הכא הלואה היא
והדר חכרה שפיר דמי
קעב:
שמעון דאמר נותן לו שכרו משלם
אין בבעל מצריה שכן טוב לקנותה
עח ד ה מיי' פ"ה
כדי שלא תנעול דלת בפני
ומיחזי כרבית אמר רב אשי אמרו לי סבי
כזה: טרשא דרב פפא. דאמר לעיל
ולא כר' מאיר וקשה לפירושו דקאמר
לוין ולאו מלתא היא:
מהלכות מלוה ולוה
דמתא מחסיא סתם משכנתא שתא למאי
א)א
(ב) רש"י ד"ה דזקפי וכו'
הלכה י סמג לאוין קצו
בגמ' אבל סיפא דנפיש טרחא אימא
(דף סה.) שכראי לא פסיד כו' לית
מבעלי בתים: (ג) ד"ה
טוש"ע י"ד סי' קעז סעיף
נפקא מינה ב דאי אכיל לה שתא מצי מסלק
לא סגי ליה כפועל בטל והשתא
הלכתא כוותיה כדאמרן מאי חזית
אין מושיבין וכו' שהרי
כד:
ליה ואי לא לא מצי מסלק ליה ואמר רב
עט ו ז מיי' שם הלכה טו
והלא לפי מה שהיא כבידה נוטל יותר
דאזלת בתר דידך זיל בתר דידהו:
כשהם נישומין עליו:
(ד) תוס' ד"ה אבל וכו'
ועיין במ"מ סמג שם
מחוזנאי. בני מחוזא: דזקפי רווחא
אשי אמרו לי סבי דמתא מחסיא מאי
אמאי ס"ד דלא תסגי כפועל בטל
ב)
❖
שנותן לו שכרו:
טור ש"ע י"ד סי' קסד
אקרנא. שקונים פרגמטיא (ב) בעלי
ועוד דקתני בתוספתא (פ"ד) המושיב
משכנתא דשכונה גביה למאי נפקא מינה
סעיף א וסי' קעב סעיף ב:
פ ח מיי' שם הלכה ט
בתים ונותנין לתגרים למחצית שכר
את חבירו בחנות למחצית שכר נותן
$ג לדינא דבר מצרא אמר רבא לית הלכתא
סמג שם טוש"ע י"ד
ושמין כך וכך שכר יהיה בהן וזוקפין
לו שכרו כפועל בטל דברי ר"מ
גליון הש"ס
לא כטרשי פפונאי ולא כשטרי מחוזנאי ולא
סי' קעז סעיף ב:
משמע דמתני' אתיא כר' מאיר
מחצית שכר עם הקרן וכותבין בשטר
[א]
פא ט מיי' שם ופ"ח
גמ' לדינא דבר מצרא.
כחכירי נרשאי כטרשי פפונאי כטרשי ג)דרב
ולכך נראה לפרש כפועל בטל [ב]
פלוני חייב לפלוני כך וכך לזמן
עי' לקמן דף עג ע"ב
מהל' שותפין הלכה
פפא שטרי מחוזנאי דזקפי ליה לרווחא אקרנא
תוס' ד"ה נטר: מתני'
א סמג שם וסי' פב טוש"ע
ד
פלוני: וכי אתו לקמיה. ואמרי ליה
היינו כיושב ובטל לגמרי והשתא א"ש
❖
אין מושיבין חנוני. עיין
שם:
וכתבי ליה בשטרא מי יימר דהוה רווחא א"ל
לא הוה רווחא מהימן להו: תינח
צריכותא דגמרא ומתניתין אתיא כר'
לקמן דף קד ע"ב תוס'
❖
מר בר אמימר לרב אשי אבא עביד הכי וכי
היכא דאיתיה לדידיה. אם יהא אביך
מאיר והא דקאמר בגמ' רבי מאיר
ד"ה האי:
קיים לזמן הפרעון שהוא חסיד
בין מרובה בין מועט היינו כלומר
תורה אור השלם
אתו לקמיה מהימן להו א"ל תינח היכא
ה
ומאמינם ומה אם ימות היורשין יגבו
בין היה עוסק במלאכה מרובה בין
1 יֵשׁ רָעָה רָאִיתִי תַּחַת
דאיתיה לדידיה אי שכיב ונפל שטרא קמי
הגהות הגר"א
הכל: חכירי. המקבל שדה מחבירו
היה עוסק במלאכה מועטת לעולם
הַשָּׁמֶשׁ כִּשְׁגָגָה שֶׁיֹּצָא
יתמי מאי הוי כשגגה שיוצא' מלפני השליט
1
[א] תוס' ד"ה ונותן.
