עה:
איזהו
נשך
פרק
חמישי בבא מציעא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כל ימי גריד אחד. הם ולא דקדקו בדבר לחוש שמא יום אחד יהא ארוך מחבירו או קשה מחבירו אלא מותר לומר לו עדור עמי
קעג א מיי' פ"ה מהל'
א) [לעיל סב. עא:],
היום הזה של גריד ואעדור עמך ביום פלוני של גריד: (א) גריד. לשון יובש שהארץ יבשה ואין גשמים יורדין: וכל ימי רביעה. חשובין
ב) [ברב אלפס וברא"ש וכן
מלוה הל' יא (יב יג)
בילקוט ליתא להך דולאחיך
סמג לאוין קפה טוש"ע
כאחד: אבל לא יאמר לו חרוש עמי
בגריד ואני אחרוש עמך ברביעה. שימי רביעה קשין למלאכה בשדות: על לא תתן לו. את
לא תשיך וכ"נ שהיה הגי'
י"ד סי' קס סעיף ו:
תתן ועל לא תקח כו' כל חד וחד מאי דשייך ביה כדמפרש בגמרא: גמ' מלוה עובר בכולן. בכל
כספך לא תתן לו בנשך עוברין על בל
קעד ב מיי' שם הל' יג
לפני הרמב"ם שלא הביא
הני דחשיב במתני' דהוא נותן בנשך
טוש"ע שם סעיף
רק שני לאוין ועיין בה"ה
יב:
פ"ד מהלכות מלוה דין ב],
ערב ועדים אין עוברין אלא משום
בשעת הלואה והוא לוקח בשעת
כל ימי גריד אחד כל ימי רביעה אחת לא יאמר
קעה ג מיי' שם פ"ד הל'
ג) [ברכות ו:], ד) [ב"ב
פירעון והוא לו כנושה כשתובעו
בל תשימון. זימנין דעברי
קנג.], ה) [דברים כג],
לו חרוש עמי בגריד ואני אחרוש עמך
ב סמג לאוין קצג
ו) [שמות כב], ז) [לקמן
טוש"ע י"ד שם סעיף א:
ודוחקו והוא שם עליו נשך בשעת
נמי אלפני עור לא תתן מכשול כגון
ברביעה רבן גמליאל אומר יש רבית
❖
א
קעו ד מיי' שם הלכה ב:
עו.], ח) [לקמן עו:],
פיסוק התנאי ונותן מכשול לפני
שלא היה מלוה בלא ערב ועדים
קעז ה מיי' שם פ"ה הל'
מוקדמת ויש רבית מאוחרת כיצד נתן עיניו
הלוה להעבירו על לא תשיך לאחיך
ה)
אבל לא תשימון פסיקא ליה אבל
יב סמג שם טוש"ע
ללוות הימנו והוא משלח לו ואומר בשביל
י"ד סי' קס סעיף יא:
שהיא אזהרה ללוה: מפסידין.
לפני עור זימנין דלא עברי כגון
תורה אור השלם
קעח ו מיי' שם פ"ד
שתלוני זו היא רבית מוקדמת לוה הימנו
כדאמר בפירקין (דף עא.) מתמוטטין
שהיה מלוה לו בלאו הכי כי היכי
1 אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ
הלכה ב:
והחזיר לו את מעותיו והוא משלח לו ואומר
לעולם: משה חכם. לישנא מעליא
קעט ז מיי' פ"א שם הל'
דמושיט כוס של יין לנזיר לא עבר
בְּנֶשֶׁךְ וּבְמַרְבִּית לֹא תִתֵּן
ג סמג לאוין קפה
אָכְלֶךָ: ויקרא כה לז
נקט: לא תהיה לו כנושה. לא תראה
בשביל מעותיך שהיו בטילות אצלי זו היא
אלא היכא דקאי בתרי עברי נהרא
2 אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ
טוש"ע ח"מ סי' צז סעיף
בעיניו כנושה בו שיראה ויבוש:
רבית מאוחרת ר"ש אומר יש רבית דברים
שלא היה שותהו אם לא היה זה
ב:
וְתַרְבִּית וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ
קפ ח ט י מיי' שם פ"ב
לראשנו. לשון נושה כדמתרגמינן
(ע"ז דף ו.):
וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ:
לא יאמר לו דע כי בא איש פלוני ממקום
ב
הלכה ז סמג עשין צג
ויקרא כה לו
כרשיא ו) הרי אנו באים באש ובמים:
פלוני ואלו עוברין בלא תעשה המלוה
3 אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת
טוש"ע ח"מ סימן ע סעיף
הדרן עלך איזהו נשך
א) ג
עובר משום לפני עור. שעולה על
א:
עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ לֹא
והלוה והערב והעדים וחכמים אומרים דאף
השוכר את האומנין. משמע
א כ מיי' פ"ט מהלכות
רוחו של לוה לכפור: קללה. כשתובעו
תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה לֹא
הסופר עוברים משום לא תתן ומשום אל
שכירות הלכה ד סמג
1
2
תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ:
וזה כופר הכל מקללין אותו ואומרין
ליה בין בשכיר יום בין
עשין פט טוש"ע ח"מ סי'
שמות כב כד
תקח מאתו ומשום 3 לא תהיה לו כנושה
שהוא דובר על צדיק עתק: ומשתלי.
