השוכר את
האומנין פרק ששי בבא
מציעא עט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אילו עד הכא בעית למיתי לאו אגרא בעית למיתב. תימה
לרכוב שאני. שמא תפול תחתיו בגשר או שתשליכנו באחת הפחתים:
מד א ב מיי' פ"ה מהל'
א) לקמן קט:, ב) [לעיל
ואין לו עליו. אין לשוכר על המשכיר: אלא תרעומת. שהשכיר לו
דהשתא מיהא דלאו עד הכא בעי למיתי למה יתן לו שכר
עח.], ג) [ע"ב], ד) צ"ל
שכירות ה"א ועי'
ששכר, ה) צ"ל לשכור,
בהשגות ובמ"מ סמג עשין
חמור כחושה: דשכיח למיגר. מוצא חמור אחר כאן לשכור: אם
וי"ל דהא דקאמר לעולם דלא שכיח לאגורי היינו לפי אותן דמים
❖
ו) צ"ל לשכור,
פט טוש"ע ח"מ סי' שי
יש בדמים. של נבילה: ליקח. בו חמור כל שהוא: יקח. וישלים
ד)שהשכיר מזה אבל בטפי פורתא ימצא ה)להשכיר והרי נהנה במה שבא
סעיף א:
מה ג מיי' שם הלכה ב
דרכו דהא שיעבד לו חמור זה ותנן
עד כאן לכך נותן לו חצי שכרו ואין
ועיין
בהשגות
צריך לפחות המשכיר משכרו מה שזה
במתניתיןב) מתה חייב להעמיד לו חמור
תורה אור השלם
דברי ר"ש בן אלעזר שהיה ר"ש בן אלעזר
ובמגיד משנה טוש"ע שם
נותן עתה יותר מעט מכאן ואילך
אחר. ומשני בשאין בדמיה ליקח:
אומר אם בדרך הילוכה ניטלה אומר לו הרי
1 וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר
סעיף ב:
מו ד מיי' שם טוש"ע שם
ופרכינן ואם יש בדמיה לשכור. ימכור
כיון דהוא אנוס א"נ כגון שיוכל למכור
לִצְמִתֻת כִּי לִי הָאָרֶץ כִּי
שלך לפניך ואם לא חייב להעמיד לו חמור
סעיף א:
גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם
סחורתו במקום שמת החמור וירויח
שוכר זה את הנבילה באשר הוא שם
מז ה ו מיי' שם טור
ומי מצית מוקמת לה כר"ש בן אלעזר והא
ויקרא כה כג
עִמָּדִי:
בה ויש סוחרים הרבה שאין מביאין
וישכור חמור לעצמו דהא שיעבד לו
ושו"ע שם סעיף ב:
קתני רישא השוכר את החמור והבריקה או
מח ז מיי' פי"א מהל'
סחורתן אלא עד כאן לכך יתן חצי
חמור זה ותנן במתני' מתה חייב
שמיטה ויובל הלכה
ואם
שנשתטתה אומר לו הרי שלך לפניך ואילו
יש בדמיה לשכור
להעמיד לו חמור אחר: לא מכלינן
שכרו:
ב סמג לאוין ערה:
ר"ש בן אלעזר אמר השוכר את החמור
ישכור רב לטעמיה. ה"מ לשנויי
קרנא. וכי תנן במתני' חייב להעמיד
מט ח מיי' פ"ה מהל'
שכירות הלכה ג
לרכוב עליה והבריקה או שנשתטתה חייב
לו חמור [אחר] היכא דמתה בעודה
דאין בדמיה לשכור אלא רוב פעמים
א
סמג עשין פט טוש"ע ח"מ
בבית הבעלים דמוסיף ולוקח חמור
יש בדמיה לשכור והאמת משני ליה
להעמיד לו חמור אמר רבה בר רב הונא
סי' שיא סעיף ד:
נ ט מיי' שם טוש"ע סעיף
ולא כליא קרנא אבל למוכרה ולהוציא
והא דאמר בסוף פרק השואל (לקמן
לרכוב עליה שאני אמר רב פפא ב וכלי זכוכית
ב:
הדמים לשכור אחרת לא: יבש האילן.
