עד:
איזהו
נשך פרק חמישי בבא מציעא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
קסב א ב ג מיי' פ"ט דלמא רבי שמעון היא כו'. אבל לרבנן בין פסק ובין לא פסק
ימות הגשמים איכא בינייהו. תנא קמא כל ימות השנה קאמר
א) לעיל מד. מז:, ב) לעיל
שקיל כדהשתא וניחא ליה לאוקמה כרבי שמעון טפי
ופליג עליה רבי יוסי ואמר לא שנא ימות החמה ולא שנא ימות
מהל' מלוה ולוה
מח. מט. [תוספתא פ"ג],
ג) ר"מ מ"ז עיין במהרש"ל
הלכה ה סמג לאוין קנג
דהשתא לא הוי אלא שתי מחלוקת דרבנן דרבי שמעון כר' יהודה
הגשמים עד שיהא לו למוכר
זבל באשפות וחכמים מתירין אף על
ובמהרש"א, ד) [צ"ל בשער
טוש"ע י"ד סי' קעה סעיף
דמתניתין אבל אי מתני' רבנן היא איכא שלש מחלוקת בלא פסק
פי שאין לו יש לאחרים אם
ימות החמה הן שהכל יש להן זבל
יעב"ץ], ה) צ"ל א"נ יעב"ץ
ז:
❖
קסג ד ה מיי' שם פ"י
דלר' שמעון אין הלוקח יכול לחזור
שכבר נרקב ונישוף בימות הגשמים
ועי' רש"ש,
הלכה ה סמג שם
טוש"ע י"ד סי' קסב סעיף בו כלל אפי' אם הוא רוצה לקבל מי
ונעשה זבל אבל בימות הגשמים לא:
ימות הגשמים איכא
בינייהו: ופוסק עמו
ופוסק עמו כשער הגבוה. אכולה
שפרע ולרבנן יכול לחזור בו וקאי במי
כשער הגבוה: ההוא גברא דיהיב זוזי לנדוניא
ד:
הגהות הב"ח
שפרע ולרבי יהודה אפילו מי שפרע
מתני' קאי שצריך לפסוק עמו שאם
דבי חמוה לסוף זל נדוניא אתו לקמיה דרב
(א) רש"י ד"ה ר' שמעון
ליכא ועוד דסברא הוא דלרבנן דרבי
יוזלו ויפחתו דמי השער ויגבה שער
וכו' מכי יהיב זוזי כי
פפא אמר ליה א אי פסקת עמו כשער הגבוה
שמעון כיון דלא נתקיים המקח בשעת
הפירות שיתנו יותר בסלע שיתן לו
לא נשתנה השער ומשום
שקיל כהשתא ואי לא שקיל כי מעיקרא
הכי אף כי נשתנה כצ"ל
מתן מעות ויכול לחזור הלוקח אפי'
כשער הזול ואם לא פסק כן יקבל
ונ"ב ויש ליישב לשון אף
אמרו ליה רבנן לרב פפא ואי לא פסק שקיל
על כרחו כשער שפסק: ההוא גברא
לא הוזל אלא שהיה במי שפרע אם
כמו שנכתב בספרים ור"ל
כמעיקרא מעות נינהו ומעות לא קנו אמר
דיהיב זוזי לנדוניא דבי חמוה. ופסק
כן כשהוזל השער אפילו במי שפרע
דלוקח רוצה לחזור אף שלא
נשתנה השער וק"ל:
להו אנא נמי לקבולי עליה מי שפרע קא
לא יהיה דדעתיה דאיניש אתרעא
עם מוכרי נדוניא תכשיטי הבנות
ב
זילא אבל לר' שמעון דסבר דלוקח
ונתן להם מעות להיות מוכנים ליום
אמינא אי פסק כשער הגבוה מוכר קא הדר
פלוני ועשאו חמיו שליח לפסוק: זל
לא מצי הדר ביה להכי אי פסק כשער
ביה מקבל עליה מוכר מי שפרע אי לא פסק
נדוניא. ורצה לחזור שאין חמיו רצה
הגבוה שקיל כדהשתא אי לאו שקיל
