השוכר את האומנין
פרק ששי בבא מציעא עז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דאגר אגורי לדוולא ואתא מטרא פסידא דפועלים. משמע
פסידא דפועלים. גשמים שירדו הפסד פועלים הוא דלא יהיב להו
יט א מיי' פ"ט מהל'
א) פי' שהפועלים בני אותה
מידי דאמר להו מזלייכו גרם: לא סיירא מאורתא פסידא דבעל
הכא דהלכה כרבא דליכא מאן דפליג ותימה דאמר במי
העיר יודעים מנהג הנהר.
שכירות הלכה ו סמג
הרב המגיד, ב) פי'
עשין פט טוש"ע ח"מ סי'
הבית. דאמרי ליה מי יימר דאדעתא דההוא ארעא אגרתן:
שאחזו (גיטין דף עד: ושם ד"ה רבה) ההוא דאמר ליה לאריסיה
הרמב"ם חופרי אדמה,
שלד סעיף ב [רב אלפס
לדוולא. להשקות שדות: ואתא מטרא.
והשקה אותה ואינה צריכה
כ"ע דלו תלתא ושקלי ריבעא ואת דלי ארבעה ושקול תלתא לסוף
ג) [צ"ל מאגרייכו. יעב"ץ],
כאן ובגיטין פ"ז דף קפ.]:
כ ב מיי' שם טוש"ע שם
ד) ב"ק קטז: לעיל י.,
לדוולא: אתא נהרא. גדל הנהר
אתי מטרא אמר רב יוסף הא לא
ה) [עי' תוס' קדושין יז.
סעיף א:
ועלה ונכנס בחריצין העשויין בשדה
דלה רבה אמר הא לא אצטריך
פסידא דפועלים לא סיירא לארעיה מאורתא
כא ג ד ה מיי' שם הלכה
ד"ה חלה שלש], ו) [לעיל
ומהן היא שותה ואינה צריכה לדוולא:
ומפרש טעמא דרבה משום דמשמיא
יוד. וב"ק קטז:], ז) [אפשך.
פסידא דבעל הבית ויהיב להו כפועל בטל
ז סמג שם טוש"ע
❖
רש"ש], ח) [ויקרא כה],
ח"מ סי' שלה סעיף א:
פסידא דבעל הבית. דפועלים אינן
רחימי עליה ומוכח התם דהלכה
ואמר רבא האי מאן דאוגיר אגורי לדוולא
א
כב ו ז טוש"ע ח"מ סי'
כרבה וי"ל דדוקא באריס שיורד
יודעין במנהג שדהו שיהא נהר
שלב סעיף ה:
ואתא מטרא פסידא דפועלים אתא נהרא
לקרקע באריסות נותן לו השליש
עולה להשקותו אך הוא היה יודע:
כג ח ט טוש"ע שם סעיף
הגהות הב"ח
פסידא דבעל הבית ויהיב להו כפועל בטל
ו:
ופסיק נהרא. שממנו משקין:
אפילו אתי מיטרא מספק דשמא לא
כד י כ טוש"ע שם סעיף
(א) תוס' ד"ה ואתא
ואמר רבא ב האי מאן דאוגיר אגורי לדוולא
אכלושי דמחוזא. במחוזא שהוא עירו
אתי כמו שאר אריסי דשקלי ריבעא
וכו' ואע"ג דסיירו:
ה:
ופסק נהרא בפלגא דיומא אי לא עביד
כה ל מ טוש"ע שם
אפי' אתי מיטרא לא יצטרך לדלות
של רבא היו בני אדם הרגילים לשאת
(ב) בא"ד ולא פשע במה
❖
שלא הוליכם שם:
סעיף ו:
דפסיק פסידא דפועלים עביד דפסיק אי
תלתא אבל הכא פועלים שאינם
משאות תמיד וכשיושבין בטלים קשה
א)
כו נ מיי' שם הלכה ד
להן: יד פועל על העליונה. ואפילו
אריסין אלא נותן להם שכירות על
בני מתא פסידא דפועלים לאו בני מתא
סמג שם טוש"ע ח"מ
המלאכה אפי' התחילו במלאכה אין
הוא חוזר בו דיכול לחזור בו כדכתיב
סי' שלג סעיף ד:
פסידא דבעל
הבית ואמר רבא האי מאן
גליון הש"ס
ג
כז ס מיי' שם טוש"ע שם
