עג:
איזהו
נשך פרק חמישי בבא
מציעא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
רב מרי בר רחל. בימי רבא היה כדמשמע הכא ובפרק מי שמת
רב מרי בר רחל. בת שמואל הוה ונשבית ונשאה נכרי ונתגייר
א) [לעיל סח.], ב) [יבמות
א [טוש"ע ח"מ סי' שיב
(ב"ב דף קמט. ושם ד"ה רב) ובפרק החולץ (יבמות דף מה: ושם
ושמיה איסור גיורא ורב מרי הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה
מו.], ג) [לעיל סו. וש"נ],
סעיף ג]:
קמט ב מיי' פ"ז מהל'
ד) [לקמן קד. קט.],
שם אמו: הדר. נכרי וזבנה לרבא:
ומחמת כבודו תלאוהו על
ד"ה רבא) לא גרס רב אכשריה לרב מרי בר רחל אלא רבא והיה
ה) ס"א שלו, ו) בס"א:
מלוה ולוה הל' ו
נטר שתא. המתין רב מרי
שנה שלימה: שקל אגר ביתא. משנה
בנו של איסור גיורא ועוד מצינו אחר
בנו של רבה כדאמרי' במי
ועליה, ז) ר"מ מ"ז, ח) [עי'
סמג לאוין קצד טוש"ע י"ד
הבאה ואמטי ליה לרבא: הא דלא
שהחשיך (שבת דף קנד. ושם ד"ה ואמרי)
תוס' ב"ב כא: ד"ה
סי' קעב סעיף ה:
❖
קנ ג מיי' שם פ"ח הל' י
מרחיקין],
אמטאי. הבאתי: לא שקילנא אגר
רבה אבוה דרב מרי בר רחל:
רב מרי בר רחל משכן ליה ההוא נכרי ביתא
סמג שם טוש"ע י"ד
נטר
שתא שקל אגר ביתא. פי'
ביתא. עד שאכוף את הנכרי לשלם
הדר זבנה לרבא נטר תריסר ירחי שתא
סי' קעג סעי' יג:
קנא ד מיי' שם הל' ט
בקונטרס אגר שנה הבאה
לך מעותיך ואין זו רבית דהא רבא
תורה אור השלם
שקל אגר ביתא $ אמטי ליה לרבא אמר ליה
סמג שם טוש"ע
לא מיחייב מידי אלא נכרי: ומבחרי
ותימה למה לא המתין עד סוף
1 וְהִתְנַחַלְתֶּם אֹתָם
י"ד סי' קס סעי' ד וע"ש:
האי דלא אמטאי למר אגר ביתא עד האידנא
ליה בטבת. נוטלין יין טוב ואי הוו
השנה דשכירות אינה משתלמת אלא
קנב ה מיי' פ"ה מהל'
לִבְנֵיכֶם אַחֲרֵיכֶם לָרֶשֶׁת
דסתם משכנתא שתא אי בעי נכרי לסלקי
א)
א
גזילה הל' טו סמג
לבסוף ושמא היה מנהגם ליתן
שקלי ליה מתשרי דלמא הוי מחמיץ
אֲחֻזָּה לְעֹלָם בָּהֶם
עשין עג טוש"ע ח"מ סי'
לא הוה מצי מסלק לי השתא לשקול מר
תַּעֲבֹדוּ וּבְאַחֵיכֶם בְּנֵי
השכירות בסוף כל חדש וכן משמע
ואשתכח דמשום דאקדימו מעות
שסט סעי' י:
יִשְׂרָאֵל אִישׁ בְּאָחִיו לֹא
אגר ביתא א"ל אי הוה ידענא דהוה
קנג ו מיי' שם הל' טז
במתניתין לעיל (דף סה.) גבי מרבים
בתשרי ועדיין לא יצא השער קיבל
תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ:
❖
ופ"ה מהל' מלוה
ויקרא כה מו
ממושכן ליה למר לא הוה זביננא ליה
על השכר אי נמי נטר שתא היינו
עליו המוכר אחריות. ולא דמי לההוא
ולוה הל' יז ופ"א מהל'
ז)(שכירות של) שנה שניה ומיהו קשה
