עח: השוכר את האומנין פרק
ששי
בבא מציעא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
נקרא גזלן. וקמה ליה ברשותיה להתחייב בכל אונסיה וסיפא רבנן:
דפטור ה"ל לאשמועינן טפי מתה כדרכה דפטור דלא נימא אוירא
מא א מיי' פ"י מהלכות
א) ב"ק ק: [קב. צה.] לקמן
נותן לו דמי צמרו. בדמים שצמר לבן נמכר בשוק דקנייה בגזלו לשלם
דההוא אתרא קטלה כ"ש הוחמה בהר והוחלקה בבקעה דודאי אילו
קיז: ע"ז ו:, ב) לקמן קו:
שכירות הלכה ד ועי'
[ע"ש תוספתא דמגילה
בהשגות ובמגיד משנה
כשעת הגזילה: היציאה. דמי עצים וסממנין ולא שכר שלם: בשינוי.
לא שינה היתה מתה בענין זה ויש לומר דמשום דבחיובא דהר תני
פ"א], ג) פי' על דרך סגי
סמג עשין פט טור ש"ע
הוחלקה תני לה נמי בפטורא דבקעה
ועוד נראה דפטורא דחימום
ששינהו מכמות שהיה ואיכא
למאן דאמר שינוי קונה בהגוזל קמא
נהור וזהו והבריקה מלשון
ח"מ סי' שו סעיף ג:
❖
מב ב מיי' פ"ב מהל'
בהר והוחלקה בבקעה הוי רבותא
(ב"ק צה:) אבל גבי החמור לא נשתנה
ברק ועי' רש"ל,
מגילה הלכה טז סמג
החמור: מגבת פורים לפורים. מעות
טפי ממתה כדרכה דאדם יכול ליזהר
נקרא גזלן הי רבי מאיר אילימא ר"מ דצבע
עשין ד טוש"ע א"ח סי'
תרצד סעיף ב: בהני טפי יותר ממתה כדרכה והוה
שגובין הגבאין מבני העיר לחלק
דתנן הנותן צמר לצבע לצבוע לו אדום
א)
הגהות הגר"א
מג ג ד ה מיי' פ"ה
לעניים לסעודת פורים: לפורים.
לן למימר שפשע במה ששינה שאם
וצבעו שחור שחור וצבעו אדום רבי מאיר
[א] גמ' (מגבת העיר
מהלכות שכירות
כולה יתנוה לעניים דפורים: ואין
היה מוליכה בהר היה מדקדק יפה
הלכה א ועיין בהשגות
לאותה העיר) ואין
אומר נותן לו דמי צמרו א ר' יהודה אומר אם
מדקדקין. לומר דיים בפחות והמותר
ושומרה יפה שלא תחלוק בהר ושלא
ובמ"מ סמג שם טוש"ע
מדקדקין בדבר (אבל כו'
השבח יתר על היציאה נותן לו את היציאה
ח"מ סי' שי סעיף א:
עד לפורים) תא"מ ונ"ב
יפול לכיס של צדקה: אבל לוקחין את
תתחמם בבקעה אבל מה ששינה
הרי"ף ורא"ש ורמב"ם ל"ג
ואם היציאה יתירה על השבח נותן לו את
העגלים. לרוב בכל המעות: והמותר.
גורם שלא דקדק ומיהו דוחק הוא
כל זה (וכ"ה לקמן קו
השבח ממאי דלמא שאני התם דקניא
שיחלוק אביי על כל האמוראים לכך
שלא יספיקו לאכול בפורים ימכור
ע"ב ועמ"ש רבינו בא"ח
❖
סי' תרצ"ד):
ויפול לכיס של צדקה: אדעתא דמידי
בשינוי מעשה אלא הא רבי מאיר דמגבת
נראה דלא חשיב הכא פשיעה במה
אחרינא לא יהיב ליה. וכיון דלאו
ששינה דיכול ליזהר ולדקדק יפה שלא
פורים דתניא ב)במגבת פורים לפורים [א] מגבת
תחלוק בהר ושלא תתחמם בבקעה
אדעתא דהכי יהיב נמצא מעות
העיר לאותה העיר ואין מדקדקין בדבר אבל
לעזי רש"י
בחזקת בעלים חוץ מן היוצאין בסעודת
ומודה אביי הכא דפטור במתה כדרכה
לוקחין את העגלים ושוחטין ואוכלים אותן
מוליי"א [מייל"א]. ברקית
פורים: דאתו למיחשדיה. לבעל הבית
כיון דלא הוי תחילתו בפשיעה ורבה
❖
(מחלת עיניים).
