ט:
שנים
אוחזין פרק
ראשון בבא מציעא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
משוך בהמה
זו וקני כלים שעליה כו'. מבעיא ליה כיון
ואי רשות הרבים הוא קני. בעיר דדרך לרכוב שם ולא להנהיג
סו א מיי' פ"ב מהל'
א) ב"ק יב. גיטין כא. עח.,
פן יפסקו עוברי דרכים בינו לבין בהמתו: ואי אדם חשוב הוא.
דמשיכת
הבהמה שהולכת מעצמה לא שייכא בכלים לא
ב) פאה פ"ד מ"ט גיטין
מכירה הל' י סמג
יא:, ג) [ברכות מז. וש"נ],
עשין פב טוש"ע ח"מ סי'
יקנה הכלים אבל אם אמר משוך קופה וקני כלים שבתוכה פשיטא
אין דרכו להנהיג בהמה ברגליו ודרך כבוד לרכוב עליה אף
ד) [לעיל ח. נדרים פח:],
קצז סעיף ה:
ליה דקני ואם תאמר תפשוט מברייתא
דהמוכר את הספינה (ב"ב
בסמטא שאין בני אדם שם
וכן אשה שאין בה כח לאחוז הבהמה
סז ב מיי' שם הלכה ח
ה) [תמורה יא:], ו) [שמות
כב], ז) [ויקרא כג],
פן תינתק הימנה: ואי איניש זילא
דף פה: ושם) דקתני משך חמרין
ועי' פי' במ"מ
ואי רשות הרבים הוא קני ואי אדם חשוב
❖
ח) רש"ל,
א
[א]
טוש"ע שם סעיף ו:
הוא קני. שדרכו לרכוב לפני כל
ופועלין לתוך ביתו שניהם יכולין
סח ג מיי' פ"ג מהל'
הוא קני ואי אשה היא קניא ואי איניש זילא
לחזור אלמא דלא קני פירות במשיכת
אף בלא דוחק לפי שאינו צנוע. אבל
מכירה הל' יג סמג
הוא קני בעי ר' אלעזר האומר לחבירו משוך
עשין פב טוש"ע ח"מ סי'
הבהמה וי"ל דהתם לא אמר ליה קני
אדם בינוני כגון שאינו חשוב בעושר
הגהות הב"ח
רב סעיף יד:
בהמה זו לקנות כלים שעליה מהו לקנות
ואינו בוש להוליך בהמה ברגליו אין
לכך לא קני ח) [א"נ התם כשמשך
ב
סט ד ה ו מיי' שם הל'
(א) רש"י ד"ה מי קני וכו'
דרכו לרכוב בסמטא בעיר משום
החמרין ולא משך את החמור] והא
מי אמר ליה קני אלא משוך בהמה זו וקני
פשיטא לך דמדקני
יג יד סמג שם
בהמה: (ב) ד"ה בכפותה
טוש"ע שם סעיף יג
צניעות: משוך בהמה זו על מנת
דקתני בין פסק כו' ה"ה אפי' פסק
כלים שעליה מהו מי מהניא משיכה דבהמה
האי וכו' דפשיטא ליה
וטוש"ע אה"ע סי' קלט
לקנות כלים שעליה. במקח וממכר
ומדד יכולין לחזור אלא משום דסיפא
❖
לאקנויי כלים או לא אמר רבא אי אמר ליה
דכיון דדומיא:
סעיף טז:
ג
ע ז מיי' פ"א מהלכות
מפליג בין פסק עד שלא מדד ובין
ומוכר לו את הכלים ולא את הבהמה:
קני בהמה וקני כלים מי קני כלים חצר
ד
זכיה ומתנה הל' ה
לקנות מי קאמר ליה קני. לקנות
מדד עד שלא פסק נקט נמי ברישא
מהלכת היא וחצר מהלכת לא קנה וכי תימא
סמג עשין עג טוש"ע ח"מ
גליון הש"ס
האי לישנא וכן צריך לתרץ בסיפא
משמע אתה התכוין לקנות אני איני
סי' רעג סעיף טו:
כשעמדה והא כל שאילו מהלך לא קנה
א) ה
עא ח מיי' פ"ה מהלכות
מקנה לך: מי קני כלים. במשיכה
דקתני פרקן והכניסן לתוך ביתו פסק
גמ' והלכתא בכפותה.
