שנים
אוחזין פרק
ראשון בבא מציעא
י.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
רב נחמן ורב חסדא כו'. תימה דבשלהי משילין (ביצה דף לט. ושם:
מתניתין רבנן היא. ואשמועינן רישא דהיכא דזכי ביה איהו אמרינן
עד א מיי' פ"כ מהל'
א) [כה"ג ביצה לט:],
מגו וסיפא אשמועינן דהיכא דלא זכי ביה
איהו מגו דאי בעי זכי
ד"ה הכא) אמר מילא מים ונתן לחבירו רב ששת אמר כרגלי
ב) כתובות פד: גיטין
מלוה ולוה הל' ב
יא:, ג) [לקמן יב: קיח.],
סמג עשין צד טוש"ע ח"מ
לא אמרי': הא. מתני' דהכא מני: דאמר תחילה. האי אני זכיתי
הממלא ור"נ אמר כרגלי מי שנתמלאו לו ומסיק דבמגביה מציאה
ד) ב"ק קטז: לקמן עז.,
סי' קה סעיף א:
לחבירו פליגי דמר סבר קנה ומר סבר לא קנה ומשמע דלרב
בה דקאמר תחילה קאמר ליה מתחילה הגבהתיה לצורכי ולא
עה ב מיי' פ"ט מהל'
ה) [ב"ק קטז: קדושין
כב:], ו) לעיל ח., ז) נ"א
נחמן קנה חבירו ולכך הוי כרגלי מי
לצרכך ולעולם המגביה מציאה
שכירות הלכה יא
כהנא, ח) רש"ל, ט) פיאה
ופי"ז מהל' גזילה ואבידה
שנתמלאו לו ורש"י גרס התם מ"ס
לחבירו קנה חבירו דומיא דמעני לעני:
מתניתין מני רבנן היא אלא אי אמרת בעשיר
פ"ד מ"ג, י) בכ"י בעומר
הל' יג סמג עשין עד
הכי נמי מסתברא. דזכיתי תחילה
קני ומר סבר לא קני ול"ג חבירו
השכחה. דק"ס, כ) [דף
ועני מחלוקת אבל מעני לעני דברי הכל זכה
טוש"ע ח"מ סי' ער סעיף
❖
פד:], ל) ס"א,
ג ואפי' אמר לו עשה עמי
משעת הגבהה קאמר מתני': מדקתני
וכולהו סברי דלא קני חבירו אלא
לו הא מני לא רבנן ולא ר' אליעזר אמר ליה
מלאכה היום וע"ש:
סיפא כו'. ואי תחילה דסיפא לאו
רב נחמן סבר דמגביה נמי לא קני
עו ג ד מיי' פ"ט מהל'
מתני' דאמר תחילה הכי נמי מסתברא דקתני
ולכך כשלקח חבירו ממנו קנאו [מן
משעת הגבהה קאמר אלא אני זכיתי
ל)
שכירות הל' ד סמג
תורה אור השלם
סיפא אם משנתנה לו אמר אני זכיתי בה
עשין פט טוש"ע ח"מ סי'
תחילה קודם שנתתיה לך נתכוונתי
ההפקר שמתכוין לקנות אבל המגביה
1 כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל
שלג סעיף ג:
תחילה לא אמר כלום תחילה בסיפא למה לי
לזכות בה: למה לי. למיתנא בה
לא הגביה לקנות] ורב ששת סבר
עז ה מיי' פי"ז מהלכות
עֲבָדִים עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר
פשיטא אע"ג דלא אמר תחילה תחילה קאמר
תחילה פשיטא דאפי' לא אמר תחילה
דקנה הממלא דכיון דלא קנה חבירו
גזילה ואבידה הל' ב
הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ
סמג עשין עד טוש"ע ח"מ
אלא לאו הא קמ"ל רישא דאמר תחילה
בפירוש מסתמא תחילה קאמר דמי
הוא קנה ולכך הוי כרגליו ור"ת פי'
מִצְרָיִם אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם:
❖
סי' רסט סעיף ו:
ויקרא כה נה
מצי למימר אני זוכה בה עכשיו והלא
דהתם רב נחמן מודה דקנה חבירו
ואידך תנא סיפא לגלויי (א) רישא סיפא דאמר
עח ו מיי' שם הלכה א
אינה בידו: אלא לאו הא קמ"ל.
