איזהו
נשך פרק חמישי בבא מציעא
עג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ברשות מוכר מותר. וכגון שנתן לו שכר עמלו ומזונו שלא יהא
ברשות מוכר. אם קיבל עליו מוכר אחריות הדרך: מותר. דאין
קמא א מיי' פ"ט מהל'
א) [ברכות יט. וש"נ],
כאן מלוה עד שתמכר וכל מה שנמכר ביוקר של בעלים הראשונים
טורח לו בשכר הלואה וא"ת א"כ מאי קמ"ל וי"ל
ב) [עי' תוס' גיטין ל. ד"ה
מלוה ולוה הלכה ט
כיון ותוס' לעיל סד. ד"ה
סמג לאוין קצג קצו טוש"ע
הוא: ברשות לוקח אסור. דמהשתא
דסיפא איצטריך ליה ברשות לוקח אסור דס"ד דלא מיחזי כרבית
מלוה הוא גביה ויהיב ליה
מה שעיזי], ג) [לעיל ל.
י"ד סי' קעג סעי' טו:
טופיינא מדמיה בריביתא: תנם לי.
כיון שהוא מוכר במקום היוקר כמו שהוא נותן לו כאן במקום הזול:
ואוכלם כאן ואני אעלה לך
קמב ב מיי' שם טוש"ע
חולין פד:], ד) [לעיל סה.
החמרים מעלין במקום היוקר
וש"נ], ה) וההיא שעתא
לזמן פלוני מפירות שיש לי שם: יש
שם סעי' יז:
קמג ג ד ה ו מיי' שם
אחולי דקא מחלי גבייכו
כבמקום הזול. פירש
לו שם מותר. דמהשתא אוקמינהו
ברשות מוכר מותר ברשות לוקח אסור
א
כצ"ל. רש"ל, ו) [ע' תוס'
הל' ז ח ועיין
ברשותיה. ואע"ג דלא משיך סאה
בקונטרס אפילו אחריות הדרך
המוליך פירות ממקום למקום מצאו חבירו
לעיל ל. ותוס' חולין פד:],
בהשגות ובמ"מ טוש"ע שם
ב
ז) [מגיהי ש"ס דפוס אמ"ד
סעי' טז ועיין בב"י:
בסאה לאו רבית קצוצה היא אלא
בהליכה ובחזרה על החמרים ואי
ואמר לו תנם לי ואני אעלה לך פירות שיש
קמד ז מיי' שם פ"ח הל'
שלחו יד למחוק הך דזבן
אבק רבית דרבנן וכי יש לו לא
אפשר לומר כן דלעיל (דף סה.)
שיבשתא וכתבו תחתיו
ה ועיין בהשגות
לי באותו מקום אם יש לו פירות באותו מקום
גזור: אין לו באותו מקום אסור.
גבי טרשא דרב חמא פי' בקונטרס
ברכות ה: ובאמת הערוך
ובמ"מ סמג שם טוש"ע
מותר ואם לאו אסור והחמרין מעלים במקום
❖
ג
ערך שבש מביא ראיה זו],
י"ד שם סעי' יוד:
דבשכר המתנתו נתן לו זה במקום
גופיה שהיה אחריות ההליכה על רב
קמה ח מיי' וסמג שם
היוקר כבמקום הזול ואינן חוששין מאי טעמא
היוקר: והחמרים מעלים במקום היוקר
חמא אע"ג דהוו שבקי להו מיכסא
טוש"ע שם וכפי'
רב פפא אמר ניחא להו דמגלו להו תרעא רב
כבמקום הזול ואין חוששין. החמרים
ונקטי להו שוקא ואפילו היה שם
התוס' וע"ש:
הגהות הב"ח
קמו ט מיי' שם הל' ו
אחא בריה דרב איקא אמר ניחא להו דמוזלי
המשתכרים בתבואה ומביאים ממקום
אחריות עליהם של מקבלים יש
(א) גמ' בתורי דנפיש. נ"ב
