עט: השוכר את האומנין פרק ששי בבא מציעא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אי אתה מוצא אלא ביין זה וספינה זו. דהמוחזק יאמר לחבירו
נימא ליה הב לי ההוא חמרא. גופיה ואנא מייתינא ספינתא אחריתי.
נא א מיי' פ"ה מהל'
א) ס"א רפסא בלא תי"ו וכן
הואיל והספן יש בידו להשלים תנאו וזה מעכב ישלם כל השכר: לא
שכירו' הלכה ג סמג לית לך גבאי ולא מידי דקיים תנאך וא"ת דמ"מ אם נתן כל
בערוך, ב) ע"ז סה. ע"ש,
ג) מכאן הוא דיבור חדש.
עשין פט טוש"ע ח"מ סי'
משכחת. להא דר' נתן: אלא ביין זה וספינה זו. ולא ביד זה וזה
השכירות אמאי לא יטול השוכר שכר דחצי הדרך שלא הלך וכי בשביל
מהר"מ, ד) [עי' תוס' ע"ז
שיא סעיף ג:
שמשכיר מוחזק ירויח ועוד דשכירות
אינה משתלמת אלא לבסוף
להשלים הלכך יד תובע על
התחתונה דאמר ליה האיך אנא לא
נב ב מיי' שם טוש"ע שם
סה. ד"ה ה"ג ר"ת וכו'
האריכו יותר], ה) [וע"ע
מעכבנא מכי מייתית דידך: חולקין.
ולמה יפסיד השוכר שכר חצי הדרך
סעיף ד:
❖
נג ג מיי' שם טוש"ע שם
תוס' שבת ס: ד"ה השתא],
שלא הלך וי"ל כיון שנתן לו שכרו
אם קבל יחזיר החצי ואם לא נתן
נימא ליה הב לי ההוא חמרא ואנא מייתינא
א
סעיף ה:
נתרצה שיהא שלו לאלתר אע"ג
יתן החצי שהרי ביד שניהם להשלים
נד ד ה ו ז מיי' שם
ספינתא אמר רב פפא לא משכחת לה אלא
ב
הלכה ד ועי' בהשגו'
דאינה משתלמת אלא לבסוף לדעת
ואם יעכב הנתבע מליתן החצי יעשה
מוסף רש"י
בספינה זו ויין זה אבל בספינה סתם ויין סתם
ג
ובמ"מ טוש"ע שם סעיף
תנאו: השוכר את הספינה ופרקה
כן נותנו שיהא שלו לאלתר אם לא
ומזונות של אותה
ו:
חולקין ת"ר ד השוכר את הספינה ופרקה לה
לה בחצי הדרך. קא סלקא דעתיה
ישאר בו וריב"ם פי' הא דפריך
נה ח ט י כ מיי' שם
הדרך. אפילו הוא מהלך ג'
בחצי הדרך נותן לו שכרו של חצי הדרך
ימים (ע"ז סה.). היכי דמי.
פ"ד הלכה ח סמג
בספינה סתם ויין זה אם לא נתן
שכרה עד מקום פלוני בכך וכך
דשוכר מניח עליה מזונות כל
שם טוש"ע ח"מ סי' שח
ואין לו עליו אלא תרעומת היכי דמי אילימא
אמאי לא יתן לא פריך אלא אמאי לא
וכשהגיע לחצי הדרך פרקה והוציא
הדרך וחמר אינו מניח אלא
סעיף ג:
דקא משכח לאגורה אמאי אית ליה תרעומת
חבילותיו ממנה: ואין לו. לבעל
נו ל מיי' שם הלכה ה
יתן שכר חצי הדרך שכבר הלך אבל
יום אחד (שם). אי דשכיח
למזבן. בדרך הליכתן
טוש"ע שם סעיף א:
הספינה עליו אלא תרעומת: לאגורה.
ואי דלא קא משכח לאגורה כוליה אגרה
שכר חצי הדרך שלא הלך פשיטא שלא
ה
נז מ נ מיי' שם טוש"ע
מוצאין מזונות ליקח כל שעה
להשכירה לאחרים: רפסתא דספינה.
שם סעיף ב: יתן כיון שהוא אנוס מ"מ אהא דקתני
בעי שלומי לעולם דקא משכח לאגורה אלא
(שם). מאוונא לאוונא.