והמותר יפול לכיס של צדקה רבי אליעזר
דמשני כגון שהכישה נחש צ"ל
בנודר ואינו מקיים ששמעו עליו
אומר מגבת פורים לפורים ואין העני רשאי
שפעמים מצויים נחשים בהרים
שאמר ליקח טלית לפלוני עני ולא
ליקח מהן רצועה לסנדלו אלא אם כן התנה
מוסף רש"י
קנה לו: נהוריתא. מוליי"א בלע"ז
מבבקעה או איפכא להכי נקט הר
במעמד אנשי העיר דברי רבי יעקב שאמר
היוצאת בשחור העין: אבזקא. התולעים
נותן לו דמי צמרו.
ובקעה ואתי שפיר לרבה אפילו
כדמעיקרא
ואע"פ
התליעו רגליה: אבזקא במילתא
תחילתו בפשיעה וסופו באונס פטור:
משום ר"מ ורשב"ג מיקל דלמא התם נמי
דמהשתא שוי טפי לצריכים
מגבת
פורים לפורים. וא"ת
דמלכא. ראיתי עש שאוכל שיראים
דאדעתא דפורים הוא דיהיב ליה אדעתא
צמר אדום (ב"ק צה.) קני
בשינוי לר"מ ולא יהיב ליה
של אוצר המלך: בטלי כסף. כלי
דאמרינן בערכין (ד' ו:)
דמידי אחרינא לא יהיב ליה אלא הא ר' מאיר
אלא דמי צמרו אבל לא דמי
פשתן: בטלי דהב. כלי צמר צבועין
מעות של צדקה מותר לשנותן בכל מה
שבחו, או זה יתן שכרו
דתניא רבי שמעון בן אלעזר אומר משום
אדום: וקטלוה. שאין עש אוכל כלי
שירצה ואפילו באו לידי גבאי ואפילו
משלם ויקח הצמר (שם ק:)
ר"מ הנותן דינר לעני ליקח לו חלוק לא יקח
דסבירא ליה לר"מ כל
פשתן: אבל אנגריא שאינה חוזרת.
אמר מנורה זו לבית הכנסת מותר
המשנה מדעת בעליו נקרא
בו טלית טלית לא יקח בו חלוק מפני שמעביר
הוה ליה כמתה או נשברה: אם
לשנותה למצוה אחרת וי"ל דדוקא
גזלן ונוטל הצמר לעצמו
על דעתו של בעל הבית ודלמא שאני התם
בדרך הליכתה ניטלה. שהאנגריא
בפורים אמרינן הכא דאין לשנות
אע"פ שהוא מעולה עכשיו
בדמים (ע"ז ז.) דקניה
דאתו למיחשדיה דאמרי אינשי אמר פלניא
ומגבת העיר לאותה העיר נמי דפורים
מוליכתה לדרך שהיה זה רוצה להלך:
דוקא: רבי אליעזר אומר מגבת
בשינוי ונתחייב מעות (לקמן
אומר לו הרי שלך לפניך. שכן דרך
זבנינא ליה לבושא לפלוני עניא ולא זבן ליה
קיז:). ר' יהודה אומר.
פורים לפורים. ת"ק לא איירי אלא
אנגריא נוטל חמורו של זה ומהלך
אם כן נמצא זה משתכר
אי נמי זבנינא ליה גלימא ולא זבן ליה אם כן
בשינויו (ע"ז ז.) אם כן
בגבאי דלא ישנה ור' אליעזר איירי
בעליה אחריה וכל חמור שפוגע בו
ליתני מפני החשד מאי מפני שמעביר על
תחייבו נמצא זה נהנה, שזה
בעני שנתנו לו מעות לצורך סעודת
ראשון נוטלו ומחזיר לו את שלו והשני
הביאו לו מן השוק, אלא
דעתו של בעל הבית שמע מינה משום דשני
פורים שאינו רשאי העני לשנות:
חוזר אחר חמורו עד שפוגע באחר
מחזיר לו את הצמר כמות
במילתא דמלכא. אית דגרס
הוא וכל המעביר על דעת של בעל הבית
שהוא צבוע וידו על
הלכך אומר לו הואיל ואף מזלך גרם
התחתונה (לקמן קיז:). אם
נקרא גזלן: השוכר את החמור והבריקה:
במולתא פירוש היינו
שכור חמור אחר ולך אחריו עד שיפגע
השבח. שהשביח הצמר,
מאי והבריקה הכא תרגימו נהוריתא רבא
יתר על היציאה. שהוציא
בחמור אחר: הבריקה או שנשתטית.
