איזהו
נשך פרק חמישי
בבא מציעא
סט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אלא
שיטה איתמר. אומר ר"ת דמכ"מ הלכה
אי פלגא בהפסד.
כלומר פלגא בהפסד
דכתב בשטרא הכי קאמר
כרשב"ג [ו] דהא
פז א מיי' פ"ו מהלכות
א) [מאי אבל דקאמר כצ"ל],
דאם ירצה רב עיליש יטול תרי תילתי באגר ויקבל עליו חצי ההפסד
אמרינן (גיטין דף עה.) כל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו
ב) [בכורות כו:], ג) [לקמן
שותפין הלכה ב ופ"ח
ע"ב], ד) ס"א דידיה,
שם הלכה א ועי' בהשגות
דאיכא שכר עמלו במאי דשקיל טפי באגרא ממה שמגיע לחלק
הלכה כמותו ואין נראה דהא רב ושמואל בעו או לקצוץ דינר או
ה) בס"א: וכי עכשיו, ו) צ"ל
ובכסף משנה סמג עשין
פלגא דמלוה: שיטה איתמר. הכי אמר רב נחמן ר' יהודה ורבי
ריש עגלא
לפטומא ור' שמעון בן גמליאל לא בעי אלא גללים
❖
כי,
פה ולאוין קצג טוש"ע י"ד
וליכא למימר דהיינו דוקא בעגל עם
יוסי בנו ורבן שמעון כולן בשיטה
סי' קעז סעיף ב:
(ב)
פח ב מיי' שם פ"ח הלכה
אחת אמרו דבריהם: מותר [ד] שליש
אמו דלא נפיש טירחא דהא ר' יוסי
אי פלגא בהפסד תרי תילתי באגר אמר
א סמג שם:
הגהות הב"ח
בשכרך. השם עגל למחצה בשכר
בר' יהודה אמר לעיל (דף סח:) אפילו
פט ג ד ה מיי' שם ופ"ו
רב כהנא אמריתא לשמעתא קמיה דרב
(א) גמ' א"ל ר"א תא
שם הלכה ב סמג שם
ובהפסד ואמר לו מה שיביא יותר על
בבהמות גדולות דסגי בנסיובי
זביד מנהרדעא ואמר לי דלמא רב עיליש
נפלגיה לרישא: (ב) רש"י
טוש"ע שם:
שליש דמיו של עכשיו טול בשכרך וכל
ותותרי דסבר לה כאבוה וגם רבינו
צ ו ז ח ט מיי' שם פ"ח
ד"ה שיטה וכו' ורבן
טובל עמו בציר הוה ואמר רב נחמן הלכה
השאר נחלוק בשוה: מותר. דהא קיבל
חננאל פירש דכל כי האי גוונא
❖
שמעון בן גמליאל כולן:
הלכה ד סמג שם
כר' יהודה אמר ליה לאו הלכתא איתמר
טוש"ע שם סעיף כג:
שנאמר שיטה לית הלכתא כחד
עליה מספק ואע"ג דזימנין דליכא מותר
צא י כ מיי' שם פ"ה
אלא שיטה איתמר הכי נמי מסתברא דאי
שליש: ריש עגלא לפטומא. המקבל
מינייהו אלא כרבי שמעון דאמר
הלכה ט סמג שם
הגהות הגר"א
לא תימא הכי למה ליה למיחשב ולמימר (שם) נותן לו שכרו משלם: טוש"ע ח"מ סי' קעו סעיף
עגל לפטמו למחצית הראש יטול כולו
אמר רב מותר שליש בשכרך
❖
[א] גמ' והאמר רב ריש
יז [וסעיף יח]:
הלכה הלכה לימא הלכה כר' יהודה דמיקל
לחלקו בשכר עמלו ומזונו והשאר
עגלא. נ"ב הרמב"ם מפרש
מותר. וא"ת והא צד אחד
חולקין בשוה: מאי לאו דאמר ליה כו'.
מכולהו אמר רב מותר שליש בשכרך הרי
בהתנה מתחלה דאל"כ הא
ואשמועינן רב דאי ליכא מותר שליש
ברבית הוא דשמא לא ימצא מותר
צריך ליתן כפועל: [ב] שם
זה מותר ושמואל אמר לא מצא מותר שליש
מוסף רש"י
כי קאמר כו'. נ"ב וכתב
נשקול ריש עגלא: כי קאמר רב. הרי
שליש ורב לית ליה דר' יהודה דשרי
ילך לביתו ריקן אלא אמר שמואל קוצץ לו
טיפולה. טרחתה (בכורות
הרמב"ם דה"ה דשמואל
א
זה מותר אע"ג דזמנין ליכא מותר
צד אחד ברבית דאמר לעיל (דף סג.)
כו:). מפני ששיניה
דאמר קוצץ כו' נמי איירי
דינר וסבר רב אין קוצצין לו דינר [א] והאמר
שליש: כגון דאית ליה בהמות. למקבל
עושין אמנה בפירות ואין עושין
דקות. ואינה יכולה לאכול
דוקא בכה"ג דאית כו' אבל
רב ריש עגלא לפטומא מאי לאו דאמר ליה
הטור מפרש בל"ל עסק
עשב ואם לא תהא עם האם
ב
דיש עליו לטרוח לפני בהמותיו ובשביל
אמנה בדמים ומשמע לעיל דהיינו
אחר אלא שהתנה מתחלה.
