עו: השוכר
את האומנין פרק ששי בבא מציעא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הכי השתא בשלמא אי איתמר איפכא התקבל לי גיטי ואשתך אמרה הבא לי גיטי ואמר רב נחמן כו'. כלומר ועלה שמעת לרב נחמן
יב א ב מיי' פ"ו מהל'
א) [לקמן עח.], ב) פי' [ג]
דאמר מגורשת היה לך ללמוד לפי דבריו שיאמר בהגעת הגט לידו או לידה דליהוי גירושין או אדיבורא דידיה סמיך או אדיבורא דידה
גירושין הל' יב סמג
לחרוש חריצין ואתא מיטרא
שאין יכולין לחרוש, ג) [גבי.
עשין כ טוש"ע אה"ע סי'
סמיך כיצד אמר רב נחמן אם משיגיע גט לידו דשליח מגורשת יש ללמוד דאדיבורא דידה סמיך ולא לו האמין ונתרצה למסרו לו
רש"ל], ד) [ע"א], ה) [דף
קמ סעיף ט:
בתורת שליח לקבלה כדברי האשה והבעל עצמו גירש ואי הוה אמר רב נחמן עלה כשיגיע גט לידה מגורשת ולא בקבלת השליח יש ללמוד
יג ג מיי' שם הל' יא:
עז.], ו) צ"ל שמא, ז) ס"א
❖
יד ד ה מיי' פ"ט מהל'
דאדיבורא דידיה סמיך ומהימנת לי
שמא ירדו גשמים,
אין להם זה על זה אלא תרעומת.
שכירות הל' ד סמג
דהכי אמרה קאמר ליה ועשאו שליח
הכי השתא בשלמא אי איתמר איפכא
עשין פט טוש"ע ח"מ סי'
להולכה והשליח נתרצה להיעקר
קשה לר"י דהא קי"ל כר"מ
התקבל לי גיטי ואשתך אמרה הבא לי
שלג סעיף א:
א
הגהות הגר"א
טו ו ז מיי' שם טוש"ע
מתורת שליחות של אשה לקבלה
דדאין דינא דגרמי בהגוזל קמא (ב"ק
גיטי והוא אומר הילך כמו שאמרה ואמר
[א] [ב] גמ' ואם סלע.
שם סעיף ד:
ונעשה שליח לבעל לגרש והרי עשה
דף ק.) א"כ אמאי לא יתן להם
טז ח ט מיי' שם ועיין
נ"ב שקל כצ"ל: [ג] שם
ר"נ אמר רבה בר אבוה אמר רב משיגיע גט
שליחותו והגיע לידה: אלא התם.
כפועל בטל כיון שעל ידו נתבטלו
בהשגות ובמגיד
לריפקא נדפס בגליון פי'
לידו מגורשת אלמא דאדיבורא דידה קא
משנה טוש"ע שם סעיף ה:
לחרוש כו'. נ"ב אבל
דשמעת ליה דאמר אינה מגורשת אין
אותו היום וי"ל דמיירי שכשחוזר בו
יז י מיי' שם טוש"ע שם
הרמב"ם מפרש להשקות
סמיך אי נמי ב משהגיע גט לידה מגורשת
לך ללמוד מדרב נחמן דאדיבורא
עוד ימצאו להשתכר ומכל מקום יש
השדה: [ד] רש"י ד"ה הא
סעיף ז:
אלמא דאדיבורא דידיה קא סמיך אלא
יח כ ל מ נ מיי' שם
דידיה סמיך ואין כאן שליחות כדאמרת
דסיירא. והוליך כו'. נ"ב
עליו תרעומת שעתה לא ימצאו אלא
טוש"ע שם סעיף א:
ורמב"ם מפרש שהבע"ה
התם משום דעקר שליח לשליחותי' לגמרי
דא"נ אמרינן דאדיבורא דידה סמיך
ע"י טורח וכי מפליג בסמוך בין לא
ג
ביקר בעצמו מבערב שאז
דאף הבעל עשאו שליח להולכה
דא"ל שליח לקבלה הוינא להולכה לא
הלכו החמרים להלכו ומצאו שדה
❖
לא פשע ומה בידו לעשות:
כדברי האשה אין כאן שליחות שהרי
לחה הוה מצי לפלוגי אף בלא הלכו
הוינא איבעית אימא האי תנא חזרו נמי
השליח לא נתרצה דהא עקר ליה
כלל בין יכולין עוד להשתכר בין חוזר
הטעו קרי ליה דתניא ד השוכר את האומנין
מוסף רש"י
לשליחותיה לגמרי דאמר ליה שליח
בו אחר שלא מצאו עוד להשתכר
והטעו את בעל הבית או בעל הבית הטעה
לקבלה איפשי להעשות שלא אטרח
בשלמא אי איתמר
אלא אורחא דמילתא נקט דבהלכו
אותן אין להם זה על זה אלא תרעומת במה
איפכא התקבל לי גיטי.