דאינו חב לאחרים שיש הרבה מים
סמג שם טוש"ע שם
תחילה רישא דלא אמר תחילה רב נחמן ורב
סי' רסח סעיף א:
בבור ועוד אומר ר"ת דשפיר גרסינן
דרישא דמתני' דקתני זכה בה בדאמר
הגהות הב"ח
חסדא דאמרי תרוייהו המגביה מציאה
עט ז מיי' שם הל' ח
א)
חבירו וסבר ר"נ לא קנה חבירו כי
תחילה ואשמועינן סיפא דאם משנתנה
(א) גמ' סיפא לגלויי
ופ"ד מהל' זכייה
לחבירו לא קנה חבירו מאי טעמא הוי תופס
ארישא: (ב) שם דלא
הכא וגם הממלא לא קנה ולכך
לו טען לו אותה טענה ואמר אני
ומתנה הל' ט סמג עשין
❖
לבעל חוב במקום שחב לאחרים והתופס
ליתי לאנצויי:
עב טוש"ע ח"מ סי' רסח
ב)א
כשנתנם לו קנאם והוי כרגליו ורב
הגבהתיה מתחילה לצורכי לא אמר
סעיף ב וסי' רמג סעיף
לבעל חוב במקום שחב לאחרים לא קנה
ששת סבר קני חבירו מטעם מגו
כלום דגלי דעתיה כשנתנה לו
כב:
פ ח מיי' פ"ב מהלכות
איתיביה רבא לרב נחמן מציאת פועל
דאדעתיה דהאי אגבהה: ואידך.
דזכי לנפשיה וכיון דלא קנה חבירו
ג) ב
גליון הש"ס
מתנות עניים הי"ח
אלא מטעם דזכי לנפשיה ואי הוה זכי
רב נחמן אמר לך דתנא סיפא
לעצמו במה דברים אמורים בזמן שאמר לו
❖
גמ' כיון דנפל גלי
סמג לאוין רפד:
תחילה: לגלויי רישא. למימר דוקא
לנפשיה הוי כרגליו השתא נמי דזכי
בעל הבית נכש עמי היום עדור עמי היום
דעתיה. עיין נדרים ל"ד
❖
ע"ב בר"ן ד"ה אמר רבא:
לחבריה הוי כרגליו ולא עדיף מיניה
קתני מדסיפא תחילה קתני ורישא
אבל אמר לו עשה עמי מלאכה היום מציאתו
מוסף רש"י
לא תנא דוקא הוא: סיפא. דלא
לענין תחומין והוי כאילו זכי לנפשיה:
של בעל הבית הוא א"ל שאני פועל דידו
תופס
לבע"ח במקום שחב
אפשר בלא תחילה אמר אני זכיתי
והתופס לבעל חוב.
הגהות הגר"א
כיד בעל הבית הוא והאמר רב פועל יכול
ד)
ג
שליח התופס מטלטלין של
לאחרים לא קני. מה
תחילה קודם שנתתיה לך לא אמר
[א] תוס' ד"ה כי. נ"ל כו'.
לוה לצורך בעל חוב,
לחזור בו אפי' בחצי היום אמר ליה כל כמה
כלום דגלי דעתיה כשנתנה לו
שפרש"י משום דלא עשאו שליח אין
במקום שחב לאחרים.