פרדות כמו (שבת ד' נב.) מולאות של
ג)
הצבע, נותן לו. בעל הצמר,
עדיין היא ראויה למשאוי: בשלמא
בית רבי בטלי זהב או בטלי כסף
אמר אבזקת ההוא דאמר להו אבזקת במילתא
את היציאה. סמנים
לרב לא קשיא. רומיא דמתניתין
כלומר פרדות אדומות או לבנות ואין
ועצים ושכר פעולה כשכיר
דמלכא אמרו ליה במאי בטלי כסף או בטלי
יום ולא שכר שלם כמו
נראה לר"י דבלשון ארמי לא קרי להו
אהדדי דמצי לשנויי כאן בחוזרת וכו':
דהב איכא דאמרי בטלי כסף אמר וקטלוה
שהתנה עמו (ע"ז ז. ולקמן
אלא כודנייתא:
לרכוב
קיז:) ולא מה שראוי
איכא דאמרי בטלי דהב אמר ושבקוה:
באנגריא
חוזרת. דיכול לעשות
בקבלנות, דהוי טפי (לקמן
או שנעשית אנגריא אומר לו הרי שלך לפניך: אמר רב לא שנו אלא באנגריא
קיז:) דקניס ליה להאי
מלאכתו כשתחזור
דשינה להיות ידו על
חוזרת אבל אנגריא שאינה חוזרת חייב להעמיד לו חמור ושמואל אמר
אע"פ שתתאחר במלאכתו שבשביל
התחתונה דלא נתהני
בין אנגריא חוזרת בין אנגריא שאינה חוזרת אם בדרך הליכה ניטלה אומר
איחור אין חייב להעמיד לו חמור אחר
משבחא, ואגרא נמי כוליה
ג
לא ישקול אלא יציאה, ואם
לו הרי שלך לפניך ואם לאו בדרך הליכתה ניטלה חייב להעמיד לו חמור
כמו הבריקה או נשתטתה שמתאחרת
יציאה יתירה על השבח יתן
נמי במלאכתה ולא חיישינן:
מיתיבי השוכר את החמור והבריקה ד או שנשתטתה אומר לו הרי שלך
לו את השבח שהשביח את
אם
בדרך הליכתה ניטלה אומר
הצמר, ואם ירצה לתת את
לפניך מתה או שנעשית אנגריא חייב להעמיד לו חמור בשלמא לרב לא
שכרו, כגון שהשבח יותר על
לו הרי שלך לפניך. פירש
קשיא כאן באנגריא חוזרת כאן באנגריא שאינה חוזרת אלא לשמואל קשיא
השכר, יתן שכר
.
(ב"ק ק:)
בקונטרס שמוליכה בדרך שגם הוא
ורשב"ג מיקל. אע"ג
וכ"ת לשמואל נמי לא קשיא כאן שבדרך הליכתה ניטלה כאן שלא בדרך
דמשני, לא סבר דמקפיד
רוצה לילך אומר לו משכיר הרי שלך
הליכתה ניטלה הא מדקתני סיפא רבי שמעון בן אלעזר אומר אם בדרך
איניש מידי דלא חסר בה
לפניך ושכור בהמה אחרת עד שם
(לקמן קז.).
הליכתה ניטלה אומר לו הרי שלך לפניך ואם לאו חייב להעמיד לו חמור
ותימה דלמה ישכור בהמה אחרת
מכלל דלתנא קמא לא שאני ליה אמר לך שמואל לאו מי איכא רבי
ואם השוכר אין צריך החמור בהליכה
אלא בחזרה הוי א"ש אבל אם כן
שמעון בן אלעזר דקאי כוותי אנא דאמרי כרבי שמעון בן אלעזר איבעית
בגופה ה"ל לפלוגי בין צריך חמור
אימא כולה רבי שמעון בן אלעזר היא וחסורי מיחסרא והכי קתני
לאלתר לאין צריך אלא בחזרה ונראה
השוכר את החמור והבריקה או נשתטית אומר לו הרי שלך לפניך מתה או
כפי' ר"ח דמפרש אם בדרך הליכה
שנעשית אנגריא חייב להעמיד לו חמור ה במה דברים אמורים שלא בדרך
שהאנגריא אין מחפשין בבתים אלא
הליכתה ניטלה אבל ניטלה בדרך הליכתה אומר לו הרי שלך לפניך
כשפוגעים בדרך והיינו דרך הליכתה
דברי
אומר לו משכיר הרי שלך לפניך דמצי
א"ל מזלך גרם שאילו היתה בבית לא היתה ניטלת ואפילו אינה חוזרת דלא דמי למתה דהכא מוכח דמזלא דידיה גורם ואם שלא בדרך
הליכתה ניטלת דהיינו שמחפשין גם בבתים שאז לא מזלו של שוכר גורם חייב להעמיד לו חמור אחר לעשות מלאכתו לאלתר דאפילו
חוזרת האנגריא את החמור לכאן בעוד שתועיל חזרתה לשוכר אין לו לשוכר להתעכב ממלאכתו ולא דמי להבריקה או נשתטתה:
מכלל דתנא קמא לא שני ליה. ות"ק
עדיף דהוי
רבים לגבי
יחיד:
אילו