השוכר את האומנין פרק ששי בבא מציעא עו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואזיל איהו אמר להו בארבעה דעתייהו אעילויא. והא דאמרו
ואם בעל הבית חוזר בו ידו על התחתונה. יתן להם לפי מה
ג
א) ב"ק קב. ע"ז ז. [לקמן
א מיי' פ"י מהלכות
שעשו ואם הוזלה מלאכת פועלים על כרחו יתן להם כמה שפסק
ליה כמו שאמר בעה"ב היינו מהימנת לן דהכי אמר בעה"ב
עז: קיז:], ב) ס"א מוחקים
שכירות הל' ד ועיין
היכי דמי, ג) לקמן קיא.
בהשגות ובמגיד משנה
חוץ ממה שצריך להוצאות בהשלמתה: כל המשנה ידו על
אי נמי משום דאי אמר בעל הבית טפי מארבעה שיהא להם כמו
קיח., ד) גיטין סב: [ע"ש],,
סמג עשין עט טוש"ע ח"מ
התחתונה. כגון נתן צמר לצבע לצבעו אדום וצבעו שחור אם
שאמר בעל הבית והיינו דמבעיא ליה בתר הכי אי אמרינן מהימנת לן
❖
ה) [לקמן עז:],
סי' שו סעיף ג וסי' שלג
דהכי אמר בעה"ב אי משום דדעתיה
השבח יותר על היציאה אין נותן לו
סעיף ה בהג"ה:
אעילויא: דעתייהו אעילויא.
ד ב מיי' שם פ"ט הל' ד
שכרו משלם אלא דמי יציאת עצים
אם בעל הבית חוזר
בו ידו על התחתונה
ופ"ח מהל' מכירה הל'
תורה אור השלם
וסממנים ואם יציאה יתירה על השבח
באמר להו שכרכם עלי איירי דאי
א)אכל המשנה ידו על התחתונה ב וכל החוזר
ב ד סמג שם וסי' פב
בו ידו על התחתונה: גמ' חזרו זה בזה
1 אַל תִּמְנַע טוֹב מִבְּעָלָיו
טוש"ע ח"מ סי' שלג סעיף
נותן לו את השבח: וכל החוזר בו.
אמר להו שכרכם על בעל הבית
ד וסי' קצ סעיף יוד יא:
בגמראה) מפרש לאתויי מאי: גמ' חזרו
בִּהְיוֹת
לְאֵל יָדְךָ
מאי נפקא מינה אי דעתייהו אעילויא
❖
ה ג מיי' פ"ט מהלכות
לא קתני אלא הטעו זה את זה דאטעו
לַעֲשׂוֹת: משלי ג כז
בהן לא קתני. דניהוי האי הטעו
דבעה"ב לא ישלם להם אלא מה
שכירות הל' ג סמג
פועלים אהדדי היכי דמי דאמר ליה בעל
ב)
עשין פט טוש"ע ח"מ סי'
שהתנה. ר"י וכן רבינו חננאל:
הם את בעל הבית או בעל הבית
שלב סעיף א:
השוכר
הבית זיל אוגר לי פועלים ואזל איהו
הגהות הב"ח
את האומנין
אותן דא"כ הוה ליה למיתני לשון
(לעיל)
ו
ד מיי' שם הל' ט סמג
ואטעינהו היכי דמי אי דאמר ליה בעל
וחזרו בהם
חזרה: דאטעו פועלים אהדדי.
(א) גמ' דאיכא דמתגר
שם טוש"ע חו"מ סי'
בארבעה וכו' בארבעה
שלו סעיף א:
ידם על התחתונה. שאם קבלו קמה
הבית בארבעה ואזיל איהו אמר להו בתלתא
אחד מן הפועלים הטעה את חבירו:
ז
הוה טרחינן: (ב) רש"י
ה ו ז ח מיי' שם הל'
בארבעה זוזי. ליומא: אמר להו.
לקצור בשני סלעים וקצרו חציה
תרעומת מאי עבידתיה סבור וקביל אי
ד"ה אפי' וכו' דאין
ג סמג שם טוש"ע ח"מ
איהו בתלתא: סבור וקבול. ומאי
(ג) והוקרו ושוה מה שעתיד לעשות
עליה: (ג) תוס' ד"ה
סי' שלב סעיף א:
דאמר ליה בעל הבית בתלתא ואזיל איהו
ח ט מיי' שם טוש"ע שם
השוכר וכו' והוקרו
תרעומתן: ואמר להו בארבעה.
