איזהו
נשך פרק חמישי בבא מציעא
עב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שטר שיש בו רבית קונסין אותו ואין גובה לא את הקרן ולא
אית ליה זכיה. דתנן זכין לקטן בפרק מי שמת (ב"ב דף קנו:):
קכו א מיי' פ"ד מהל'
א) ב"ק ל: ב"ב צד:,
את הרבית. פריב"ם דאין גובה ממשעבדי אבל מבני חרי
וזקפן עליו במלוה. לאחר זמן חישב עמו על הרבית וזוקף הכל
ב) לעיל יז. סנהדרין לב.
זכייה ומתנה הלכה
שביעית פ"י [מ"ה] ר"ה ב.
ח טוש"ע ח"מ סי' רמג
ביחד במלוה וכתב לו שטר עליהם כך וכך אני חייב לפלוני: וגובה
גבי ע"פ אותו השטר דעדים אינם פסולים דאינם עדי חמס דאין
ח. ב"ב קנז: קעא: (יבמות
סעי' יח:
את הרבית. דמשעת זקיפה הוי כגבוי: בין כך ובין כך. אסיפא
מרויחים כלום בדבר וקשה דתניא בתוספתא [פ"ה] דמכלתין
קכב), ג) [ב"ב מ:],
ב [מיי' שם הל' ו טוש"ע
ד) בס"א: מעותיו, ה) [דף
פליג וטעמא כדמפרש ואזיל שלא
המוצא שטר שיש בו רבית יקרענו
שם סעיף יד]:
קכז ג ד ה מיי' פ"ה
כה.], ו) [נז. ובעירובין מז.],
יאמרו כו': שטר שיש בו רבית.
בא לב"ד יקרעוהו והשתא אי גבי
אית ליה זכיה מדרבנן הכא נמי לא שנא
א
ז) [יבמות לו:], ח) צ"ל
מהל' מלוה ולוה
ביה מבני חרי אמאי יקרעוהו ימתינו
הברייתא. רש"ל, שכתוב בו פלוני לוה מפלוני מנה
❖
ולא היא ישראל אתי לכלל שליחות עכו"ם
הל' ו סמג לאוין קצג
ב
טוש"ע י"ד סי' קעא:
ברבית כך וכך לזמן פלוני: המוקדמין.
עד שיגבה בו קודם וי"ל שאסור
לא אתי לכלל שליחות תנו רבנן ישראל
ג
קכח ו מיי' שם פ"ד הל'
למלוה: פסולין. דבעי למיטרף לקוחות
להשהותו מיהו נראה דר"מ קניס
ו ועי' במשנה למלך
שלוה מעות מן הנכרי ברבית וזקפן עליו
הגהות הב"ח
לגמרי ולא גבי ביה כלל כמו שטרי
מזמן הכתוב בו ועדיין לא הלוה
סמג לאוין קצו טוש"ע
במלוה ונתגייר אם קודם שנתגייר זקפן עליו
(א) גמ' פרדיסא לחבריה
ח"מ סי' נב סעי' א
חוב המוקדמים דמוקמינן בסמוך
ושטר הלקוחות קודם למלוה וזה
לעשר שנים אכלה תלת:
וטוש"ע י"ד סי' קסא סעי'
במלוה גובה את הקרן וגובה את הרבית ואם
כר"מ ואף על גב שגם שם פי'
מוציא שטרו והוא קודם והוא שקר:
(ב) תוס' ד"ה שטר וכו' אי
יא:
לאחר שנתגייר זקפן עליו במלוה גובה את
❖
פסולים. ואינו טורף מן המשועבדין
קכט ז ח מיי' פכ"ג שם
בקונטרס דאין פסולין אלא לגבות
נמי בעיבורא בין מלא:
הל' א סמג עשין
ואפי' מן המאוחר למלוה: ר"מ היא.
הקרן ואינו גובה את הרבית וכן נכרי שלוה
ממשעבדי אין נראה דפסולין משמע
צד טוש"ע ח"מ סי' מג
דקניס היתירא אטו איסורא: שמא
דלא גבי ביה כלל והא דפריך נהי
מעות מישראל ברבית וזקפן עליו במלוה
סעי' ז:
מוסף רש"י
יגבה מן זמן ראשון. דאיכא דלא
דלא גבי מזמן ראשון ליגבי מזמן שני
ט [מיי' שם הל' ב טוש"ע
ונתגייר אם עד שלא נתגייר זקפן עליו
שטר שכתוב בו רבית.
