איזהו
נשך פרק חמישי בבא מציעא
עד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הכא לאו בידו. מכאן מקשה ר"ת לפירוש הקונט' דפרק זה
לאו בידו. שמא לא ימכרוהו לו: דלא צר וחתים. מעות של כל
א) ר"מ מ"ז, ב) שייך
א
[שו"ע חו"מ סי' רז
סיטומתא. חותם שרושמין החנונים על החביות
איש ואיש לבד:
בורר (סנהדרין דף כד: ושם ד"ה כל) גבי משחק בקוביא דקאמר
למתני' דלעיל דף עב:,
סעי' יג בהג"ה]:
❖
קנז ב ג מיי' פ"ז מהלכות
ג) [לעיל סג.],
של יין שלוקחין הרבה ביחד ומניחין אותן באוצר הבעלים ומוליכין
התם דלאו אסמכתא היא ופי' הקונט' משום דהיכי דמי אסמכתא כגון
מכירה הל' יג יד סמג
אותן אחת אחת למכור לחנות ורושמין אותם לדעת שכל הרשומות
אם אוביר ולא אעביד וכגון
משליש שטרו דגט פשוט (ב"ב דף קסח.
עשין פב ולאוין קעא
נמכרות: ובאתרא כו' למיקני. שרגילין
ושם) דסמיך על (לא) דבר כסבור
טוש"ע ח"מ סי' קפד
א)
הגהות הב"ח
הכא לאו בידו אמר רבא הני בי תלתא
א
א
סעיף א:
לרשום על מנת שבדבר זה תהא
כל זה בידו לעשות ומרישא כי מתני
קנח ד ה ו מיי' שם הל'
(א) גמ' לבי מעצרתא
דיהבי זוזי לחד למזבן להו מידי וזבן לחד
קנויה לו כאלו משך קני: מחוסר
אדעתא דלא יהיב (ה) לאסמכתא קא
ולמידש: (ב) שם לבי
ו סמג עשין פב
מינייהו זבן לכולהו ולא אמרן אלא דלא צר
דפי ולמידש: (ג) שם
טוש"ע ח"מ סי' רא סעיף
שתים. שתי מלאכות: פוסק עמו.
ב
מתני דטועה שלא יבא לידי כך אבל
באתרא דההוא דזבין הוא
א:
וחתים איניש איניש לחודיה אבל צר וחתים
משחק בקוביא לא סמיך אמידי דלא
ואע"פ שלא יצא השער דהא יש
קנט ז מיי' פ"ט מהל'
דנגיד: (ד) רש"י ד"ה
ידע אי נצח אי לא נצח ואפ"ה מתני
לו אבל מחוסר שלש כאין לו דמי:
איניש איניש לחודיה למאן דזבן זבן ולמאן
עשיק עפרא יקר. נ"ב ע"ל
מלוה ולוה הל' ב
דף נב: (ה) תוס' ד"ה
סמג לאוין קצג טוש"ע י"ד
בידי אדם. אם מלאכות שהדבר
שמע מינה מספיקא גמיר ומקני
דלא זבן לא זבן אמר רב פפי משמיה דרבא
הכא וכו' ולאסמכתא
סי' קעה סעיף ד:
והכא משמע איפכא דהיכא דלאו
מחוסר בידי אדם אפי' מאה הן
קס ח ט י מיי' שם:
האי סיטומתא קניא למאי הלכתא רב חביבא
קא מתני דטועה כסבור
ג
❖
פוסק: בידי שמים אפי' אחת אינו
קסא כ מיי' שם הל' א:
בידו הוי טפי אסמכתא ונראה לר"ת
שלא: (ו) בא"ד התם
אמר למקניא ממש רבנן אמרי לקבולי עליה
❖
הוא דקאמר:
פוסק. דמי יימר דאתיא ויהא בידו
דהתם משום הכי לא הוי אסמכתא
מי שפרע והלכתא לקבולי עליה מי שפרע
ד
להשלים הלכך כאין לו הוא: משדא
דאגב דבעי למיקני גמר ומקני וקשה
לעזי רש"י
ובאתרא דנהיגו למקני ממש קנו: היה הוא
ה
בחמה. שטוח העומרין בחמה:
לפירושו דבהזהב (לעיל דף מח: ושם)
מוסף רש"י
תחלה לקוצרים: אמר רב מחוסר שתים
וו"ן [ו"ן]. נפה.
ומידרא. לזרוק המוץ לאחר הדישה
חשיב אסמכתא לההיא דאם אני חוזר
ו
על הכומר של זיתים.