אם נתן לא יטול דמשמע דלא יטול
ריעוע הספינה שמתרועעת בהוצאת
ממסע למסע מהלך יום
אמאי אית ליה תרעומת משום א) רפסתא
אחד כמו נטל ועבר תלתא
חבילות והכנסת חבילות: דפרקה
כלל אפילו שכר חצי הדרך שלא הלך
דספינתא אי הכי טענתא מעלייתא הוא
אוונין דסנחריב (ע"ז שם).
לטועניה בגוה. בחצי הדרך הוסיף
לא קשה ליה דכיון שהוא מוחזק
ו וממונא אית ליה גביה אלא מאי פרקה
ומזומן לקיים תנאו ניחא ליה שלא
לתת בה חבילות שהיו לו לשם והוא
ז דפרקה לטועניה בגויה אלא מאי תרעומת
יחזיר כלל ומשני ביין זה וספינה זו
התנה מתחילה לכך ליתן בתוכה
משום שינוי דעתא אי נמי לאשלא יתירא
דמאן דתפיס לא מפקינן מיניה
כאשר ירצה והשכר לפי חשבון
תנו רבנן השוכר את החמור לרכוב עליה
דהמוחזק יאמר לחבירו כיון שאינך
המשואות והדרך הלכך נותן לו שכר
ב)
ח
יכול לקיים תנאך מזלך גרם המוציא
תוספת המשאוי של חצי הדרך:
שוכר מניח עליה כסותו ולגנותו ומזונות של
משום שינוי דעתא. הייתי סבור
מחבירו עליו הראיה: ג)אבל ספינה
אותה הדרך מכאן ואילך חמר מעכב עליו
ללכת מהר ולחזור מהר: לאשלא
סתם ויין סתם חולקין בהא מספקא
חמר מניח עליו שעורים ותבן ומזונותיו של
יתירתא. צריך אני לקנות חבלים
ליה לריב"ם אם חולקין שכר חצי
אותו היום מכאן ואילך שוכר מעכב עליו
הדרך שהלך דוקא ונותן רביעית או
ביוקר כאן שכשהספינה מכבדת צריך
היכי דמי אי דשכיח למזבן חמר נמי ליעכב
חולקין כל השכירות ויתן שכר הדרך
להפליגה אל אמצעית הנהר למקום
ואי דלא שכיח למזבן ט שוכר נמי לא ליעכב
כיון שכבר הלך ועדיין מזומן לקיים
מים עמוקים שלא תהא גוששת וצריך
כוליה
אמר רב פפא לא צריכא דשכיח למטרח
אגרא בעי למיתב
תנאו:
חבלים ארוכים ואתה לא הודעתני
י
ליה. לאו דוקא כוליה אלא כלומר
שאכניס חבלים הצריכים לה: חמר
ולמזבן מאוונא לאוונא חמר דרכיה למטרח
כ
נמי ליעכב. השוכר שלא יניח עליה
כפועל בטל:
ולמזבן שוכר לאו דרכיה למטרח ולמזבן
דפרקיה לטועניה בגויה. פי'
אלא מזונות של יום אחד: מאוונא
ת"ר השוכר את החמור לרכוב עליה איש
ל
לאוונא. ממלון דלילה למלון דלילה:
בקונטרס שהוסיף
לא תרכב עליה אשה אשה רוכב עליה איש
למטרח. לחזור ולשאול בעיר מי מוכר
המשא בחצי הדרך וקשה דהוה ליה
מ ואשה בין גדולה ובין קטנה אפילו מעוברת
מזונות: ואשה בין גדולה ובין קטנה.
למימר פריק לה כיון שממקום אחר
ואפילו מניקה השתא מניקה אמרת מעוברת
היה פורק לספינה ועוד דקאמר
פסק לרכוב עליה אשה מרכיב עליה
מיבעיא אמר רב פפא נמעוברת והיא מניקה
ושינוי דעתא מה מפסיד דכל שכן
כל אשה שירצה בין שהיא גדולה ובין
קאמר אמר אביי שמע מינה ביניתא אכרסה
שהיא קטנה: השתא מניקה. שהיא
טוב לו שמרויח יותר ור"ח פירש
דפרקיה לטועניה שמוכר סחורה
שני גופים והוולד כבד אמרת תרכב
תקלה למאי נפקא
מינה למקח וממכר:
עם וולדה: מעוברת. דחד גופא
שבספינה לאחר היינו שינוי דעת כי
מתני'
הוא מיבעיא: ש"מ. מדקתני אפילו
שמא זה אדם הקונה הוא אדם קשה
מעוברת דמשמע שהמעוברת כבידה מן הריקנית: האי ביניתא.