שם סעיף יב]:
הוה מצי למימר נמי נהי דלא גבי
מסיק אדעתיה לדקדק כל כך בזמן
במלוה גובה את הקרן וגובה את הרבית אם
קל י כ מיי' פ"י מהל'
שכתוב בו שלוה ברבית (ב"ק
ממשעבדי ניגבי מבני חרי אלא
הלואה לומר למלוה שטרך מוקדם
ל:) פלוני לוה מפלוני מנה
מכירה הל' ד סמג
משנתגייר זקפן עליו במלוה גובה את הקרן
ומקחי קדם להלואתך: פרדיסא. כרם:
רבותא פריך דאפי' ממשעבדי ניגבי
במאתים עד זמן פלוני
עשין פב טוש"ע ח"מ סי'
ואינו גובה את הרבית רבי יוסי אומר נכרי
(רשב"ם ב"ב מד:). שטרי
רה סעי' ז:
ד
כבישנא. אטמין: ואמינא לקוחה
מזמן שני ובסמוך דפריך אעובדא
קלא ל מיי' פכ"ג מהל'
חוב המוקדמין פסולין.
שלוה מעות מישראל ברבית בין כך ובין כך
היא בידי. ואבד שטר המכירה ואבא
דפרדיסא אלא הא דאמר רבי יוחנן
לפי שרצה לטרוף לקוחות
מלוה ולוה הל' ח
גובה את הקרן וגובה את הרבית אמר רבא
גזירה שמא יגבה מזמן ראשון נימא
מכח חזקה של ג' שנים דכולי האי
שלקחו שדה מן הלוה מזמן
סמג עשין עג טוש"ע ח"מ
שבשטר, ושלא כדין הוא
סי' לט סעי' ו וסי' קנ
לא מצינא למיזדהר בשטרא: אזל.
דלא ניתן ליכתב ולא משני משום
אמר רב חסדא אמר רב הונא הלכה כרבי
שהרי קדמה מכירה להלואה
סעיף א וסעי' ב:
בעל הכרם: אקנייה. במתנה בעדים:
דטעמא דלא ניתן ליכתב לא מהני
יוסי אמר רבא מאי
טעמא דרבי יוסי כדי
ובשטר מעיד שהלואה
ה
קדמה לפיכך קנסוהו
לבנו קטן. כדי שלא תהא מכירתו
אלא דלא גבי ממשעבדי משום דס"ל
שלא
יאמרו בשביל מעותיו נתגייר זה תנו
מלגבות בו ולא יטרוף אפילו
דודאי מהני לפוסלו לגמרי ולא גבי
מכירה שכשיוציא שטר מכירתו זה
מזמן המלוה ואינו אלא
רבנן א) שטר שכתוב
בו רבית קונסין אותו
ביה כלל והא דלא מיבעיא ליה אלא
יוציא שטר מתנתו ולא גילה
כמלוה על פה שאינו גובה
ואינו
גובה לא את הקרן ולא את הרבית
מן המשועבדים (ר"ה ב.)