סלע וחצי וחזרו פועלים לא יתן להם
❖
אמר להו בארבעה ה"ד אי דאמר להו
פועלים ושוה מה שעתיד:
סעיף ב:
ולערב לא נתן בעה"ב אלא ג': היכי
רק חצי סלע לפי שיצטרך לתת סלע
ט י מיי' שם טוש"ע שם
שכרכם עלי ג נתיב להו מדידיה דתניא
דמי. דתרעומת יהיה להן ולא יותר:
וחצי לקצור חציה השני והיינו כר'
סעיף ג:
י כ מיי' שם וסמג שם
השוכר את הפועל לעשות בשלו והראהו
ג) ד
וליחזי פועלים היכי מתגרי. אי
דוסא ואם בעה"ב חוזר בו ידו על
מוסף רש"י
טוש"ע שם סעיף ד
בשל חבירו נותן לו שכרו משלם וחוזר
מתגרי בארבעה על כרחיה דבעה"ב
התחתונה פירש בקונטרס אם הוזלו
הבא לי גיטי ואשתך
ולית להו אלא תלתא:
יא ל מ מיי' פ"ו מהל'
ונוטל מבעל הבית מה שההנהו לא צריכא
אמרה התקבל לי גיטי.
ניתיב ארבעה דהא קתני נוטל מבעל
פועלין ואין שוה החצי אלא שקל וחזר בו
גירושין הל' יא סמג
האשה שאמרה לשלוחה הבא
הבית מה שההנה אותו ואע"פ שלא
בעה"ב יתן להם סלע וחצי לפי שבחצי
דאמר להו שכרכם על בעל הבית ולחזי
ה
עשין כ טוש"ע אה"ע סי'
ליגיטי והוא אומר לבעל
צוהו והרי ההנה אותו בכך ואי מתגרי
הסלע ימצא שיגמרו קצירו ולא רצה
פועלים היכי מיתגרי לא צריכא דאיכא
קמ סעיף ח:
אשתך אמרה התקבל לי גיטי
ו
(גיטין סב:). והוא אומר.
בשלשה מאי תרעומת איכא: הוה
לפרש דידו על התחתונה כשהוקרו
(א) דמגר בארבעה ואיכא דמתגר בתלתא
הבעל אומר לו הילך כמה
טרחינן. לבקש אדם דזקוק לפועלים
פועלין ויתן להם סלע וחצי על חצי
. אפילו
שאמרה (שם)
דאמרו ליה אי לאו דאמרת לן בארבעה
שישכור בארבעה: אי בעית אימא
שעשו כמו ששוה עכשיו שאין זה
הגיע גט לידה אינה
טרחינן ומתגרינן בארבעה איבעית אימא
מגורשת. כדמפרש ואזיל
בבעל הבית עסקינן. בפועל שיש
סברא כי למה יתן להם בעה"ב יותר
(שם). שמעת מינה. דמאן
הכא בבעל הבית עסקינן דאמרו ליה אי לאו
לו לעצמו שדות שהן שלו ואינו נשכר
ממה שהתנה עמהם כיון שאין
דאמר לשליח הילך כמה
דאמרת לן בארבעה הוה זילא בן מילתא
למלאכת אחרים אם לא ביותר על
מפסידין בחזרת בעה"ב ואדרבה יותר
שאמרה משלחך, אדיבורא
דידה קא סמיך. אדעתא
לאתגורי איבעית אימא לעולם בפועלים
דמי שכירות והיינו תרעומת דאי
מרויחים שעתה ימצאו שיתנו להם
דדיבורא דשליח קאמר ליה
לאו דאמרת לי בד' לא הייתי מזלזל
סלע וחצי לקצור חצי קמה והוא לא
עסקינן זדאמרי ליה כיון דאמרת לן בארבעה
האי הילך כמה שאמרה,
בעצמי: לעולם בפועלים. הרגילים
היה נותן להם כ"א סלע וא"ת דאמר
דמהימנת לי דשליח
טרחינן ועבדינן לך עבידתא שפירתא
לקבלהאת הילכך אינה
למלאכת אחרים: בריפקא. שחפרו
לקמן (דף עז.) אמר מר או יגמרו
וליחזי עבידתייהו בריפקא ריפקא נמי מידע
מגורשת, דכי יהיב בעל
חריץ סביבות שדה ואין מלאכתן
מלאכתם ויטלו ב' סלעים פשיטא לא
ניהליה אדעתא דשליחות
ידע דמלי מיא ח ולא ידיע איבעית אימא
ניכרת כגון דמלו מיא כדמסיים ואזיל:
צריכא דזל עבידתא ואימר בעה"ב
קבלה יהיב ניהליה ולאו
לעולם דאמר ליה בעל הבית בארבעה
אדעתא דהולכה, ושליח
ט
אל תמנע טוב מבעליו. פסוק הוא
ופייסוהו פועלים והשתא למה חוזר
לקבלה לא הוי (שם). דאי
ואזל איהו אמר להו בתלתא ודקאמרת
במשלי: דעתייהו אעילויא. אע"פ
בעה"ב בזה בשביל שהוזל המלאכה מה
סלקא דעתך דאדיבורא
סבור וקביל דאמרי ליה לית לך אל תמנע
דידה קא סמיך. והכי
שאמרו לו הרי אנו נשכרים כדברי
מרויח בחזרה הלא צריך ליתן להם
1
קאמר ליה אנא לא ידענא
בעל הבית לא לפחות מקצבתו של
סלע וחצי על מה שעשו ופועלים
טוב מבעליו פשיטא אי אמר ליה בעל
י
אלא כדאמרה איהי מסרנא
זה אמרו אלא להוסיף וכך אמרו
נמי למה פייסו כיון שאין מפסידים
ליה ניהלך (שם). מכי מטי
הבית בתלתא ואזל איהו א"ל בארבעה ואמרי
גיטא לידה מיהא
מהימנת לן דהכי אמר בעל הבית
כלום וי"ל דבעה"ב חוזר מחמת שנאה
ליה כמו שאמר בעל הבית דעתייהו אעילויא
תיגרש. דהא בעל נמי שליח
וכיון שבעל הבית פוחת אי אמר להן
שהיתה קטטה ביניהם ופועלים פייסו
להולכה שוייה .
