פ: השוכר את האומנין פרק ששי בבא מציעא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
תרגמה אביי במחיקתא. מה שהקשה בקונטרס לפי תשובת
שש עשרה. תוספת סאה להשוותן למשאוי החטין:
חייב. בשביל
סז א מיי' פ"ד מהלכות
א) [שבת נב: וש"נ],
הנפח: הא שלשת קבין פטור. כדרבא: במחיקתא.
הגאונים נראה דלאו פירכא היא דכי אם התנה עמו
אני שמעתי
ב) לקמן צג. צה: ב"ק מה:
שכירות הלכה ז סמג
נז: שבועות מט:, ג) גם זה
עשין פט טוש"ע ח"מ סי'
להוליך ברזל או אבנים והוליך סובין או נוצה ה"נ דאם יוסיף יהא חייב:
שעורין שהתליעו וכן (א) בפי' תשובת הגאונים אבל לדידי קשיא
שם, ד) לקמן צח:, ה) ר"מ,
שח סעיף ז:
סתם ספינה בת תלתין כורין. משמע דתוספת אחד משלשים
לי מה לי התליעו ומה לי
לא התליעו והרי יש כאן נפח של לתך
סח ב מיי' שם הלכה ו
ו) [לקמן פב.], ז) [צ"ל גביה
משאר יעב"ץ], ח) [ופסחים
ושלשת קבין וקתני פטור ולאביי נפח
סמג שם טוש"ע
ואם כן מדתנא סאה לגמל
❖
ל.], ט) ר"מ,
ח"מ סי' שיא סעיף א:
כמשאוי דהא לאו התליעו נמי שעורין
משמע דמשא גמל כור וק' לריב"ם
שש עשרה שעורים
חייב הא שלשת קבין
סט ג מיי' שם הלכה ז
קלים הם ומחייב להו אביי משום
דבפ' מי שהחשיך (שבת ד' קנה:) אמר
פטור
תרגמה אביי במחיקתא ת"ר קב
סמג שם טוש"ע
א)
א
ח"מ סי' שח סעיף ז:
ניפחא. ונראה לי שמשא החמור לתך
רב ירמיה מדפתי לדידי חזי לי ההוא
הגהות הב"ח
לכתף אדריב לעריבה כור לספינה שלשת
ב
ע ד מיי' שם הלכה ו סמג
ומדידתן טפופות ט"ו סאין ולא
טייעא דאוכלה כורא ואטענה כורא
(א) רש"י ד"ה במחיקתא
שם טוש"ע ח"מ סי'
כורים
לבורני גדולה אמר מר קב לכתף אם
מחוקות ומוקי לה אביי בט"ז מחוקות
שיא סעיף א: משמע דשאר גמלים אין טוענים כל
וכו' וכן פירש בתשובת
איתא דלא מצי ביה בר דעת הוא לשדיה
❖
עא ה ו מיי' שם פ"י
הגאונים:
שהמחק פחות ג' קבין ואין כאן
כך אלא ההוא שהיה משונה וי"ל
הלכה ג סמג עשין
אמר אביי בשחבטו לאלתר רבא אמר אפילו
אלא תוספת נפח שלש קבין של לתך
כדפ"ה התם דאטענה כורא למזונות
פח טוש"ע ח"מ סי' שו
תימא בשלא חבטו לאלתר לא צריכא אלא
טפופות. טפופות לא מחוק ולא גדוש.
סעיף א:
אותו הדרך לבד שאר המשאוי וכן
גליון הש"ס
עב ז מיי' שם הלכה ב
מחוקות ריש"ש: קב לכתף. קב
לאגרא יתירא רב אשי אמר הוא סבור
ג
נראה דאין סברא שיוכל להאכיל
רש"י ד"ה קב לכתף וכו'
סמג שם טוש"ע ח"מ
הוי תוספת לאדם הנושא בכתף
חולשא הוא דנקיט ליה כור לספינה שלשת
לגמל אפילו ע"י אביסה כדי משאו
סי' שה סעיף ו:
לקמן פריך. עי' תשובת
בפעם אחת: נימא תנן סתמא
❖
עג ח מיי' שם פ"ב הלכה
וחייב המוסיף בקלקולו. מכאן אתה
הר"ש הלוי חא"ח סי' כ:
כורין לבורני גדולה אמר רב פפא ש"מ סתם
ח טוש"ע ח"מ סי'
למד שמשא אדם בינוני שלשים קב
רצא סעיף ב: דלא כר' מאיר. מדמי ליה אומן
ספינות בת תלתין כורין למאי נפקא מינה
ד
שהן חמש סאין דתנן תוספת החמור
למקח וממכר: מתני' כל האומנין שומרי
עד ט מיי' שם פ"י הלכה
לשוכר דכי היכי דאומן הוי שומר שכר
לעזי רש"י
ה
שלשה קבין שהן חצי סאה ומשאו
א סמג עשין פט
אע"פ שאינו נוטל שכר על השמירה
שכר הן וכולן שאמרו טול את שלך והבא
טוש"ע ח"מ סי' עב סעיף
ריש"ש [רישי"ש].
