סח:
איזהו
נשך
פרק חמישי בבא מציעא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
איכא ביצים
מוזרות. דשרו באכילה כדאמרינן
אמר אביי כפועל בטל של אותה מלאכה דבטל מינה. אם היה
באלו טריפות
פב
א) [לקמן סט:], ב) לעיל כז.
א מיי' פ"ה מהל'
❖
(חולין דף סד:) ביצים מוזרות נפש היפה
תאכלם וליכא
נגר או נפח כמה אדם רוצה ליטול ליבטל ממלאכה כבידה כזו
מלוה ולוה הלכה ט
[ב"ק מח.],
ופ"ו מהלכות שותפין
למימר לא מצא ביצים מוזרות ילך לביתו ריקן דביצים מוזרות שכיחי
ולעשות מלאכה קלה: ר' יהודה מיקל טפי מדר' מאיר דר' מאיר
הלכה ב ופ"ח הלכה א
מקום שרגילין להעלות
טובא הלכך אפילו כי לא מצא שרי:
בעי שיפסוק לשום שכר ומיהו בכל מה שיאות לקבל עליו בשכרו
סמג לאוין קצו טור שו"ע
הגהות הב"ח
שכר כתף למעות לבהמה מעלין כו'
בין רב בין מעט הא קביל עליה ורבי
י"ד סי' קעז סעיף ב:
פג ב מיי' פ"ח מהלכות
(א) גמ' דנפיש טרחיה.
רשב"ג אומר כו'. כך כתוב בתוספתא
יהודה לא בעי שיפסוק לשום שכר
אמר אביי כפועל בטל של אותה מלאכה
א
מלוה הלכה יד:
נ"ב עיין בב"ב דף קמד
אלא יטבול עמו בציר כאחד מן השוק:
(פ"ה ע"ש) וכן גרס בקונטרס אבל
❖
פד ג מיי' פ"ח מהלכות
דבטל מינה וצריכא דאי תנא חנוני חנוני
ע"א:
שותפין הלכה ד סמג
גרוגרת. תאנה יבשה: משלם.
ברוב ספרים גרסינן בתר לבהמה
הוא דסגי ליה כפועל בטל משום דלא נפיש
עשין פב טוש"ע י"ד סי'
כפועל בטל: ולא כל דבר שאינו
מעלין ולהעלות ולדות בשכר עמלו
קעז סעיף כא:
טרחיה אבל מעות ליקח בהן פירות (א) דנפיש
הגהות הגר"א
עושה ואוכל. אבל עושה ואוכל כגון
ומזונו מעלין ומצינן למימר דרשב"ג
פה
ד מיי' שם הלכה ג
טרחיה אימא לא סגי ליה כפועל בטל ואי
[א] תוס' ד"ה מקום.
דלא כרשב"ג ע"ש
לא פליג אלא ארישא כדאמר במילתיה
פרה החורשת וחמור הטוענת משאוי
ור"ח גריס כו'. נ"ב וכ"ה
בכ"מ:
תנא מעות ליקח בהן פירות הוה אמינא התם
דאין נותן לו שכר כתף למעות אבל
פעולתן הוא שכר עמל ומזון:
פו
ה ו מיי' שם
גירסת רי"ף ורא"ש וש"פ:
הוא דבעי כפועל בטל משום דנפיש טרחיה
ושוטפות. כשעוברין בנהר המים
אסיפא למקום שנהגו להעלות ולדות
[ב] שם פי' אם כו'. נ"ב
פ"ו הלכה ג ועיין
פי' בתוספת הרא"ש
בהשגות ובכ"מ סמג שם
אבל חנוני דלא נפיש טרחיה אימא סגי ליה
בשכר לא פליג אי נמי כל שכן דפליג
שוטפין מן הגיזה והוא נוטלה:
דלטובת הנותן אבל הטור
טוש"ע י"ד סי' קעז סעיף
ומורטות. כשעוברות בין הקוצים:
בסיפא דהא אמאי איצטריך ת"ק
במשהו בעלמא דאפילו לא טבל עמו אלא
❖
פי' לטובת המקבל ועוד
ד וסעיף כה:
ותנא קמא גיזה וחלב לא ספק בשכר
למיתני סיפא כיון דתנא רישא אלא
פי' הטור דשכר כתף מה
