ע:
איזהו
נשך פרק חמישי בבא מציעא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אין
מתני'
אין מקבלין צאן ברזל. כל אחריות הנכסים על המקבל
מקבלין צאן ברזל מישראל מפני שהוא רבית. [א] פי' בקונטרס
קה א מיי' פ"ח מהל'
א) [בכורות טז:], ב) [לקמן
מלוה ולוה הל' יב כל האחריות נכסים על המקבל ושם אותם במעות עליו וכל
ושם אותם עליו במעות וכל זמן שאין נותן לו מעותיו חולקין השכר.
עא.], ג) בכורות טז.,
ד) [לפלוג וליתני בדידיה
סמג לאוין קצג טוש"ע י"ד
זמן שאין נותן לו מעותיו חולקים השכר ואע"ג דמשנה יתירא היא
ואע"ג דמשנה יתירא היא דהא תנא ליה (לעיל דף סח.) אין מושיבין
כצ"ל], ה) [לקמן עא:],
סי' קעז סעיף א:
דהא תנא ליה (לעיל דף סח.) אין מושיבין חנווני למחצית שכר משום
חנווני למחצית שכר משום דמקבל עליו פלגא בהפסד וכל שכן הכא
קו ב מיי' שם פ"ה הלכה
ו) [במדבר ג], ז) בס"א
דמקבל עליה פלגא דהפסד וכל שכן
דקיבל כל האחריות עליו נקט ליה
א ועיין שם בהשגות
נוסף: כדי לחסרם,
מתני' אין מקבלין צאן ברזל מישראל
ח) במקום: לנכרי תשיך,
ובמ"מ ובכ"מ סמג שם
הכא דמקבל עליה כל אחריות נקט
משום סיפא אבל מקבלין צאן ברזל
א) א
❖
בס"א: דמצוה לחסרם,
טוש"ע י"ד סי' קנט סעיף
מן העכו"ם: מדעת העכו"ם. מפרש
ליה משום סיפא אבל מקבלין צאן
מפני שהוא רבית אבל מקבלין צאן ברזל
א:
בגמרא : גמ' למימרא דסתם צאן
קז ג ד מיי' פ"ד מהל'
ברזל מן העכו"ם ולפירושו לא הוי
ה)
מן העכו"ם ולוין מהן ומלוין אותן ברבית
ב) ב
בכורות הל' ד סמג
ברזל ברשותא דמקבל קיימא.
תורה אור השלם
רבית זו אלא מדרבנן שהוא קרוב
עשין ריא טוש"ע י"ד סי'
וכן בגר תושב מלוה ישראל מעותיו של
שכ סעיף ז: לשכר ורחוק להפסד וקשה דמאי
ובאחריותו מדקתני שהוא רבית:
(ב)
1 מַרְבֶּה הוֹנוֹ בְּנֶשֶׁךְ
עכו"ם מדעת העכו"ם אבל לא מדעת ישראל:
קח ה מיי' שם הל' ג
ולדות פטורין מן הבכורה. לא
פריך בגמרא ממתניתין דהכא אמתני'
וְתַרְבִּית לְחוֹנֵן דַּלִּים
גמ' למימרא דברשותא דמקבל קיימא
טוש"ע שם סעיף ג:
יִקְבְּצֶנּוּ: משלי כח ח
דבכורות (דף טז. ושם: ד"ה אין) הא
מיבעיא אמהות דפטורות מן הבכורה
קט ו ז מיי' פ"ה מהל'
2 לַנָּכְרִי תַשִּׁיךְ וּלְאָחִיךָ
ורמינהו המקבל צאן ברזל מן הנכרים
ע"כ ס"ל למקשה דמתניתין דבכורות
שאם ילדה בכור אינו קדוש שהרי הן
ג) ג
מלוה ולוה הלכה ב
לֹא תַשִּׁיךְ לְמַעַן יְבָרֶכְךָ יְיָ
סמג לאוין קצג טוש"ע י"ד
ולדות פטורין מן הבכורה אמר אביי לא
בדלא קביל עליה נכרי אונסא וזולא
עצמן של נכרי והתורה אמרה
אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ
❖
סי' קנט סעיף א:
עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא
