השוכר את האומנין פרק ששי בבא מציעא פב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
נימא בדלא שוי שיעור זוזי ובדשמואל קמיפלגי. פי' בקונט' אבל
על המשכון. בשעת הלואה משמע: ומתני'. שהלוהו פירות: אי
צ א ב מיי' פ"י מהל'
א) שבועות מג:, ב) שם מד.
הכי קמה ליה מתני' דלא כרבי עקיבא. דקתני אבל אם הלוהו
בדשוי הוי לכ"ע ש"ש ושילהי שבועת הדיינים (שבועות דף
פסחים לא: גיטין לז.
שכירות הל' א ועיין
קדושין ח:, ג) [ע' תוס'
בהשגות ובמ"מ ובל"מ
מעות שומר חנם ואנן קיימא לן במסכת סנהדרין (דף פו.)
מג: ושם מד. ד"ה מאי) יש ספרים דגרסי ה"ד אי בדשוי שיעור
ע"ב], ד) לעיל כט. ב"ק נו:
סמג עשין פט טוש"ע ח"מ
בכולהו סתמי סתם משנה רבי מאיר סתם סיפרא ר' יהודה סתם
זוזי מ"ט דרבי אליעזר אלא
בדלא שוי ובדשמואל קמיפלגי משמע
שבועות מד. נדרים לג:,
סי' עב סעי' ב וע"ש
❖
ה) צ"ל שוה, ו) [בכורות
ספרי ר' שמעון וכולהו אליבא דר'
כפ"ה דבשוי מודו כ"ע וקשה דא"כ
בהג"ה:
❖
מט:], ז) [ביצה ד:],
עקיבא: לימא. ר' אליעזר ור' עקיבא:
אמאי קאמר מתניתין דלא כר'
הלוהו על המשכון קתני אלא לא קשיא כאן
בדלא שוי שיעור זוזי קא מפלגי
אליעזר לוקמה בדשוי שיעור זוזי
שהלוהו מעות כאן שהלוהו פירות והא
תורה אור השלם
ובדשמואל פליגי. דאי בדשוי מודה
ותיתי ככ"ע וכ"ת הא דקאמר
מוסף רש"י
מדקתני סיפא ר' יהודה אומר הלוהו מעות
1 הָשֵׁב תָּשִׁיב לוֹ אֶת
דמתניתין דלא כרבי אליעזר היינו
ר' אליעזר דלגוביינא שקליה ובדלא
קתא. בית יד (שבועות
שומר חנם הלוהו פירות שומר שכר מכלל
הַעֲבוֹט כְּבֹא הַשֶּׁמֶשׁ
לפי המסקנא דפליגי בדשוי שיעור
שוי פליגי דלרבי אליעזר לית ליה
מג:). אבד קתא דמגלא
וְשָׁכַב בְּשַׂלְמָתוֹ וּבֵרֲכֶךָ
דלתנא קמא לא שני ליה כולה רבי יהודה
אבד אלפא זוזי. דסבר
זוזי וכדרב יוסף דהא לרבה דהלכתא
דשמואל דאמר אבוד אלפא זוזי
וּלְךָ תִּהְיֶה צְדָקָה לִפְנֵי יְיָ
וקביל, אבל כל זמן שהן
אֱלֹהֶיךָ: דברים כד יג
היא וחסורי מיחסרא והכי קתני הלוהו על
כוותיה פליגי לפי המסקנא בדשמואל
וסבר דקביל לגוביינא הא לית ליה
קיימין על כרחו גובה חובו,
המשכון שומר שכר במה דברים אמורים
כדפי' בפ"ב לעיל (דף כט. ושם ד"ה
לרבי אליעזר דכיון דלא שוי לזכרון
אם מלוה סתם הוא, סתם
מלוה שלשים יום, ואם פירש
שהלוהו פירות אבל הלוהו מעות שומר חנם
דברים בעלמא הוא דנקיט ליה
והוי) ומיהו יש לומר דלא מצי
לו זמן כשיגיע זמנו יפרע,
ושומר חנם הוא ור' עקיבא אית ליה
לאוקמי מתני' בדשוי וככ"ע דאין
שרבי יהודה אומר הלוהו מעות שומר חנם
ולא מצי לממר סברת
דשמואל ואמר סבר וקביל בתורת
סברא שיחלוק רבי יהודה על רבי
וקבילת, דאי לשם משכון