בציר ולא אכל עמו אלא גרוגרת אחת זהו
שמוליך המקבל בכל פעם
עמלו ומזונו. בתמיה. וכי גיזה של
איצטריך לאשמועינן שלא תאמר
שכרו צריכא: (כמה עיזי ותרנגולין מעלין
למכור בשוק נותן למקבל
מוסף רש"י
מנהג חמור כ"כ שמעלין ולדות בשכר
רחלים וחלב העזים אינו מספיק
וכ"כ בש"ע (ועמ"ש רבינו
סימן) תנו רבנן כמה הוא שכרו בין מרובה
לשכר עמל ומזון: בגיזה וחלב כ"ע
יכול לשנות אם כן לרשב"ג דיכול
כפועל בטל של אותה
ביו"ד סי' קע"ז ס"ק
ובין מועט דברי ר' מאיר רבי יהודה אומר
מ"ד): [ג] שם ד"ה אי.
מלאכה דבטל מינה.
לא פליגי. אם נאות בעל הבהמה
לשנות ברישא כ"ש בסיפא [א] ור"ח
כמה אדם רוצה ליטול
וקשה כו'. נ"ב אבל דעת
אפילו לא טבל עמו אלא בציר ולא אכל עמו
שלא לחלוק בהן: בנסיובי. מי
גריס מקום שנהגו להעלות שכר כתף
ולפחות משכרו ליבטל
הרמב"ם וש"ע כן הוא
אלא גרוגרת אחת זהו שכרו ר' שמעון בן
למעות מעלין לבהמה מעלין להעלות
פסולת החלב שקורין משג"א:
ממלאכה זו כבדה שהוא
דהברירה הוא ביד המקבל
עוסק בה ולעסוק במלאכה
ודלא כהראב"ד שהברירה
ותותרי. שטיפת ומריטת הרחלים.
ולדות כו' [ב] פי' אם היו פירות כבר
יוחאי אומר נותן לו שכרו משלם תנו רבנן
קלה כזו, הכל לפי כובד
ביד הנותן וערש"י ק"ד ב'
מונחין בחצר המקבל מעלה לו פירות
תותרי תרגום של נושרין דנתרי ע"י
אין שמין לא את העזים ולא את הרחלים ולא
המלאכה וריבוי שכר, יש
ד"ה חד עסקא כו' וכ"כ
מלאכה שטורחה קל ושכרה
הרי"ף ורא"ש שם וש"פ
שטיפה ומריטה: משכרת אשה
כשער שבשוק ומעלה עליהם שכר
כל דבר שאינו עושה ואוכל למחצה ר' יוסי
ודלא כרבותיו של רמב"ם
רב או חילוף (לעיל לא:)
לחברתה תרנגולת בשני אפרוחין.
כתף שהיו צריכין להביא פירות מביתו
שכ' להיפך פלגא באגר כו'
דאם היה נוקב מרגליות
ברבי יהודה אומר שמין את העזים מפני
לשנה: אשה שאמרה כו'. אשה שיש
של הנותן לביתו של מקבל כדתניא
ורוב הפוסקים הסכימו
שעבודתה נוחה לעשות
שחולבות ואת הרחלים מפני שגוזזות ושוטפות
לרש"י וכמש"ש האי עסקא
ושכרו מרובה, אם אומר לו
היו פירות מופקדין אצלו מעלה לו
לה תרנגולת מותרת לומר לבעלת
פלגא כו' והרמ"ה פי' כאן
טול כך וכך ותבטל היום
ממלאכה, אינו פוחת משכרו ורשב"ג
ומורטות ואת התרנגולת מפני שהיא עושה
לא בעי שכר
במעות:
הביצים בלשון שכירות תני לי ביצים
שרואין היאך כתוב בשטר
ואוכלת ותנא קמא גיזה וחלב לא ספק לשכר
עמלו ומזונו. פשיטא דשכר מזונו
ואושיב תרנגולת עליהם ואטרח
אם כתוב דיהיב מרי עסקא
אלא דבר מועט, שהרי נוחה
למקבל פלגא באגר ובהפסד
ואין בה טורח, ואי מלאכה
עמלו ומזונו בגיזה וחלב כולי עלמא לא
בעי למיתב דהיאך יהיו גללים שכר
באפרוחים ואטול שני אפרוחים בשכרי.