דלעיל (דף עב:) דיש לו חטין לפי
השתא כדיניהם עבדינן לך כל אימת דלא
א
עבדים הל' ח ועיין
למה לא ניכה לו מחובו ושמא בטוח
שהיין רגיל להחמיץ ושמא ה) כולו
בהשגות ובכ"מ סמג שם
מסלקי בזוזי לא שקיל אגר ביתא אנא נמי
הגהות הב"ח
ולאוין קצג טוש"ע שם
החמיץ: מעיקרא. משעה שלקחו:
היה מן הנכרי שיפרע לו או להראות
לא שקילנא מינך אגר ביתא עד דמסלקנא
(א) גמ' ובאחיכם בני
סעי' יא וטוש"ע י"ד סי'
דחמרא חמרא דחלא חלא. קלקולו
רסז סעי' טז: שהוא נותן לו שכר שלא יהיה נראה
ישראל יכול אפי' נוהג
לך בזוזי אמר ליה רבא מברניש לרב אשי
קנד ז מיי' פ"א מהל'
כשורה: (ב) תוס' ד"ה נטר
בתוכו הוא אלא שאינו ניכר ויין
כיושב בשכר הלואה וא"ת מכח דינא
חזי מר רבנן דקא אכלי רביתא דיהבי זוזי
וכו' דשכונא גביה למאי
עבדים הל' ח סמג
המקולקל לא לקח הימנו: לבני אקרא
דבר מצרא היה לו לרב מרי להוציא
נפקא מינה לדינא דבר
שם טוש"ע י"ד סי' רסז
אחמרא בתשרי ומבחרי לה בטבת אמר ליה
דשנוותא. שנוותא שם הנהר. אקרא
מיד רבא כדאמרינן לעיל (דף סח.)
❖
מצרא והא דאמר:
סעי' טו וסעי' טז:
קנה ח מיי' שם הל' ז
אינהו נמי אחמרא קא יהבי אחלא לא קא
מאי משכנתא דשכונא גביה והא
קונטריא"ה בלע"ז. יושבים על שפת
(ב)
ב
סמג לאוין קעז:
דאמרינן לקמן (דף קח:) דזבן מן
אותו נהר ויהיב להו רבינא זוזי לפני
יהבי מעיקרא דחמרא חמרא דחלא חלא
קנו ט מיי' פ"ז מהל'
גליון הש"ס
הנכרי לית ביה משום דינא דבר
הבציר לתת לו היין בעת הבציר
ההיא שעתא הוא דקמבחרי ג רבינא הוה
שלוחין ושותפין הל'
גמ' אמטי ליה לרבא.
ו סמג עשין פב טוש"ע
כשער היוצא: ושפכי ליה טפי
מצרא היינו משום דמצי אמר ליה
יהיב זוזי לבני אקרא דשנוותא ושפכי ליה
י"ד סי' קעז סעי' מ
עיין ב"ב דף כא ע"ב
כופיתא. מדעתם שלא בתנאי: אחולי
אריא אברחי ממצרך אבל הכא רב
וטוש"ע ח"מ סי' קפג
תוס' ד"ה מרחיקין ועיין
טפי כופיתא אתא לקמיה דרב אשי אמר ליה
❖
קמחלי גבך. הואיל ולא פסקת
מרי שלא היה לו בית אצל בית הנכרי
סעי' א:
בכתובות דף נט ע"ב תוס'
מי שרי אמר ליה אין אחולי הוא דקא מחלי
ד"ה שדה: שם ת"ל
לא שייך האי טעמא ואדרבה הפסיד
עמהם ומדעתם נותנים לך
ואין
ובאחיכם. עיין סוטה דף ג
גבך אמר ליה הא ארעא לאו דידהו היא
שכל זמן שלא קנאו רבא היה דר בו
מזכירים לומר בשכר מעותיך
שהיו
ע"ב תוס' ד"ה כתיב נמי:
אמר ליה ארעא לטסקא משעבדא ומלכא
לעזי רש"י רב מרי בשביל רבית וי"ל דרב מרי
בטילות אצלנו מתנה בעלמא היא:
רש"י ד"ה והא ארעא
ד
וכו' דקרקע אינה נגזלת.
קונטריא"ה [קונטריד"א].
והא ארעא לאו דידהו היא.