טוש"ע שם סעיף יא:
הזול למקום היוקר מותר להם ליקח
להתיר שם יותר מכאן דבשכר
גבייהו [א] מאי בינייהו איכא בינייהו תגרא
❖
קמז י מיי' שם הל' ז
ע"ל ריש דף ל' ע"א:
מעות מבעלי בתים עשירים במקום
דשבקי להו מיכסא ונקטי להו שוקא
טוש"ע שם סעיף יב:
חדתא ד בסורא אזלי ארבעה ארבעה בכפרי
קמח כ מיי' שם הל' ח
היוקר ע"מ ליתן להם לזמן פלוני
יותר מבסחורות אחרות הויא שויא
❖
אזלן שיתא שיתא יהיב רב זוזי לחמרי וקביל
סמג שם:
הגהות הגר"א
הפירות כשער מקום הזול ואין
טפי והוו זבני לה ביוקר אבל כאן
עליה אונסא דאורחא ושקיל מינייהו חמשה
[א] גמ' מאי בינייהו. נ"ב
חוששין שיהא רבית שכר המתנת
מה שהיו ניכרים סוחרים ע"י המעות
ונשקול שיתא אדם חשוב שאני בעא מיניה
הרא"ש ל"ג מאי בינייהו
א)ה
מעות כדמפרש ואזיל: מ"ט רב פפא
ומגלו להו תרעא כך היה נעשה
מוסף רש"י
וכתב ב"י דלא פליגי וכן
ר' אסי מר' יוחנן מהו לעשות בגרוטאות כן
אמר ניחא להו דמגלו להו תרעא.
להם במעות אחרים וכל לוין כמו
אדם חשוב שאני. יש לו
משמע ברמב"ם שהשמיט
א"ל ביקש ר' ישמעאל ברבי יוסי לעשות כן
כל זה: [ב] רש"י ד"ה
כן משתכרים ועוד דפריך בסמוך
שעל ידי מעותיו של זה הם ניכרים
להחמיר על עצמו יותר
תגרא חדתא. למ"ד כו'.
(מו"ק יב:) לפי שלמדים
אדרב דשקיל חמשא בסורא ומקבל
סוחרים ומכירים אותם בעלי בתים
בכלי פשתן ולא הניחו רבי איכא דאמרי
ו
נ"ב ורי"ף פי' להיפך
הימנו (כתובות פו.)
אונסא דאורחא ונשקול שיתא ולא
של מקום הזול ונותנין להם בהקפה
ביקש רבי לעשות בגרוטאות כן ולא הניחו
ומ"מ אין נ"מ לדינא
שהרואה אותו שהוא מיקל
לפי פי' ב"י דלא פליגי:
עומד ומיקל יותר (שבת
פריך לא ליקביל אונסא דאורחא
ומשתכרים אצלם ואפילו לא היה זה
ר' ישמעאל בר' יוסי פרדיסא רב אסר
ב)
ז
[ג] תוס' ד"ה מאי. ור"ח
נא.).
אלא נראה דאחריות הדרך בחזרתם
ממתין להם שום זמן אלא להביא
פי' כו'. נ"ב אבל נ"י פי'
ושמואל שרי רב אסר כיון דלקמיה שויא
עם התבואה ממקום הזול היה על
לו מיד נוח להם לטרוח ולהיות
בשם ר"ח שנותן להם שכר
טפי מיתחזי כי אגר נטר ליה ושמואל שרי
עמלם אלא שהם מקבלים
שלוחים לקבל עליהם אחריות הדרך
בעה"ב והחמרים היו משתכרין במעות
אחריות הדרך (ועמ"ש
כיון דהוי ביה תיוהא לא מיחזי כי אגר נטר
על כך: דמוזלי גבייהו. בני מקום
בהליכה ממקום היוקר למקום הזול
רבינו ביו"ד סי' קע"ג ס"ק
ליה אמר רב שימי בר חייא ומודי רב
הזול כששומעין שאין אלו משתכרין
בשום סחורה ואי לאו טעמא דמגלו
ל"ד): [ד] שם ד"ה בתורי.
