סט:
איזהו
נשך
פרק חמישי בבא מציעא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כי האי גוונא ודאי צריך לאודועיה. משמע דוקא הכא לפי שהיה
טבי ותקולי. יש זוזי שמשקלם קל וצורתם
יוצאת בהוצאה והורגלו
א) במקצת ספרים ליתא.
א [טוש"ע ח"מ סימן יד
לו פתחון פה לחשדו קאמר דצריך לאודועיה משום והייתם
בה וטובים בהוצאה יותר מצורה אחרת של
זוזי שמשקלן יתר ואותן
רש"ל, ב) [לעיל סח:],
סעיף ד]:
צב ב מיי' פ"ה מהל'
ג) [עי' תוס' ב"ב סב.
שמשקלן יתר חביבין למי ששוקל כסף מנה או פרס במאזנים
נקיים מה' ומישראל (במדבר לב) אבל בעלמא לא והא דאמר בסוף
ד"ה ומודה], ד) [ע"א],
שלוחין ושותפין
הלכך טבי וטבי אי נמי תקולי ותקולי כמאן דפליגי דמי דאלו
זה בורר (סנהדרין דף לא: ושם ד"ה ואם)
שנים שנתעצמו לדין שכופין
ה) [בפיוט יום שני של
הלכה ט סמג עשין פה
שהניח טובים כאלו שנטל: אבל שקל
אותו ודן בעירו ואם אמר כתבוני
פסח למנהג מדינותינו],
ולאוין קצג טוש"ע ח"מ
(ד)
ו) [בפירש"י שברי"ף
סי' קעו סעיף יז [וסעיף
טבי ושבק תקולי. אי נמי שקל תקולי
מאיזה טעם דנתוני כותבין ונותנין
כה"ג ודאי צריך לאודועיה זוזי מי שקיל טבי
א
איתא לזבל ולנכש ולחרוש],
יח]:
ושבק טבי לא: מוגר זוזי בפשיטא
לו אר"ת מכח ההיא דהכא דוקא התם
צג ג מיי' פ"ה מהלכות
ז) בס"א: לא ישלם אלא
ושביק חסרי (אמר ליה לא אמר ליה) חמרא
א)
❖
מלוה ולוה הלכה טז
עשרים: ולאחר,
ליומא. בלשון שכירות ולא בלשון
דלא רצה לדון אלא על ידי כפייה
כולי עלמא ידעי דאיכא דבסים ואיכא דלא
סמג לאוין קצג טוש"ע י"ד
אבל אם מדעתו דנו אותו אין כותבין
הלואה. הנני משכיר לך זוז היום
סי' קעו סעיף א [וסעיף
בסים גופא אמר רב נחמן זוזי כמאן דפליגי
בפשוט דהיינו זוז מדינה דהיינו
ונותנין לו וי"מ דהכא כל כה"ג צריך
[א]
ב]:
הגהות הב"ח
דמו א הני מילי טבי וטבי תקולי ותקולי אבל
צד ד מיי' שם הל' יד
שמינית שבצורי: כלו זוזי דרב חמא.
לאודועיה דלא איירי הודעה מאיזה
(א) גמ' ליומא כלו זוזי:
סמג שם טוש"ע י"ד
טבי ותקולי לא רב חמא הוה מוגר זוזי
טעם חייבו אלא היה משיבו כל
ירדו לטימיון כדאמרינן לקמן (דף עא.)
(ב) רש"י ד"ה לחלוק וכו'
סי' קס סעיף יג:
בפשיטא ביומא כלו זוזי דרב חמא הוא
צה ה ו מיי' שם טור
כה"ג היה לך להודיעו כשחלקת ולא
שהמלוין ברבית נכסיהן מתמוטטין:
(א)
כשתבא שעת חלוקתן:
(ג) ד"ה ואפרנסנה
ש"ע שם סעיף טז:
מ"ש ממרא. פושויי"ר בלע"ז. הלא
סבר מאי שנא ממרא ולא היא מרא הדרא
היה לך לחלוק שלא מדעתו:
ב
צו
אוגר זוזא בפשיטי. מקבל היה
ז מיי' פ"ח מהלכות
השדה כל צרכו של:
רשאי אני להשכיר את כלי: הדרא
בעינא וידיע פחתיה זוזי לא הדרי בעינייהו
(ד) תוס' ד"ה כי וכו'
שותפין הלכה ג סמג
בעינא. אותו כלי חוזר בעצמו בעין
עליו אחריות [ב] אונסין להכי
ואם אמר כתבו לי מאיזה
עשין פב:
ולא ידיע פחתיה אמר רבא ג שרי ליה לאיניש
ס"ד דשרי: מרא הדרא בעיניה
❖
צז ח מיי' שם הלכה א
טעם:
ואינו הלואה אצלו בדמים ואין
למימר ליה לחבריה הילך ד' זוזי ואוזפיה
[והל' ד] סמג שם
וידיע פחתיה. ועוד שניכר פגמו
אחריותו עליו אם נאנס או נשבר
טוש"ע י"ד סי' קעז סעיף
לפלניא זוזי לא אסרה תורה אלא רבית
שהוא נפגם אם יתקלקל מחמת
מחמת מלאכה הלכך אין שכרו
כג:
גליון הש"ס
צח ט י כ מיי' פ"ז
הבאה מלוה למלוה ואמר רבא שרי ליה
ד
רבית: וידיע פחתיה. ועוד שניכר
מלאכה זוזי לא הדרי בעינייהו שהרי
גמ' שתיק רב. וכן סוכה ז
מהלכות מלוה ולוה
לאיניש למימר ליה לחבריה שקיל לך ארבעה
מוציאן ולפיכך אחריותן עליו ושכרן
פגמו שהוא נפגם ומתקלקל מחמת
❖
הלכה ט סמג לאוין קצג
ע"א וש"נ:
זוזי וא"ל לפלוני לאוזפן זוזי מ"ט שכר אמירה
מלאכה: זוזי לא הדרי בעינייהו.
