פב: השוכר את האומנין פרק ששי בבא מציעא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
במלוה צריך למשכון. פי' בקונטרס להשתמש ואין להקשות
במלוה צריך למשכון. להשתמש בו ולפסוק עליו להיות פוחת מן
צא א מיי' פ"י מהל'
א) צ"ל רבי אלעזר והוא ר'
לפירושו דאמאי קאמר לעיל (דף פא:) מתניתין דלא
החוב והולך קמיפלגי ורבי עקיבא סבר אפי' הכי איכא מצוה:
אלעזר בן שמוע, ב) ב"ק
שכירות הל' א סמג
כח: נו. צט:, ג) [ע' תוס'
מרא. פושיי"ר: פסל. דולייר"ה: קרדום. כישנוא"ה: מתני'
שם טוש"ע ח"מ סי' עב
כרבי אליעזר נוקי מתניתין באין צריך
למשכון דסוגיא דשמעתין
לקמן קיח. ד"ה זמן ב"ד],
סעי' ב:
ישבע. שלא פשע ויפטר. ובגמרא מפרש טעמא אמאי פטור שומר
דלעיל אתיא אליבא דרבה דקיימא לן
כוותיה אי נמי אי מתני'
צב ב מיי' פ"ג מהל'
ד) [ב"ק כט. וש"נ],
ה) [עיין פרש"י בדף פג.],
איירי באין צריך לא הוה פליג רבי
שכר בשבועה הא בלאו פשיעה נמי
מלוה ולוה הל' ח
ו) הגה"ה והא דאמרינן כיון
סמג עשין צד טוש"ע שם
יהודה ור"ח פירש צריך למשכון
חייב שאין זה אונס אלא כגניבה
במלוה צריך למשכון קמיפלגי מר סבר מצוה
א
דאילו מיגניב ומתביד
סעי' א:
היינו שאינו רוצה להלוות לו בלא
ואבידה שהן קרובין לאונס ופשיעה:
צג ג מיי' פ"ג מהל'
קא עביד שהלוהו והוי שומר שכר ומר סבר
מחייביתו כו' היינו פי'
שכירות הל' ב סמג
דמגניב או מתביד באונס.
ר' אליעזר אומר זה וזה ישבע ותמיה
משכון ולפירושו א"ש דלא מצי
לאו מצוה קא עביד שלהנאתו מתכוין והוי
רש"ל, ז) הגה"ה. אבל שומר
עשין פט טוש"ע ח"מ סי'
אני וכו'. כלומר אף אני שמעתי
דש סעי' א: לאוקמי מתני' באין צריך אבל אין
שכר בלא קבלת אונס לא
שומר חנם: אבא שאול אומר מותר לאדם
נראה פירושו דלישנא דצריך למשכון
מרבותי כרבי מאיר אבל תמיה אני
צד ד מיי' פי"ג מהל'
מחייב לבער וההיא דפרק
להשכיר משכונו של עני להיות פוחת
נזקי ממון הל' ז ופ"ו
קמא דפסחים צריך לפרש
לא משמע הכי ועוד דאע"ג דאין
על זה וע"ז היאך נפטרין בשבועה.
מהל' חובל ומזיק הל' ח
באיגנב ומתבד באונס כדפי'
והולך: אמר רב חנן בר אמי אמר שמואל
ובגמרא מפרש תמיהה: גמ' נתקל
רוצה להלוות אלא על המשכון מצוה
סמג עשין סח טוש"ע ח"מ
לעיל ובהלכות גדולות
הלכה כאבא שאול ואף אבא שאול לא
לאו פושע הוא. דקאמר ישבע שלא
קעביד שבלא משכון אין לו להלוות
ב
סי' תיב סעי' ד:
בהלכות פסחים כתב דחייב
צה ה מיי' פי"ג מהל'
לבער אפילו לא קבל עליו
אמר אלא במרא ופסל וקרדום הואיל ונפיש
כיון שירא להפסיד ואפשר במשכון:
פשע פשיעה אחרת דהא ודאי בציר
(לעיל) אימור דאמר ר' יצחק שלא
נזקי ממון הל' ז סמג
אונסין ע"כ הגה"ה.