לוקח קא הדר ביה מקבל עליה לוקח מי
לקבלה בדמים הללו: מוכר קהדר
כדמעיקרא דליכא למימר לדידיה
שפרע אמר ליה רבינא לרב פפא וממאי
ביה. כשאינו מקיים תנאו ליתן כשער
לישקול כדהשתא משום דדעתיה
דרבנן היא דפליגי עליה דרבי שמעון דאמרי
הזול: וממאי. דמתני' דמצריך ליה
דלוקח אתרעא זילא דהרי נתקיים
מעות לא קנו ואפילו הכי אי פסק כשער
לפסוק כשער הגבוה אפילו לרבנן
המקח משעת נתינת המעות לענין שלא
הגבוה שקיל כדהשתא אי לא פסק שקיל
יוכל לחזור אפילו יקבל עליו מי שפרע:
קאמר דפליגי עליה דר' שמעון בפרק
תיפוק ליה דשליח שוייה. ארב
הזהב (לעיל דף מד.) ואמרי דלוקח יכול
כדמעיקרא דלמא ר' שמעון היא דאמר
א)
פפא פריך דאמר לעיל
לחזור בו כמוכר ואין לו עליו אלא
מעות קונות וכי פסק כשער הגבוה שקיל
אנא נמי לקבל מי שפרע קאמינא
מי שפרע בחוזר בו אף בלא נשתנה
כי השתא אי לא פסק שקיל כמעיקרא משום
ופריך דלא שייך מי שפרע בשליח
השער ואפילו הכי אמרינן במתני' כי
דקני להו זוזי אבל לרבנן בין פסק בין לא
ולשון תיפוק ליה יש ליישב דה"ק
נשתנה השער ואיכא למימר הואיל
פסק שקיל כי השתא דדעתיה דאיניש
דנהי דלא נתבטלו דברי רב פפא
ולא נתן המעות על מנת לקבל עכשיו
אתרעא זילא אמר ליה אימור דאמר רבי
מחמת קושיא של רבינא מכל מקום
אלא לאחר זמן ובתוך כך נשתנה
שמעון בחד תרעא בתרי תרעי מי אמר
תיפוק ליה דשוייה שליח:
השער דעתיה אתרעא זילא הוא לא
דאי לא תימא הכי מי שפרע בלוקח לרבי
אמרינן הכי אלא אם כן פסק בפירוש
הלויני
שער הגבוה דשקיל כהשתא ואי לא
נמי והתניא ב) מכל מקום כך הלכה אבל אמרו
שמעון לית ליה וכי תימא הכי
שקיל כמעיקרא או יקבל מי שפרע:
חכמים מי שפרע כו' מאי מכל מקום לאו דלא שנא לוקח ולא שנא מוכר
דלמא מתני'. דאצרכא לפרושי: רבי
מקבל עליה מי שפרע אלא כי קאמר רבי שמעון בחד תרעא בתרי תרעי
שמעון היא דאמר מעות קונות. וגבי
לא אמר אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי ותיפוק ליה ג דשליח
מוכר הוא דתקון רבנן חזרה כי לא
שוייה מעיקרא א"ל בתגרא דזבין ומזבין: מתני' ד מלוה אדם את
משיך מיניה ומקבל מי שפרע אבל
אריסיו חטין בחטין לזרע אבל לא לאכול שהיה רבן גמליאל מלוה
לוקח לא מצי הדר ביה מכי יהיב
את אריסיו חטין בחטין לזרע ביוקר והוזלו או בזול והוקרו נוטל מהן
זוזי (א) ג) אף כי לא נשתנה השער
ומשום הכי כי נשתנה השער נמי
כשער הזול ולא מפני שהלכה כן אלא שרצה להחמיר על עצמו:
גמ' תנו רבנן מלוה אדם את אריסיו חטים בחטים לזרע בד"א שלא
הואיל ומעות קונות לא מצי הדר
ביה האי לוקח דמתני' דקנו ליה זוזי.