בקבלנות אבל בפרקין דבתר הכי
4 לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ וְלִפְנֵי
שלג סעיף א:
ב ל מיי' שם ועיין
ומשום ולא תשימון עליו נשך ומשום
ישכח הלואתי ואגרום קללה לעצמי:
(דף פג.) נקט פועלים משום
עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל
3
בהשגות ובמ"מ
וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי יְיָ:
צועקין. בב"ד של מטה: ואינן
ולפני עור לא תתן מכשול ויראת מאלהיך
דפועלים לא משמע אלא שכירי יום
❖
4
טוש"ע שם סעיף ה:
ויקרא יט יד
אני ה': גמ' תניא ר"ש בן יוחי אומר מנין
נענין. שהרי הם גרמו לעצמן: קונה
דבהכי מיירי כדאמר התם בזמן
5 לֹא תַשִּׁיךְ לְאָחִיךָ נֶשֶׁךְ
אדון לעצמו. מפרש לקמן: תולה
כֶּסֶף נֶשֶׁךְ אֹכֶל נֶשֶׁךְ כָּל
שאמר להשכים ולהעריב ורב נמי
לנושה בחבירו מנה ואינו רגיל להקדים לו
דָּבָר אֲשֶׁר יִשָּׁךְ:
לעזי רש"י
מעותיו בנכרי. אומר מעות שאני
דקאמר (לקמן עז.) פועל יכול לחזור
שלום ה שאסור להקדים לו שלום ת"ל 5 נשך
דברים כג כ
משתמש בהן של פלוני נכרי הם שלא
אפילו בחצי היום דוקא בשכיר יום
6 לַנָּכְרִי תַשִּׁיךְ וּלְאָחִיךָ
רויי"ש [רויש"א]. מקום
כל דבר אשר ישך אפילו דיבור אסור:
❖
להשביע עצמו ופעמים שהנכרי שומע
שרייה (לפשתן).
לֹא תַשִּׁיךְ לְמַעַן יְבָרֶכְךָ יְיָ
איירי ולא בקבלן כדמוכח בשמעתין
ואלו עוברין: אמר אביי ו מלוה עובר בכולן
אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ
ומעמיד עדים ותובעו בדיניהם:
ולכך נקט פועל ולא אומן וא"ת דתניא
עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא
לוה עובר משום לא תשיך לאחיך
לקמן בשמעתין (שם) השוכר את
5
שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ:
הדרן עלך איזהו נשך
מוסף רש"י
דברים כג כא
ולאחיך לא תשיך ולפני עור לא תתן
הפועל ובחצי היום שמע שמת לו
ב) 6
לראשנו. להיות נושה בנו
7 הִרְכַּבְתָּ אֱנוֹשׁ לְרֹאשֵׁנוּ
השוכר את האומנין והטעו זה
מכשול ערב והעדים אין עוברין אלא משום
מת או אחזתו חמה אם שכיר הוא
דמתרגמינן כנושה כרשיא
בָּאנוּ בָאֵשׁ וּבַמַּיִם
את זה. מפרש בגמרא :
(ברכות ו:).
ז)
כו' ואם קבלן הוא כו' כיון דברייתא
וַתּוֹצִיאֵנוּ לָרְוָיָה:
לא תשימון עליו נשך תניא ר"ש אומר מלוי
הדרן עלך איזהו נשך
תהלים סו יב
שכר את החמר או את הקדר להביא
מיירי בין בשכיר בין בקבלן אמאי
רבית יותר ממה שמרויחים מפסידים ולא
8 תֵּאָלַמְנָה שִׂפְתֵי שָׁקֶר
פרייפרין וחלילין. קדר בעל קרון:
נקט פועל ה"ל למינקט אומן דמשמע
הַדֹּבְרוֹת עַל צַדִּיק עָתָק
עוד אלא שמשימים משה רבינו חכם ותורתו
פרייפרין. עצים משופים ונאים לעשות לו
תרוייהו וי"ל דה"ק אם שכיר הוא
בְּגַאֲוָה וָבוּז:
❖
אמת ואומרין אילו היה יודע משה רבינו
תהלים לא יט
אפריון: חלילין לכלה. לשמח חתן
כדאמר השוכר את הפועל נותן לו
שיהיה ריוח בדבר לא היה כותבו כי אתא
וכלה: או למת. לקונן: משרה.
