עז: השוכר את האומנין פרק ששי
בבא מציעא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
רב
פליג עליה בחדא. וא"ת בפ' הגוזל קמא (א) (ב"ק קב. ושם)
נותן לו שכרו. הואיל ואנוס הוא אין לקנסו
ולעשות ידו על
כח א מיי' פ"ט מהל'
א) לעיל עו., ב) גיטין מח:,
התחתונה ונותן לו חצי דמי שכרו: וש"מ. מדנקט אונס בתרוייהו
דאמר דהלכה כמתני' דכל המשנה ידו על התחתונה
ג) [שם], ד) לעיל מח:,
שכירות הלכה ד
ה) רש"ל מ"ז, ו) [ע'
ועיין בהשגות ובמגיד
הא לא אניסי לא ואפי' שכירות נמי: אמר ר"נ בר יצחק. לעולם
משום דתני לה בהדי הלכתא פסיקתא דכל החוזר בו והלא אין
מהר"ם], ז) [ועי' תוס' ע"ז
משנה סמג עשין פט
הלכה כהך דכל החוזר בו (ב) וסתמא
הלכה כרב דפליג עליה וי"ל
שאני ליה ומודה הוא בשכיר דידו על העליונה והא דנקט אונס בשכיר
ז. ד"ה משום ותוס' מנחות
טוש"ע ח"מ סי' שלג סעיף
❖
דהתם סבר כאיבעית אימא דהכא
אפי' רבנן נמי אמרי לה דאי לא אניס
סו. ד"ה זכר],
ה:
כט ב מיי' פ"ח מהל'
דשפיר סבר רב כמתני' דכל החוזר
לא הדר כ"ש ר' דוסא והא מתניתין
נותן לו שכרו אם קבלן הוא נותן לו קבלנותו
מכירה הלכה ב סמג
א"נ כיון דתנא לה תנא גבי הלכתא
בדבר האבוד עסקינן ודברי הכל אין
מני אילימא רבנן מאי איריא שמע שמת לו
עשין פב טוש"ע ח"מ סי'
הגהות הב"ח
קצ סעיף י:
פסיקתא אם כן סבר התנא דהכי
הפועל יכול לחזור בו: כר' יהודה.
מת או שאחזתו חמה דאניס כי לא אניס נמי
ל ג שם בהג"ה:
(א) תוס' ד"ה רב וכו'
הלכתא דכל המשנה ידו על התחתונה
פלוגתייהו בפ' הגוזל עצים (ב"ק ק:)
לא ד מיי' פי"ט מהל'
הגוזל קמא. נ"ב דף קב
הא אמרו רבנן יד פועל על העליונה אלא
ונהי דבההיא דכל החוזר אין הלכה
לצבוע לו אדום וצבעו שחור וכו'
מלוה ולוה הל' א
וע"ש בתוס' ד"ה גבי:
לאו ר' דוסא היא וש"מ לא שאני ליה לרבי
(ב) בא"ד דמסתמא
סמג עשין צה טוש"ע ח"מ
מ"מ ההיא דכל המשנה הויא הלכה
ולקמן בפירקין (דף עח:)
מייתי לה:
❖
הלכה כרב:
סי' קב סעיף א:
דוסא בין שכירות לקבלנות א"ר נחמן בר
דלא אשכחן אמורא דפליג עליה ז):
לאו לאתויי שכיר יום. דרישא דמתני'
לב ה מיי' פ"ח מהל'
לא יהא אלא בע"ח. אבל מזיבורית
יצחק בדבר האבוד ודברי הכל תנן כל
א
א)
מכירה הל' ב סמג
תנא אומנין דמשמע קבלנות ותנא
עשין פב טוש"ע ח"מ סי'
המשנה ידו על התחתונה וכל החוזר בו ידו
לא קשה ליה דכי נמי הוי כבע"ח
הגהות הגר"א
בהן ידו על התחתונה הדר תנא כל
קצ סעיף י:
אוקמוה אדאורייתא דהוי בזיבורית
על התחתונה בשלמא כל המשנה ידו על
החוזר לאתויי פועל: ואיבעית אימא
לג ו מיי' פ"א מהלכות
[א] גמ' מעידית שבה כו'.
דהכא לא שייך נעילת דלת וכי משני
נזקי ממון הלכה ב
נ"ב כן פסק הרמב"ם
כל החוזר בו. לאו לאתויי פועל
התחתונה דסתם לן תנא כר' יהודה אלא כל
ופ"ח שם הלכה י סמג
אבל הרא"ש והטור פסקו
מזיבורית שבה לא היה צריך דמזיבורית
דרחמנא אקיל גביה אלא לאתויי הך
❖
החוזר בו ידו על התחתונה לאתויי מאי לאו
עשין סז טוש"ע ח"מ סי'
כרב אחא:
לא הוה קשה ליה מידי כדפרישית
חזרה דתניא וכו': מהיכן מגביהו.