הלוהו פירות שומר שכר אי הכי קמה לה
קבליה, לשם פרעון לא
משכון וכל כמה דלא מיהדרי ליה
אליעזר ור' עקיבא אלא ודאי מתני'
מתני' דלא כרבי עקיבא אלא מחוורתא
קבליה, וכיון דקבליה לשם
לא לגבי: דכולי עלמא לית להו
בדלא שוי איירי אבל קשה כיון
משכון כל כמה דלא מהדר
מתניתין דלא כר' אליעזר לימא בדלא שוי
דשמואל. דלרבי אליעזר לא מפסיד
דבשוי שיעור זוזי לכולי עלמא אבדו
ליה משכוניה לא גבי ולא מצי
משכון שיעור זוזי ובדשמואל קא מיפלגי
פטר נפשיה בדמי שווין
מעותיו אם כן בדלא שוי מה שכנגד
כלום ולר' עקיבא אינו מפסיד אלא
(שם). מנין לבעל חוב
א)דאמר שמואל האי מאן דאוזפיה אלפא זוזי
כנגד המשכון: שקונה משכון. לכל
המשכון נמי אבדו לכ"ע ואם כן
שקונה משכון. כל ימי
לחבריה ואנח ליה קתא דמגלא עילוייהו
מילי להתחייב באונסין: אימור
אמאי ישבע לרבי אליעזר שאבד
הלואה המשכון קנוי לו ואם
נאנס חייב באונסין, שאינו
דאמר ר' יצחק במשכנו שלא בשעת
המשכון בלא פשיעה מה מרויח
אבד קתא דמגלא אבדו אלפא זוזי אי
עליו לא כשומר חנם ולא
הלואתו. דהא קרא במשכנו ע"י
מאותה שבועה והלא המעות שכנגד
בדלא שוי משכון שיעור זוזי דכולי עלמא
כשומר שכר שפטורין
באונסין, אלא כולו ברשותו
המשכון אבד אפי' לא פשע והיתרים
שליח ב"ד כתיב דכתיב לעיל מיניה
לית להו דשמואל והכא בדשוי שיעור
א
ובשמירתו עומד (פסחים
על המשכון יטול אפי' פשע במשכון
בחוץ תעמוד ומוקמינן לה לקמן
. ולך תהיה צדקה.
זוזי וקא מיפלגי בדר' יצחק ב) דאמר ר'
לא:)
כיון דלית ליה לדשמואל וכ"ת כמו
(דף קיג.) בשליח ב"ד וההוא ודאי
בהשבת העבוט כתיב, אי
יצחק מנין לבעל חוב שקונה משכון
ב
אמרת קונה משכון איכא
שפירש בקונטרס דהיכא דלא ה)נקט
קני דלגוביינא שקליה וליכא לדמוייה
צדקה בהא שכיבה ששכב
שנאמר 1 ולך תהיה צדקה אם אינו קונה
למשכנו בשעת הלואתו ובהך פלוגתא
שיעור זוזי אפילו כנגד המשכון לא
בשלמתו, שהשאיל לו זה דבר
משכון צדקה מנא ליה מכאן לבעל חוב
דרבי אליעזר המלוה על המשכון
יפסיד לר' אליעזר משום דלא נקטיה
הקנוי לו, ואם אינו קונה,
צדקה בהשכבה זו מנין, על
קתני: והכא בשומר אבידה קא
שקונה משכון ותסברא אימור דאמר ר'
אלא לזכרון דברים בעלמא זה אין
ג)
שלו שכב . שלא
(שם)
מיפלגי. דטעמא דר' עקיבא משום
נראה דאי בדשוי אבדו מעותיו אף
יצחק במשכנו שלא בשעת הלואתו אבל
בשעת הלואתו. כגון ע"י
דשומר שכר מצוה הוא והעוסק
על גב דלית ליה לדשמואל אם כן
ב"ד, דבהכי משתעי קרא,
משכנו בשעת הלואתו מי אמר אלא
דכתיב לעיל מניה בחוץ
במצוה פטור מן המצוה דאי בעי לא
ע"כ לא אבדו אלא מטעמיה דרב
משכנו שלא בשעת הלואתו כולי עלמא
תעמוד והאיש וגו', ואמר
יהיב ריפתא לעניא: שומר אבידה.