ו
לתך ט"ו סאין אלמא תוספת אחד
❖
אלא שכר טורחו ה"נ שוכר הוי כשומר
ב:
חלקות, בלתי-גדושות.
מעות שומר חנם ז שמור לי ואשמור לך
משלשים במשא הוא ואשמועינן דאם
עה י מיי' פ"ג מהלכות
שכר אף על פי שאינו נוטל שכר
שומר שכר שמור לי וא"ל הנח לפני שומר
הוסיף עליו קב חייב. $ לקמן פריך
מלוה ולוה הלכה ח
ח
שמירה אלא כיון שנהנה ממנה
סמג עשין צד טוש"ע ח"מ
והרי הוא בן דעת אי לא מצי ביה
מוסף רש"י
בשכר שנותן: דקא יהיב ליה
חנם הלוהו על המשכון שומר שכר ר' יהודה
ט
סי' עב סעיף א:
לשדייה אארעא: אדריב לעריבה.
עו כ מיי' פ"א מהלכות
וכן בשעה שמחזירה.
אומר הלוהו מעות שומר חנם הלוהו פירות
ט)[טפי] פורתא הוי עליה שומר שכר.
שכירות הלכה ב סמג
אם שלח השואל ביד בנו
לתך הוי תוספת למשאוי ספינה
שומר שכר אבא שאול אומר רשאי אדם
והוה מצי לאקשויי מי לא עסקינן דלא
י
עשין פט טוש"ע ח"מ סי'
ועבדו או שלוחו, או ביד
קטנה: כור. הוי תוספת לספינה
שז סעיף א:
עבדו ושלוחו של משאיל, לא
להשכיר משכונו של עני להיות פוסק והולך
יהיב טפי פורתא אלא בלאו הכי
בינונית: בשחבטו לאלתר. לא הספיק
עז ל מיי' פ"ג מהלכות
פריך ליה שפיר: דקא תפיס ליה
יצאה מרשות של שואל עד
עליו מפני שהוא כמשיב אבידה: גמ' לימא
שאלה ופקדון הלכה א
שתבא ליד המשאיל ואם
לפרק המשא מעל כתפו עד שרבץ
אאגריה הוי שומר שכר. וא"ת הא
סמג עשין צב טוש"ע ח"מ
מתה בדרך חייב, אמר לו
מתניתין דלא כרבי מאיר דתניא ב) שוכר כיצד
תחת משאו: בת תלתין כורין. צריכה
סי' שמ סעיף ה:
המשאיל שלחה לי או שאומר
דתנן במתני' הלוהו על המשכון
משלם רבי מאיר אומר כשומר חנם ר' יהודה
עח מ נ מיי' שם הלכה ב
שתהא [גדולה ותהא] בכך הולכת על
ה)
לו השואל הריני משלחה וכו'
שומר שכר ודחיק לאשכוחי טעמא
וא"ל המשאיל שלחו שלחה
טוש"ע שם סעיף ח
אומר כשומר שכר אפילו תימא רבי מאיר
פני המים דהא תוספת אחד מל' הוא
כ
ומתה פטור
[רב אלפס פ"ח דב"מ דף
.
בגמ' דהוי שומר שכר כדשמואל או
(לקמן צח:)
ומדקתני כור לספינה ש"מ ספינה
בההיא הנאה דקא שביק כולי עלמא ואגיר
קכב]:
כרב יוסף לימא טעמא דבההיא
בת שלשים: ה"ג א"ר פפא ש"מ
ליה לדידיה הוי עילויה שומר שכר אי הכי
הנאה דתפיס ליה אחוביה הוי שומר
סתם ספינה וכו' למאי נ"מ למקח
שוכר נמי בההיא הנאה דקא שביק כולי
שכר וי"ל דהתם לא איתהני מלוה
וממכר: מתני' כל האומנין.
עלמא ומוגר ליה לדידיה הוי עילויה שומר
מידי דאין מרויח במה שהלוה ממה
קבלנין המקבלין עליהן לעשות
שכר אלא אפילו תימא ר' מאיר בההיא הנאה
שלא היה מלוה ולא היה לו משכון
המלאכה בבתיהם: שומרי שכר.