דף קג.) אי דאמר בית זה ונפל אזדא
כלרכוב עליה דמי אמר רבה בר רב הונא
מי שמישכן אילן לחבירו כי הני
לה ולא אמר אם יש בדמיה לרב
אמר רב ג השוכר את החמור לרכוב עליה
משכנתא דסורא דכתבי במשלם שנייא
ליקח יקח ולשמואל אפילו לשכור
ומתה לו בחצי הדרך נותן לו שכרו של חצי
אילין תיפוק ארעא דא בלא כסף לעיל
ישכור דהתם אין הבית עומד לימכר
הדרך ואין לו עליו אלא תרעומת היכי דמי
(ד' סז:): שניהם אסורין בו. לבקע
אלא להוסיף עליו ולחזור ולבנותו
אי דשכיח לאגורי תרעומת מאי עבידתיה
עצים ולשרוף דאי שריף ליה לוה
כבתחילה וכיון דא"ל בית זה ונפל
כליא קרנא דמלוה ואי שריף ליה מלוה
אין למוכרו וגם לא קבל עליו להוסיף
אי דלא שכיח לאגורי אגרא בעי למיתב ליה
כליא קרנא דלוה: הדרא ארעא.
יציאה בבנין בית זה אלא בית זה כמו
לעולם דלא שכיח לאגורי ומשום דאמר ליה
דשדה זו שהן לוקחין בדמי העצים
שהוא השכיר לו לדור בו כל זמן שיוכל
אילו בעית למיתי עד הכא לאו אגרא בעית
ושמא יפגע יובל בתוך שני המשכונא
וכי נפל אזדא אבל חמור שמת אין
למיתב היכי דמי אי דא"ל חמור סתם ד הא
וקא כליא קרנא דלוה: שאינה חוזרת
עומד אלא למכרו בדמים ולכך יש
חייב להעמיד לו חמור אחר אי דא"ל חמור
ביובל. אלא ימתין עד ששים ותחזור
בדמיה ליקח יקח לשכור ישכור:
והא הכא דכי מטי יובל. ולברייתא
זה ה אם יש בדמיה ליקח יקח לא צריכא
לו: והארץ לא תמכר לצמיתות. כאן
בשאין בדמיה ליקח אם יש בדמיה לשכור
פירש לך טעמו של מצות יובל. אלמא
גופא א"ש אע"ג דהשתא נמי
ישכור רב לטעמיה דאמר רב לא מכלינן
אין היובל מוציא אלא קרקע שאם
דליקח הקרקע קרי כליא קרנא
לא היתה מצות יובל היתה נצמתת:
מ"מ נפקא מינה ללוה דלא ליצלח
קרנא דאתמר השוכר את החמור ומתה לו
ה"ג אלא הכא במאי עסקינן בזמן
לציבי דזמנין דשלמי ימי משכנתא
בחצי הדרך אמר רב אם יש בדמיה ליקח
שאין היובל נוהג. דלא כליא קרנא:
מקמי דלימטיה יובל או איתרמי ליה
יקח לשכור אל ישכור ושמואל אמר ו אף
ניצלחיה לציבי. אי לא למכליא קרנא
זוזי ופריק ואכיל תרתי או תלת שנין
לשכור ישכור במאי קמיפלגי רב סבר לא
חייש ל"ל ליקח בו קרקע יבקע
קמי יובל אבל לרב דאמר לא מכליא
מכלינן קרנא ושמואל סבר מכלינן קרנא
המלוה את העצים וישרפם: זימנין
ליה קרנא קשה ליה דמ"מ כליא
מיתיבי א) יבש האילן או נקצץ שניהם אסורין
דשלמו ליה ימי משכנתא. שנים שהיה
קרנא כיון שלבסוף לא תשאר הקרקע
ביד הלוה: במוכר שדהו לס'
בו כיצד יעשה ילקח בו קרקע והוא אוכל
האילן ממושכן לו יכלו לפני היובל
שנה. קס"ד כיון דלזמן ארוך כ"כ
ארבע או חמש שנים ואותן שנים
פירות והא הכא כיון דכי מטי יובל קא הדרא
יאכל לוה את הפירות קודם שתשוב
מכר לו לא חשיב כליא קרנא:
ארעא למרה וקא כליא קרנא הכא במאי
אילימא ביין סתם וספינה זו
לבעלים ולעולם מכלינן קרנא: אם
עסקינן דזבין ליה לשיתין שנין דאמר רב
אם נתן אמאי לא יטול
נתן. את השכר ואפילו כולו: לא יטול.