רבית אע"פ שאמר בלשון שכירות
טור ש"ע י"ד סי' קעו
סעיף ה:
ועוד אי נמי מהדר להו בעינייהו לא
שהרי מוציאם ולפיכך אחריותו עליו
קא שקיל כי הא דאבא מר בריה דרב פפא
ה
צט ל מיי' שם פ"ח הלכה
הגהות הגר"א
ידיע פחתייהו נמצא שכרן בחנם והוי
ושכרו רבית אע"ג דאמר בלשון
הוה שקיל אוגנא דקירא מקיראי וא"ל לאבוה
יג סמג שם טוש"ע
[א] תוס' ד"ה כי וי"מ
שם סעיף ד:
רבית כך פי' בקונטרס וקשה לפירושו
שכירות. ועוד אי נמי אהדר ליה
אוזפינהו זוזי אמרו ליה רבנן לרב פפא אכיל
ק מ מיי' שם הלכה יא
כו' נ"ב וכ"כ טוש"ע בי"ד
דא"כ היה אסור להשכיר לחבירו
בעיניה לא ידיע פחתיה נמצא שכרו
❖
שם: [ב] שם ד"ה אוגר
טוש"ע שם סעיף ג:
בריה דמר רביתא אמר להו כל כי האי
חנם ברבית: אוגנא דקירא. חלות
קטלא וכוס של זהב וטבעת דלא ידיע
כו' אונסין. נ"ב דוקא
רביתא ניכול לא אסרה תורה אלא רבית
כה"ג שקבל רק אונסין
פחתייהו כדתנן בפרק הנהנה (מעילה
הנתכות בכלים קטנים עגולים
אבל אם קבל גם אחריות
הבאה מלוה למלוה הכא שכר אמירה קא
מוסף רש"י
כאגנות: מקיראי. תגרי שעוה:
דף יח.) ושאין בו פגם כיון שנהנה
דגניבה כו' מותר וכן בכל
שקיל ושרי: מתני' שמין פרה וחמור וכל
מתני'
שמין פרה. גדולה וחמור
מעל כיצד קטלא בצוארה וטבעת
שמין עגל עם אמו.
ו
רבית דרבנן. תרומת הדשן.
ולא נראה (ועמ"ש רבינו
דליכא טרחא לאפוקי
דבר שהוא עושה ואוכל למחצה מקום
בידה ושתתה בכוס של זהב כיון
גדול שראוין למלאכה ומלאכתם
ז
❖
ביו"ד סי' קעו ס"ק ב'):
ולעיולי לפי שנמשך אחר
כולה של מקבל: למחצה. לחלוק
שנהנה מעל ועוד דבהדיא תניא
שנהגו לחלוק את הולדות מיד חולקין מקום
אמו
ובלא עמל ומזון, כי
בתוספתא (פ"ד) משכיר אדם מעותיו
שבח שישביחו בדמים ובוולדות:
אמו
עושה ואוכלת (לעיל
שנהגו לגדל יגדילו רבן שמעון בן גמליאל
סח:).
לחלוק את הוולדות מיד. כשתבא
אצל שולחני להתראות בהן ולהתלמד
לעזי רש"י
אומר ב) שמין עגל עם אמו וסיח עם אמו
בהן וריב"ן לא גרס וידיע פחתיה
שנת חלוקתן כדאמרן לעיל בדקה
(ב)
ד)
פושויי"ר [פושוי"ר].
ומפריז על שדהו ואינו חושש משום רבית:
שלשים ובגסה חמשים יום: שמין עגל
ונראה דגרס ליה וה"פ מרא אינה
מעדר.