שכרו ואם קבלן הוא כך דינו ומשום
רב דימי אמר מנין לנושה בחבירו מנה
רויי"ש. מים ששורין בהן קנבוס ופשתן
דבעי למתני ובחצי היום וחצי היום
ז
הגהות הב"ח
כשהן בגבעולין: מקום שאין אדם.
ויודע שאין לו שאסור לעבור לפניו ת"ל לא
לא שייך למתני אלא אשכיר יום:
(א) רש"י ד"ה גריד. נ"ב
את
שאינו מוצא פועלין לשכור והפשתן
הקרר. בשני רישין והוא בעל
ובמשנה ד' פ"ב דמעשר
תהיה לו
כנושה ר' אמי ורבי אסי דאמרי
ג)
שני גורס צריד הוא לשון
אבד והוא סמך עליהן: שוכר עליהם.
קרון ולספרים דגרסי קדר
תרוייהו כאילו דנו בשני דינין שנאמר
יבש
כמו צרידי מנחות
בני אדם ביוקר ועליהם לשלם: או
י"ל דלהכי נקט קדר לפי שקדרים
ע"ש:
7 הרכבת
אנוש לראשנו באנו באש ובמים
מטען. מפרש בגמרא ח): השוכר את
רגילין להיות להם קרונות:
אמר רב יהודה אמר רב ח כל מי שיש לו
פרייפרין.
האומנין. לעשות מלאכה בקבלנות
דבר האבוד חשיב לה
מעות ומלוה אותן שלא בעדים עובר משום
בכך וכך: וחזרו בהן. לאחר שעשו
שעתה זמנו הוא לעשות:
ולפני עור לא תתן מכשול וריש לקיש אמר
מקצת: ידם על התחתונה. אם
ואזיל
גורם קללה לעצמו שנאמ' תאלמנה שפתי
הוקרו פועלים ואינו מוצא מי שיגמרנה
ט
8
בשכר שהיה מגיע לאלו על העתיד
שקר הדוברות על צדיק עתק
אמרו ליה רבנן לרב אשי קא מקיים רבינא כל
לעשות מעכב משכר ממה שעשו כל
מה דאמור רבנן שלח ליה בהדי פניא דמעלי שבתא לישדר לי מר עשרה
מה שיצטרך להוציא עד שתגמר
זוזי דאתרמי לי קטינא דארעא למזבן שלח ליה ניתי מר סהדי ונכתב כתבא
מלאכתו בשכר שפסק עם אלו. ואם
שלח ליה אפילו אנא נמי י שלח ליה כל שכן מר דטריד בגירסיה משתלי
הוזלו פועלים וימצא שיגמרנה בפחות
וגורם קללה לעצמי תנו רבנן שלשה צועקין ואינן נענין ואלו הן מי שיש
ישום להם מה שעשו ויתן להם מה
לו מעות ומלוה אותן שלא בעדים והקונה אדון לעצמו ומי שאשתו
שפסק עשו חציה יתן להם חצי שכרן
מושלת עליו קונה אדון לעצמו מאי היא איכא דאמרי תולה נכסיו בנכרי
ואין יכולים לומר לו הרי פועלים אחרים
תחתינו לגמור
מלאכתך ותן לנו כל
איכא דאמרי
הכותב נכסיו לבניו בחייו איכא דאמרי דביש ליה בהא
שכרינו חוץ ממה
שנטלו אלו:
מתא ולא אזיל למתא אחריתא:
ואם
הדרן עלך איזהו נשך
השוכר את האומנין והטעו זה את זה כ אין להם זה על זה אלא תרעומות לשכר את החמר ואת הקדר
להביא פרייפרין וחלילים לכלה או למת ופועלין להעלות פשתנו מן המשרה וכל דבר שאבד וחזרו
בהן מקום שאין שם אדם ד) שוכר עליהן או מטען
השוכר את האומנין
וחזרו בהן ידם על
התחתונה
אם