יוסף דמשום מצוה הוי ש"ש ומהאי
מר זה שליח ב"ד (שבועות
אית להו דרבי יצחק והכא במשכנו
שמצא אבידה והכניסה אל תוך ביתו
טעמא נמי יפסיד מה שכנגד המשכון
מד.) שומר אבדה. הכניס
בשעת הלואתו ובשומר אבידה קא
אבידת חבירו לביתו, כדכתיב
כדכתיב (דברים כב) ואספתו אל
בדלא שוי דהא כ"ש שעשה מצוה
ואספתו אל תוך ביתך (ב"ק
מיפלגי ד) דאיתמר שומר אבידה רבה אמר
תוך ביתך: כשומר שכר. מצוה:
שהלוהו על המשכון מועט ועוד
נו:). כשומר חנם. ואינו
כשומר חנם רב יוסף אמר כשומר שכר לימא
חייב אלא בפשיעה (לעיל
לימא דרב יוסף תנאי. דהא רבה
דלפי גירסת הספרים היה משמע
כט.). כשומר שכר. וחייב
ודאי תנאי היא דהא ר' עקיבא לית
כרב יוסף וקי"ל כרבה כדפרישי' בפ'
דרב יוסף תנאי היא לא בשומר אבידה
בגניבה ואבדה, דשומר שכר
ליה דרבה ולית ליה לאוקמי
אלו מציאות (שם) ומיהו יש לומר
מצוה הוא, דהעוסק במצוה
דכולי
עלמא אית להו דרב יוסף והכא
פטור מן המצוה (שם) או:
פלוגתייהו בטעמא אחרינא דהא
דבדשוי הוי לכ"ע שומר שכר ולא
במלוה
שכר מצוה (שבועות מד:).
אהדרן בכמה טעמי ולא אתוקמא
מטעמי' דרב יוסף אלא מטעמיה
לימא דרב יוסף תנאי
אלא לרב יוסף מי מיבעיא למימר
תנאי דר'
אליעזר לית ליה
דשמואל דחשיב כאילו פירש
אבד המשכון אבדו מעותיך וכי לא שוי
היא. דמלתא דרבה ודאי
תנאי היא, דר' עקיבא לית
דרב יוסף: בשומר אבידה דכולי עלמא אית להו דרב יוסף.
שיעור זוזי בשעת הלואה לא נקיט ליה אלא לזכרון דברים בעלמא
ליה דרבה, אלא דרב יוסף
כלומר רבה הוא דדחיק לאוקמי מילתיה כתנאי אבל רב יוסף
ואפילו כנגד המשכון לא חשיב כאילו פירש אליבא דרבי אליעזר
מי לימא תנאי היא, מי מצי
אמר לך רבי אליעזר נמי קאי כוותי היכא דאיכא מצוה כגון שומר
מ"מ דוחק הוא ונראה לפרש לימא בדלא שוי ובדשמואל קמיפלגי
לאוקמי לר' אליעזר כותיה
(שם).
