פא: השוכר
את האומנין פרק ששי בבא מציעא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דברי הכל אבד המשכון אבדו מעותיו. פירוש לכך מודה רבי
עד דאתא אגניב. בלא פשיעה וחייבינהו משום גניבה דשומר שכר:
פה א ב מיי' פ"ד מהל'
א) כתובות כז: בכורות לו.,
סדינא. של פשתן ואין מים מכבידין אותו כל כך: סרבלא.
אליעזר משום דהוי שלא בשעת הלואתו וקני משכון ושטר
ב) צ"ל רבה וכן הוא ברי"ף
שכירות הלכה ג סמג עשין
ועי' בספר ת"ח, ג) [קדושין
פט:
דנקט לאו דוקא אלא לומר דאיירי שלא בשעת הלואתו דכיון שעשה
גלופקרא שקורין קו"ץ והוא של צמר והרבה מים נבלעין בו ומכבידין
פו ג ד מיי' פ"ב שם
סד: וש"נ], ד) [ברכות כה.
ונתכסה בסדין: שאלה בבעלים היא.
שטר מסתמא לא לקח משכון בשעת הלואה [עד] אחרי כן אבל רישא
אותו לפיכך פשט הסרבל
וש"נ], ה) ב"ק מז: נט:
הלכה ח סמג שם
ביצה מ., ו) שבועות מג:,
דפליגי היינו בשעת הלואה ולמאי
שבשעת השאלה היה המשאיל
טוש"ע ח"מ סי' רצא סעיף
❖
ז) צ"ל הנח,
ב:
דמוקי לה דפליגי בדרבי יצחק היה
במלאכתו של שואל ונשא סרבל שלו
עד דאתא אגניב אתו לקמיה דרב פפא
פז ה מיי' פ"ג מהלכות
סבור דרבי יצחק איירי אף בשעת
על חמורו ומעביר לו על אמת המים:
חייבינהו אמרו ליה רבנן לרב פפא הא שמירה
נזקי ממון הלכה י"ד
ועיין בהשגות ובמ"מ ופ"ז
במקום עדים. דאנן סהדי שאין אותו
הלואה ורבי אליעזר פליג עליה בהא
הגהות הב"ח
בבעלים היא אכסיף לסוף איגלאי מילתא
שם הלכה ה סמג עשין סח
הדרך בלא מים: הנח לפניך אינו
אבל בסיפא דאיירי שלא בשעת
(א) תוס' ד"ה דברי וכו'
טוש"ע ח"מ סי' שצח סעיף
דההיא שעתא שכרא הוה שתי הנהו בי תרי
לא שומר חנם כו'. כיון דאמר ליה
הלואה מודה דקני דעיקר קרא דולך
אמאי קאמר מחוורתא
ה ועיין בהג"ה וסי' שצג
❖
דהוו קא מסגו באורחא חד אריך וחד גוצא
מתני' דלא:
סעיף א וסי' רצא סעיף ג:
לפניך תיב ונטר לך קא"ל: לימא.
תהיה צדקה איירי שלא בשעת הלואה
פח ו טוש"ע שם סי' רצא
אריכא רכיב חמרא והוה ליה סדינא גוצא
ז) הני סתמא תנאי היא: אם הכניס
ועל פ"ה דפי' שלהי שבועת הדיינים
סעיף ב בהג"ה:
מיכסי סרבלא וקא מסגי בכרעיה כי מטו
ברשות. משנה היא בפרק שור שנגח
פט ז מיי' פ"י מהלכות
(שבועות ד' מד. ושם ד"ה מאי) דמשום
הגהות מהר"ב
שכירות הלכה א ועי'
את הפרה (ב"ק ד' מז.) בקדר שהכניס רנשבורג
לנהרא שקליה לסרבליה ואותביה עילויה
שטר מודה ר' אליעזר בסיפא דכיון
בהשגות ובמגיד משנה
דיש שטר לשם משכון קבל ולא
קדירותיו ושברן שורו של בעל הבית
חמרא ושקליה לסדיניה דההוא ואיכסי ביה
א] תוס' ד"ה דברי הכל
סמג עשין פט טוש"ע ח"מ
❖
לזכרון דברים בעלמא כמו ברישא
או הכניס שורו ונגחו שורו של בעל
סי' עב סעיף ב:
וכו' עד לבסוף דקרא לא
שטפוה מיא לסדיניה אתא לקמיה דרבא
איירי אלא שלא בשעת
תימה דאי ברישא לא נקט משכון
הבית או שהכניס פירותיו ואכלתן
חייביה אמרו ליה רבנן לרבא אמאי שאלה
הלואה אלא קני מדשמואל
בהמתו: בעל חצר חייב. בנזקו דכי
אלא לזכרון דברים בעלמא משום
וסברי דהלכה כשמואל ואין
בבעלים היא אכסיף לסוף איגלאי מילתא
לעזי רש"י
דליכא שטרא א"כ אמאי לא יהיה
אמר ליה עול עול ואנטר לך קאמר
הלכה כרב יוסף. מן
❖
דבלא דעתיה שקליה ובלא דעתיה אותביה
תיבת מדשמואל עד גמירא
קו"ץ [קו"ט]. מעיל.