גירושין הל' ח וע"ש
כעין זה ערכין ז' ע"א
עומד ויושב לא קנה $ והלכתא בכפותה אמרו
עד שלא מדד אין יכולין לחזור ובעי
דבהמה עם הבהמה דמדקא מבעיא
ו
והלכתא דיתבי: תוס' ד"ה
סמג עשין נ טוש"ע אה"ע
ליה רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע
למפשט מינה התם דכלי של מוכר
לך במוכר כלים בלא בהמה מכלל
סי' קלט סעיף י:
ספינה וכו' דומיא דיד
עב ט מיי' פי"ז מהל'
ברשות לוקח לא קני המוכר שהמקח
דבמוכר שניהם פשיטא לך (א) דמקני
דמינח. תמוה לי דא"כ
לרבא אלא מעתה היה מהלך בספינה וקפצו
גזילה ואבידה הל' ב
הגוף עצמה מקרי מהלך
קיים אלמא הכלי מתבטל אצל הרשות
בהמה קני כלים משום תורת חצר
דגים ונפלו לתוך הספינה הכי נמי דחצר
סמג עשין עד טוש"ע ח"מ
ואמאי מהני נותן גט על
משמע מטעם משיכה אינה קונה לפי
דקיימא לן חצרו של אדם קונה לו
סי' רסט סעיף ו:
ראשה. גם אמאי בנתן גט
מהלכת היא ולא קני אמר ליה ז ספינה מינח
עג י כ מיי' פ"ב מהלכ'
שהוא בכליו של מוכר וכי משני התם
ובהמתו כחצרו והא חצר מהלכת
ביד עבדה מקרי חצר
נייחא ומיא הוא דקא ממטו לה א"ל רבינא
❖
מתנות עניים הל' יט:
מהלכת. הא היד מינח. אלא
ומוקי לה ששפכן מכליו של מוכר או
היא וחצר מהלכת לא שמעינן דתקני
ע"כ דיד והגוף חד הוא
לרב אשי אלא מעתה היתה מהלכת ברשות
במתכלי דתומי משמע שאם היה בכליו
דכי אתרבאי (גיטין דף עז.) מאם
אלא דאמרי' מה ידה שאינו
הרבים וזרק לה גט לתוך חיקה או לתוך
מהלך היינו דאינו מהלך
של מוכר לא היה קונה אף על פי
המצא תמצא בידו גגו חצרו וקרפיפו
ו)
רבינו חננאל
מהקונה דבכ"מ שהיא
קלתה הכא נמי דלא מגרשה א"ל קלתה
אתרבאי דלא נייד והוי משתמר: וכי
שהכניסן לתוך ביתו דהיינו משיכה
ח
מהלך שם הוא הקונה
וכן אם הוא אדם חשוב
תימא כשעמדה. לאחר שעקרה ידה
ואמאי והא פשיטא לן במשוך קופה
מינח נייחא ואיהי דקא מסגיא מתותה:
משא"כ חצר דמהלכת
שאין דרכו להלך רגלי קנה
❖
מתני' היה רוכב על גבי בהמה וראה את
מהקונה וצע"ג:
ברכיבה. וכן האשה. וכן
זו וקני כלים שבתוכה קני אלא התם
ורגלה ונקנית לו הבהמה במשיכה
ט
אי גברא זילא הוא קני.
י"ל משום דלא אמר ליה קני ואינו
עמדה ולא הלכה ונקנו כלים בעמידתה
המציאה ואמר לחבירו תנה לי נטלה ואמר
בעי ר"א האומר לחבירו
דקנה לו חצרו: כל שאילו מהלך לא
רוצה שיקנה אלא במשיכת פירות
משוך בהמה זו וקני כלים
הגהות הגר"א
אני זכיתי בה זכה בה אם משנתנה לו אמר
שעליה מהו אמר רבא
קנה כו'. כלומר כיון דראויה היא
עצמן ועוד מצינו למימר דהתם משמע
אני זכיתי בה תחלה לא אמר כלום: גמ' תנן
[א] גמ' קני ואי. רשום קו
אי אמר ליה קני בהמה
ב)
ליה שלא פסק עד אחר המשיכה
לילך לאו דומיא דחצר היא ואין קונה
על מלת קני ועל הוא"ו
וקני כלים שעליה מי
התם מי שליקט את הפאה ואמר הרי זו לפלוני
בתורת חצר: והלכתא. האי דפשיטא
ולכך לא קניא במשיכה וא"ת אמאי
ממלת ואי ונ"ב הרא"ש ל"ג
קנו כלים במשיכה דבהמה
זה אבל הרמב"ם גורס
עני ר' אליעזר אומר זכה לו וחכמים אומרים
אמאי חצר מהלכת היא
נקט משוך בהמה זו ולא נקיט קני אי
ליה דכי אמר ליה קני בהמה וקני כלים
❖
כגירסא שלנו:
ואסקי' והלכתא בכפותה.