נ"ב והגמ"ר אוסר ביותר
דלא הדר ביה כיד בעל הבית הוא כי הדר
דאדעתא דהאי אגבהה ורישא דלא
נראה דבפ' הכותב (כתובות דף פד: ושם
משלש (ועמ"ש רבינו בח"מ
שמפסיד בעלי חובין אחרים
בתפיסתו, לא קנה. דלאו
סי' של"ג ס"ק י"ב):
אמר תחילה ואפ"ה זכה בה: הוי
ביה טעמא אחרינא הוא דכתיב כי לי בני
ד"ה את) משמע גבי עובדא דיימר בר
ד
1
[ב] שם ד"ה מעבירין.
כל כמיניה לחוב זה כדי
תופס לבעל חוב במקום שחב
חשו דתופס לבע"ח במקום שחב
ישראל עבדים ה)עבדי הם ולא עבדים לעבדים
אפי' כו'. נ"ב ורש"י
לזכות את זה (כתובות פד:).
❖
לאחרים. כאדם הבא מאליו ותופס
לאחרים לא קני אפילו עשאו שליח:
אבל אמר לו עשה עמי
בקדושין (נ"ט א') חולק:
אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן ו)המגביה
איתיביה רבא לרב נחמן. אע"ג
מלאכה היום. שלא פירש
ממון חבירו בשביל חוב שיש לאחר
מציאה לחבירו קנה חבירו ואם תאמר
לו לאיזו מלאכה שכרו (לקמן
עליו ובא לקדם עד שלא יתפסנו
דלעיל (ד' ח.) דחי רבא
יב:). דידו כיד בעל הבית
משנתינו דאמר תנה לי ולא אמר זכה לי:
רבינו חננאל
ה
בעל חוב אחר ונמצא תופס זה חב
דיוקיה דרמי בר חמא משמע דסבר
הוא. וקנייה בעל הבית
מתני' ראה את המציאה ונפל עליה ובא
בהגבהה דפועל (לקמן
מתני' דקתני זכה בה
ו
בתפיסתו זאת את הנושים האחרים:
לא קנה חבירו שמא קבלה הכא מר"נ:
❖
קיח.).
לעצמו המגביהה רבנן
יכול
אחר והחזיק בה זה שהחזיק בה זכה בה:
לחזור בו אפי' בחצי היום.
חב לאחרים. מפסיד את האחרים
היא דאמרי לא קנה מי
גמ' אמר ריש לקיש משום אבא כהן
כמו אין חבין לאדם (כתובות דף יא.):
וא"ת ומאי קמ"ל והלא בפרק
שליקטה לו אלא יתננה
ז)
לעני הנמצא ראשון אלא
לא קנה. כדאמר בכתובות כ) דלאו כל
האומנין (לקמן דף עז.) לא פליגי רבי
ברדלא ארבע אמות של אדם קונות לו בכל
רבינו חננאל (המשך)
ז
אי אמרת מחלוקת מעשיר
כמיניה להיות קופץ מאליו וחב לאלו
דוסא ורבנן אלא דר' דוסא סבר דיד
מקום ח) [מאי טעמא] תקינו רבנן דלא (ב) אתי
ופריש בה רב נחמן סבר
לעני אבל עני לעני דברי
המגביה מציאה לחבירו
הכל זכה בה מי שנתלקטה
מאחר שלא עשאו אותו הנושה שליח
פועל על התחתונה ורבנן סברי דידו
לאנצויי אמר אביי מותיב ר' חייא בר יוסף
קנה חבירו. ורב ששת אמר
לו מתני' מני לא רבנן
לתפוס: נכש עמי היום. דלא נשכר
על העליונה אבל לכולהו יכול לחזור
לא קנה חבירו. אמר רב
ולא ר' אליעזר. ופרקי'
פיאה אמר רבא מותיב ר' יעקב בר אידי נזיקין
עמו אלא לניכוש ועידור וכשהגביה
בו וי"ל דקמ"ל דיכול לחזור בו וידו על
חייא בר אבא א"ר יוחנן
דאמר תחילה פי' קודם
אמר אביי מותיב ר' חייא בר יוסף פיאה
המגביה מציאה לחבירו
שיגביהנה אמר לעצמי אני
המציאה אין זו ממלאכת בעל הבית
העליונה כרבנן אפילו אם נתייקרו