מִלִּפְנֵי הַשַּׁלִּיט:
בעשרה כורין לשנה בין תעשה הרבה
נותן לו כפועל בטל ר"ש אומר נותן
❖
משמע דמתני' כו'. נ"ב
ונח נפשיה דאמימר ו חכירי נרשאי דכתבי
קהלת י ה
בין תעשה מעט: חכירי נרשאי.
לו שכרו משלם שאומדים כמה היה
וכ"כ הרי"ף ועמש"ל וע'
הכי משכן ליה פלניא ארעיה לפלניא והדר
במלחמות: [ב] שם כפועל
שהיו בעלי בתים מלוים מעות
רוצה ליטול וליבטל ממלאכה כבידה
בטל היינו כו'. נ"ב ר"ל
חכרה מיניה אימת קנאה דאקנייה נהליה
מוסף רש"י
לעניים על שדותיהן וחוזרים וחוכרים
שהיה עוסק ויעסוק במלאכה קלה
שמשלם לו על המלאכה
והאידנא דקא כתבי הכי קנינא מיניה
אותם להם בכך וכך כורין לשנה:
כזו דהיינו טפי מר' מאיר והא דקתני
עד שיהו משולשין.
ראשונה ולא על העסק
כלל וכ"כ סמ"ג והרא"ש
שיגיעו לשליש שנותיהם
אימת קנייה. מלוה להך שדה
ושהינא כמה (א) עידני והדר חכרה כדי שלא
בתוספתא בסיפא בתר מילתיה דרבי
ועתוס' דבכורות כ"ט ב'
וגמרה גדילתם, דהכי שביחי
דאקנייה נהליה לבעלים בתורת
מאיר ור' שמעון אומר נותן לו שכרו
תנעול דלת בפני לווין שפיר דמי ז ולאו מלתא
ד"ה כפועל כו' אלא הי"ל
ומעלי למיכל (סנהדרין סה:
היא: מתני' $ אין מושיבין חנוני למחצית
חכירות נמצא נוטל רבית קצוצה
משלם אבל אינו דומה עושה מלאכה
שנותנין כו' אבל הטור
עי"ש).
ח
מפרש להיפך שנותן לו על
שהרי אין טורח בה ואף אם תלקה
ליושב בטל יושב בחמה ליושב בצל
שכר ולא יתן מעות ליקח בהן פירות למחצית
העסק ולא על המלאכה
לא יפסיד מחכירותו כלום: שהינא
לאו בטל לגמרי אלא מאותה מלאכה
ראשונה ועבתוס' שם ור"ח
שכר אלא אם כן נותן לו שכרו כפועל
כמה עידנין. ביד המלוה ועשה הוא
החמורה ומיהו לעיל בסוף אלו
פי' שם כמות כו' וכן פי'
אין מושיבין תרנגולין למחצה ואין שמין
הרשב"א וכ"כ במלחמות
ט
ואכל בנכייתא והדר חכרה מיניה:
מציאות (דף לא: ושם) גבי השבת
שכן הוא פי' הרי"ף אבל
עגלין וסייחין למחצה אלא אם כן נותן לו
שפיר דמי. כדי שלא תנעול דלת
אבידה דקתני נוטל שכרו כפועל בטל
סמ"ג כתב שרי"ף מפרש
שכר עמלו ומזונו אבל מקבלין עגלין
כפי' רש"י ומפרש דברי
דכיון דשהייה גביה ואכל תלת שנין
נראה כפי' הקונטרס מדפריך התם
ר"ש כמ"ש תוס' אליבא
מה לי עבד בה איהו ומה לי חכריה:
הא לאו בטל הוא ה) משמע דפריך
וסייחין למחצה ומגדלין
אותן עד שיהו
דר"מ (ועמ"ש רבינו בח"מ
ולאו מילתא היא. דאפילו שהייה נמי
משום דמשמע ליה ברייתא דקתני
סי' רס"ה ס"ק ג' ו'):
משולשין וחמור עד שתהא טוענת:
[ג] שם לכך נראה כו'.
