עב:
איזהו
נשך פרק חמישי בבא מציעא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מודה בשטר שכתבו. מאחר שהלוה מודה ששטר חוב שהוציא עליו שטר אמת הוא אין המלוה צריך לחזר אחר העדים החתומין בו
קלב א מיי' פכ"ג מהל'
א) [לעיל ז. וש"נ], ב) לעיל
ולהעיד על חתימתן ולקיימו. וה"נ הרי מודה שמכרו לו באחריות ואם השטר בטל לענין המכירה מפני שטר מתנה שקדמו לא בטיל
מלוה ולוה הל' ח
יד: ב"ב קנז: [ע"ש ובפי'
רשב"ם], ג) לעיל טו:,
סמג עשין עג טוש"ע ח"מ
לענין אחריות: לא ניתן ליכתב. מאחר שנתנו כבר במתנה ועל כרחו כתבו ליה זה: להא שמעתא. דרבא: נימא לא ניתן ליכתב.
ד) [לעיל סב:], ה) יש ספרי'
סי' לט סעי' ו וסי' קנ
אלא שמע מינה לא בטיל שטרא משום האי טעמא: לשבח קרקעות כיצד. רישא דידיה אין מוציאין לאכילת פירות ולשבח קרקעות
דל"ג יצא השער וכו' ועי'
סעי' א ב:
קלג ב מיי' שם פ"ט הל'
מנכסים משועבדים מפני תקון העולם
לעיל דף סב: בתוס' ד"ה
והתנן, ו) [עי' תוס' לקמן
א סמג לאוין קצג
יזיף
וקא מפרש לשבח קרקעות כיצד:
מודה בשטר שכתבו אינו צריך לקיימו
מלקוט חבריה. אי לאו משום
א)
❖
עד.], ז) [תוספתא רפ"ו],
טוש"ע י"ד סי' קעה סעי'
והרי היא יוצאה מתחת ידו. של לוקח
דמצי למיזף אע"ג דמצי
וגובה מנכסים משועבדים אמר ליה רבא
א:
קלד ג מיי' שם סמג שם
שהנגזל מוציאה בדין: כשהוא גובה.
למזבן אין חשוב שער לפסוק עליו:
מי דמי התם ניתן להכתב הכא לא ניתן
א
טוש"ע שם סעי' ד:
אין לוין על שער שבשוק. ומסקנא
הגהות הב"ח
כשהלוקח גובה מעות מן הגזלן:
קלה ד מיי' שם:
להכתב יתיב מרימר וקאמר להא שמעתא
מנכסים משועבדים. טורף לקוחות
קלו ה מיי' שם הל' ה
(א) במשנה ר' יוסי אומר
דלוין לפי ה"ג דאיירי סאה
אמר ליה רבינא למרימר אלא הא דאמר ר'
❖
לעולם אין פוסקין:
וסמג שם טוש"ע
שלקחו אחריו מפני שהאחריות שכתב
בסאה [ב] מיירי ביש לו מעות ללוה
שם סעי' ז:
יוחנן גזירה שמא יגבה מזמן ראשון נימא
בשטר מכירתו קודם למקחו: ושבח
דמצי זבין בשוקא או יש לו מעט כדרבי
קלז ו מיי' שם הל' ד
לא ניתן ליכתב א"ל הכי השתא התם נהי
מנכסים בני חורין. ולא ממשועבדים
טוש"ע שם סעי' א:
יצחק בסוף פירקא (דף עה.) יש
הגהות הגר"א
קלח ז מיי' שם טוש"ע
דלא ניתן ליכתב מזמן ראשון אבל ניתן ליכתב
מפני תקון העולם דאין הלקוחות
לו סאה לוה עליה כמה כורים וק"ק
[א] רש"י ד"ה תנה לי
שם סעיף ב:
יכולין להזהר בדבר שאין לו קצבה
מזמן שני הכא לא ניתן ליכתב כלל אלא הא
למה לי שער רק שימצא פירות
קלט ח ט מיי' שם
ואוליכנה ואעשה כו'. נ"ב
כגון אחריות השבח והפירות. דבשלמא
דאל"כ שאין לו הנאה מותר
טוש"ע שם סעי'
לקנות אפילו ביוקר ואית דגרסינן
דתניא ב)לשבח קרקעות כיצד הרי שגזל שדה
בכל ענין וכ"כ תוס' עג
ג:
בקרן נזהרין להניח מקום לגבות ממנו
אין לוין על פירות שבשוק:
מחבירו ומכרה לאחר והשביחה והרי היא
קמ י מיי' שם פ"י הל' א
א' בד"ה החמרים כו'
ואי לא נזהרו אפסידו אנפשייהו:
והחמרים היו משתכרים
ועיין בהשגות ובמ"מ
יוצאה מתחת ידו כשהוא גובה גובה את הקרן מנכסים משועבדים ושבח
נימא לא ניתן. שטר מכירה זה
כו' ועסי' קע"ז ס"א
סמג שם טוש"ע י"ד סי'
❖
גובה מנכסים בני חורין נימא לא ניתן ליכתב הכי השתא התם אי למ"ד
בהג"ה: [ב] תוס' ד"ה
קסב סעי' ג:
ליכתב שהרי גזולה היתה ובטל השטר
אין. מיירי כו'. נ"ב אבל
ג) ניחא ליה דלא ניקרייה גזלנא אי למ"ד ניחא ליה דליקום בהימנותיה
ואחריות שבו ואמאי גובה קרן מנכסים
הרמב"ן כתב שהגאונים
מפייס ליה למריה ומוקים ליה לשטריה הכא לאברוחי מיניה קמכוין
משועבדים: אי למ"ד. בפ"ק [דף טו:]:
מתירין בכל ענין אם יצא
לעזי רש"י
❖
שטרא מקיים ליה: מתני' אין פוסקין על הפירות עד שיצא השער
השער וכ"ד רי"ף ורמב"ם:
ניחא ליה דלא ליקרייה גזלנא. אדם
ד) ב
מעונט"ש [מטונ"ש].