אמר מאן דיהיב טסקא ליכול ארעא אמר
לא היה רוצה לקנותו ח):
אלא
דסתם משכנתא שתא. ולא הוה
עיין תשובת הריב"ש סי'
חבל ארץ.
שהיו עשירים ורואין בני אדם
ליה רב פפא לרבא חזי מר הני רבנן דיהבי
❖
רע"ג:
רייטווג"ן [רייטוג"א].
❖
מצי נכרי לסלוקי וחשוב
שהניחו שדותיהם וברחו ואין נותנים
מרכבה (בגרמנית).
זוזי אכרגא דאינשי ומשעבדי בהו טפי אמר
כמכר אצלו כל אותה שנה כמו
מס הקרקע למלך והם נוטלים
ליה השתא איכו שכיבא לא אמרי לכו הא
ב)
הגהות הגר"א
לעיל (דף סז:) באתרא דלא מסלקי
השדות והכרמים ופורעין מס למלך
מילתא הכי אמר רב ששת מוהרקייהו דהני
מוסף רש"י
ה
[א] תוס' ד"ה משתעבדי
והשתא נישקול מר אגר ביתא דחשיב
ושמא היין שאני לוקח מהם גזל
בטפסא דמלכא מנח ומלכא אמר מאן דלא
אסמכתא. הבטחת גוזמא
אית כו'. נ"ב אבל הראב"ד
כאילו הוה הבית ממושכן לו מרבא
הוא בידי $ דקרקע אינה נגזלת והרי
שאדם מבטיח את חבירו
גריס לה ופי' ג"כ משום
יהיב כרגא לשתעביד למאן דיהיב כרגא רב
היא של בעלים ופירות גזל: טסקא.
שאם היה בא רבא להחזיק בבית
לסמוך עליו שאם לא יקיים
רבית שהיה שעבודם יותר
סעורם אחוה דרבא הוה תקיף אינשי דלא
תנאו יתן כך וכך (לעיל מח:)
ממעות הכרגא וכן משמע
מס של קרקע: כרגא. כסף גולגלתא
היה מונעו רב מרי אם היה רוצה
כאן בתוס' להספרים
היינו דבר דאינו נותן לו
עד שיפרע לו מעותיו הלכך הוה
שהיו כל היהודים כל אחד נותן כסף
מעלו ומעייל להו בגוהרקא דרבא אמר ליה
דגרסי טפי אבל הרמב"ם
מדעתו אלא סומך על דבר
גולגלתו למלך: מוהרקייהו. חותם
חשיב רבא כלוה ואסור רב מרי
מפרש לענין איסור והיתר
שאינו, דסבור שהוא יכול
רבא שפיר קא עבדת דתנינא ראית שאינו
ו
להשתעבד וכ"כ בש"ע אבל
לנצח ופעמים שמנצחין אותו
עבדות שלהם: בטפסא. בארגז של
לדור בו בחנם ורבא השיבו דלא
נוהג כשורה מנין שאתה רשאי להשתעבד
דברי הראב"ד נכונין:
(סנהדרין כד:) המבטיח
מלך מונח והרי כולם עבדים לו
לחבירו דבר על מנת שיעשה עדיף מגברא דאתי מיניה:
בו תלמוד לומר 1 לעולם בהם תעבודו
השתא
נישקול מר אגר ביתא.
דדינא דמלכותא דינא: תקיף. כופה:
דבר לעתיד וסומך בלבו
ובאחיכם יכול אפילו נוהג כשורה $ ת"ל
(א) ז
בשעת התנאי שיוכל לקיים
גוהרקא. עגלה מוכנת למרכבת אדם
משמע דיכול אדם למכור
הדבר כשיגיע זמן וכשיגיע
1 ובאחיכם בני ישראל איש באחיו וגו' אמר
ובלשון אשכנז רייטווג"ן: בהם
מה שהשכיר ביד אחרים וכן משמע
הזמן יאנס ולא יוכל לקיים
רב חמא האי מאן דיהיב זוזי לחבריה למיזבן
תעבודו ובאחיכם. נמי תעבודו:
בפרק האומר משקלי (ערכין דף כא.