אמולידי"ר
פוסק שלש אינו פוסק ושמואל אמר בידי
ברחת ברוח: כגון דשדי בחמה ויבש.
בי ערבוני מחול לך ולא אמרי' מגו
שמניחין יחד בכלי כדי
[אינמיילולי"ר]. לעטוף.
דאכתי גדיש קרי ליה: האיכא מידרא.
דבעי למיקני גמר ומקני ועוד דא"כ
שיתחממו (פסחים נח.).
אדם אפילו מאה פוסק בידי שמים אפי' אחת
מרשק"א [מריש"ק].
בƒ יצה, מקווה מים רדודים.
דבידי שמים היא שצריך רוח שאינה
היכי מדמה בפרק זה בורר (סנהדרין
אינו פוסק תנן פוסק עמו על הגדיש והא
מצויה: אפשר בנפוותא. וו"ן
דף כה.) לההיא דאין אחד מהם נזיר
מחוסר משדא בחמה למיבש ולמידש ומידרא
בלע"ז: על העביט. כולהו לאותבינהו
דהתם לא שייך האי טעמא ור"ת
ז כגון דשדא בחמה ויבש ולשמואל דאמר
לרב ושמואל נקיט לה ואזיל: מכמר.
בעצמו חזר בו והגיה בספר הישר
בידי שמים אפי' אחת אינו פוסק והא מחוסר
הוחמם: למידש. לדרוך בגת: מנגד.
גבי עובדא דשנים שהמרו זה את
מידרא דבידי שמים היא אפשר בנפוותא: ועל
למשוך היין אל הבור שלפני הגת:
זה בפרק במה מדליקין (שבת דף לא.)
העביט של ענבים: והא מחוסר מכמר ועיולי
כדתני ר' חייא. לקמן: על הכומר
שהקנו זה לזה דאי לא הקנו ליהדרו
של זיתים. דתנן במתני' (לעיל דף עב:)
בהו ואע"ג דיש מקומות דקנו בלא
לבי מעצרתא (א) למידש ולמנגד כדתני רבי
מעטן תנא ליה איהו במתני' בלשון
קנין בדברים בעלמא כגון בסנהדרין
חייא על הכומר של זיתים הכא נמי על
כומר לומר שכבר נתחממו: בי דפא.
(דף כד.) נאמן עלי אבא כו' דבאתן
הכומר של ענבים והא מחוסרי תלת באתרא
בית הבד של שמן: לפופי. אמולידי"ר
לך מחלוקת וכן (שם) דור לי בחיי
דההוא דזבין הוא דנגיד: ועל המעטן של
בלע"ז לשון מלפפין הוולד (שבת דף
ראשך דאין יכול לחזור בו התם דין
זיתים: והא מחוסר מכמר ועיולי לבי דפי
קכט:) שמגלגלו לפי מדתו. אם
הוא שיועיל כיון שיש להם תביעה
(ב) למידש ולמנגד תני רבי חייא על כומר של
גדולות אם קטנות ועושה להן בית
זה על זה והם קבלו עליהם כך את
זיתים הא איכא תלת באתרא דההוא דזבין
קיבול: ומשרף. לצרפו בכבשן: כגון
הדין ולא דמי להיכא שאין לו שום
(ג) ההוא מנגיד: ועל הביצים של יוצר: אמאי
דמלפף ויבש. ואכתי ביצים קרי להו.