ירד אבל ירד אסור מאי שנא תנא דידן דלא קא מפליג בין ירד ובין לא ירד
אבל לרבנן דאמרי אף לוקח יכול
ומאי שנא תנא ברא דקא מפליג בין ירד ובין לא ירד אמר רבא ר' אידי אסברה
לחזור בו אפילו ד)בשעה שלא נשתנה
ניהלי הבאתרא דתנא דידן אריסא יהיב ביזרא בין ירד ובין לא ירד כמה דלא
ולא קני אלא לקבולי מי שפרע היכא
יהיב ביזרא מצי מסליק ליה וכי קא נחית לבציר מהכי קא נחית באתרא דתנא
דנשתנה השער והוא לא נתן מעות
ברא מרי ארעא יהיב ביזרא אי לא ירד דמצי מסליק ליה כי קא נחית לבציר
אלא ע"מ לקבל לאחר זמן אימא לך
מהכי קא נחית אי ירד דלא מצי מסליק ליה אסור תנו רבנן אומר אדם לחבירו
דמי שפרע נמי ליכא ואפילו לא פירש:
דדעתיה דאיניש. הפוסק עד לאחר
הלויני
זמן: אתרעא זילא הוא. אם ישתנה
בתוך הזמן: אימור דאמר רבי שמעון. דלוקח לא מצי הדר ביה: בחד תרעא. כגון שלא נשתנה השער או הפוסק ע"מ לקבל מיד ונשתהה
ובתוך כך נשתנה השער דכי פסק לאו אדעתא דתרעא זילא פסק: בתרי תרעי. כי מתניתין: מי אמר. מודה הוא דחוזר ואין עליו
אלא מי שפרע וכי נמי אוקמת לה כרבי שמעון להנצל מקללת מי שפרע מצריך לה לפסוק כשער הגבוה ואם לא פירש וחוזר בו מקבל מי
שפרע וה"ה לרבנן דבתרי תרעי לא פליגי: דאי לא תימא. דמודי ר"ש בתרי תרעי דלוקח יכול לחזור בו ויקבל מי שפרע: לית ליה. בתמיה:
והתניא מכל מקום כך הלכה כו'. ור"ש קאמר לה בפרק הזהב (לעיל מח.): ותיפוק ליה. דאין כאן מי שפרע אצל לוקח נדוניא זו דהא שליח
שויה של בית חמיו עשאוהו שליח לפסוק וחמיו חוזר בו ומה בידו של זה לעשות שב"ד מקללין אותו וחמוה נמי לאו בר קבולי מי שפרע הוא
דמצי אמר היה לך לפסוק כשער הגבוה ולתקוני שדרתיך ולא לעוותי ובדבר עיוות במה שהיה עליו לתקן לא נעשה שלוחו: בתגרא דזבין
ומזבין. לא שליח נעשה אלא הוא פסק עם חתנו וחתנו פסק עם אחרים ומשתכר ה)א"כ לא פסק חמיו עמו וזה פסק כדי למוכרה לחמיו
ולהשתכר: מתני' חטין בחטין לזרע. סאה בסאה ובגמרא מפרש טעמא: שהיה ר"ג. כלומר לכך הוצרך לשנות משנה זו לפי שהיה
ר"ג מחמיר שאם הוזלו נוטל מהן כשער הזול ואשמועינן מתניתין לא שהלכה כן אלא שרצה להחמיר על עצמו: גמ' שלא ירד. עדיין
לא ירד האריס לתוכה לעובדה בשום עבודה: אבל ירד אסור. כדמפרש ואזיל: רבי אידי אסברה לי. פירש והבינה לי: ביזרא.
הזרע: מצי מסלק ליה. בעה"ב. הלכך אפילו ירד וכבר חרשה הואיל וביד בעה"ב לסלקו בשביל שאין לו זרע כשלוה ממנו וזורע וכשיוקרו
חטין יתן חטין אין זו הלואה. אלא לבציר מהכי נחית הרי הוא כיורד לתוכה מעכשיו ע"מ שיטול בעה"ב הזרע תחלה מחלק המגיע לאריס
והאריס יטול השאר בשכר טרחו ויטול פחות משאר אריסין כשיעור הזרע ועל מנת כן ירד שיטול פחות משאר אריסין כשיעור
הזרע: מרי ארעא יהיב ביזרא. וזה היה קרקע שלו יפה ושינה ממנהג העיר להטיל על האריס
הלכך אם פסק כן עמו בתחילתו
קודם שירד דמצי מסלק ליה כי נחית לבציר מהכי נחית ואין זו הלואה. אבל ירד ומתחילתו לא
פסק עמו שיהא הזרע שלו ואחר
מיכן נתרצה מאליו ע"י קבלת דמים או מתנה אין ירידתו עכשיו לתוכה דנימא לבציר מהכי
נחית והלואה היא גביה ואסור:
וקוצץ