הדבר: זוזי. מעות שהוא תובע
אי גבי ממשעבדי אבל מבני חרי
וקנסינן היתרא אטו איסורא
דברי רבי מאיר וחכמים אומרים ו גובה את
פשיטא ליה דגבי אף על גב דלא ניתן
ממנו שמוציא עליו שטר שמכרת
ופסול אפילו מזמן שני
הקרן ואינו גובה את הרבית במאי קמיפלגי
להיכתב התם הוא דפשיטא ליה דגבי
לי כרם שאין שלך וקבלת מעותיי ד)
(סנהדרין לב.) אי נמי שנכתב
השטר באחד בניסן וכן כתוב
וכתבת לי אחריות: כמלוה בשטר
רבי מאיר סבר קנסינן התירא משום איסורא
היינו משום שהמוכר היה מודה
בו באחד בניסן לוה פלוני
דמו. דהא כתב ליה אחריות:
ללוקח שלא פרע ועוד נראה דאפי' יש
ורבנן סברי לא קנסינן התירא משום איסורא
מפלוני והוא לא לוה ממנו
עדים אחרים או שחייב מודה אפ"ה
מודה
כלום עד ט"ו בניסן, גם זה
ב) תנן התם שטרי ז חוב המוקדמין פסולין
מוקדם ופסול, שאין לו
קניס ר"מ דהכי משמע דאין גובה
והמאוחרין כשרין מוקדמין אמאי פסולין נהי דלא גבו מזמן ראשון ניגבו
לטרוף אלא מזמן ההלואה
ח
קרן דומיא דרבית ובתוספתא (שם)
ואילך, ודלא כאביי דאמר
מזמן שני אמר ר' שמעון בן לקיש במחלוקת שנויה ור"מ היא ורבי יוחנן אמר
נמי משמע דאפילו במלוה על פה
(לעיל יג.) עדיו בחתומיו
אפי' תימא רבנן גזירה שמא יגבה מזמן ראשון ההוא גברא דמשכין ליה
זכין לו (רשב"ם ב"ב קנז:)
ט
ג) י
קניס דקתני המלוה את חבירו ברבית
ומיהו אם ההלואה היתה
פרדיסא לחבריה (א) אכלה תלת שני א"ל אי מזבנית לה ניהלי מוטב ואי
ובא לפני ב"ד קונסין אותו ואינו
באחד בניסן בפני עדים וקנו
לא כבישנא לה לשטר משכנתא ואמינא לקוחה היא בידי אזל קם
מידו להשתעבד נכסי לוה
גובה לא את הקרן ולא את הרבית
למלוה ולא כתבו את השטר
שהיה ר"מ אומר שטר שיש בו רבית
אקנייה לבנו קטן והדר זבנה ניהליה זביני ודאי לא הוי זביני זוזי כמלוה
כ
עד ט"ו בניסן וכתבו בו
כו' ובפ' המניח (ב"ק דף ל:) נמי
באחד בניסן, כי האי מוקדם
בשטר דמו וגובה מנכסים משועבדים או דילמא כמלוה ע"פ דמו ואינו
ל
כשר (שם ע"פ ב"ב קעב.).
מדמינן לההוא דקנסו גופן משום
גובה מנכסים משועבדים אמר אביי ולאו היינו דרבי אסי דאמר ר' אסי
והמאוחרין. שבאו עדים
שבחן דמפסיד גוף הממון הוא הדין
ואמרו אנו יודעים במלוה זו
מודה
דקניס בגוף המלוה אע"פ שיש
שקדמה לזמן הכתוב כאן,
כשרין. דמעליותא היא
לדחות דהתם עבירה נעשית בגוף הממון יותר מכאן דכאן עיקר עבירה בשטר כדאמרינן התם
משעת כתיבה עבד ליה שומא ולכך
דהא מחיל ליה לשיעבודא
לא קנסו אלא בשטר ומיהו רבנן נראה דודאי לא קנסו כלל ומשמע לכאורה דגבי לרבנן בשטר קרן אפילו ממשעבדי ור"מ נמי לא
עד השתא (סנהדרין לב.)
פליג אלא משום דקניס ותימה דאמאי אין העדים פסולים כיון שעוברים על לא תשימון (שמות כב) אע"פ שאין מרויחים יש להם
שכתבו באחד בניסן וכתבו
בתוך השטר באחד באייר,
לפסול מידי דהוה אעבריין אוכל נבילות להכעיס דקי"ל (סנהדרין דף כז.) כאביי דפסול והא דלא חשיב להו בפרק זה בורר (שם דף כד:)
וכל שכן אם לוה בניסן ולא
ה"נ לא חשיב לוה אלא הוי בכלל מלוה הבאה ברבית כדמפרש התם ה) מלוה הבאה ברבית והוא הדין נמי עדים בכלל ואין לפרש כגון
נכתב עד אייר, דכשר, שהרי
שאין רבית מפורש בשטר אלא כתב סתם פלוני חייב לפלוני מנה וכללו הקרן עם הרבית והעדים לא ידעו דא"כ בסמוך דקאמר
מחל לו שעבוד של חדש
שעבר (רשב"ם ב"ב קעא:).