אז הברירה לנותן ואי כתוב
קשה היא כמו נגר, אם
מזונו אלא מעמלו גרידא פריך דאפילו
אבל בלשון חלוקה פליגי בה וקאסר
פליגי כי פליגי בנסיובי ותותרי תנא קמא
למשקל פלגא כו' למקבל
אומר לו אתה נוטל עכשיו
❖
עם אמו הרבה פעמים צריך שכר
רבי שמעון דכל לשון חלוקה עסקא
(וע"ש בס"ק י"ז):
שלשה זוזים טול זוז והבטל
סבר לה כר' שמעון בן יוחי דאמר נותן לו
כתף: הא איכא גללים. ובפרק
היום מאותה מלאכה ועשה
היא וקרובה להפסד כשכר וכיון
שכרו משלם ר' יוסי ברבי יהודה סבר לה
מלאכה קלה זו, נוח לו
אלו מציאות (לעיל דף כז.) גבי שה
דאחריות חצי ביצים עליה אשתכח
להבטל וליטול זוז, והכא נמי
כאבוה דאמר אפילו לא טבל עמו אלא בציר
לעזי רש"י
דאבידה פריך ואימא לאתויי גללים
פלגא מלוה אבל בלשון שכירות אין
כי ההוא אגרא יהיב ליה
ולא אכל עמו אלא גרוגרת אחת זהו שכרו
שהרי מבטלו ממלאכתו,
משג"א [מישג"א]. נסיוב
ומשני דסתם גללים מפקר להו התם
אחריות הביצים על בעלת התרנגולת:
וכוליה אגרא לא יהיב ליה
החלב.
תנו רבנן משכרת אשה לחברתה תרנגולת
איכא ביצים מוזרות. שאינן קולטות
לכ"ע מחיל להו בשביל השבת קרן
ב
שהרי אינו עסוק במלאכה
בשני אפרוחין אשה שאמרה לחברתה
קשה אצלו (בכורות כט:).
אבל הכא דצריך ליתן שכר רוצה הוא
אפרוח ונוטלתן בשכרה והן מותרות
שמין עגל עם אמו. ואין
להיות פטור ע"י גללים:
באכילה דאמרינן בשחיטת חולין
תרנגולת שלי וביצים שליכי ואני ואת נחלוק
צריך ליתן שכר עמל ומזון
אי
פלגא באגר תרי תילתי בהפסד
(חולין ד' סד:) ביצים מוזרות נפש היפה
לעגל אלא לאם (לקמן סט:).
באפרוחין רבי יהודה מתיר רבי שמעון אוסר
אי פלגא בהפסד תרי תילתי
תאכלם. ור' יהודה לטעמיה דאמר
ורבי יהודה לא בעי שכר עמלו ומזונו איכא
באגר. כך גרס בקונטרס ולגירסא
אפילו טבל עמו בציר זהו שכרו ור'
ביצים מוזרות תנו רבנן גמקום שנהגו להעלות
זו קאי רישא אנותן וסיפא ארב
שמעון לטעמיה דאמר נוטל שכרו
שכר כתף למעות לבהמה מעלין ואין משנין
משלם: ה"ג מקום שנהגו להעלות
עיליש המקבל ואי גרסינן פלגא באגר
ממנהג המדינה רבן שמעון בן גמליאל
שכר כתף למעות לבהמה מעלין.