חסדא אמר רב קטינא מנין למוכר שדהו
כדמפרש לקמן ג) דהתובע ידו על
לימא ליה הב לי ספינתך ואנא מייתינא
לששים שנה ז שאינה חוזרת ביובל שנאמר
חמרא. לא מיבעיא אם לא נתן שלא
התחתונה: אם נתן לא יטול. בתמיה.
1 והארץ לא תמכר לצמיתות מי שאין שם
והלא טענת התובע בריא וחזקה
יתן כדקתני אלא אפילו אם נתן כבר
יובל נצמתת יש שם יובל אינה נצמתת יצתה
מטענת הנתבע דאמר ליה הב לי ההיא
יחזור ויטול כיון שזה יכול להביא
זו שאע"פ שאין שם יובל אינה נצמתת סוף
ספינתא גופא דהא אמרת לי ספינה
יין והמשכיר אינו יכול להביא ספינה
זו ואנא מייתינא כאן חמרא ואוליך
זו שהתנה ולא דמי להא דאמר לעיל
סוף לכי מטו שיתין שנין קא הדרא ארעא
למקום שהתנית דהא אנא יין סתם
אילו עד הכא בעית למיתי כו' דהתם
למרה וקא כליא קרנא אלא הכא במאי
אמרי וכיון דבעל היין יכול להשלים
מהני ליה שיכול בקל ו)להשכיר מכאן
עסקינן בזמן שאין היובל נוהג ה"נ מסתברא
תנאו חייב הספן להעמיד לו ספינה:
עד מקום שירצה או למכור שם
דאי סלקא דעתך בזמן שהיובל נוהג ומכלינן
סחורה כדפרישית לעיל אבל הכא לא
נימא
קרנא נצלחיה לציבי ונשקליה אי משום הא
שייך למימר הכי שהיין נטבע ומה
לא קשיא זמנין דשלמו שני משכנתא מקמי יובל אי נמי דמטו ליה זוזי ופריק
ימכור אבל אין לפרש דהכי פריך
לה ארבע וחמש שנין מקמי יובל ת"ר השוכר את הספינה וטבעה לה בחצי
אמאי לא יטול שכר חצי הדרך שלא
הלך עדיין אבל שכר חצי הדרך שכבר
הדרך ר' נתן אומר אם נתן לא יטול ואם לא נתן לא יתן היכי דמי אילימא
ח
הלך ניחא ליה שלא יטול דא"כ הא
בספינה זו ויין סתם אם נתן אמאי לא יטול נימא ליה הב לי ספינתא דאנא
ט
דקתני אם לא נתן לא יתן דמשמע
מייתינא חמרא אלא בספינה סתם ויין זה אם לא נתן אמאי לא יתן
שלא יתן כלל אפילו שכר חצי
נימא
הדרך ה"ל לאקשויי אמאי לא יתן כלל:
אלא בספינה סתם ויין זה אם לא נתן אמאי לא יתן לימא ליה הב לי חמרא ואנא מייתינא ספינה. לא מבעיא אם כבר נתן שלא
יטול אלא אפילו לא נתן יש לו לתת כל השכירות שהרי קנה המשכיר כל השכירות במשיכת השוכר את הספינה כיון שמזומן
המשכיר לקיים תנאו או אפילו בלא משיכה כיון שמשכיר יכול לקיים תנאו ושוכר אינו יכול לקיים א"כ מזלו גרם והוי כחוזר בו ויתן
לו מחצי הדרך שלא הלך כפועל בטל וקשה דאמאי יתן לו כלל מחצי הדרך שלא הלך אפילו כפועל בטל כיון שאירעו אונס הא
אמרינן לעיל (דף עז.) היכא דהשוכר אנוס דאתא מיטרא דא"צ להשקותה דהוי פסידא דפועלים ומשמע לעיל דכל אונס שאירע לבעה"ב
שלא היה לו לידע יותר מן הפועלים הוי
פסידא דפועלים והכא נמי על כרחך פריך שיתן אפילו שכר חצי הדרך שלא הלך מדניחא
ליה הא דקתני אם נתן לא יטול דמשמע
אם נתן כל שכרו לא יטול כלל ותירץ ריב"ן דלעיל שהפועלים לא אבדו
כלום רק שנתבטלו
אין נותן להם כלום אבל
הכא
שהמשכיר הפסיד ספינתו כפועל בטל מיהא אית ליה כיון
שמזומן לקיים
תנאו:
אי