(רשב"ם ב"ב קסח.) לא
קניא. ואינו נתפס בתנאו
למיזבן ליה חמרא. לקנות לו יין
ליה חמרא ופשע ולא זבין ליה משלם ליה
ושם ד"ה ה"ק) דאם הקדיש המשכיר
ולא יפסיד בכך (שם). אם
את הבית אין השוכר רשאי לדור בו
בזמן הבציר ומשלם לו יין לפי דמים
כדקא אזיל אפרוותא דזולשפט אמר אמימר
אוביר. אעשנה בורה, ולא
קלים שקונין אותו: אפרוותא דזולשפט.
יותר ואם דר בו מעל וקשה דאמרי'
אעביד. ואל אעשה בה
אמריתא לשמעתא קמיה דרב זביד מנהרדעא
פעולה הראויה לה (לקמן
בפרק אע"פ (כתובות דף נט: ושם ד"ה
שם המקום שהיין ניקח ונמכר לשם
אמר כי קאמר רב חמא הני מילי ביין סתם
.
קד.)
שדה) ובפרק בתרא דנדרים (דף פו.)
לרוב הלוקחין יין בימות הבציר:
אבל ביין זה לא מי יימר דמזבני ליה ניהליה
אסמכתא היא. אפילו הבטיחו ואמר
בית שמשכנתי לך לכשאפדנו ממך
רב אשי אמר ח אפי' יין סתם נמי לא מאי
תיקדוש קדשה משמע שכל זמן שהיא
אם איני קונה לך
אפרע משלי אין
טעמא אסמכתא היא ג) ואסמכתא לא קניא
ממושכנת אינו יכול להקדיש וי"ל
זו אלא אסמכתא הואיל ולא קנו
ולרב אשי מאי שנא מהא דתנן אם אוביר
מידו: אם אוביר לך ולא אעביד.
דמה שיתר על החוב יכול להקדיש
ד)
גבי מקבל שדה מחבירו למחצה
ולמכור אבל גובה תחילה חובו ומה
ולא אעביד אשלם
במיטבא התם בידו
והובירה שלא חרשה ולא זרעה
שאין יכול לדור בו לפי שהקדש
הכא
שמין אותה כמה היתה ראויה
מעורב בו וימכור הבית ויקח זה שכר
שנתן: ושפכי ליה טפי. אין זה רבית מאוחרת שלא היו
לעשות ונותן
לו שכך כתב לו מתחילה אם אוביר כו' בפרק
מזכירים שנותנין בשביל מעותיו שהיו בטלין אצלם כדפירש
המקבל (לקמן
אלמא כיון דאפסדיה בהכי ולא ו) סמך
דף קד.).
בקונטרס ולא דמי להלוהו ודר בחצירו שצריך להעלות לו שכר (לעיל
לאו אסמכתא
היא שאינו מקבל עליו אלא כדי הפסד שהפסידו:
דף סד:) אע"פ שאינו אומר שיהא דר בשביל בטול מעותיו דשאני התם
לאו
משתעבדי
בהו טפי. [א] אית ספרים דלא גרסי טפי שלבסוף היו מחזירים להם מעות הכרגא שנותנין בעבורם וכל
שעדיין חייב לו:
מה שהיו משעבדין בהן היה בשכר הלואה: אפרוותא דזולשפט. הכא משמע שהיה שם מקום הזול ובהמוכר פירות (ב"ב דף צח.)
משמע שהיו מוליכין שם היינות כדי למוכרן ביוקר וי"ל שהיתה עומדת בין מדינה שהיה שם יין לרוב ובין מדינה שלא היה נמצא שם
יין והיו מביאים שם ממקום הזול ובאים ממקום היוקר שם לקנות:
התם בידו הכא לאו בידו. תימה במאי הוי טפי בידו התם מהכא דאי מיירי התם שיש בידו תבואה לזרוע הכא נמי אם יש לו יין הוי
בידו ואי חשיב התם משום דיש בידו לקנות הכא נמי בידו לקנות ויש לומר דהכא אין בידו כשער הזול דשער הזול דזולשפט
לא משיך כולי האי
דשמא כשיבא לקנות לא ימצא באותו שער
אבל באם אוביר
בידו לקנות
חטין שאם לא ימצא
בזול יקנה ביוקר:
הכא