שפט סעיף ב וסי' תיט
לאתויי פועל וכר' דוסא אלא ר' דוסא תרתי
אלא מוקי לה הכי דליהוי זיבורית
סעיף א:
מגבה לו חובו: מן העידית. ולקמן
לד ז ח מיי' פ"ח מהל'
קאמר ורב סבר לה כוותיה בחדא ופליג
שבה כמו עידית שבה אי נמי כי
מוסף רש"י
מפרש טעמא: מלמדין אותן. לכל
מכירה הל' א סמג
עליה בחדא איבעית אימא כל החוזר בו
היכי דלא תקשי הלא לב"ח לא מסלקי'
כל המשנה ידו על
עשין פב טוש"ע ח"מ סי'
הלוקח ואין לו מעות כולן אלא
ידו על התחתונה לכדתניא כל החוזר בו
התחתונה. כגון נתן צמר
בארעא כי אית ליה זוזי ללוה וכי
קצ סעיף י:
מקצתן לעשות ביניהם תחלה דבר
ט [טוש"ע ח"מ סי' עד
לצבע לצבעו אדום וצבעו
משני מזיבורית שבה א"ש הכא דלא
כיצד הרי שמכר שדה לחבירו באלף זוז
ב
קיום שלא יוכלו לחזור: והרי אני
שחור, אם השבח יותר על
סעיף ד]:
משלם זוזי לפי שנתקיים המקח כנגד
לה י מיי' שם הל' ג
ונתן לו מעות מהן מאתים זוז בזמן שהמוכר
היציאה אין נותן לו שכרו
נושה בו. דכיון שעשאם עליו מלוה
המעות שנתן: מעידית שבה
משלם אלא דמי יציאת עצים
טוש"ע ח"מ סי' קצ
חוזר בו יד לוקח על העליונה רצה אומר
הוה כאילו נטלם והלוום וקרקע
וסממנים, ואם יציאה יתירה
סעיף יא:
ומזיבורית שבה. והא דלא שקיל
נקנית בכסף: מעידית דנכסים.
על השבח נותן לו את השבח
לו תן לי מעותי או תן לי קרקע כנגד
מבינונית שבה משום דקנסו את החוזר
(לעיל עו.). הניזקין שמין
דשאר נכסיו שאם יש לו קרקע יפה
מעותי מהיכן מגביהו מן העידית ובזמן
להן בעידית. שבנכסי
בו אבל מעיקרא פריך שאין לקנסו
מזו יטול בה בשוה מאתים: לא יהא
המזיק, שנוח לו לאדם לגבות
שלוקח חוזר בו יד מוכר על העליונה רצה
כ"כ ולהגבותו עידית דעלמא:
מועט מקרקע עידית ולא
אלא בעל חוב. לא יהא לוקח זה
והוה
אומר לו הילך מעותיך רצה אומר הילך
ליה מזיק. לאו דוקא מזיק
לגבות הרבה מזיבורית
דינו קל אלא אפי' הוא חמור כבעל
(גיטין מח:). הנותן ערבון
קרקע כנגד מעותיך מהיכן מגביהו מן
שהרי אין שמין כפי הנזק
חוב שיש לחוש בו לנעילת דלת אף
לחבירו. ערבון ומשכון
שהזיקו שהרי אינו משלם אלא כפי
הזיבורית רשב"ג אומר מלמדין אותן שלא
לקנוס את החוזר בו,
הוא לא יפה כחו ליטול עידית אלא
המעות שקבל אלא קצת דימוהו
פרמנינ"ן בלע"ז (לעיל
יחזרו כיצד ג כותב לו אני פלוני בן פלוני
בינונית: סתם מאן דזבין ארעא
מח:). אסמכתא קניא.
למזיק ליטול חובו מן העידית:
מכרתי שדה פלונית לפלוני באלף זוז ונתן
(לחבריה) באלפא זוזי אוזיל ומזבין.