גמ' תנו רבנן מפריז על שדהו ואינו חושש
עם אמו. ואין צריך ליתן שכר עמל
מלוה כי לא ניתנה להוצאה ולהחזיר
משום רבית כיצד ח השוכר את השדה
ומזון לעגל אלא לאם: מפרין על
אחרת אלא צריך להחזיר בעינה
מחבירו בעשרה כורים חטין לשנה ואומר
שדהו. לשון פרה ורבה ובגמ' מפרש
והשכר אינו שכר מלוה אי נמי היה
נותן המרא להוציא ולעשות הימנו
כיצד מפרין. ולי נראה מפריז בזיי"ן
לו תן לי מאתים זוז ואפרנסנה ואני אעלה
כל חפצו ולשלם אחרת אעפ"כ מותר
לשון מרחיב ומגדיל כמו (זכריה ב)
לך שנים עשר כורין לשנה מותר אבל אין
ט
ליטול שכר ואין ללמוד היתר משם
פרזות תשב ירושלים וכן מצינו בנדה
מפריז לא על חנות ולא על ספינה אמר רב
לאוגורי זוזי דבמרא השכירות אינה
(דף ד:) לא כהלל שהפריז על מדותיו
נחמן אמר רבה בר אבוה י פעמים שמפריז
בעבור הלואה שיש לו רשות להוציאה
וכן יסד רבינו משולם ה)בפיוט חכמי
על חנות לצור בה צורה ספינה לעשות לה
מדות מפריזים: גמ' תן לי מאתים
אלא נותן השכירות עבור הפחת
איסקריא חנות לצור בה צורתא דצבו בה
זוז. הלויני מאתים זוז ואוציאם בשדה
שתפחת על ידי מלאכה אם יחזיר
אינשי והוי אגרא טפי ספינה לעשות לה
השוכר בעינה אבל זוזי דרב חמא
לזבל ו) לקצור ולזרוע ולחרוש:
ואפרנסנה. (ג) כל צרכה כל דבר
איסקריא כיון דשפירא איסקריא טפי אגרא
היה מלוה ולצורך הוצאה השכירם
קרוי פרנסה: ואני אעלה. בחכירותיה
לו ולא בשביל קבלת שום פחת:
טפי ספינתא אמר רב אגרא ופגרא אמרו ליה
שנים עשר כורין של חטין לשנה
מעות
רב כהנא ורב אסי לרב אי אגרא לא פגרא
ואחזיר מעותיך: מותר. ואין זו
אי פגרא לא אגרא $שתיק רב אמר רב ששת מ"ט ג) שתיק רב לא שמיעא ליה
רבית שכר מעות אלא שחוכר ממנו
הא דתניא אע"פ שאמרו אין מקבלין צאן ברזל מישראל אבל מקבלין
שדה משובחת ומעלה לו בחכירות
צאן ברזל מן הנכרים אבל אמרו כ השם פרה לחבירו ואמר לו הרי פרתך
שדה טובה יותר משדה רעה מאתים
עשויה
עלי בשלשים דינר ואני אעלה לך סלע בחדש מותר לפי שלא
זוז ושני כורים חטין: אבל לא מפריז
עשאה
דמים ולא עשאה אמר רב ששת לא עשאה דמים מחיים אלא
לא על שכר חנות ולא על שכר
ספינה. שאם שכר ממנו חנות או
מיתה אמר רב פפא הלכתא ספינה אגרא ופגרא
לאחר
ל
ספינה אסור ללוות הימנו מעות לקנות
ונהגו
פירות ולמכור בחנות או פרקמטיא
להוליך בספינה ויעלה לו על דמי שכירותו כיון דלא בגופה דחנות וספינה קא מפיק להו להנך זוזי להשביח החנות או הספינה אין תוספת השכר
בשביל חנות וספינה אלא בשביל שכר מעות: לצור בה צורות. שיוציא מעות הללו לצור בו צורות שתהא נאה והכל רצין לתוכה לקנות ולאכול
שם: אסקריא. וילון ושאר כלי הספינה כגון תורן: ספינתא אמר רב אגרא ופגרא. מותר להשכירה ע"מ שאם תישבר ישלם אותה השוכר:
אי אגרא לא פגרא. כיון דנוטל שכר אין לו לתבוע דמי שבירתה: ואי פגרא לא אגרא. מאחר ששמאה בדמים שאם תישבר יש לה דמים
הויא ליה מלוה גביה והויא שכרה רבית: אין מקבלין צאן ברזל. עסקא שאדם מקבל מחבירו ומקבל אחריות שאם מתו מתו לו ואם אבדו
אבדו לו והשכר יחלוקו והיינו צאן ברזל שקשה כברזל שקיים אצל בעליו ואינו פוחת אצלם. ונראה לי שרוב המקבלים כך היו נוהגים לקבל
בהמה דקה להכי קרי להו צאן: הרי פרתך עשויה עלי בל' דינר. אם לא אשיבנה לך: ואני אעלה לך. בשכר שאחרוש בה סלע בחדש:
מותר. ואין זה רבית כדמפרש לפי שלא עשאה דמים מחיים שאם יוזלו פרות בשוק ויעמדו דמיה על עשרים לא ישלם אלא לאחר ז)
מיתה שאם תמות
או אם תישבר. אלמא כל כמה
דלא קביל עליה
זולא לאו מלוה היא גביה
וגבי ספינה נמי
לא
קביל עליה זולא:
ונהגו