שמכר שדה גזולה לחבירו מחזר על
יצא השער פוסקין ואע"פ שאין לזה יש לזה היה הוא תחילה לקוצרים
גושים (של טין, לעשות
ה)
ג
הבעלים הראשונים ולוקחה מהם
מהם כדים).
מוסף רש"י
פוסק עמו על הגדיש ועל העביט של ענבים ועל המעטן של זיתים ועל
להעמיד ביד הלוקח כי היכי דלא
מודה בשטר שכתבו.
הביצים של יוצר ועל הסיד מששקעו בכבשן ד ופוסק עמו על הזבל כל
ליקרייה גזלנא: מפייס ליה למרה.
לוה שהודה בשטר שכתבו
ימות השנה רבי יוסי אומר אין פוסקין על הזבל אלא אם כן היתה לו
(א)
ועל פיו נחתמו העדים, אין
לוקחה מן הבעלים הראשונים: הכא
צריך לקיימו. אין המלוה
זבל באשפה וחכמים מתירים ה ופוסק עמו בשער הגבוה רבי יהודה
אברוחי קמברח ליה. שהקנה לבנו
צריך לקיימו בעדים
אומר אע"פ שלא פסק עמו בשער הגבוה יכול לומר תן לי כזה או תן
קטן להבריח מזה: שטריה מקיים
ו)
החתומים בו, שאין הלוה
לי את מעותי: גמ' אמר ר' אסי אמר ר' יוחנן אין פוסקין על שער
שוב נאמן לומר פרעתיו,
ליה. בתמיה. אין דעתו להחזיקה
ולא אמרינן בהאי הפה
בידו הלכך לא ניתן ליכתב הוא:
שבשוק אמר ליה ר' זירא לר' אסי אמר ר' יוחנן אפי' כדורמוס הזה אמר
שאסר הוא הפה שהתיר,
מתני'
היה הוא תחילה לקוצרים.
דמכיון שאמר כשר היה הרי
ליה לא אמר ר' יוחנן אלא בשוק של עיירות דלא קביעי תרעייהו ולמאן
ו
הוחזק השטר, וכי אמר
ויש לו גדיש ועדיין לא יצא השער:
דסליק אדעתין מעיקרא דאמר ר' יוחנן אפי' כדורמוס הזה אלא מתני'
פרעתיו לא מהימן שהרי
פוסק עמו. באיזה שער שירצה לתת
ביד המלוה הוא (כתובות
דקתני אין פוסקין על הפירות עד שיצא השער יצא השער פוסקין היכי
לו מאותו גדיש דכיון דיש לו אין
יט.) דכיון שמודה שכתבו
משכחת לה מתניתין בחיטי דאכלבי וארבי דמשוך תרעיה טפי ת"ר
ולוה בו הרי הוא כאילו
כאן רבית דמעכשיו הוא קנוי לו
קיימוהו חותמיו וגובה כל
אין פוסקין על הפירות עד שיצא השער יצא השער פוסקין אע"פ שאין לזה
ואע"פ שלא משך דכי אין לו נמי
ז)
זמן שמוציאו
.