ה
להגיע לידה אבל שליח להולכה לטרוח
לא שכיח שימצאו עוד להשתכר ואם
אמרה ליה היא, והוא אמר
דברים אמורים שלא הלכו אבל הלכו
ולהגיע לידה אי איפשי להעשות
לא הלכו מסתמא כשבא לחזור חוזר
לבעל אשתך אמרה הבא
חמרים ולא מצאו תבואה פועלין ומצאו
הלכך אפי' נמלך והגיעו אצלה אין
לי גיטי ובעל אמר ליה
מיד בעוד שימצא להשתכר:
הילך כמה שאמרה, איכא
זה שליח שניתן לגירושין שכשקבלו
שדה כשהיא לחה נותן להן שכרן משלם
דאגר
למיפשט בעיין מדרב נחמן,
לא קבלו על מנת כן. ואי קשיא הא
אבל אינו דומה הבא טעון לבא ריקן עושה מלאכה ליושב ובטל בד"א
דאי אמר רב נחמן עלה
ו
משיגיע גט לידו מגורשת,
אמרינן גביה איפכא היכא דהיא
ג)
שלא התחילו במלאכה אבל התחילו במלאכה שמין להן מה שעשו כיצד
איכא למיפשט דאדיבורא
אמרה התקבל והוא אמר לבעל
דידה סמיך ולא הימנה
קבלו קמה לקצור בשני סלעים קצרו חציה והניחו חציה בגד לארוג
אשתך אמרה הבא והוא אמר הילך
אלא תלה בדעתה ומסריה
בשני סלעים ארגו חציו והניחו חציו שמין להן את מה שעשו היה יפה ששה
ניהליה בתורת קבלה (גיטין
כמה שאמרה דאי הוה אמר עלה
סג.). אי נמי. הוה אמר
דינרים נותן להן סלע או יגמרו מלאכתן ויטלו שני סלעים ואם [א] סלע נותן
משיגיע גט לידו מגורשת הוה שמעינן
רב נחמן עלה, משהגיע
להם סלע ר' דוסא אומר שמין להן מה שעתיד להעשות היה יפה ששה
דאדיבורא דידה סמיך ומסרו לו על
גט לידה מגורשת.
ז
פשטינן מינה דאדיבורא
דינרים נותן להם שקל או יגמרו מלאכתן ויטלו שני סלעים ואם [ב] סלע נותן
מנת קבלה ולא קשיא לן הא שליח
דידיה סמיך והימניה,
עקר לשליחותיה ולא נתרצה הוא
להם סלע ח במה דברים אמורים בדבר שאין אבוד אבל בדבר האבוד שוכר
דהכי אמרה ומסריה לידיה
בשליחות קבלה איכא למימר דאי
בתורת הולכה (שם). אלא
עליהן או מטען כיצד מטען ט אומר להן סלע קצצתי לכם באו וטלו שתים
התם. השתא דאמר רב
הוה אמר רב נחמן הכי הוה קמ"ל
ועד כמה שוכר עליהן עד ארבעים וחמשים זוז במה דברים אמורים בזמן
נחמן אינה מגורשת, ליכא
א)
י
דהאי לאו עקירה הוא דהא מתרצה
למיפשט דטעמא משום
שאין שם פועלים לשכור אבל יש שם פועלים לשכור ואמר צא ושכור
להיות שליח להולכה כל שכן דמתרצה
דסמך אדיבוריה דשליח
מאלו אין לו עליהן אלא תרעומת תני תנא קמיה דרב נותן להם שכרן
הוא, דאי נמי אדיבורא
בשליחות קבלה שהקבלה בכלל הולכה
דידה סמיך ושויה שליח
משלם אמר ליה חביבי אמר אילו אנא הואי לא הוה יהיבנא להן אלא כפועל
לענין הטורח: ואי בעית אימא כו'.
כ
להולכה אשמועינן רב נחמן
בטל ואת אמרת נותן להם שכרן משלם והא עלה קתני אינו דומה הבא טעון
דשליח גופיה לאו בתורת
אשינויא דריש פירקא קאי: הטעו
ל
הכי קבליה דלא ניחא ליה
קרי ליה. וזה את זה דקתני במתני'
להבא ריקן עושה מלאכה ליושב ובטל לא סיימוה קמיה איכא דאמרי סיימוה
בטירחא דהולכה ועקריה
בפועלים ובעל הבית נמי קאמר
לשליחותיה ואמר שליח
קמיה והכי קאמר חביבי אמר אי הואי אנא לא הוה יהיבנא ליה כלל ואת
לקבלה אפשי להיות, שליח
ולא בדאטעו פועלים אהדדי: דתניא.