קנה חבירו והוא דאמר
מגביהה כדי שאזכה בה
ט)חנטל מקצת פיאה וזרק על השאר אין לו בה
וקנאה פועל והוא ינכה לו משכרו
פועלים בחצי היום לאחר שחזר בו
ליה זכה לי. ואם תאמר
אני. ודייקינן מדקתני סיפא
כלום נפל לו עליה פרס טליתו עליה מעבירין
שכר פעולת ניכוש ועידור כל שעת
לא יפחתו לו מחצי שכרו ולכך מייתי
משנתנו דלא אמר ליה זכה
אם משנתנה לו אמר אני
לי אלא תנה לי וקי"ל כר'
זכיתי בה תחילה לא אמר
הגבהה: אמר לו עשה עמי מלאכה
אותו הימנה וכן בעומר שכחה ואי אמרת
מילתיה דרב דכיון דידו על העליונה
י)
יוחנן. ופי' רב פפא בהלכה
כלום. פי' רישא וסיפא
היום. כל מלאכה שהוא עושה מלאכת
א"כ אין ידו כיד בעל הבית וכן מוכיח
ארבע אמות של אדם קונות לו בכל מקום נקנו
דבתר הא דתניא פועל
דאמר תחלה מיהו רישא
בעל הבית היא וקנה בעל הבית.
בפרק האומנין (שם) דסובר כרבנן
מציאתו לבעה"ב בששכרו
פירש מקודם שיגביהנה
ליה ארבע אמות דידיה הכא במאי עסקינן
ללקט לו מציאות היכי
אמר כי לעצמי אני
אלמא המגביה מציאה לחבירו קנה
בשכיר יום ולא בקבלנות:
דלא אמר אקני ואי תקון רבנן כי לא אמר מאי
דמי דאקפי אגמא בכוורי
מגביהה כדי שאזכה בה
כי
לי בני ישראל עבדים. נ"ל
חבירו: כי הדר ביה טעמא אחרינא
[א]
וקי"ל כוותיה: מתני' ראה
אני. וסיפא הגביה סתם
הוי $ כיון דנפל גלי דעתיה דבנפילה ניחא
הוא. הא דאמר דכי הדר ביה הרשות
דמ"מ מותר אדם להשכיר עצמו
ונתנה לו וטוען עכשיו כי
את המציאה ונפל עליה
ליה דנקני בארבע אמות לא ניחא ליה דנקני
אני אמרתי מתחילה כי
ובא אחר והחזיק בה זכה
בידו לאו משום דעד השתא לאו כיד
דדוקא עבד עברי שאינו יכול לחזור בו
לעצמי אני מגביהה לא
המחזיק בה. ואוקימנא
רב
בעל הבית הוא אלא טעמא אחרינא
ואינו יוצא קודם זמנו אלא בשטר
אמר כלום. ואידך תנא
ברה"ר דקא דחקי רבים לא
שחרור עובר משום עבדי הם: א"ר יוחנן המגביה מציאה לחבירו
הוא שאינו שלו כעבד שאם בא לעזוב לו שכרו מכאן ואילך ולחזור בו
סיפא תחילה לגלויי רישא
תקינו ליה רבנן דליקנון
[דלא אמר תחילה] רב
ליה ד' אמות דידיה כי
קנה חבירו. ואע"ג דאית ליה לרבי יוחנן בפרק הכותב (כתובות
יחזור בו: ואם תאמר משנתינו. דקתני אני זכיתי בה זכה בה ומשמע
נחמן ורב חסדא דאמרי
תקינו ליה רבנן ד' אמות
דף פד: ושם ד"ה ואמר) ובפ"ק דגיטין (דף יא: ושם ד"ה התופס) תופס
לן אני זוכה בה עכשיו זכה בה ואע"פ שהגביה לצורך חבירו היינו טעמא
תרוייהו המגביה מציאה
בשדה דעלמא ובסימטא
לחבירו לא קנה חבירו מאי
ובצידי רה"ר וכדומה להן
משום דקתני ואמר לחבירו תנה לי ולא אמר זכה אתה לי בהגבהתך
לבע"ח לא קני היינו דוקא היכא דלא שייך מגו דזכי לנפשיה דאין
הלוה חייב כלום לתופס אבל במציאה דאיכא מגו קנה: ולא אמר
טעמא הוי תופס לבעל
דלא ליתו לאינצויי.