יתננה לעני הנמצא ראשון אמר עולא אמר
קני: בכפותה. היא דפשיטא ליה
משום דבקני פשיטא ליה דקני מטעם
י
וכן ספינה דקפצו דגים
חצר אע"פ שהיא מהלכת א"כ במשוך
(ב)
בתוכה קנאם בעל הספינה
ר' יהושע בן לוי מחלוקת מעשיר לעני דר' דדומיא דחצר הוא קני. וכל היכא
דספינה מינח נייחא ומיא
נמי אמאי מספקא ליה כיון שהשאילה
דאמרינן בגמרא והאמר רבא כל
מוסף רש"י
אליעזר סבר מגו דאי בעי מפקר נכסיה והוי
ג)
הוא דממטו לה. ואסיקו
לו הרי היא כאילו היא שלו עד לאחר
שאילו מהלך לא קני כו' מהכא קאמרי
וחצר מהלכת לא קנה.
רב אשי ורבינא באשה
עני וחזי ליה השתא נמי חזי ליה ד) ומגו דזכי
אינה קונה לבעליה כלום
ליה: קלתה. סל שעל ראשה שנותנת
הקנין ויקנה מטעם חצר וי"ל
מהלכת ברה"ר וזרק לה
לנפשיה זכי נמי לחבריה ורבנן סברי חד
דלאו חצר היא במהלכת
ה) כ
בעלה גיטא בתוך קלתה
בה כלי מלאכתה וטווי שלה: ה"נ דלא
דכשא"ל משוך לא השאיל לו הבהמה
(ב"ק יב.) דכי אמור רבנן
נתגרשה מאי טעמא קלתה
מגו אמרינן תרי מגו לא אמרינן אבל מעני
הוי גיטא. והאנן תנן במס' גיטין
לקנות הכלים מטעם חצר אלא
חצרו של אדם קונה לו, לאו
מינח נייחא ואיהי מסגיא
לעני דברי הכל זכה לו דמגו דזכי לנפשיה
בחצר מהלכת אמור, דשאני
תות' הני כולהי לאו חצר
במשיכת הבהמה אי נמי אי הוי בעי
(דף עז.) זרק לה גיטה לתוך חיקה או
מקרקעי דניידי ממקרקעי
מהלכת נינהו וכן הלכה:
זכי נמי לחבריה אמר ליה רב נחמן לעולא
קני בהמה וכלים והוה מהדר ליה
לתוך קלתה הרי זו מגורשת:
ירושלמי אמר רב הונא
דלא ניידי
.
(גיטין כא.)
מתני'
לא אמר כלום. דאפילו
דקני לא היה יכול לידע מזה
ולימא מר מעני לעני מחלוקת דהא מציאה
בכפותה. שאינה ראויה
בשם רבנן [תני] תמן
לילך דדמי לחצר (ב"ק יב.).
אשה שהיתה רוכבת על
שבמשיכת הבהמה יקנה הכלים כי
אמרי' המגביה מציאה לחבירו לא קנה
הכל עניים אצלה ותנן היה רוכב על גבי
מי שליקט את הפאה.
גבי בהמה ושנים מנהיגין
שמא מטעם חצר קני ובכפותה ולכך
חבירו כיון דיהבה ליה קנייה ממה
בהמה וראה את המציאה ואמר לחבירו
בעל הבית עשיר כו' והיינו
אותה היא אומרת אלו
איבעי ליה במשוך:
נפשך אי קנייה קמא דלא מתכוין
מקום שחב לעניים (גיטין
עבדיי והבהמה והמשוי
תנה לי נטלה ואמר אני זכיתי בה זכה
ספינה מינח נייחא ומיא הוא
יא:).