ליה וה"ה הנח סתמא בשוק: רבי
משמט אפילו שוה המשכון כנגד
נמחק ונ"ב מדרב יוסף
א) א ההוא גברא דאוגר ליה חמרא לחבריה
אומר בכולן אינו חייב. דעול ותיב
מעותיו כדמשמע בהזהב (לעיל מט.)
וסברי דהלכה כרב יוסף
אמר ליה חזי לא תיזול באורחא דנהר פקוד
דהיכא דלא נקט אלא לזכרון דברים
ונטר לך קאמר ליה וה"ה להנח סתמא
ואין הלכה כשמואל כצ"ל
מוסף רש"י
דלהדיא פסק בה"ג בב"ק
בשוק: דבת נטורי היא. שאין אדם
בעלמא דמשמט והתם משמע דאם
דאיכא מיא זיל באורחא דנרש דליכא מיא
מה לי לשקר במקום
פח ע"א כרב יוסף וכ"כ
שוה משכון כנגד מעותיו לכ"ע אינו
מכניס דבר לתוכה אלא להשתמר
עדים. דאנן סהדי דכל
אזיל באורחא דנהר פקוד ומית חמרא כי
תוס' לעיל כט ע"א ובב"ק
נ"ו ע"ב בשם בה"ג דהלכה
שעתא איכא מיא (כתובות
בה דאין טורח בשמירתה: עול
משמט ועוד אמאי קאמר מתניתין
(א)
אתא אמר אין באורחא דנהר פקוד אזלי
כז: ובכורות לו.). ישבע
כרב יוסף וגם כתבו תוס'
דאינטר לך קאמר ליה. שאין שמירה
מחוורתא דלא כרבי אליעזר לוקמה
ויטול מעותיו. ישבע
בשבועות מג ע"ב בשם
ומיהו ליכא מיא א"ל ב)רבא מה ליה ג)לשקר
קשה עלי: דאי לאותובי רשותא בעי
בשטר דמודה ר' אליעזר אלא ש"מ
בה"ג דאין הלכה כשמואל
שאבד ויטול את חובו
אי בעי אמר ליה אנא באורחא דנרש אזלי
וכן הוא בבה"ג בהל'
למישקל מיניה. בתמיה: ישבע.
דאף ר' אליעזר אינו מודה אלא שלא
(שבועות מג:).
שבועה דף קיז ע"א דליתא
אמר ליה אביי ב מה לי לשקר במקום עדים
בשעת הלואה ומיהו יש לתרץ דהלוהו
שלא פשע דשומר חנם הוא עליו דאין
לדשמואל גם הא דר' יצחק
לא אמרינן: שמור לי ואמר לו הנח לפני
על המשכון משמע בלא שטר ועוד
אדם נוטל משכונו לגוביינא אלא
דמייתי תוס' הכא בשם
בה"ג הוא שם בבה"ג
שומר חנם: אמר רב הונא אמר לו הנח
דאי מתני' מיירי בשטר לא הוה
להיות בטוח במעותיו שלא יוכל
ג
קיז ע"א:
פליג ר' יהודה דאמר הלוהו מעות
לכפור ולעולם שומר חנם הוא עליו
לפניך אינו לא שומר חנם ולא שומר שכר
שאם אבד יגבה ממקום אחר: אבל
שומר חנם דלא יחלוק ארבי אליעזר
איבעיא להו הנח סתמא מאי ת"ש שמור לי
הלוהו אלף זוז בשטר והניח לו
ורבי עקיבא ובה"ג דרב יהודאי גאון
ואמר לו הנח לפני שומר חנם ד הא סתמא
משכון עליהם דברי הכל אבדו מעותיו.
נמי משמע דסיפא דהלוהו בשטר
ולא כלום אדרבה מדאמר רב הונא הנח
איירי שלא בשעת הלואה דמוקי הא
דהא משכון ודאי לגוביינא שקל לגבות
לפניך הוא דאינו לא שומר חנם ולא שומר
דאמר רבי יצחק דב"ח קונה משכון
הימנה דסתם שטר יש בו שעבוד
שכר הא סתמא ש"ח הוי אלא ד) מהא ליכא
היינו דוקא שלא בשעת הלואה אבל
קרקעות ויש לו מהיכן לגבות ובטוח
למשמע מינה לימא כתנאי אם הכניס
בשעת הלואה לא קני היינו דוקא
הוא וגם לכפור אינו יכול דהא קאי
ה)
בשטר דכיון דאיכא שטרא לא סמיך
שטרא הלכך לאו לזכרון דברים
ברשות בעל חצר חייב רבי אומר בכולם
ה
נקטיה: כאן שמשכנו בשעת הלואתו.
