השוכר את האומנין פרק ששי
בבא מציעא פא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הא גמרתיו שומר שכר. וא"ת ומאי פריך שאני הכא דאכתי תפיס
הא גמרתיו שומר שכר. ולא אמרינן כיון שידעו הבעלים שכלו ימי
עט א ב מיי' פ"י מהל'
א) נדרים לא:, ב) [שם
האומנות ולא שלחו והביאום פטור השומר. וגבי השואל נמי אף על פי
ליה אאגריה ולכך הוי שומר שכר אף על פי שגמר מלאכתו
ע"ש], ג) [צ"ל רבא וכ"ה
שכירות הלכה ג סמג
ברי"ף ורא"ש. וכך איתא
עשין פט טוש"ע ח"מ סי'
שידעו הבעלים שכלו ימי השאילה שואל הוא: לא. תידק הא גמרתיו
ומיהו לטעמיה דלעיל דמדמינן אומן לשוכר ולא אמרינן שאני אומן
בנדרים לא:], ד) ב"ב מג:,
שו סעיף א:
שומר שכר הוא אלא הכי דייק מינה: הא הבא מעות. דגלי אדעתא
דתפיס ליה אאגריה פריך הכא שפיר וי"ל דלא מהני תפיס ליה אאגריה
פ ג מיי' פ"ג מהלכות
ה) [לקמן צה. צז.],
ו) [שמות כב], ז) [עי' דף
אלא דוקא בעוד שמשתכר באומנותו
דתפיס ליה אאגריה שומר שכר הוא:
שאלה ופקדון הלכה ב
❖
צה:], ח) [דף צה.],
סמג עשין נב טוש"ע ח"מ
אבל גמרתיו מאי שומר חנם. דכל
דתרתי בעינן שמשתכר ותפיס ליה
הא גמרתיו שומר שכר לא הא הבא מעות
א
סי' שמ סעיף ח:
לא
אאגריה: הא הבא מעות וטול
כמה דלא גלי דעתיה ולית לן למימר
פא ד מיי' פ"ב מהלכות
וטול את שלך שומר שכר אבל גמרתיו מאי
שלוחין ושותפין
את שלך שומר שכר. ואע"ג דגמרתיו
דתפס ליה אאגריה כלתה שמירת שכר
הגהות הב"ח
שומר חנם אי הכי אדתני וכולן שאמרו טול
ב
הלכה ח ועיין במשנה למלך
פעולה מדגמריה ואודעיה. וגבי שואל
לא הוי אלא שומר חנם לפי שנגמרה
(א) גמ' הואיל ונהנה. נ"ב
סמג עשין פב טור ש"ע
את שלך והבא מעות שומר חנם נשמעינן
נמי כלתה שמירת שאלה מדידעו
מלאכתו מ"מ הכא שמפרש בהדיא
❖
ע"ל בדף מג ע"א:
ח"מ סי' קפו סעיף א:
גמרתיו וכ"ש טול את שלך טול את שלך
פב ה ו ז מיי' שם טור
הבעלים שכלו ימי השאלה דהתם לאו
שלא יטול עד שיתן מעות הוי שומר
ש"ע שם סעיף ב [כל
אתא
אצטריכא ליה סלקא דעתך אמינא שומר חנם
לקמיה דרב נחמן
לאודועי בעי דהא ידע שלכך וכך
שכר:
זה וכן מה שלמעלה א ב ג
מוסף רש"י
נמי לא הוי קמ"ל איכא דאמרי אמר רב נחמן
וחייביה. ותימה מדלא אשכח לזבונא
ימים השאילה לו: שומר חנם נמי לא
ד הובא ברב אלפס פרק ח
נאנסו בהליכה חייב.