כאלא אי א"ל בעל הבית בארבעה ואזל איהו
(שם)
האי שכרכם עלי יתן משלו ואי אמר
שלא יצטרכו לחפש ולמצוא מקום
להשתכר: דאי ס"ד אדיבורא
אמר להו בתלתא ואמרי כמה שאמר בעל
שכרכם על בעל הבית יש להם
הבית מאי אדיבורא דידיה קא סמכי דאמרי
דידה סמיך כי מטי גיטא לידה
תרעומת עליו: אלא. הא מיבעיא
ליה מהימנת לן דהכי אמר בעל הבית או
מיהא תתגרש. דאי אמרינן דגבי
לן אמר ליה בעל הבית בארבעה והוא
דילמא אדיבורא דבעל הבית קא סמכי
אמר להו תלתא ואמרו ליה הרי אנו
פועלים דעתיה אעילויא דבעה"ב ה"נ
נשכרים כמו שאמר בעל הבית מאי:
ה"ל למימר דדעתיה דבעל אעילויא
ת"ש ד) ל הבא לי גיטי ואשתך אמרה התקבל
אדיבוריה דפועל סמכי. והכי אמרו
דידה דאמרה הבא לי גיטא אע"ג
לי גיטי והוא אומר הילך כמה שאמרה אמר
ליה מהימנת לן דהכי אמר בעל הבית
דהאי דקאמר שליח התקבל לי גיטי
רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב מ אפי'
ולית להו אלא תלתא ותרעומת דאל
הוי עילויא טפי לבעל שמתגרשת
הגיע גט לידה אינה מגורשת שמעת
תמנע טוב: או דלמא. לאו לדידיה
יותר במהרה אם היתה האשה אומרת
מינה אדיבורא דידיה קא סמיך דאי סלקא
הימנוהו אלא הכי אמרו אחר דברי
כן מכל מקום השתא שאמרה האשה
דעתך דאדיבורא דידה קא סמיך מכי מטי
בעל הבית נלך ולא סבור וקבול
הבא הוי טפי זכות הבעל אי סמיך
גיטא לידה מיהא תיגרש אמר רב אשי
ושקלי ד': ה"ג הבא לי גיטי ואשתך
אמאי דקאמר שתתגרש מיהא כשיגיע
אמרה התקבל לי גיטי. האשה שאמרה
גט לידה וכיון דלא מיגרשא אלמא
הכי
לאחד אם תמצא את בעלי אמור לו
לאו דעתיה דבעל אעילויא דידה ה"נ גבי
שישלח לי את גיטי בידך ותיעשה שלוחו של בעלי לגרשני כשמגיע גט
פועלין לית לן למימר דדעתיה אעילויא דבעה"ב אבל אין לפרש דעילויא
לידי. דשליח להולכה על הבעל לעשות והאשה מתגרשת כשיגיע גט
דבעל הוי מה שאינה מתגרשת במהרה דהא עדיף ליה ממתגרשת
לידה ושליח לקבלה על האשה לעשות שיהא הוא שלוחה וכמותה
לאלתר כי עכשיו יהיה בידו עדיין אם לקיים אם לגרש והשתא פשיט ליה
ותתגרש משיגיע גט ליד שליח: אפילו הגיע לידה אינה מגורשת.
בפשיטות דבסמוך לא יתיישב דקאמר בשלמא אי איתמר איפכא כו'
אלמא אדיבורא דידיה קא סמיך והכי א"ל מהימנת לי דכך אמרה
משהגיע גט לידו מגורשת דאדיבורא דידה קא סמיך ולפי זה היינו
אגריעות' דידה שמתגרשת מהרה ופשיט דכ"ש דאעילויא דבעה"ב יש
ולא עשאו שליח להולכה הלכך אין כאן שליחות (ב) ואין עליה
לסמוך וא"כ סותר פשיטות דלעיל דהוי פשיטא ליה דדעתיה אעילויא
לעשות שליח להולכה והרי הבא לי אמרה לו ולא התקבל והבעל
נתנו לו בתורת שליח קבלה ושליחות זה אינו ביד הבעל לעשות:
דקאמר שליח ולא אגריעותא דבעה"ב והכא סמיך בעל אגריעותא דידה:
דאי סלקא דעתך אדיבורא דידה סמיך. ולא לדבריו האמין אלא
אין
הילך כמה שאמרה היא קאמר
ליה אם כן עשאו שליח
להולכה וזו בידו הוא וכי
מטי גיטא לידה מיהא תיגרש:
הכי