תרי תילתי בהפסד ואי פלגא בהפסד
אומר שמין עגל עם אמו וסיח עם אמו
תילתא באגר אז קאי הכל אנותן
מקום שנהגו שהשם עגלים וסייחים
א)
ואפילו במקום שנהגו להעלות שכר כתף
ואי גרסינן פלגא באגר תילתא
קטנים למחצה לחבירו נותן לו מעות
בהפסד ואי פלגא בהפסד תרי
בשכר שמוציאן ומכניסן על כתיפו
למעות ורשב"ג לא בעי שכר עמלו ומזונו
מעלין: עם אמו. דליכא טרחא
תילתי באגר אז קאי הכל ארב עיליש
איכא גללים ואידך גללים אפקורי מפקיר
ב) ד
[ג] וקשה וכי שוטה הנותן לעשות כזה
לאפוקי ולעיולי לפי שנמשך אחר אמו
להו: אמר רב נחמן הלכה כרבי יהודה
למקבל ולתלות בדעתו דכשיראה
ובלא עמל ומזון כי אמו עושה ואוכלת
והלכה כרבי יוסי ברבי יהודה והלכה כרבן
הפסד יאמר אני רוצה פלגא באגר
ואין צריך להעלות לו שכר כתף:
שמעון בן גמליאל בני רב עיליש נפק עלייהו
ואפילו במקום שנהגו להעלות.
ועליך תרי תילתי בהפסד ואם יראה
ההוא שטרא דהוה כתיב ביה פלגא באגר
לעגלים וסייחים הנישומין לבדם:
ריוח יאמר אני רוצה פלגא
הפסד
פלגא בהפסד אמר רבא רב עיליש גברא
כרבי יהודה. בטבל עמו בציר:
ושני שלישי ריוח והרי כאילו
התנה
ה
כרבי יוסי ברבי יהודה. בנסיובי
שמקבל הנותן עליו תילתא
באגר
רבה הוא ואיסורא לאינשי לא הוי ספי מה
ו
ותותרי: נפק עלייהו שטרא. שקיבל
ושני תילתא בהפסד ויש לומר
נפשך אי פלגא באגר
תרי תילתי בהפסד
אביהם עסקא פלגא באגר ופלגא
דשמא זמן אחד קבוע להם
שתוך
אי
בהפסד: לא הוי ספי. לא היה מאכיל
אותו זמן יברר רב עיליש איזה
רבית לבעל הבית דאי קביל עליה הכי ריביתא הוא דקטרח בפלגא
מהם שירצה אי נמי רבא היה תמיה על לשון השטר דאי פלגא
דפקדון משום פלגא דמלוה אלא ודאי שטרא הכי מפרשי' ללישניה
באגר הוה לו לכתוב תרי תילתי בהפסד כו' ור"ח גרס נפק עלייהו
שקיבל עליו איזו מהם שירצה: אי פלגא. יקבל הנותן באגרא יקבל
שטרא דכתב ביה פלגא באגר ובהפסד ולא גרס ופלגא בהפסד וכן
עליו אחריות ההפסד יותר ממחצית כגון תרי תילתי דהשתא ליכא
רבינו משולם והשתא מדקדק דעל כרחך האי פלגא דכתב בשטר לא
קאי אלא אבאגר ולא אהפסד דהא כיון דפלגא באגר בעינן תרי תילתי
רבית דהשתא ליכא אלא תילתא מלוה דלא קיבל עליה רב עיליש אלא
תילתא באחריותו וקשקיל פלגא באגרא והוה מאי דשקיל באגרא
בהפסד דאי פלגא קאי נמי אהפסד אם כן הוה בעינן תרי תילתי באגר
אלא ודאי האי שטרא הכי קאמר פלגא
באגר ותרי
תילתי בהפסד:
טפי מתילתא שכר עמלו לטרוח שהוא עוסק בשני שלישי פקדון:
אלא
אי