דב"מ דף קכב.]:
הוי. דאינו שומרו לו עוד קאמר ליה:
בר פפא אף אנן נמי תנינא וכולן שאמרו טול
משמע דלא הוי זבינא חריפא ואם כן
פג ח ט י כ ל מיי' פ"י
מפני שהוא כנושא שכר,
קמ"ל. דאינו תופסו על שכרו הוא
אמאי חייביה והלא הנאת שניהם
את שלך והבא מעות שומר חנם מאי לאו
בההיא הנאה דאית ליה
מהלכות שכירות הלכה
היתה ואמרינן בנדרים (ד' לא:) דאין
דקאמר ליה אבל מדין פקדון לא
שמניחו להוליכו לבית חמיו
ב ועיין במ"מ ובכ"מ
הוא הדין גמרתיו לא טול את שלך שאני
גמר ומקני נפשיה, בחזרה
ובלחם משנה [ופ"ב מהל'
סליק נפשיה: מאי לאו הוא הדין
לחייב הלוקח אלא בזבינא חריפא
הונא מר בר מרימר קמיה דרבינא רמי
פטור. דלית ליה הנאה
שאלה הל' ז] סמג עשין פב
לגמרתיו. והאי דנקט טול את שלך
שכל הנאה שלו וי"ל דזבינא חריפא
טוש"ע ח"מ סי' שה סעיף
שלא נתקבלו (נדרים לא:
מתניתין אהדדי ומשני תנן וכולן שאמרו
לאשמעינן מינה דשומר חנם מיהת
היה ואם היה רוצה לתת בדמים
עי"ש וצ"ב). איתיביה כו'
ו וסי' שמו סעיף ה וסעיף
טול את שלך והבא מעות שומר חנם והוא
ובחזרה פטור. וה"נ
ח:
הוי כדאמרן: וכן בשעה שמחזירה.
שנתן לו המוכר היה מוצא הרבה אלא
פד מ מיי' שם פ"א הלכה
כי אתניס בחזרה אתניס
הדין לגמרתיו ורמינהו אמר לו שואל שלח
כל כמה דלא אמר ליה משאיל שלח
היה רוצה למוכרו ביוקר ומה שלא
ולפטור (שם). מי לא
ג סמג שם וסי' פט
ושלחה ומתה חייב וכן בשעה שמחזירה
זבנה. ובחזירה נמי כנושא
קמה ברשותיה דשואל כי היכי דבשעת
מכרו כמו שהיה יכול משום שאף
טוש"ע ח"מ סי' שמו סעיף
שכר [לא] הוי (שם).
יט:
שאלה קיימא ברשות משאיל עד דאמר
אבבא דביתיה כשיחזור יתנו לו
ומשני אמר רפרם בר פפא א"ר חסדא לא
פשיעה בבעלים. אחד
ליה שואל שלח. וקס"ד דמשכלו ימי
אותן דמים או יותר:
שנו אלא שהחזיר בתוך ימי שאילתה אבל
מן השומרים שפשע כשהיו
הניחא למ"ד פשיעה בבעלים
בעלים במלאכתו (לקמן
שאילה קאמר דדמי לגמרתיו: פטור
לאחר ימי שאילתה פטור איבעיא להו פטור
צה.).
פטור. וקשיא למ"ד חייב
משואל. מאונסין: וחייב כשומר
משואל וחייב כשומר שכר או דלמא שומר
שכר. בגניבה ואבידה: הואיל ונהנה.
מעובדא דרב פפא דרב אחא ורבינא
שכר נמי לא הוי אמר אמימר ג מסתברא
בשאילה: מהני. להיות עליה שומר
איפליגו בה לקמןח) שהיו אחר רב פפא:
פטור משואל וחייב כשומר שכר (א) הואיל
שכר עד שתגיע ליד הבעלים: לשגרן
דברי
ונהנה מהנה הוה תניא כוותיה דאמימר
לבית חמיו. סבלונות לארוסתו:
א)
כפי טובת הנאה. שיחזיקו לי טובה
הלוקח כלים מבית האומן לשגרן לבית חמיו ואמר לו אם מקבלין אותן
ד
שפקדתים בסבלונות: ונאנסו בהליכה
ממני אני נותן לך דמיהן ואם לאו אני נותן לך לפי טובת הנאה שבהן
חייב. דהואיל וקצץ דמיהן ומשכן
ונאנסו בהליכה חייב בחזירה פטור מפני שהוא כנושא שכר ההוא
ב) ה
לשם לקיחה הרי הם לקוחין בידו עד
גברא דזבין ליה חמרא לחבריה א"ל קא ממטינא ליה לדוכתא פלוני אי
שידע שאינה לקוחה. והכי נמי אמרינן
מזדבנא מוטב ואי לא מהדרנא ליה נהליך אזל ולא אזדבנא ובהדי דקא אתא
בהמוכר את הספינה (ב"ב ד' פז:)
אתניס אתא לקמיה דרב נחמן ו חייביה איתיביה ג) רבה לרב נחמן נאנסו