להם ליטול אלא לפי מה שעשו כיון
(ויקרא כה) כי עבדי הם ולא עבדים
דאגר אגורי לעבידתא ושלים עבידתא
גמ' בין שכירות
סעיף ה:
דלא נחתי לארעא להיות בחזקת
לעבדים ומהכא יליף לה בפ"ק
ו)
לקבלנות. עיין לעיל דף
בפלגא דיומא
אי אית ליה עבידתא דניחא
אריסין: ואתא מיטרא בלילה
❖
דקדושין (דף כב:): פשיטא. דכי
מח ע"א תוס' ד"ה והא:
מינה [א] יהיב להו א"נ דכותה מפקד להו
פסידא דפועלים. לספרים דגרסי
גמרי שני סלעים הוא דשקלי:
דקשה מינה לא מפקד להו ונותן להם שכרן
דאייקר עבידתא. הוקרו פועלים:
בליליא צ"ל דמיירי בסיירא לארעיה
הגהות הגר"א
משלם אמאי וליתיב להו כפועל בטל כי
ואימרו. לשון הפרש ונזור אחור
דבלא סייר לא הוי פסידא דפועלים
ד
[א] גמ' (יהיב להו) תא"מ:
ומתרחק מן הדבר ובלשון המקרא
כדאמר רבא בההוא דלעיל ואצטריך
קאמר רבא באכלושי דמחוזא דאי לא עבדי
ה
ב)
[ב] שם ולסוף. נ"ב בשעת
עשייתן החצי: דומה לו כעת במרום תמריא (איוב לט):
הך דהכא לאשמועינן דבאתי נהרא
❖
חלשי אמר מר שמין להם את מה שעשו
פייסינהו. הרבה תחנונים: מהו
פסידא דבעה"ב (א) דאע"ג דסיירו
כיצד היה יפה ששה דינרים נותן להם סלע
דתימא. כיון דיד פועל על העליונה:
לארעא דלעיל בההיא דריפקא לא שייך
קא סברי רבנן יד פועל על העליונה: או
מוסף רש"י
פשיטא. דאם סלע יפה מה שעשו
לאשמועינן באתא נהרא דאין רגילות
יגמרו מלאכתן ויטלו שני סלעים: פשיטא
פועל יכול לחזור בו
נותן להם סלע אלא מה יתן: לא
על ידי גידול נהר דתיתמלי ארעא
אפילו בחצי היום. שאינו
לא צריכא ו דאייקר עבידתא ואימרו פועלים
צריכא דזל עבידתא מעיקרא. כששכרן
מיא שלא תהא ראויה לריפקא בשביל
שלו כעבד שאם בא לעזוב
ואזל בעל הבית ופייסינהו מהו דתימא מצו
היו פועלין בזול: ואגרינהו בטפי
כך ומההוא דדוולא דהכא אפילו הוה
לו שכרו מכאן ואילך ולחזור
בו יחזור בו (לעיל י.).
זוזא. ואלו לא רצו להשתכר כשאר
אמרי ליה כי מפייסינן אדעתא דטפת לן
מפליג בין סיירא ללא סיירא לא
פועלים והוסיף להם זוז כשפסק להן
הוה שמעינן מינה ההיא דריפקא
אאגרא ז קמ"ל דאמר להו אדעתא דטרחנא
סלע על חציה לא היה ראוי אלא
דה"א דגבי ריפקא אפילו סיירא לא
לכו באכילה ושתיה: סלע נותן להם סלע:
לסלע חסר דינר: והשתא אייקר
הוי פסידא דפועלים דלא היה להם
פשיטא לא צריכא ח דזל עבידתא מעיקרא
עבידתא. וקם בטפי זוזא ששאר
לידע דתיתמלי מיא כ"כ ע"י מיטרא
ואגרינהו בטפי זוזא [ב] ולסוף אייקר עבידתא
פועלים יטלו עליו סלע: מהו דתימא.
שלא יוכלו לרפוק בה אבל הוא מכיר
וקם בטפי זוזא מהו דתימא אמרי ליה טפי
הואיל ולרבנן יד פועל על העליונה
קרקעו שהמטר מונעה מריפקא ולא
זוזא אמרת לן טפי זוזא הב לן טקמ"ל דאמר
מצי אמרי ליה כו': לא קים לכו.