ח
ר"ח גריס כו'. נ"ב אבל
בתורי דנפיש פסידייהו אמר להו שמואל
בה מוזלי גבייהו כדי שלא ימשכו
להו תרעא או מוזלי גבייהו הוה
(א) ג)
הרמב"ם מפרש שקונה
ידיהם מלהרגיל אצלם: תגרא
אסור דבשכר הלואה של הליכה היו
להנהו דשבשי שבשא ט הפוכו בארעא כי
עגל קטן ומניחו כו':
חדתא. תגר שאינו ניכר עדיין.
טורחין להם בחזרה:
היכי דקני לכו גופא דארעא ואי לא הויא לכו
מאי
טעמא ניחא להו דמגלי להו
[ב] למאן דאמר דמגלו להו תרעא
כהלואה ואסור אמר להו רבא להנהו דמנטרי
תרעא. לא ה"מ למימר כגון
איכא למ"ד דמוזלי גבייהו ליכא
באגי פוקו י הפוכו בבי דרי כי היכי דלא
דכיון דאינו ניכר להם אין מאמינים
דיהבי להו שכר עמלם כדפי' ברשות
תשתלם שכירות דידכו עד ההיא שעתא
בדבריו שהוא נותנם במקומו
מוכר מותר כי זה לא היה שום
דשכירות אינה משתלמת אלא בסוף וההיא
בזול ולא מוזלי גביה: בסורא
חידוש ור"ח פי' דאפילו שכירות
ד)
ה)
[ג]
שעתא אוזולי דקא מוזלי גבייכו אמרו ליה
אזלן ארבע. גריוי בזוזא: בכפרי.
החמרים נותן בעה"ב לחמרים ומ"מ
שם מקום: אזלן שיתא. גריוי בזוזא:
נראה דמודה דלא יהיב שכר עמלם
רבנן לרבא קא אכיל מר רבית דכולי עלמא
ונשקול שיתא. כיון דמקבל עליה
דאי יהיב לא הוה צריך כלל לטעמא
שקלי ארבעה ומסלקי לאריסא בניסן מר
אונסא דאורחא אין כאן רבית ואפילו
דגלויי תרעא ואוזלי גבייהו ומה
נטר להו עד אייר ושקיל שיתא כ אמר
לא קיבל עליה אונסא דאורחא קתני
שדחק ר"ח לומר שנותן שכר החמרי'
להו אתון קא עבדיתון שלא כדין ארעא
החמרים מעלים במקום היוקר
לפי שדומה לו שכר מועט גלוי תרעא
לאריס משתעבד אי אתון מסלקיתו
כבמקום הזול: מהו לעשות
ובחנם דחק דהקילו חכמים ברבית
להו בניסן מפסידתו להו בכמה אנא
בגרוטאות כן. בשאר פרגמטיא כגון
דרבנן כמו לעיל (דף סט.) ריש
נטרנא להו עד אייר
ומרווחנא להו בכמה
שברי זהב וכסף ושאר מיני מתכות מי
עגלא לפטומא:
רב ניחא להו דמגלי להו תרעא.
אמרינן תבואה דמידי דשכיח הוא
דאזלי ואתו כל שעתא אמרינן ניחא להו דמגלו תרעא אי נמי דמוזלי
פירש בקונטרס ע"י מעות שבידם ניכרים סוחרים ומקיפין
גבייהו אבל שאר פרגמטיא ליכא גילוי תרעא ולא אוזלי גבייהו דמי
להם סחורות אחרות וקשה דקאמר איכא בינייהו תגרא חדתא ולפירושו
שמכר לו עכשיו לא ימכור לו למחר ופרגמטיא שלקח היום אינו
איכא בינייהו נמי תגרא ישן דטעמא דמגלו להו תרעא ליכא שהרי
לוקח למחר: פרדיסא. לקנות יין מן הכרם בדמים פחותים כל
ניכרים הם מימי קדם ונראה כפי' ר"ח דפירש דטעמא דמגלו להו
פירות שנה זו בכך וכך ולוקחין אחר שהן בוסר או סמדר אבל
תרעא שבעלי בתים המלוים מגלים להם שערי היוקר שפעמים בעוד
עדיין לא הגיע לביכור: רב אסר. דמשום הקדמת מעות לזמן
שהולכים החמרים למקום הזול וחוזרין מתייקרין כאן ובעלי בתים
בתורי
דנפיש פסידייהו. [ד] ר"ח
הבציר קמוזיל גביה והוי אגר נטר ליה: כיון דהוי ביה תיוהא.