אמרת כפועל בטל אלא קשיא הך לא קשיא הא דסיירא לארעיה
מ
להולכה אי אפשי להיות,
דגבי פועלים ובעל הבית נמי קרי
הלכך אי נמי אמליך
מדאורתא הא דלא סיירא לארעיה מאורתא כי הא דאמר רבא נ האי מאן
להו הטעו: אין להן זה על זה אלא
ואמטייה ניהלה לאו גיטא
דאגר אגירי לרפקא ואתא מטרא ומלייה מיא אי סיירא לארעיה מאורתא
ב)
הוא, דמעיקרא לא קבל עליו
תרעומת. דאמר להן תשכירו עצמכם
להיות שליח לבעל להוליך
פסידא
לאחרים ואינהו נמי אמרו ליה כי
(שם).
הדרי בהו צא ושכור אחרים ומיהו תרעומת איכא שיהו צריכים לחזר זה אחר פועלים וזה אחר שוכרים ותביעת ממון ליכא דהא
דברים בעלמא נינהו: בד"א. דאין להם עליו ממון אם חוזר הוא: בשלא הלכו. למקום המלאכה ובבקר אמר להן חוזרני בי: אבל
אם הלכו. אצל המלאכה כגון אם חמרים הן ששכרן להביא לו תבואה ממקום אחר והלכו ולא מצאו או אם פועלים הם ששכרם לעדור
שדהו והלכו ומצאו שדה שהיא לחה במים ואינה ראויה לעידור: נותן להם שכרן. של כל היום משלם כפי הראוי להם וכדמפרש ואזיל:
אבל אינו דומה הבא טעון להבא ריקם. ואומדים את החמרים כמה אדם רוצה לפחות משכרו של אותה הדרך לבא ריקם מלבא טעון:
עושה מלאכה ליושב ובטל. ואומדין את הפועלים כמה אדם רוצה ליטול שכרו פחות ולישב בטל מלעדור כל היום וליטול כך וכך: בד"א
שלא התחילו במלאכה. ארישא קאי. ועד השתא פריש מילי דשכירות והשתא פריש מילי דקבלנות: בד"א. דהיכא דחזרו בהן או הוא
חזר אין להם אלא תרעומת בזמן שלא התחילו במלאכה: אבל התחילו במלאכה. יש דין אחר ביניהם מהו הדין שמין להן מה שעשו
לפי התנאי ויקבלו כפי חשבון שעשו: ארגו חציה. ומגיע לשכרן סלע לפי תנאם: היה יפה ו' דינרים. שאם היה בא לשכור שכיר
לחציה אינו מוצא בפחות מששה דינרים ונמצא נפסד בעל הבית במה שעתיד להעשות אפ"ה אין הולכין אחר העתיד להעשות אלא שמין
להן את מה שעשו לפי חשבון תנאו ונותן להם סלע דלית ליה להאי תנא הא דתנן במתניתין ד) כל החוזר בו ידו על התחתונה: ואם
סלע. ואם אין יפה אלא סלע דנמצאין פועלין לעשות חציה השני בסלע: נותן להן. במה שעשו סלע ולקמן (דף עז.) פריך פשיטא:
שמין להן העתיד להעשות. רבי דוסא סבירא ליה כתנא דידן דאמר החוזר בו ידו על התחתונה ויעכב שכר מה שעשו כדי לשכור
פועלים ולגמור כפי תנאי הראשון: היה יפה. העתיד להעשות ו' דינרים: נותן להן שקל. כדי שתהא נגמרת בשני סלעים: ואם
סלע נותן להם סלע. לקמן ה) פריך פשיטא: בד"א. דאין החוזר נפסד אלא לפי חשבון לר' דוסא ולרבנן מקבלין במה שעשו: בדבר
שאינו אבוד. ואע"ג דאין פועלים מצויין עכשיו כדמוקי ליה בסיפא שאינו מוצא לשכור ימתין עד שימצא הואיל ודבר שאינו אבוד הוא:
אבל בדבר שהוא אבוד. אם ימתין ואינו מוצא לשכור בכדי שכר פועלים אפי' לפי היוקר שנתייקרו: שוכר. פועלים אחרים עליהן
ביותר מכדי שכרן: או מטען. לאלו: במה דברים אמורים. דשוכר עליהן בשאינו מוצא לשכור: תני תנא. בההיא דלעיל הלכו
חמרים ולא מצאו כו': חביבי אמר. דודי ר' חייא: אי אנא הואי. אי אני השוכר לא הוה יהיבנא כו': והא עלה קתני. נמי
דכפועל בטל הוא דשקלו: לא סיימוה קמיה. לא סיימו סוף הברייתא לפניו: לא הוה יהיבנא כלל. דמזלייהו גרם ואינהו נמי הוה
להו לאסוקי אדעתייהו ו) שלא ימצאו שדה לחה: הא דסיירא לארעא מאורתא. [ד] והוליך הפועלים שם וראוה ולא הבינו שהיא לחה או
דהא חזו אינהו גופייהו ועל מנת כן נשתכרו לו והרי לא יכולין ולא היה להן לילך בבקר: לא
ז) שירדו גשמים בלילה לית להו כלל
סיירוה מאורתא. עליו היה לתת
לב לדבר ולהודיעם אם תמצאו שדה לחה לא אתן
לכם כלום ויהיב
להו כפועל בטל:
פסידא