היה לו בבקר להוליכן שם ועי"ל
להו כי אמרי לכו טפי זוזא דלא הוה קים לכו
לא הייתם יודעים שתהיו ראויין ליטול
דהכא גבי דוולא אפי' לא סיירא
סלע ואני בכך היה אפשי לשכור
הוי פסידא דפועלים ולהכי לא מפליג
השתא קים לכו: רבי דוסא אומר שמין
וראיתי בדעתכם שלא תתרצו בפחות
בה בין סיירא ללא סיירא כבאידך
להן את מה שעתיד להיעשות היה יפה
מסלע ואמרתי להוסיף זוז על שכר
דהתם אי לא סיירא לא הוי פסידא
ששה דינרים נותן להם שקל: קסבר יד
פעולה כדי ליטול סלע להשלים
דפועלים לפי שהפועלים אין להם
פועל על התחתונה: או יגמרו מלאכתן
רצונכם: השתא דקים לכו. שהכל
לידע שהמטר ימנע קרקעו מריפקא
ויטלו שני סלעים: פשיטא לא צריכא י דזל
נוטלין סלע כרצונכם על זאת לא
אבל בדוולא רוב השדות מתמלאות
עבידתא ואימר בעל הבית ואזול פועלים
התניתי להוסיף: מהו דתימא. הואיל
בהם יאורים על ידי המטר ולא היה
ופייסוהו מהו דתימא מצי אמר להו אדעתא
ואמר רבי דוסא יד פועל על
לו לירא יותר מפועלים ולא פשע
ופסק
נהרא
דבצריתו לי מאגריי קמ"ל דאמרי ליה
התחתונה טעמיה משום דתפיס בעל
במה (ב) שהוליכם שם:
ג)
כ
בפלגא דיומא. הכא נקט פלגא דיומא
הבית הוא והשתא כי פייסוהו פועלין
אדעתא דעבידנן לך עבידתא שפירתא:
מצי אמר להו וכו': סלע נותן להם
משום דבפלגא דיומא עביד דפסיק
סלע נותן להם סלע: פשיטא א"ר הונא
סלע. ואם העתיד להיעשות יכול
טפי על ידי שדולין ממנו להשקות
בריה דרב נתן ל לא צריכא דאוזילו אינהו
השדות: עביד דפסיק פסידא
הוא לגמרו בשכירות סלע נותן להם
גביה זוזא מעיקרא ולסוף זל עבידתא מהו
דבעה"ב. גבי ואתא נהרא דלעיל לא
במה שעשו סלע: לא צריכא דזל
דתימא בציר זוזא אמריתו לי בציר זוזא
עבידתא השתא. לכך יגמור בסלע
מפליג בין רגיל למיתי ללא רגיל
יהבינא לכו מ קמ"ל דאמרי ליה כי אמרנא לך
אבל בשעת התנאי היה חציה ראוי
דסתמא עביד למיתי שלכך יש בו
בבציר זוזא דלא הוה קים לך השתא קים לך
ליותר מסלע והן כשפסקו על כולה
חריצין להוליך המים בכל השדה
ב' סלעים דחוקים היו ואוזילו גביה:
ולא מפליג בין בני ההוא מתא לבני
אמר רב הלכה כר' דוסא ומי אמר רב הכי
מהו דתימא. הואיל ולרבי דוסא יד
מתא אחריתי דאפילו איתנהו בההוא
והאמר רב פועל יכול לחזור בו אפילו בחצי
ד)
פועל על התחתונה נימא להו בציר
מתא הוי פסידא דבעה"ב דאין להם
היום וכי תימא שאני ליה לרבי דוסא $ נ בין
זוזא אמריתו לי בציר זוזא שקולו
לידע ענין שדהו אם בא מן הנהר
שכירות לקבלנות ומי שאני ליה ה) והתניא
והרי הכל עושים חציה בסלע טלו
לתוכה אבל אם פסק הנהר יודעין
ס השוכר את הפועל ולחצי היום שמע שמת
אתם במה שעשיתם סלע חסר זוז:
כל בני העיר:
יד פועל על העליונה. כלומר
לו מת או שאחזתו
חמה אם
שכיר הוא
קמ"ל. דאמרי ליה כי אמרינן לך
נותן
אדעתא דלא קים לך לעשות בסלע
אינה על התחתונה כדקאמר
וראינוך שאי אפשר ז) להוסיף נתרצינו
אנו לסלע דהוא פחות מכדי רבי דוסא שפוחת להם
מה שצריך לשכור פועלין ביוקר:
שכר פעולה: השתא דקים לך. אי אפשינו בפחות מיכן שהרי
רב
בסלע נתרצית: שכירות. שכיר יום: שאני ליה בין שכירות לקבלנות. דגבי שכירות איתא להאי טעמא דעבדי הם ח) ולא
עבדים לעבדים אבל בקבלנות אין
זה עבד אלא לעצמו
ורבי
דוסא
בקבלנות
מיירי כדקתני
קיבלו קמה לקצור
ודרב בשכיר יום:
נותן