תמות (שם).
מותר שליש בשכרך לא דקאמר ליה אי
בהמה אחת עמהם אין טרחו נוסף:
דלא כרבי יהודה ועוד דאפילו לרבי
וסמ"ג ג"כ מפרש ריש
מותר שליש אי ריש עגלא לפטומא איבעית
דאמרי אינשי גביל לתורא גביל
יהודה לא שרי בכי האי גוונא אלא
עגלא וקוצץ בל"ל עסק
אחר אלא באדם בטל:
לתורי. באותו טורח שאתה מגבל
כשיש ביד לוה או מלוה לעשות צד
אימא כי קאמר רב מותר שליש בשכרך
[ב] ג
[ג] שם מאן פלג כו'.
סובין ושעורין לפני שור אחד אתה
אחד שלא יהיה רבית ויש לומר דהכא
מותר כגון דאית ליה בהמה לדידיה דאמרי
נ"ב פי' הרמב"ם וטוש"ע
ולכן אינו נוטל מחצה
יכול לגבל לפני שנים: ויהיב ליה
אקילו רבנן משום דשכיחי טובא שיהא
אינשי גביל לתורא גביל לתורי ר' אלעזר
ד
מותר שליש: דאמרי אינשי גביל
בשל חבירו וכ"כ הרשב"א
לאריסיה. למחצה בשכר והפסד: אי
ונ"י בשם רש"י אבל בשם
מהגרוניא זבין בהמה ויהיב ליה לאריסיה
לתורא גביל לתורי. וא"ת מהאי
משתתפת בהדיה. אילו נתת חצי
תוס' כ' דלעולם נוטל ושני
מפטים ליה ויהיב ליה רישא באגריה ויהיב
דברים אמר ראשונה לבטל
המעות והיית שותף בבהמה היה
טעמא לשתרי אפילו לית ליה בהמה
החלוקה שניה לפוטרו
פלגא רווחא אמרה ליה דביתהו אי
נותן לך אף האליה כולה לחלקך:
לדידיה דהא צריך לטרוח לעצמו
(ועמ"ש רבינו ביו"ד סי'
משתתפת בהדיה יהיב לך נמי אליתא אזל
פלגיה לאליתא. כשבאו לחלוק חלק
משום פלגא דמלוה וי"ל דלא דמי דאי
קע"ז ס"ק נ' וס"ק נ"ג):
[ד] רש"י ד"ה מותר
רבי אלעזר את האליה: אמר ליה.
זבין בהדיה פליג ליה מאליתא א"ל (א) תא
לית ליה בהמה לדידיה אין צריך
שליש כו'. נ"ב והרמב"ם
אריסיה: השתא כמעיקרא נמי לא.
לטרוח בבהמה של שותפות בכל יום
נפלגיה לרישא א"ל השתא כמעיקרא נמי לא
מפרש שליש מהריוח וכתב
עכשיו ה) לא תתן הראש כולו כמו
אלא כל אחד יטרח ביומו:
דלאו דוקא דאפילו עשירית
א"ל עד האידנא זוזי דידי הוו אי לא הוה
אי
אבל סמ"ג וש"פ מפרשים
משתתפת בהדיה יהיב לך נמי
שנתת בראשונה: זוזי דידי הוו. [ה] וכי
יהיבנא לך טפי פורתא מיחזי כרבית השתא
כפירש"י: [ה] שם ד"ה
אליתא. תימה למה היא סבורה
קבילת עלך פלגא בהפסד הוו זוזי
זוזי דידי הוו וכי כו'.
שותפי אנן מאי קאמרת טרחנא טפי פורתא
מלוה גבך: ואי לא יהיבנא לך טפי
כן דהא כי משתתף בהדיה נמי
נ"ב משא"כ בשותפין.