(שבת עח:)
יש לזה היו חדשות מארבע וישנות משלש אין פוסקין עד שיצא השער
והרי היא יוצאה מתחת
אבק רבית מדרבנן הוא וכי יש לו
ז
ידו. שבית דין מוציאין
לא גזור: על העביט של ענבים. כלי
לחדש ולישן היו לקוטות מארבע ולכל אדם משלש אין פוסקין עד שיצא
ח
אותה מידו (לעיל יד:) דלא
גדול שצוברין בו את הענבים לפני
ניקרייה גזלנא. שלא
השער ללוקט ולמוכר אמר רב נחמן פוסקין ללקוטות כשער הלקוטות א"ל
ט
יחרפנו לוקח זה כשיוציאנה
דריכה והם מתחממין ומתבשלים
רבא לרב נחמן מ"ש לוקט דאי לית ליה יזיף מלקוט חבריה בעל הבית
נגזל מידו ויקראנו גזלן, לכך
להוציא יינם יפה יפה. ושל זיתים קרוי
חוזר להעמיד ממכרו
נמי יזיף מלקוט א"ל בעל הבית זילא ביה מילתא למיזף מלקוט איבעית
(לעיל
מעטן: ועל הביצים של יוצר. פוסק
טו:). אין פוסקין על
אימא מאן דיהב זוזי לבעל הבית אפירי שפירי יהיב אמר רב ששת אמר
הפירות. ליתן לו מעות
עם היוצר על הקדירות באיזו שער
בכור חטין ולומר לו תנהו
רב הונא אין לוין על שער שבשוק אמר ליה רב יוסף בר חמא לרב
שירצה ואע"פ שלא יצא השער אם
לי לסוף זמן גדול, ואפילו יש
ששת ואמרי לה רב יוסי בר אבא לרב ששת ומי א"ר הונא הכי והא בעי מיני'
הכניס עפר ועשאו ביצים שקורין
שנותנין אותו עכשיו בכך
בתחילת הקציר, אין זה
מעונט"ש ועושה מהם קדירות: ועל
מרב הונא הני בני בי רב דיזפי בתשרי ופרעי בטבת שרי או אסיר אמר
שער, עד שיצא השער.
הסיד. פוסק עמו משישקענו בכבשן
להו הא חיטי בהיני והא חיטי בשילי אי בעי זבני ופרעי ליה מעיקרא סבר
עד שיצא שער מפורסם
אבנים והעצים לשרוף: ה"ג רבי
וקבוע בשוקי העיר בכך
רב הונא אין לוין כיון דשמעה להא דא"ר שמואל בר חייא א"ר אלעזר
(לעיל סב:). אף על פי
יוסי אומר לעולם אינו פוסק עמו
לוין אמר איהו נמי י לוין תנו רבנן המוליך חבילה ממקום למקום מצאו
שאין לזה. המוכר, יש
על הזבל עד שיהא לו זבל באשפות:
לזה. לאיש אחר ויכול
חבירו ואמר לו תנה לי ואני אעלה לך כדרך שמעלין לך באותו מקום
ופוסק עמו כשער הגבוה. אם
לקנותו עכשיו בדמים שקיבל
ברשות
(שם וכעי"ז לעיל ס:). היו
יפחות השער ממה שהוא עכשיו תתן
חדשות מארבע וישנות
לי כשער הזול. שער הגבוה היינו בזול שנותנין פירות הרבה בדמים מועטים: יכול הוא לומר לו. כשיראה שער הזול: תן לי כזה או תן לי
משלש. דסתם ישן טוב מן
החדש בעת הגורן (כתובות
מעותי. שהרי לא משך ויכול לחזור בו ואפילו מי שפרע ליכא הואיל ולא נתן מעותיו ע"מ לקבל עכשיו אלא לאחר זמן ובתוך כך נשתנה השער.
כד.) שהחדש עדיין אינו יבש
סתם דעתיה דאיניש אתרעא זולא פסיק: גמ' כדורמוס. איטליז רב וגדול: באכלבי וארבי. משיתחילו בעלי בתים ואוצרי פירות לפתוח
כל צרכו (שם נו:)
.
אוצרותיהם וספינות באות בנהר המביאות תבואה למכור: דמשוך תרעייהו. לזמן מרובה: ה"ג בתוספתא היו חדשות מארבע וישנות משלש:
אין פוסקין על חדשות מארבע עד שיצא שער לחדש ולישן. דהא דחדשים מארבע משום דלא יבשו עדיין כל הצורך והפוסק על החדשות לא
יקבלם הימנו עכשיו אלא לאחר זמן כשיתייבשו כל צרכם לפיכך אין פוסק עליהן לקבל עליהן ארבע סאין בסלע עד שיצא השער בארבע לחדש
ולישן: היו של לקוטות מארבע. סתם תבואות לקוטות אינן יפין שלוקטין בכמה שדות ומערבין שיבלי שיפין עם שיבלי חטין: אין פוסקין
עם בעל הבית מארבע. עד שיצא השער של ד' ללוקט ולמוכר: יזיף מלקוט. תבואה מעורבת: אין לוין על שער שבשוק. אני שמעתי אין
לוין מעות בדרך הלואה ע"מ שאם לא אשלם לך מעות עד זמן פלוני אתן לך פירות כשער של עכשיו דאע"ג דדרך מקח וממכר שרי דרך
הלואה אסור. ובהלכות גדולות מפרש אין לוין סאה בסאה על סמך שער שבשוק דנימא הואיל וחיטי בהיני וחיטי בשילי הוה ליה כעד
שיבא בני או עד שאמצא מפתח (לקמן דף עה.): דיזפי בתשרי. מעות: ופרעי פירות בטבת. כשער של תשרי. וללשון האחר
לוין חטין ופורעין חטין: ממקום למקום. ממקום הזול למקום
היוקר: תנה לי. [א] ואוליכנה
ואעשה צרכי במעות עד זמן פלוני:
ברשות