גמ' תנא כפועל בטל
אסור דרבית גמורה היא שאין כאן
כפועל בטל שנותנים לו כמו שירצה
מאי כפועל בטל
ד)
נ"ב אבל בבכורות פי'
ספק כעושה ואוכל שפעמים שמוציא
פועל לישב וליבטל לגמרי [ג] לכך נראה
ההיא דאלו מציאות כמו
אמר
מתני'
אין מושיבין
ואינו נוטל:
לפרש התם הך דמשני אביי כפועל
כאן אבל כאן חזרו בהן
ופי' כפירש"י וע' סמ"ג
חנוני למחצית שכר. לא יאמר בעל הבית לחנוני הרי פירות נמכרים
בטל מאותה מלאכה דבטיל מינה כדפי' בקונטרס וא"ת אם כן הוא
שם וכ"כ הטור בח"מ סי'
בשוק ארבע סאים בסלע ואתה מוכרן בחנות פרוטה פרוטה
נוטל שכרו על השבת אבידה ובהכונס (ב"ק דף נו:) אמרינן דטעם
רס"ה והרב אבל הרמב"ם
ומשתכר סאה הילך פירות ושב ומכור תמיד והריוח נחלוק. וטעמא
דשומר אבידה הוי כשומר חנם משום דמאי הנאה קא מטי ליה וע"כ
וש"ע כתבו שם כפי' תוס'
דבכורות ולענין בכורות כ'
דמילתא משום דאמרינן לקמן (דף קד:) הך עיסקא פלגא מלוה
לא קאמרי רבנן טעינה בשכר אלא משום דא"כ לכתוב רחמנא
הרא"ש וטור סי' שי"ב
ופלגא פקדון סתם המקבל פרגמטיא למחצית שכר מקבל עליו אחריות
טעינה ולא בעי פריקה וי"ל דאין לחוש אם נוטל שכר כיון שעוסק
כפי' תוס' כאן ושם לענין
חצי הקרן באונסין וזולא הלכך ההיא פלגא כיון דמיחייב באונסין
במלאכה אחרת ומפסיד דהא אם היה שם בית דין היה מתנה ליטול
רבית:
מלוה הוא אצלו שהרי שומא היא אצלו במעות כשער השוק
כל מה שמפסיד ועכשיו דליכא ב"ד למה לא יטול כל טרחו ובפרק עד
ודינו ליטול חצי שכר נמצא מתעסק בחציו של בעל הבית שהוא פקדון
כמה (בכורות דף כט: ושם ד"ה כפועל) נמי דקתני נוטל שכר לדון כפועל
אצלו בשכר המתנת מעות המלוה לפיכך אסור: אלא אם כן נותן לו
בטל התם נמי י"ל כפ"ה כיון שמתבטל ממלאכתו יכול ליטול שכר:
אלא אם כן נותן לו שכר עמלו ומזונו. הכא לא שייך למיתני
שכר עמלו. בחצי: אין מושיבין תרנגולין למחצה. לשום ביצים בדמים
לבעל התרנגולת להושיבה עליהם לגדל אפרוחים למחצית שכר מה
כפועל בטל דאין מתבטל להאכילה ולהשקותה אלא רגע
שיהיו האפרוחים שוין יותר על דמי הביצים דהואיל וזה מקבל עליו
אחד ביום אבל חנוני כל עסקו בכך דתניא בתוספתא (פ"ד)
המושיב חנוני בחנות אם היה אומן לא יעסוק באומנתו:
אחריות חצי דמי הביצים אם יתקלקלו או אם ימותו הוה ליה פלגא
אבל
מקבלים עגלין וסייחין. תימה מאי קמ"ל פשיטא כיון
מלוה שהרי (ג) נישומין עליו בדמים מעכשיו דמיהן עליו במלוה ונמצא זה
מגדל את חציו השני בשכר המתנת מעותיו: ומזונו. מזון שהוא מוציא
דאין מקבל עליו אחריות ואי משום דבעי למיתני ומגדלין
באפרוחים: ואין שמין עגלים וסייחים למחצה. עכשיו הן שוין כך וכך
אותן עד שיהיו משולשין זה היה יכול להשמיענו ברישא לאחר
קבלם עליך לגדלם שנתיים למחצית שכר ולמחצית הפסד אם ימותו:
(ד) שנתן שכרו ויש לומר דקמשמע לן דבסתמא אין מקבל עליו שום
אבל מקבלים עגלים וסייחים. קטנים בלא שומא שאם ימותו לא
אחריות ולא הוי עסקא כיון דבתחלה כשקבל עגלים לא שמו
ישלם כלום ואם יחיו יחלקו ביניהם: לכשיהיו משולשים. לכשיעמדו על
אותם אלא לאחר שגדלו ובאין לחלוק השבח אז שמין אותם כמה
שליש גדילתן שליש שור ושליש סוס אז יחלקו: וחמור. מגדלה עד שתהא
השביחו ולהכי תנא ברישא שמין ובסיפא מקבלין וכששמין בשעת
טוענת משאוי. כך היה מנהגם לגדלם קודם חלוקה: גמ' ה"ג תנא
קבלה בסתם מקבל עליו חצי האחריות כמו בשאר עסקא:
כפועל בטל. ובמתניתין לא גרסינן בטל: כפועל בטל. משמע כמה
איכא
אדם רוצה ליטול ולישב בטל: מאי כפועל בטל. הלא אין יושב ובטל שהרי טורח להוליך ולהביא פירות לחנות ולמכור ולקבל מעות ולמדוד הפירות:
אמר