אמרי אינשי סתם אריסא למרי ארעא
סמ"ג וכ"ד הטור וש"פ
ה
פורתא. אשתכח דקא טרחת בפלגא
ויטול כל הראש הרי הוא כבתחלה
אבל הרמב"ם כתב דאף
קמשעבד נפשיה לאתויי ליה רעיא תנו רבנן
פקדון משום פלגא מלוה: דטרחתא
דמתחלה שהיה טורח בכל הבהמה
בשותפין שאחד מתעסק
השם בהמה לחבירו עד מתי חייב לטפל
הוא כדין עסקא ומ"ש
טפי פורתא. להכניס ולהוציא דאילו
של ר' אלעזר היה נוטל הראש ועכשיו
ו
השתא כו' מפרש שלקח
מזון אם הוצרך לסובין או שעורין
שטורח לרבי אלעזר רק בחצי בהמה
בה סומכוס אומר באתונות שמונה עשר
בהמות אחרות לעצמו וביש
קנית לאמצע כדרך שותפין: לאתויי
יטול חצי הראש מחלק רבי אלעזר
לו אחרות א"צ ליתן
חדש בגודרות כ"ד חדש ואם בא לחלוק
אלא דבר מועט כדשמואל
ליה רעיא. מרעה לבהמות שאינו
ועוד מאי קאמר השתא שותפי אנן
בתוך זמנו חברו מעכב עליו אבל אינו דומה
וכמש"ל ואב"א כו' וכיון
צריך לקנות בשוק שיש עליו לטרוח
והלא גם עתה היתה חלקו של רבי
שהוא אריסו ג"כ א"צ ליתן
טיפולה של שנה זו לטיפולה של שנה אחרת
בשבילו: בגודרות. בהמה דקה. לשון
אלעזר פלגא מלוה ויש לומר
לו כלל וז"ש אמרי אינשי
(אבל מאי קאמר) אלא לפי שאינו דומה
א)
כו' (וע"ש בס"ק ו'):
גדרות צאן (במדבר לב): ואם בא
דכשנשתתף עמו היה טורח בחציו
[ו] תוס' ד"ה אלא. דהא
טיפולה של שנה זו לטיפולה של שנה אחרת
המקבל לחלוק. בתוך הזמן הזה:
של רבי אלעזר בחנם ועל כן אמרה
אמרינן כו'. נ"ב הרי"ף
תניא אידך השם בהמה לחבירו עד מתי
חבירו. בעל הבהמה מעכב עליו:
יהיב לך נמי אליתא אחרי שאינך
ורמב"ם ל"ל האי כללא
כמ"ש הרי"ף ורא"ש בפרק
אבל אינו דומה טיפולה של שנה
חייב לטפל בולדות בדקה ל' יום ובגסה נ'
לוקח מחלקו שום שכר:
ז
גט פשוט (ועמ"ש רבינו
הראשונה לטיפולה של שנה אחרת.
כי
יום רבי יוסי אומר בדקה ג' חדשים ב) מפני
בח"מ סי' תכ"ג ס"ק ג'):
שצריכה בשניה למזונות מרובים יותר
שטיפולה מרובה מאי טיפולה מרובה מפני ששיניה דקות מכאן ואילך
ח
מן הראשונה: מאי אבל דקאמר. כל
נוטל מחצה שלו וחצי מחצה בשל חבירו רב מנשיא בר גדא שקל מחצה
שכן דהיינו טעמא דמעכב עליו:
שלו וחצי מחצה בשל חבירו אתא לקמיה דאביי א"ל [ג] טמאן פלג לך ועוד מקום
אלא. הכי קאמר לפי שאינו דומה
שנהגו לגדל הוא ותנן ג) מקום שנהגו לגדל יגדילו הנהו תרי כותאי דעבוד
כו' וכיון דכך מנהג המקבלין חבירו
עסקא בהדי הדדי אזיל חד מנייהו פליג זוזי בלא דעתיה דחבריה אתו לקמיה
מעכב עליו. ואני שמעתי איפכא אם
דרב פפא א"ל מאי נפקא מינה הכי אמר רב נחמן זוזי כמאן דפליגי דמו לשנה
בא בעל הבהמה לחלוק בתוך זמנו
י
המקבל מעכב עליו לפי שאינו דומה
זבון חמרא בהדי הדדי קם אידך פליג ליה בלא דעתיה דחבריה אתו לקמיה
טיפולה כו' שטיפול שנה ראשונה
דרב פפא א"ל מאן פלג לך א"ל קא חזינא דבתר דידי קא אתי מר א"ר פפא
כ
ד)
קשה משל שניה מפני שהיא דקה
כה"ג
טיפולה מרובה להכניס ולהוציא אבל
טיפול השניה קל ושבחה מרובה וקשיא לי אי טיפולה של שניה קלה משל ראשונה מאי לשון חייב לטפל בה דקתני רישא משמע דעל כרחו חייב
לטפל בה כל הזמן הזה: עד מתי חייב לטפל בולדות. שאף הן נחלקין למחצה שהן שכר והמקבל בא לומר חלוק אותו מיד שלא אעסוק
בחלק שלך שאיני נוטל בו כלום: בדקה שלשים ובגסה חמשים. כדרך שפרט לך הכתוב בטיפול הבכור שחייב ישראל לטפל בו בדקה שלשים
ובגסה חמשים ואח"כ נותנו לכהן דיליף ליה בבכורות (דף כו:) מקראי: שיניה דקות. וצריכה לאמה ולאדם הרגיל בכך: מכאן ואילך. יטול
המקבל מחצה שלם בשביל חלקו שהרי חציו שלו הן ובמחצה השני של חבירו יטול מחצה בשבח כדרך שנוטל באמה מחצית שכר ושכר עמל ומזון
ליכא. ואע"ג דחצי אחריות של מחצית חבירו עליו כיון דבעי למיטרח בה משום מחצה שלו שהוא קרן גמור ואינו מלוה ו)וכי טרח משום דידיה קא
טרח ולא מיחזי כריביתא: מאן פלג לך. מי שם אותה שמא לא נישומית
יפה: יגדילו. הולדות עד שיהו גדולים ואינו נוטל
בשל חבירו כלום:
טבי