מדפריך רבא אשינויא דאביי אי
בישראל ו) ולא באחרים אלא אפילו
קשיא הא דמקבל עליה אונסא וזולא הא
שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ:
❖
דקביל עליה אונסא וזולא צאן ברזל
ולדות שחציים של ישראל אותן המגיעין
דברים כג כא
דלא קביל עליה אונסא וזולא א"ל רבא אי
קרית ליה ואם כן על כרחך הויא
לחלק ישראל פטורין מן הבכורה
מוסף רש"י
דקביל עליה מרה אונסא וזולא צאן ברזל
רבית דרבנן ואפ"ה הוה אתי ליה
כשיתעברו וילדו. אלמא ברשותא דנותן
המקבל צאן ברזל מן
קרית ליה ועוד אדתני סיפא אבל מקבלין
הגהות הב"ח
שפיר הא דפטירי מן הבכורה משום
קיימי דאי באחריות דמקבל קיימי אמאי
הנכרים. ששם לו עכו"ם
צאן ברזל מן העכו"ם ליפלוג בדידיה במה
(א) גמ' דלא קביל
בהמותיו בדמים קצובין
ד)
פטורין: הא דקביל עליה נכרי אונסא
כיון דלא נקיט מריה זוזי ברשותיה
עליה מרה אונסא וזולא
ולתת לו אותן דמים עד עשר
דברי' אמורים דלא קביל עליה (א) אונסא וזולא
וזולא. מתניתין דבכורות כגון דקיבל
קיימי כדאמר בהדיא האי טעמא
אבל קביל עליה מרה:
שנים, בין מתו בין הוזלו,
אבל קביל מרה אונסא וזולא שפיר דמי אלא
(ב) רש"י ד"ה למימרא
בפ"ב דבכורות (שם) מקמי דרמינן
עליה אונסא וזולא ומתני' דהכא דלא
ואותן ולדות שיהיו להן עד
❖
וכו' מדקתני מפני שהוא:
אותו זמן יהיו ביניהם
קביל עליה אונסא וזולא: אי דקביל
עלה ממתני' דהכא וא"כ מאי קשיא
אמר רבא אידי ואידי דלא קביל עליה מרה
. ולדות
(בכורות טז.)
עליה נכרי אונסא וזולא צאן ברזל
ליה ממתניתין דהכא ועוד דפריך
פטורין מן הבכורה.
אונסא וזולא וגבי בכורות היינו טעם דולדות
ולדותיהן של אותן צאן ברזל
קרית ליה. הלא הם פוחתים אצלו:
בגמרא ולפלוג וליתני בדידיה אבל
גליון הש"ס
פטורין מן הבכורה כיון דאי לא יהיב זוזי
ד
כשיגדלו ויבכרו יפטרו מן
ועוד. אי איתא דהיכא דקביל עליה
קיבל עליה אונסא וזולא מקבלין הא
גמ' דאפי' רבית דעכו"ם.
הבכורה, וטעמא מפרש
אתי נכרי תפיס לה לבהמה ואי לא משכח
❖
עיקר מתניתין לא אתא אלא לאשמועי'
אונסא וזולא קרית ליה צאן ברזל:
בגמ' דכיון דאי לא יהיב ליה
עיין מכות דף כד ע"א:
לה לבהמה תפיס להו לולדות והוי ליה יד
זוזי לעובד כוכבים תפיס
אדתני סיפא. דמתני' אבל מקבלין
דמן עכו"ם מקבלין כדפירש בקונטרס
בהמה ואי לא משכח בהמה
נכרי באמצע ה וכל יד נכרי באמצע פטור
צאן ברזל מן העכו"ם: לפלוג וליתני
אבל בישראל דקביל עליה נותן אונסא
תפיס ולדות, אישתכח
הגהות הגר"א
מן הבכורה מרבה הונו בנשך ותרבית
בדידיה. בישראל: אידי ואידי דלא
וזולא דמקבלין לא אצטריך כלל דהא
דשייכא יד עכו"ם באמצע
1
[א] תוס' ד"ה אין. פירש
(שם טז:).