שלי וזה אומר זו אשתי
להקנות לחבירו הא יהבה ניהליה
בה אי אמרת בשלמא מעני לעני מחלוקת
וזה עבדי וזו חבילתי
דקא ממטו לה. אע"ג
במתנה ואי לא קנייה קמא משום
א) צריכה גט משניהן
מתניתין
דבפ"ק דקדושין (דף לג:) אמרינן
דלא היה מתכוין לקנות הויא ליה
והיא משחררת את שניהן
ושניהן משחררין זה את זה
דתלמיד חכם רכוב כמהלך דמי הכא חצר משום יד אתרבאי והוה
הפקר עד דמטא לידיה דהאי וקנייה האי במאי דעקרה מידיה
ובבהמה ובמשוי שלשתן
דקמא לשם קנייה: גמ' מי שליקט את הפאה. אדם בעלמא
שפיר $דומיא דיד דמינח נייח וממטו לה עם גופיה וכן בפ"ק דשבת
שוין: פיסקא מתני' היה
(דף ה: ושם ד"ה אגוז) אגוז צף ע"ג מים לא הוי הנחה אגוז בכלי
שאינו בעל שדה דאי בבעל שדה לא אמר ר' אליעזר זכה דליכא
רוכב על גבי בהמה וכו'
תנן התם בפאה פ"ד מי
וכלי צף על גבי מים מהו התם משום דדומיא דמלאכת המשכן בעינן
למימר מיגו דזכי לנפשיה דאפילו הוא עני מוזהר הוא שלא ללקט
שליקט [את הפאה] ואמר
ולא היו מצניעין חפצים בדבר שהיה מתנענע ומתנדנד אבל גבי
פאה משדה שלו כדאמר בשחיטת חולין (דף קלא:) לא תלקט
הרי זו לאיש פלוני עני ר"א
קנייה כיון שהוא דומיא דידו קני: ה"נ דלא מגרשה. פרש"י הא
לעני להזהיר עני על שלו: מעשיר לעני. שעשיר הוא שליקטה
אומר זכה לו וחכ"א יתננה
ז)
לעני הנמצא ראשון. ואמר
לצורך העני: מגו דזכי לנפשיה. דאי בעי הוה זכי לנפשיה אם
דתנן זרק לתוך קלתה מגורשת ותימה לוקמה בכפותה ושמא נ"ל
מחלוקת מעשיר לעני וכו'
הגביה לעצמו: חד מגו. מעני לעני: ולימא מר דאפילו מעני
דוחק א"נ הכא מסברא פריך כדפריך מספינה ולא מכח משנה:
ולימא מר מעני לעני
ולימא מר מעני לעני מחלוקת. ויחלקו בתופס לב"ח במקום
מחלוקת דהא מציאה הכל
לעני. אמרי רבנן דלא זכה לו: דהא מציאה הכל עניים אצלה.
כעניים הן אצלה. ותנן
כלומר הכל כשרים לזכות בה כעניים בפאה: ותנן. המגביה
שחב לאחרים ולא מטעם מגו דהא רב חסדא דקאמר
ראה את המציאה ואמר
כמו רב נחמן בסמוך המגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו אית ליה
מציאה לחבירו לא קנה חבירו ולא אמרינן מגו דאי הוה בעי הוה
לחבירו תנה לי נטלה ואמר
אני זכיתי בה זכה בה
זכי לנפשיה זכי נמי לחבריה כי מגבה לה כולה לשם חבירו דתנן
פרק קמא דגיטין (דף יא: ושם) דפליגי בתופס לבעל חוב ולא מטעם
לעצמו אי אמרת בשלמא
היה רוכב כו': ואמר אני זכיתי בה. קס"ד אני רוצה לזכות בה
מגו עד דדחי ליה רב פפא דלמא במגו פליגי:
מחלוקת מעני לעני
עכשיו קאמר ומודה הוא שמתחילה הגביה לשם חבירו וקתני
רב
א) וזה אומר זו אשתי וזה
זכה בה אלמא לא קנה חבירו: אי אמרת בשלמא מעני לעני מחלוקת. דאמרי רבנן לא אמרינן מגו דזכי לנפשיה זכי נמי
עבדי וזו חבילתי צריכה גט
לחבריה אלא היכא דהגביה
לדעת שניהם
כגון שנים שהגביהו מציאה דאמר בה לעיל (דף ח.) גבי בזמן שהם מודים חולקים בלא
וכו' [ועי' בקדושין ס"ה ע"ב
שבועה דטעמא משום מגו
דזכי בהגבהה
זו לנפשיה זכי נמי
לחבריה אבל מגו דאי בעי הוה
זכי
לנפשיה זכי לחבריה לא אמרינן:
ובפרש"י שם וי"ל].
מתניתין