אבידה והכא היינו טעמא דפטור דקא סבר אין כאן מצוה:
פי' אף בדלא שוי ובדשמואל קמיפלגי ולא בדר' יצחק ורב יוסף
דבטעמייהו לא מצי פליגי אלא בדשוי ועוד דלפי האמת לא פליגי
במלוה
בדרבי יצחק כדמסיק ולא בדרב יוסף דקי"ל כרבה ופליגי בדשמואל בין בדשוי ובין בדלא שוי דר' אליעזר לית ליה דשמואל ולהכי לא איבד
אף מה שכנגד המשכון דמאיזה טעם יפסיד כיון דלית ליה לדשמואל ורבי עקיבא אית ליה דשמואל ואבדו מעותיו אפילו היתירים על
המשכון והא דקתני מתניתין שומר שכר לאו דוקא דהא האי לישנא לא שייך אמעות יתירים על המשכון אלא כלומר כדין ש"ש דמפסיד הכל
בגניבה ואבידה ולא באונסין א"נ מתניתין איירי בדשוי דסתם משכון שוה כנגד כל החוב ולכך קרי ליה ש"ש:
לא דכולי עלמא לית להו דשמואל. בפרק שבועת הדיינים (שבועות דף מג: ושם ד"ה מתני') פריך לשמואל מדתנן סלע הלויתיך עליו
ושקל היה שוה והלה אומר לא כי אלא שלשה דינרים היה שוה חייב ואמאי לימא הא קבלתיה וגרס בספרים וכן פי' בקונטרס
מתניתין בדפריש כי קאמר שמואל בדלא פריש להאי גירסא א"ש דלא מצי למימר הכא כולהו אית להו דשמואל דאי ר' אליעזר אית
ליה דשמואל למה ישבע ויטול נהי דלית ליה דרבי יצחק מטעמא דשמואל יפסיד הכל אפי' לא פירש ולא שוי כ"ש בדשוי ואי איירי
בדפריש שלא יפסיד לא היה חולק ר' עקיבא אבל לפי גרסת ר"ח דגריס התם מתני' בדלא פריש ושמואל בדפריש שיאבד כל מעותיו
וכן נראה לר"ת עיקר דאין סברא שיאבד כל מעותיו בדלא פריש וה"פ למאן דמוקי פלוגתייהו בדשמואל דר' אליעזר לית ליה דשמואל
ואף על גב דפריש לא יועיל דאסמכתא היא וכיון דלא איבד מעות היתירים על המשכון גם מה שכנגד המשכון לא הפסיד כדאמר
באיזהו נשך (לעיל דף סו: ושם) דמי קאמר ליה קני לגוביינא ור"ע סבר דלא מקרי אסמכתא אלא היכא שאמר להסמיך חבירו על דבריו
כגון אם אוביר ולא אעביד אשלם אלפא זוזי אבל הכא המלוה מחל כל חובו אם יפסד המשכון וקשה דלפי גירסא זו אמאי לא קאמר
הכא כולי עלמא אית להו דשמואל היכא דפריש והכא בשוי שיעור זוזי ולא פריש ובדר' יצחק קמפלגי דהא הלכתא כוותיה דשמואל
דרב נחמן ונהרדעי ס"ל כוותיה התם ויש לומר דסבר גמרא דאי בדפריש מפסיד כל החוב בדלא פריש נמי מפסיד כנגד המשכון דמה
שכנגד המשכון כדפריש דמי ולהכי לא מצי למימר כולי עלמא אית להו דשמואל דא"כ לר' אליעזר למה ישבע ויטול כל מעותיו דמה
שכנגד המשכון יש לו להפסיד כיון דאית ליה דשמואל ומכל מקום הלכתא כשמואל בדפריש ור"ח פירש דאין הלכה כשמואל וטעמא משום
דקאמר הכא כולי עלמא לית להו דשמואל ואין זו ראיה שכן דרך הגמרא לדחות דכולי עלמא לית להו אע"ג דכן הלכה כיון דלא מצי
למימר כולי עלמא אית להו ועוד דלפי האמת דקי"ל כרבה פליגי בדשמואל וקאי רבי עקיבא ומתניתין כדשמואל וא"כ קי"ל כדשמואל ואע"ג
דרב פליג עליה דהא בפרק הזהב (לעיל דף מח: ושם) מדמי פלוגתא דרב דערבון לפלוגתא דרשב"ג ורבנן גבי ואינו שוה אלא פלג
ובשבועות (דף מד:) מדמי פלוגתא דרשב"ג ורבנן לדשמואל א"כ פלוגתא דשמואל ורב לענין מי שפרע דאיסורא איתמר והלכה כרב
באיסורי ו) ה"נ דשמואל לענין דינא איתמר והלכתא כשמואל בדיני ועוד דר' יוחנן פליג אדרב בערבון וסבר כשמואל וקיימא לן ז) רב
ור' יוחנן הלכה כרבי יוחנן וכרב נחמן קיימא לן בדיני לגבי כולי עלמא וסבר כשמואל:
לימא דרב יוסף תנאי היא. פירש בקונטרס דרבה ודאי תנאי היא ולעיל פירשתי בפרק שני (דף כט. ושם ד"ה והוי) דרבה ודאי לאו
תנאי ומוקי פלוגתייהו בדשמואל וכולי עלמא
אית להו דרבה
אבל
לרב יוסף כי נמי פליגי
בדשמואל ר' אליעזר דלאו כוותיה:
במלוה