נמצא שלא עשאו שליח להקנות בהגבהתה עד שעת נתינה והרי
חוב במקום שחב לאחרים
זכי לי.
קודם נתינה הדר בו זה משליחותו: קונות לו. אם יש סביבותיו
וא"ת דבפ"ק דגיטין (שם) קאמר ר' יוחנן כל האומר תנו
א) דברי רבינו ז"ל אלו הובא
דלא קנה. ומותיב רבא
שם בש"מ כאן בשם הרמב"ן
לרב נחמן מציאת פועל
דבר הפקר אין אחר רשאי לתופסו: אמר אביי מותיב ר' חייא. עלה
כאומר זכו וי"ל דשאני התם דדעת אחרת מקנה אותו:
ארבע אמות קונות לו בכל מקום. וא"ת באלו נערות (כתובות
ז"ל שכתב דרבינו כתב דהדר
לעצמו בד"א בזמן שאמר
תיובתא ממתני' דמסכת פיאה: ואמר רבא מותיב ר' יעקב. עלה
ביה ר"נ ע"ש ועי' בתוס' כאן
לו נכש עמי היום. אבל
ממתני' דסדר נזיקין: נטל. אחד מן העניים: מקצת פיאה. שליקט
דף לא: ושם ד"ה אי) דאמר גבי גונב כיס בשבת היה
ד"ה ר"נ.
אמר לו עשה עמי מלאכה
היום מציאתו לבעל הבית.
כבר: וזרק (לה) על השאר. כדי לקנות: ליקנו ליה. גבי נפל לו
מגרר ויוצא פטור דאיסור שבת ואיסור גניבה באין כאחד וקאמר
ופריק רב נחמן שאני
עליה ארבע אמות דתקון ליה רבנן: בנפילה ניחא ליה דנקני. לא
אי דאפקיה לרה"ר איסור שבת איכא איסור גניבה ליכא ואמאי הא
פועל דכל זמן דלא הדר
נתכוין לקנות בתורת תקנת חכמים כסבור שנפילתו יפה לו:
ארבע אמות קונות לו וי"ל דבגניבה לא תקינו רבנן דקני אלא
ביה כיד בעה"ב דמי. א)
והדר ביה רב נחמן דגרסי'
במציאה דלא ליתי לאנצויי ובגט משום עיגונא ולרב ששת דאמר בסמוך
ה"ג
בסוף מס' יו"ט איתמר
מעבירין
אותו הימנה. [ב] אפי' רשע לא מיקרי ואע"ג דעני המהפך בחררה ובא אחר
דברה"ר לא תקינו ארבע אמות אתי שפיר:
מילא מים ונתן לחבירו
ונטלו נקרא רשע
(קדושין דף נט. ושם ד"ה עני) היינו משום דאפשר ליה למיטרח ולמיזבן ארעא אחריתי אבל במציאה
או בהפקר דליכא
[כו'] ר' נחמן [אמר]
כרגלי מי שנתמלאו לו.
למימר
הכי
אפילו רשע לא מיקרי [וע"ע תוספות בבא בתרא דף כא: ד"ה מרחיקין]:
רבי