אמשכון אלא אשטרא אבל בלא שטר
אינו חייב עד שיקבל עליו בעל הבית לשמור
אפילו בשעת הלואה קני והוי שומר
קאמר ר' אליעזר שומר חנם ומתני'
ממאי דלמא עד כאן לא קאמרי רבנן התם
שכר ושלא בשעת הלואה הוי שומר
כשמשכנו שלא בשעת הלואתו אלא
אלא בחצר דבת נטורי היא וכי קאמר ליה
שכר אע"ג דאיכא שטרא דודאי
לאחר זמן כשתבעו מעותיו בב"ד
עייל עייל דאינטר לך קאמר ליה אבל הכא
אמשכון סמיך וא"כ סיפא דהלוהו
ולא שילם ומשכנו על פי בית דין
שוקא לאו בר נטורי הוא אנח ותיב נטר לך
בשטר איירי שלא בשעת הלואה
דההוא ודאי לגוביינא שקליה:
קאמר ליה אי נמי עד כאן לא קאמר רבי
דבשעת הלואה לא איבד מעותיו
על
התם אלא בחצרו דלעיולי רשותא קא בעי למשקל מיניה וכי יהיב ליה
דאשטר סמיך ומה שר"ל דהיכא
ו
דליכא שטר קני אפילו בשעת הלואה
רשותא לעיולי תיב ונטר לך קאמר ליה אבל הכא הנח ואנא מנטרנא
לא מטעם דר' יצחק א] דקרא לא איירי
קאמר ליה דאי סלקא דעתך הנח ותיב ונטר קאמר ליה אי לאותבה
אלא שלא בשעת הלואה אלא קני
רשותא בעי למשקל מיניה: הלוהו על המשכון שומר שכר: לימא
מדשמואל וסברי דהלכה כשמואל
מתניתין דלא כר' אליעזר ו) דתניא המלוה את חבירו על המשכון ואבד
ואין הלכה כרב יוסף:
והא אידי ואידי הלוהו על המשכון
המשכון ישבע ויטול מעותיו דברי רבי אליעזר רבי עקיבא אומר ז יכול
לומר לו כלום הלויתני אלא על המשכון אבד המשכון אבדו מעותיך
קתני. משמע דמלוה חבירו
אבל הלוהו אלף זוז בשטר והניח לו משכון עליהם ד"ה אבד
על המשכון משמע בשעת הלואה
ותימה דבפרק השולח (גיטין לז. ושם
המשכון אבדו מעותיו אפילו תימא רבי אליעזר ולא קשיא כאן
ד"ה שאני) קאמר תנן המלוה את
שמשכנו בשעת הלואתו כאן שמשכנו שלא בשעת הלואתו והא אידי ואידי
חבירו על המשכון והמוסר שטרותיו
הלוהו
לב"ד אינו משמט ומפ' התם דהמלוה
על המשכון אינו משמט משום דקני ליה מדר' יצחק והא לא קאמר רבי יצחק אלא שלא בשעת הלואתו ועל המשכון משמע דאפילו בשעת
הלואתו אינו משמט ויש לומר דכיון שלא בשעת הלואה קני ליה לגמרי מדרבי יצחק בשעת הלואה נמי דליכא קנין אלא שעבוד אלים
שעבודיה ליחשב ולא של אחיך בידך וכן בפרק כל שעה (פסחים ד' לא: ושם ד"ה בדר"י) גבי ישראל שהלוה לנכרי על חמצו עובר עליו
משום דרבי יצחק כדאמרינן התם התם נמי כיון דשלא בשעת הלואה קני אהני שעבודיה בשעת הלואה ליחשב כשל ישראל וכן נכרי
שהלוה לישראל על חמצו אי לאו דנכרי מישראל לא קני לא היה נאסר אף משכנו בשעת הלואתו דלא קני כיון דשלא בשעת הלואה
הוה קני בשעת הלואה נמי הוה אלים שעבודיה דנכרי שלא יצטרך לבערו ואף על גב דהוי דישראל וקרינא ביה שלך מ"מ מדאפקיה קרא
מלא ימצא לא מחייב אלא כשמצוי לו לגמרי וכיון דאלים שעבודיה
דנכרי לא חשיב מצוי והכי נמי אמרינן בפרק קמא דפסחים (ד' ו.
ושם ד"ה יחד) יחד לו בית אין זקוק
לבער אע"ג דחשיב לגמרי כשל
ישראל כיון דקבל אחריות מ"מ כיון דיחד לו בית אינו מצוי אצלו:
נימא