קביל עליה. בעל הבהמות אונסא
לחונן דלים יקבצנו מאי לחונן דלים אמר
מרישא שמעינן לה אבל מקבלין
כו'. נ"ב וכן פי' הרמב"ם
וזולא וברשותא דמקבל קיימי: וגבי
עגלים וסייחים וכו' ונראה כמו שפי'
רב כגון שבור מלכא אמר רב נחמן אמר לי
(ועמ"ש רבינו ביו"ד ר"ס
בכור היינו טעמא דפטורין מן
רבינו תם דמתני' דהכא איירי
קע"ז):
הונא לא נצרכא אלא $ ו דאפילו רבית דעובד
הבכורה. כיון דאי אתי נכרי תבע
ברבית דאורייתא שפסק דמים על
כוכבים איתיביה רבא לרב נחמן 2 לנכרי
הצאן וגם פסק דמי השבח וקבל עליו
זוזי כמו ששמאן עליו ולא יהיב ליה
תשיך מאי תשיך לאו תשוך לא תשיך
לתת בכל שנה דבר קצוב בין יהיה
תפיס לה לבהמה הראשונה שהיתה
לא סגי דלאו הכי לאפוקי אחיך דלא אחיך
שם שבח בין לא יהיה והיינו רבית
שלו ואי לא משכח בהמה תפיס
בהדיא כתב ביה ולאחיך לא תשיך לעבור
קצוצה ותנא ההיא דחנווני שהוא
לולדות המגיעין לחלקו של ישראל:
עליו בעשה ולא תעשה איתיביה לוין מהן
הוה ליה יד נכרי באמצע. יש לו כח
רבית דרבנן והכא קמ"ל דהאי
רבית דאורייתא הוא כדקתני מפני
בולדות הלכך אף הן פטורין מן
ומלוין אותם ברבית וכן
בגר תושב אמר
הבכורה: שבור מלכא. מלך פרס
שהוא רבית כלומר רבית דאורייתא
רב חייא בריה דרב הונא לא נצרכא אלא
ז
ואע"ג דקתני לעיל (דף סד:) לא
היה ונוטל ממון מישראל וחונן בהם
בכדי
ישכור הימנו בפחות מפני שהוא רבית
דלים נכרים שהם דלים מן המצות:
אפי' רבית דעובד כוכבים. שישראל נוטל מן העובד כוכבים יורד לטימיון:
והיינו רבית דרבנן לפר"ת שעושה נכייתא דבית כנכייתא דשדה
מאי לאו תשוך. שמותר אתה ליקח הימנו נשך: לא תשיך. דוקא קאמר
התם אצטריך לאשמועינן דהוי רבית דרבנן דלא הוי כמו שאר
אתה תן לו רבית: לא סגיא דלאו הכי. וכי בא הכתוב לצוות עלינו ליתן
משכנתא בנכייתא דשריא אבל האי מפני שהוא רבית דהכא אי לאו
דאורייתא קאמר מאי קמ"ל וכפר"ת משמע בירושלמי דקאמר איזהו
רבית לעכו"ם. דאילו להתיר קאמר פשיטא מהיכי תיתי ליה למיסרי:
צאן ברזל היה לו ק' צאן ואמר ליה הרי עשויות לך בק' דינרים
בכדי
של זהב ולדות וחלב וגיזות שלך ואם מתו אתה חייב באחריותן ואתה מעלה לי שכר סלע מכל אחת ואחת משלך באחרונה אסור משמע
בהדיא ששם עליו הקרן והשבח והשתא א"ש דאי לאו מתני' דהכא לא הוי קשה לן מתני' דבכורות אמאי פטורין דשפיר חשיבי
ברשות הנכרי כיון דאי לא יהיב ליה זוזי תפיס לבהמה ואי לא משכח לבהמה תפיס לולד אע"פ שנותן לו מהם קצבה בכל שנה ולהכי
לא נפקי ולדות אכתי מרשות נכרי כי יש לו בהן עדיין קצת קנין אבל משום דחשיב ליה במתני' דהכא רבית דאורייתא פריך שפיר
דא"כ יצא מרשות בעלים לגמרי כשאר מלוה ורבא מסיק דהאי דפטור מן הבכורה לאו משום דקיימא ברשותא דמרה אלא משום דחשיב
יד נכרי באמצע כדמפרש ואזיל ובכל דהוא יד נכרי באמצע פטור דלא קרינא ביה כל מקנך תזכר (שמות לד) דמשמע שתהא מכל
וכל רשות ישראל שלא תהא יד נכרי באמצע כלל ופריך נמי שפיר לפלוג וליתני בדידיה אע"ג שכבר שמעינן לה מרישא כמו כן מקבלין
צאן ברזל מן העכו"ם אינו חידוש וטפי אית לן לאיפלוגי בדידיה: ואי לא משכח לבהמה תפיס לולד הוה ליה יד נכרי באמצע.