א"נ לאשלא יתירא שצריך חבלים להוציא כלים של ראשונים ולהכניס
דג הנמכר בשוק במשקל: אכרסה תקלה. לפי כריסה כובדה
של אחרונים וא"ת ואמאי מוקי לה הכי לימא לעולם דשכיח לאוגורי
אם כריסה גדול משקלה יותר: למקח וממכר. אם ראית דג
וכ"ת מאי תרעומת איכא משום שינוי דעתא וי"ל כיון דמסיק טעמא
דרפסא דספינה תו לא מצי למימר הכי דטענתא מעלייתא הוא
שכריסו גדול לא תקנהו במשקל אלא אם כן יוציא את מעיו:
וריב"ם פי' דהכי קאמר לעולם דשכיח לאוגורי וליכא רפסא דספינה
מתני'
דאיירי דפרקיה לטועניה בגויה כלומר שהתיר חבילה בתוך הספינה והוציא על יד על יד וכן אחרון שהכניס סחורה במעט מעט דלא רפסה
ספינה ותרעומת הוי משום שינוי דעת שלא הורגל עם זה האחר ולא ידע להתנהג לפי דעתו אי נמי לאשלא יתירא שאם ירבה זה במשא
יצטרך לקנות כאן ביוקר חבלים חזקים כי אם היה יודע בביתו היה קונה שם בדמים מועטים וליכא אלא תרעומת דלאו טענה מעלייתא
היא שכנגד זה מרויח שנוטל שכר יותר מחבילה מחמת גודלה: כסותו. ר"ח גריס כסתו כסת שמניח מראשותיו דכסת הוא הקטן
מאוונא
לאוונא. נקט הכי משום דאי
וכר הוא הגדול כדתנן במסכת [כלים] (פכ"ח מ"ה) כר שעשאו סדין וכסת שעשאה מטפחת ד):
שכיח למטרח ולמזבן אפילו בחצי היום אם כן למה מניח חמר מזונות של כל היום ומעיקרא דקאמר אי דשכיח למזבן חמר נמי ליעכב
ה"מ למימר שוכר נמי ליעכב לחמר להניח מזונו כלל של אותו היום כיון דשכיח בכל מקום למזבן מדלא קאמר אי דשכיח מאוונא לאוונא
אלא לא חש להאריך כל כך: אשה בין גדולה ובין קטנה. באיש לא רצה לשנות בין קטן בין גדול משום דגברי שכיח שהם גדולים ופשיטא
דאדעתא דגדול נמי אגריה ניהליה: השתא מניקה אמרת דרכבה מעוברת מבעיא. כן גרסת הספרים ואין נראה לר"ת דאין זה פירכא
דזו ואף זו קתני ועוד דאין מתיישב שפיר לפי גרסא זו הא דקאמר ש"מ ביניתא אגב כרסה תקלה וע"כ נראה לו כגירס' שמצא השתא
מעוברת אמרת אין מניקה מבעיא דאשה מעוברת כבידה יותר ממניקה עם בנה לפי שהחי נושא את עצמו ומיקל אבל כשהוא במעי אמו
מכביד ואבריה כבידים עליה וגם מליאה דם והשתא א"ש הא דקאמר שמע מינה ביניתא אגב כריסה תקלה שאם היה חוצה לה לא יכבד כ"כ
בין הכל ויש ליישב גירסת הספרים ומכל מקום פריך שפיר דלא שייך כה"ג למתני זו ואף זו כיון דאיתיה בכלל מאי דקאמר בסוף כמו גבי
מפנין ארבע וחמש קופות (שבת ד' קכו:) דפריך חמש מפנין ארבע מיבעיא ומשני ארבע וחמש כדאמרי אינשי אבל אי לאו
הכי אמרי אינשי לא שייך לשנויי דזו ואף זו קתני כיון דארבע בכלל חמש אלא שמוסיף ה) והכא נמי מעוברת שהוא גוף אחד בכלל מניקה
שהם שני גופים וקאמר ש"מ ביניתא אגב כריסה תקלה פי' מדקתני ברישא בין גדולה ובין קטנה ובכלל זה נמי יש במשמע בין גסה
ובין דקה ולמאי איצטריך למתני ואפילו מעוברת דהיינו נמי גסה דגוף אחד הוא אפילו למ"ד עובר לאו ירך אמו הוא לענין לשון בני
אדם במשא ובמתן חשובים הם גוף
אחד אלא ודאי שמע מינה דגסה מחמת עיבור כבידה יותר
מגסה מחמת עצמה כי העובר מכביד:
היכא