תביעה והתם בפ' זה בורר (סנהדרין
לשון ביצה מרשק"א שהעפר מגובלת
דף כה.) גבי מפריחי יונים משמע
והא מחוסר לפופי ויבושי עיולי לאתונא
עם המים: ומידק. לאחר שנשרפו
כפי' הקונט' דקאמר וצריכא דאי
למשרף ולמיפק כגון דמלפפה ויבישו והא
ח
האבנים הרי הן חתיכות שרופות
קאמר בתולה בדעת עצמו התם (ו)
איכא תלת ט באתרא דההוא דזבין הוא
ומוציאין אותן מן הכבשן ונותנין
דקאמר קים לי בנפשאי דידענא טפי
דמפיק: ועל הסיד משישקענו בכבשן: והא
בהן מעט מים וצוברין אותן ונידוכות
ולהכי
הוי אסמכתא משמע היכא
מחוסר מקלה ואפוקי ומידק באתרא דההוא
מאליהן כקמח טחון: משראוי לשקען
דבידו
להרויח הויא טפי אסמכתא
דזבין ההוא דייק ולשמואל דאמר בידי אדם
בכבשן. משהכין והזמין את האבנים
ומהך
דשמעתין נראה לי דלא דמי
אפי' מאה פוסק למה לי משישקענו בכבשן
ואת העצים והכל בידו ואין חסר
דהכא
הויא בידו ולא בידו דאע"ג
אלא מלאכת השריפה: בד"א. שצריך
דמצוי
הוא לקנות מכל מקום כיון
אימא משראוי לשקעו בכבשן: ועל הביצים
שיהא מוכן בידו: בעפר לבן. שאינו
דתלוי באחרים דאם לא ירצו למכור
של יוצר: תנו רבנן אין פוסקים על הביצים
מצוי וכשהיו מכניסין אותו אין
ממי יקנה הלכך לא גמר ומקני אבל
של יוצר עד שיעשו דברי ר' מאיר אמר רבי
מכניסין אותו אלא מגובל ועשוי
התם דאין בידו כלל גמר ומקני
יוסי י בד"א בעפר לבן אבל בעפר שחור כגון
ביצים: אבל בעפר שחור. שהוא מצוי
וכשהיה בידו מכל וכל כגון אם אוביר
כפר חנניא וחברותיה כפר שיחין וחברותיה
במקומו אין צריך שיהא בידו שאם
ולא אעביד אי גזים לא גמר ומקני
פוסקין אע"פ שאין לזה יש לזה אמימר יהיב
אין לזה יש לזה: מכי עיילי עפרא.
כגון דאמר אשלם אלפא זוזי כדלקמן
זוזי מכי מעיילי עפרא כמאן אי כר' מאיר
משהכניס המוכר וצבר עפר בביתו
בפרק המקבל (דף קד:) אבל
האמר עד שיעשו אי כרבי יוסי האמר אע"פ
ועפר שחור היה: עשיק עפרא.
אשלם במיטבא דלא גזים גמר ומקני
יקר (ד) ואינו מצוי: סמכא דעתיה. דכל
ועוד פר"ת דוקא כי ההיא דאם
שאין לזה יש לזה לעולם כרבי יוסי ובאתריה
אחד והחוזר יקבל מי שפרע: לא סמכא
אני חוזר בי ערבוני מחול לך וההיא
דאמימר עשיק עפרא אי דמעיילי עפרא
דעתיה. דלמא לא משכח עפרא
דפירקין לעיל (דף סה:) דאם אי אתה
סמכא דעתיה ויהיב להו זוזי ואי לא לא סמכא
וליכא מי שפרע
שהוא עצמו לא
נותן לי מכאן ועד שלש שנים וההיא
דעתיה: ופוסק עמו על הזבל כל ימות
נסמך עליו אלא
נתן על הספק:
דמשליש חשיב אסמכתא כיון דגזים
השנה: חכמים היינו תנא קמא אמר רבא
שאין מתכוין אלא להסמיך חברו על
ימות
ימות
דבריו שיאמינהו אבל משחק בקוביא
עבדי שירויחו זה או זה ובסנהדרין [דף כד: ד"ה כל] האריך בפסק משחק בקוביא: תני רבי חייא על כומר
אדעתא דהכי קא
של זיתים. וא"ת אמאי לא אמר רבי חייא מילתיה ארישא דעביט של ענבים ויש לומר דאין רגילות למכמר ענבים כמו זיתים וא"ת
לשמואל דאמר בידי אדם אפילו מאה פוסק למה לי על כומר ויש לומר דכימור הזיתים מקרי בידי שמים:
וכפר שיחין וחברותיה אע"פ שאין לזה יש לזה. לא מיירי בעפרא דהא מחוסר שלש הוא ואינו פוסק אלא בביצים איירי ומדנקט
האי לישנא דאע"פ שאין לזה יש לזה כדנקט גבי פוסקין על שער שבשוק משמע שיש שער שבשוק לביצים וקמ"ל דאע"פ
שאין שער לקדירות שבשוק כיון שיש שער לביצים חשיב כאילו יש לו ביצים לפסוק לקדירות כשער מוכרי קדירות בזול שהביצים לענין
קדירות כעין לקוטות למוכרי תבואה אי נמי אפילו אין שער יכול להיות דחשיב כיש לו לפי שדרך יוצרים דיזפי מהדדי שיש הרבה מהם:
יכול
ב) לומר לו תן לי כזה או תן לי מעותי. אין זה מעמיד מלוה על גבי פירות ג)כיון דבתורת מקח
נותן לו מעות תחילה ואפילו
מי שפרע
ליכא דדעתייהו דאינשי אתרעא זילא כשנותן מעות על מנת לקבל פירות לאחר
זמן:
דלמא