וא"ת מ"ש מבהמת ארנונא דחייבת בבכורה ללישנא קמא דרבא בפ"ק דפסחים (דף ו. ושם ד"ה התם) היכא דמצי ישראל לסלוקיה
בזוזי וה"נ אי יהיב ליה זוזי לא תפיס לא לבהמה ולא לולדות וי"ל דהתם עיקר הבהמה של ישראל מתחילה אלא דמשועבדת לארנונא
וכיון דמצי לסלוקי בזוזי לא יצאת מרשות ישראל ולא חשיב יד נכרי באמצע אבל הכא דמתחילה הבהמה של נכרי כל זמן שיש לו
לנכרי כח זה דאי לא יהיב זוזי תפיס לבהמה לא יצאת מרשות הנכרי ומקרי יד נכרי באמצע דלא נסתלק לגמרי:
תשיך לא סגי דלאו הכי. אבל אי תשוך ניחא דלא סגי דלא תשוך דאסור להלוות לו בחנם כדאמר קרא (דברים ז) לא תחנם ועוד
שאמר הכתוב להלוות להם ברבית ז) וא"ת ומאי פריך מהאי קרא הא לא אסור אלא מדרבנן גזירה שמא ילמוד ממעשיו
כדאמרינן בסמוך וי"ל דהכי פריך מהאי קרא כיון דאמר רחמנא לנכרי תשיךח) לא היה להם לחכמים לאסור והא דדריש ליה מקרא דשלמה
אע"ג דלא אסור אלא משום גזירה אפשר דשלמה גזר אי נמי שלמה דיבר ברבית דאורייתא ורבנן הוא דאסמכוה מילתייהו אקרא דידיה ומה
שנהגו עתה להלוות לנכרים אור"ת משום דבשל סופרים הלך אחר המיקל וקי"ל כאידך לישנא דמתני הא דרב הונא אברייתא דרב יוסף
ולא אסרו מעולם רב נחמן ורב הונא רבית דנכרי ואפי' ללישנא קמא יש להתיר לפי שיש עלינו מס מלך ושרים והכל הוי כדי חיינו ועוד
שאנו שרויין בין האומות ואי אפשר לנו להשתכר בשום דבר אם לא נישא וניתן עמהם הלכך אין לאסור רבית שמא ילמוד ממעשיו יותר
משאר משא ומתן וא"ת כיון דרבית עכו"ם שרי לאידך לישנא למה לא חיה אותו שהלוה בריבית במתים שהחיה יחזקאל בבקעת
דורא כדאמר בתרגום [ירושלמי] של והוה כד שלח פרעה וי"ל דשמא בני נח היו מוזהרין על הרבית כמו שהוזהרו על הגזל ואע"ג
דרבית לא אתי מגזל (לעיל סא.) מ"מ כי היכי דדרשינן בפרק ד' מיתות (סנהדרין דף נו:) דבני נח מוזהרין על הגזל מכל עץ הגן ולא
גזל ה"ה לרבית ואונאה ואם תאמר ואם כן מאי פריך תשיך לא סגי דלא תשיך דלמא אתי למימר אע"ג דהוזהרו על הרבית זה מזה שרי
ליה לעכו"ם להלוות לישראל ברבית
דאם היה אסור א"כ היה
עובר
ישראל משום לפני עור
וי"ל דמלא תשיך
לאחיך נפקא הא
לנכרי