וא"ת שוכר נמי בההיא הנאה דתפיס
דקא יהיב ליה טפי פורתא הוי עילויה שומר
להתחייב בגניבה ואבידה וטעמא
ליה אשכרו שנתן ליהוי שומר שכר
שכר שוכר נמי מי לא עסקי' דקא משוי
מפרש בגמרא: וכולן שאמרו טול
וי"ל דאומן ודאי הוי שומר שכר במאי
את שלך. שכבר גמרתיה ומשתוציאנו
ליה טפי פורתא אלא אפילו תימא ר"מ בההיא
דתפיס אאגריה לפי שרוב אומנים
הבא מעות שאיני מעכבו לתופסו על
הנאה דתפיש ליה אאגריה דלא בעי למיעל
עושין מלאכה בבית בעל הבית ואינם
שכרי הרי הוא מעתה ש"ח: הלוהו.
ולמיפק אזוזי הוי עליה ש"ש איבעית אימא
תופסים כלום בשכרם וזה שעושה
מעות על המשכון: שומר שכר. שכר
ג) כדמחליף רבה בר אבוה ותני שוכר כיצד
בביתו ותפוס בכלי נהנה הרבה אבל
מצוה: הלוהו מעות שומר חנם. דלית
משלם ר' מאיר אומר כשומר שכר רבי יהודה
שוכר אין לו הנאה שכל שוכרים
ליה לר' יהודה שכר מצוה לענין דינא:
אומר כשומר חנם: וכולן שאמרו טול את
תפוסים בדבר ששכרו דאין יכולין
הלוהו פירות שומר שכר. דדרך פירות
שלך והבא מעות שומר חנם: תנן התם
להרקיב: מותר אדם להשכיר. לאחרים:
לעשות מלאכתן אם לא שיהא ברשותם:
ד)
משכונו של עני. שבידו: להיות פוסק
אמר לו שואל שלח ושלחה ומתה חייב
הא
ל
עליו. שכר: והולך. תמיד ופוחת מן החוב.
מ וכן בשעה שמחזירה אמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא נ לא שנו אלא
ובגמראו) מפרש באיזה משכון קאמר:
שהחזירה בתוך ימי שאילתה אבל לאחר ימי שאילתה פטור מתיב רב
גמ' שוכר. בהמה: כיצד משלם.
נחמן בר פפא וכולן שאמרו טול את שלך והבא מעות שומר חנם
דשומר חנם ושומר שכר ושואל כתיבי
הא
שוכר לא כתיב ומהו דין חיובו לענין
גניבה ואבידה פטור או חייב: רבי יהודה אומר כשומר שכר. הואיל ולהנאתו הוא אצלו אע"פ שנותן שכר פעולתו ש"ש הוא דאי לא יהיב שכר
הוי שואל וחייב באונסין השתא דיהיב ליה אגרא לא הוי שואל והוי ש"ש: ר' מאיר אומר כשומר חנם. דקא יהיב אגר מלאכתו ואינו נוטל
שכר על שמירתו. ואומן דמי לשוכר שלהנאת שכר אומנותו היה אצלו אבל לא שכר שמירה הוא נוטל אלא שכר פעולה: דקא יהיב ליה טפי
פורתא. שאי אפשר לצמצם שכר קבלנות לשכר דמי פעולה שלא יטול יותר: מי לא עסקינן דקא משוי ליה. אוזיל ז) משאר משכירי בהמה מי
לא אמר רבי מאיר נמי דהוי שומר חנם: משוי. לישנא דמוזיל ומשכיר בשוה כמו (סוכה דף לד:ח)) אשוי זביני (לעיל ד' נב.) ושוי לכרסיך: ואיבעית
אימא. אי נמי דמי אומן לשוכר קא מיתוקמא מתני' כרבי מאיר כדמחליף וכו'. ומהדר לאוקמא כר' מאיר משום דסתם משנה ר"מ: תנן
התם. לקמן בפרק השואל (ד' צח:) אמר לו השואל שלח אותה לי ביד עבדך או שלוחך: ושלחה ומתה. כדרכה בדרך קודם שתיכנס לביתו:
חייב. באונסים שמשעה שמסרה לשלוחו במצות השואל נתחייב השואל באונסיה. ואם לא אמר לו שלח אלא המשאיל שלחה לו כשאמר לו זה
השאילני פרתך אמר לו הן ועמד ושלחה ומתה בדרך פטור: וכן בשעה שמחזירה. אם מסרה השואל ליד השליח להשיבה לבעלה ולא אמר
המשאיל שלחה לי ביד פלוני ומתה חייב דלא קמה ברשותיה דמשאיל: לא שנו. שהשואל חייב בה עד שתבא ליד המשאיל: אלא שהחזירה בתוך
ימי שאילתה. שא"ל השאילני עד זמן פלוני והחזירה בתוך הזמן דהתם אכתי לא כליא שאלה עד דאתיא ליד בעלים: אבל לאחר ימי שאילתה
פטור. ואפילו בביתו של שואל מתה משכלו הימים אינו שואל עליה: וכולן שאמרו וכו'. טעמא דגלי דעתיה שאינו חפץ להיות עוד שומר עליה:
הא