הבטחת גוזמא שאדם
עייל ונפיק אזוזי לא קני. נראה
ה)
מבטיח את חבירו לסמוך
לי מהם מאתים זוז והריני נושה בו ח' מאות
סתם איש הקונה קרקע גדולה ויקרה
דאיירי אפי' משך המקח אם
עליו שאם לא יקיים תנאו
כזו אין כל כך מעות מצויות לו אלא
זוז קנה ומחזיר לו את השאר אפי' לאחר
יתן כך וכך (שם) היינו דבר
לא פירש בשעת מכירה משיכה זו תהא
דאינו נותן לו מדעתו אלא
אם כן מכר מטלטלין ושדות קטנות
כמה שנים: אמר מר מהיכן מגביהו מן
קונה חפץ זה וזוזי ליהוו הלואה גבאי
סומך על דבר שאינו, דסבור
וצריך למכור בזול וכי חוזר בו מוכר
העידית קא ס"ד מעידית דנכסיו ולא יהא
שהוא יכול לנצח ופעמים
כמו בשטר דאמר לעיל אני פלוני
נמצא זה ניזק על ידו: ותנן הניזקין
שמנצחין אותו (סנהדרין כד:)
מכרתי כו' דאין סברא לומר דלענין
אלא ב"ח ותנן ב"ח דינו בבינונית ועוד הא
ב)ד
המבטיח לחבירו דבר על
שמין להן בעידית. לגבות מעידית
מי שפרע מיירי:
מנת שיעשה דבר לעתיד
ארעא דיהיב זוזי א"ר נחמן בר יצחק [א] מעידית
ה
תתרגם שמעתיך במוכר שדהו
נכסיו של מזיק כדכתיב (שמות כב)
וסומך בלבו בשעת התנאי
שבה ומזיבורית שבה רב אחא בריה דרב
מיטב שדהו ישלם: דכתב הכי.
שיוכל לקיים הדבר משיגיע
מפני רעתה. ונראה
זמן וכשיגיע הזמן יאנס ולא
איקא אמר אפי' תימא מעידית דנכסיו סתם
שזקפו עליו במלוה: בד"א. שיכול
דהשתא אפילו נפיק ועייל בכולהו
יוכל לקיים
(רשב"ם ב"ב
מאן דזבין ארעא באלפא זוזי אוזולי מוזיל
לחזור בו ולא יטול זה אלא כנגד
קסח.).
זוזי קני ולאו דוקא חד זוזא כדאמרי'
מעותיו: בזמן. שנתנו לו בתורת
ומזבין נכסי' והוה ליה כניזק ותנן הניזקין
ג) ו
בסמוך ולא טרח וזבין במאתים וקא
ערבון ולא בתורת תחלת פרעון:
שמין להן בעידית: רשב"ג אומר מלמדין
עייל ונפיק אזוזי כמוכר שדהו מפני
דאמר ליה ערבוני יקון. יקנה הכל
אותן שלא יחזרו כיצד כותב לו אני פלוני בן
רעתה דמי או לא:
והאי לא אוזיל גביה למכור לו כל
כגון
פלוני כו': טעמא דכתב ליה הכי הא לא
הקרקע בכך: אבל. נתנו לו בתורת
כתב הכי לא קני והתניא ד) הנותן ערבון לחבירו ואמר לו אם אני חוזר בי
תחלת פרעון הוו להו השאר מלוה
ערבוני מחול לך והלה אומר אם אני חוזר בי אכפול לך ערבונך נתקיימו
עליו: קנה. הקרקע כולו: ומחזיר לו
התנאין דברי רבי יוסי רבי יוסי לטעמיה דאמר אסמכתא קניא רבי
את השאר. אפילו לאחר כמה שנים:
יהודה אומר דיו שיקנה כנגד ערבונו אמר רבן שמעון בן גמליאל בד"א
הא דעייל ונפיק אזוזי. האי דקתני
בזמן שאמר לו ערבוני יקון אבל מכר לו שדה באלף זוז ונתן לו מהם
דאי לא זקפו עליו במלוה חוזר בדעייל
מוכר ונפיק ומחזר אחר הלוקח
חמש מאות זוז קנה ומחזיר לו את השאר אפי' לאחר כמה שנים לא
ליתן לו מעותיו גלי דעתיה דזוזי
קשיא הא דקא עייל ונפיק אזוזי הא דלא קא עייל ונפיק אזוזי דאמר רבא
אנסוהו למכור וכיון דלא יהיב ליה
האי מאן דזבין מידי לחבריה וקא עייל ונפיק אזוזי לא קני לא קא עייל
ז
זוזי בשעת דחקו אדעתא דהכי
ונפיק אזוזי קני ואמר רבא ז האי מאן דאוזפיה מאה זוזי לחבריה ופרעיה
לא זבין ליה: דזבין ליה חמרא.
זוזא זוזא פרעון הוי אלא דאית ליה תרעומת גביה דאמר ליה
ו) חמור: ופש. גבי לוקח חד זוזא:
אפסדתינהו מינאי ההוא גברא דזבין ליה חמרא לחבריה ופש ליה
וקא עייל ונפיק. מוכר אההוא
חד זוזא וקא עייל ונפיק אזוזא יתיב רב אשי וקא מעיין בה כי האי
זוזא: כי האי גוונא. משום חד
גוונא מאי קני או לא קני אמר ליה רב מרדכי לרב אשי הכי אמר
זוזא מי אמרינן
דמצי למיהדר:
אבימי מהגרוניא משמיה דרבא ח זוזא כזוזי דמי ולא קני אמר ליה רב
מפני
אחא בריה דרב יוסף לרב אשי והא
אמרינן משמיה
דרבא קני אמר
ליה טתתרגם שמעתיך
במוכר שדהו
מפני