מודיעין להם ומסייעין להם למכור:
פעמים שיש קלקול בכרם כגון ברד או גשמים או קרח ומפסיד
גריס בתוורי ופי' שמוכר עגלים קטנים ולדות עדרו אשר יולדו לו בשנה
הכל ומקבל עליו כל ספיקי הפסד לא מיחזי כאגר נטר ליה.
זאת ומודה רב בהו דשרי שרגילות הרבה שמפילות והוה הקלקול יותר
דשבשי
שיבשא. פי' בקונטרס בעלי
תיוהא נראה בעיני דבר חרטה כמו קדושין (דף מ:) תוהא על
מתיוהא של פרדס ו):
הראשונות: ומודה רב בתורי. מקום שבוצרין כרמים בשוורים
בתים המלוים תבואה לאריסים לזרע ומשלמין להן לגורן תבואה חדשה
בעגלה ומוליכין את העגלה בין שורות הכרמים ומתקלקלין רגלי
ולא אשכחן בשום דוכתא שקורין זה שיבשי ושיבשי היינו זמורות
השוורים בקלחי שרשים שבקרקע והפסדן רב: שבשי שיבשא.
שמתרגם (בראשית מ) שלשה שריגים תלת שיבשין וכן (ברכות דף ה:)
בעלי בתים המלוים תבואה לאריסים לזרע ומשלמין להם לגורן
[דלא יהיב מר שיבשא לאריסא] ז)(זבן שיבשתא מאריסא) ור"ח פירש
תבואה חדשה: סייעו בגופה דארעא. בחריש ובקציר מעט:
שנותנין מעות לבעל הזמורות בכך וכך המשוי והם שוים יותר בשעת
הויא כהלואה. סאה בסאה: מנטרי באגי. שומרי הקמות עד
שזומר הכרמים וליכא תיוהא בזמורות כמו בפירי ולכך מצריך שמואל
הקציר: הפוכו בבי דרי. סייעו את בני הבקעה בדישת תבואה
להפוכי בארעא:
בגורן בהולכה ובהבאה סיועא פורתא לפי שבשביל שאתם
רב
ממתינים שכרכם עד גמר מירוח הגורן הם נותנים לכם מתנה יותר על שכרכם לפיכך סייעו אותם כדי שתהא פעולתכם מושכת עד כלות הגורן
ושכירות אינה משתלמת אלא לבסוף ואין כאן המתנה ואם יוסיפו לכם אין זה שכר המתנת שכרכם אלא אוזולי מוזלי לגבייכו: כולי עלמא. החוכרים
שדותיהם לאריסים: שקלי ארבעה. כורין בחכירות השדה: ומסלקי לאריסא בניסן. כופין אותם לקצור תבואתו ולהסתלק ממנה בניסן: ומר משום
דנטר ליה עד אייר. שקיל שיתא. וקא סלקא דעתך משום המתנת החכירות קא מוספי: אתון הוא דעבדיתו שלא כדין. שאתם מסלקין אותן בניסן
ועדיין לא נתמלאת התבואה בקשיה ומפסידין אותן הרבה וארעא לאריסא משתעבד עד שתתבשל התבואה כל צרכה הלכך שלא כדין היא
כפייתכם: אנא נטרנא להו עד אייר ומרווחנא להו בכמה. ושכר שדי אני נוטל שלכך אני מפריז על חכירתה ואינו בשכר המתנת ד' כורין:
רב