ר' יוחנן דמודו רבנן בשטרי חוב המוקדמין גזירה שמא יגבה מזמן ראשון ה"נ נגזור שמא יגבה רבית בתורת קרן ואין לומר נמי
דכיון שהרבית מפורש בשטר אין העדים עוברין על לא תשימון כיון דיודעין העדים דבית דין לא יגבו על ידם רבית ולכך השטר כשר
והא דתנן במתני' (לקמן דף עה:) דעדים עוברין היינו כשאין ניכר הרבית בשטר ויודעים עדים שיש בו רבית דהא אהאי שטרא
גופי' אמרי' בפרק המניח (ב"ק דף ל:) ובפרק המוכר פירות (ב"ב דף צד: ושם ד"ה וחכמים) דמשעת כתיבה עבד ליה שומא וי"ל דאיירי
הכא ברבית דרבנן ולא מיפסלו באיסור דרבנן כיון שאין מרויחים כלום אע"פ שבעבירה דאורייתא היו נפסלים אי נמי אפי' ברבית
דאורייתא יש להכשיר דשמא לא תשימון לאינשי במלוה משמע להו ולא בעדים ולכך כשרים כדאמרינן נמי (לעיל דף ה:) לא תחמוד
לאינשי בלא דמי משמע להו אבל קשה ההיא דשטרי חוב המוקדמים היאך העדים כשרים דמוקמינן לה כר"מ אבל לרבנן גובה מזמן
שני ולר"מ נמי היה גובה אי לאו משום דקניס ורבי יוחנן נמי לא קאמר דפסולים לרבנן אלא משום גזירה שמא יגבה מזמן ראשון
והלא העדים הללו במתכוין חתמו שקר והקדימו את הזמן וי"ל כגון שיש עדים שמעידין עליהם שהיו אנוסים מחמת נפשות או כגון
שאומרים טעינו בשנת המלך אי נמי (ב) בשיפורא בין מלא בין חסר ולא הזכירו בשטר בכמה בשבת אלא בכמה בחדש:
קונסין
אותו ואינו גובה וכו'. ואע"ג דאמרי' בפ' אע"פ (כתובות דף ו)ס:) הלכה כר"מ בגזירותיו היינו דוקא בגזירותיו ולא בקנסותיו והכא
קנס הוא דכה"ג נמי פסקו בהלכות [גדולות] כרבנן דר"מ במעוברת חבירו ומינקת חבירו דאם נשא יוציא לכשיגיע זמנו
לכנוס יכנוס ולא כר"מ דאמר לא יחזיר עולמית ז) (סוטה דף כו.) דהוי קנסא וראיה מדבעי בהחולץ (יבמות דף לז.) אם אינסבא לכהן
(לא) [אי] החמירו לגרש כיון שאינו יכול לחזור ולכנוס דגרושה אסורה לכהן [וע"ע תוס' זבחים קד. ד"ה א"ר עקיבא]: אמר אביי לאו
היינו דרבי אסי דאמר רבי אסי כו'. תימה מה ענין דר' אסי לכאן וי"ל דהכא לא מיבעיא ליה אי גבי ממשעבדי אי לא אלא משום דפשיטא
ליה דנאמן לומר פרעתי משום דלא ניתן ליכתב ומיבעיא ליה אי לא גבי ממשעבדי כיון דאין השטר מועיל אלא ע"פ הודאתו או דילמא גבי
ועל זה בא אביי להביא מדרבי אסי דכי היכי דמודה בשטר מהניא הודאתו לגבות ממשעבדי אע"פ שאם היה אומר מזויף הוא היה צריך קיום
ה"נ הכא גבי פרדיסא ולא שייך כאן לגרוס אין צריך לקיימו אלא גרסי' לאו היינו דרבי אסי דאמר ר' אסי מודה בשטר שכתבו גובה מנכסים
משועבדים ולפי זה
כשמקשה על רבא מההיא דלשבח קרקעות בלא רבא היה יכול להקשות מיד לכ"ע מ"ש הכא דנאמן לומר פרעתי
ובנמצאת שאינו שלו
אינו נאמן כל זמן ששטר מכר בידו אלא נטר
עד
לבסוף ומקשה על רבא מגביית משעבדי השנוי בפירוש ח) בברייתא:
יזיף