אמר שמואל הלוקח כלי מן האומן על
בהליכה חייב ובחזרה פטור מפני שהוא כנושא שכר א"ל ז חזרה דהאי
מנת לבקרו ואם אין בו מום יקחנו
הליכה היא מאי טעמא סברא הוא בחזירתו אילו אשכח לזבוניה מי לא
ונאנס בידו חייב והוא דקיצי דמיה:
בחזירה פטור. מאונסין מפני שהוא
זבנה: שמור לי ואשמור לך שומר שכר: ואמאי שמירה בבעלים היא
ד)
ח
כנושא שכר בחזירה ולא כשואל ומהו
א"ר פפא דאמר ליה שמור לי היום ואשמור לך למחר תנו רבנן שמור
ט
י
נשיאות שכרו הואיל ונהנה שנתפאר
לי ואשמור לך השאילני ואשאילך שמור לי ואשאילך השאילני ואשמור
בהן. והיינו כוותיה דאמימר דאע"ג
לך כולן נעשו שומרי שכר זה לזה ואמאי כשמירה בבעלי' היא א"ר פפא לדאמר
דיהיב ליה כפי טובת הנאה שבהן הוי
ליה שמור לי היום ואשמור לך למחר הנהו אהלויי דכל יומא הוה אפי לה חד
עלייהו שומר שכר אחר שכלתה
מינייהו ההוא יומא אמרו ליה לחד מינייהו זיל אפי לן אמר להו נטרו לי
שמירת המקח הואיל ונהנה כל שכן
גלימאי אדאתא פשעו בה ואגנוב אתו לקמיה דרב פפא חייבינהו אמרו ליה
גבי שאלה דלא יהיב ליה מידי: שמור
לי ואשמור לך שומר שכר. וחייב אם
רבנן לרב פפא אמאי פשיעה בבעלים היא אכסיף לסוף איגלאי מילתא דההוא
נגנבה: ואמאי שמירה בבעלים היא.
שעתא שכרא הוה קא שתי הניחא למאן דאמר ה)מפשיעה בבעלים פטור משום
בעליו של חפץ זה שנגנב במלאכתו
הכי אכסיף אלא למ"ד חייב אמאי אכסיף אלא ההוא יומא לאו דידיה הוה ואמרו
של שומר היה שאף הוא משמר היה
ליה לדידי' זיל אפי לן את ואמר להו בההוא אגרא דקא אפינא לכו נטורו גלימאי
לו וכתיב אם בעליו עמו לא ישלם
ו)
עד
ודרשינן לקמןז) עמו במלאכתו ואע"ג
דבשואל כתיב לקמן דרשינן ליה נמי אכולהו שומרין בפרק השואל (לקמן ד' צה.): ואני אשמור לך למחר. דלאו במלאכתו הוא השתא:
השאילני ואשאיל לך. אין זה שואל להתחייב באונסין שאין כל הנאה שלו שאף הוא משאילו: שמירה בבעלים היא. אשמור לי ואשמור לך
קאי ששניהם זה במלאכתו של זה. אבל השאילני כליך ואני אשאיל לך כליי שמור לי ואשאילך או השאילני ואשמור לך אין כאן בעלים של
חפץ במלאכתו של שומר: אהלויי. מוכרי אהל שמכבסים בו בגדים והוא עשב. ואיכא דאמרי אהלות והוא מין בושם: זיל ואפי לן.
קס"ד יומא דידיה הוה דהשתא לא הוו אינהו בשמירת טליתו אלא כשומרי חנם ואצטריך למימר פשעו בה דאי לא לא מיחייבי: פשיעה
בבעלים. שאף הוא במלאכתן היה: איגלאי מילתא דההיא שעתא שכרא הוה שתי. ולא היה במלאכתן שעדיין לא התחיל לאפות ונמצא
שבשעה שנעשו הן שומרין לא מסר עצמו להיות מלאכתן עליו אבל אם נתעסק מיד ואפה ולאחר שאפה שתי שכרא ובאותה שעה
אבדה טליתו פשיעה בבעלים נמי הויא הואיל וכשנעשו שומרין היה במלאכתן דאמרינן לקמן (ד' צה:) היה עמו בשעת שאלה אינו
צריך להיות עמו בשעת שבורה ומתה: הניחא למאן דאמר. בפרק השואל (שם.) פשיעה בבעלים פטור היינו דאיכסיף: אלא למאן
דאמר פשיעה בבעלים חייב. שלא נאמרה פטור בבעלים אלא בשואל ושומר שכר
שחיובן
בלא פשיעה
אבל שומר חנם שחיובו
בההוא
אגרא וכו'.
אינו אלא בפשיעה אינו פטור משום בעליו עמו הואיל ופשע
אמאי איכסיף:
והוו להו שומרי שכר:
עד