מתני'
מנתקל לא הוי ועוד דהא פוטר
אגרייהו וזוטר פחתייהו:
ג המעביר
שם טוש"ע ח"מ שם וסי'
ורמב"ם ורא"ש הוסיפו
❖
בשעת הלואתו.
לנושא שכר אלמא אונס חשיב ליה:
תיא סעי' ב:
אפילו שומר חנם שחייב רק
חבית ממקום למקום ושברה בין ש"ח בין
בפשיעה וכן בטור א"ח סי'
וקיימא לן. בבבא קמא בהמניח את
פי' בקונטרס דשלא בשעת הלואתו
שומר שכר ישבע רבי אליעזר אומר זה וזה
תמ. רש"ל, ח) [וע' תוס'
א)
הכד (דף כט.): האי כדיניה. דודאי
קני ליה להתחייב אף באונסין
ב"ק כז: ד"ה ושמואל],
ישבע ותמיה אני אם יכולין זה וזה לישבע:
מוסף רש"י
❖
ט) [שייך לדף פג.],
נתקל לאו פושע הוא ונושא שכר
ולפירושו הא דאמר בפ"ק דפסחים
גמ' תנו רבנן המעביר חבית לחבירו ממקום
במלוה צריך למשכון.
(דף ה:) דחייב לבער פקדונות של
ישלם דאי נמי לא הוי פושע דיניה
להשתמש בו ומנכה לו מן
למקום ושברה בין שומר חנם בין שומר
לשלם: התינח במקום מדרון. דאיכא
כותים כשקבל עליו ישראל אחריות
החוב דמי שכירות המשכון.
גליון הש"ס
שכר ישבע דברי ר' מאיר רבי יהודה אומר
למימר קרוב לאונס הוא: שלא
היינו דוקא כשקבל עליו אחריות
ר' אליעזר סבר כיון דצריך
גמ' אמר ר"א. כתובות עה
למשכון אין כאן מצוה
במקום מדרון. ודאי פושע הוא:
דאונסין ו)דהא מלוה על המשכון של
שומר חנם ישבע נושא שכר ישלם רבי
❖
ולהנאתו נתכוין והוי כשומר
ע"ב וש"נ:
חמץ בשעת הלואה אע"ג דאחריות
ואפי'
אליעזר אומר זה וזה ישבע ותמיה אני אם
חנם, ור' עקיבא סבר כיון
דפוחת עליו והולך מצוה
המשכון עליו מגניבה ואבידה
יכולין זה וזה לישבע למימרא דסבר ר' מאיר נתקל לאו פושע הוא
ד
הוא ולא הוי עליו אלא
לעזי רש"י
מדשמואל ואפי' בדלא פריש כדפ"ל
כשומר שכר
והתניא ב)נשברה כדו ולא סילקו נפלה גמלו ולא העמידה רבי מאיר ג) מחייב
(שבועות מד:)
דמה שכנגד המשכון כמפורש דמי
נשברה כדו ולא סילקו
פושיי"ר [פושוי"ר].
בהזיקן וחכמים אומרים פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים וקיימא לן
ה
כו' פטור מדיני אדם.
אפ"ה אין חייב לבער אם לא מטעם
מעדר.
לשלם, וחייב בדיני
דולייר"א [דולידויר"א].
ד)דבנתקל פושע פליגי $ אמר ר' אלעזר תברה מי ששנה זו לא שנה זו ואתא
דקני ליה לגמרי שלא בשעת הלואתו
שמים. פורענות לשלם
מעצד (מעין גרזן).
ר' יהודה למימר שומר חנם ישבע נושא שכר ישלם האי כי דיניה והאי כי
כדרבי יצחק ומיהו נראה דשלא בשעת
לרשעים, שנתכוין להפסיד
כישנוא"ה [בישאגו"ד].
את ישראל (גיטין נג.) משום
כלי החותך משני ראשיו.
דיניה ואתא רבי אליעזר למימר אין גמרא כר' מאיר ומיהו תמיה אני אם
הלואתו לא קני להתחייב באונסין
ה)
. אין
דלא סליק (ב"ק כט.)
אלא דהוי שומר שכר דהא מדמה
יכולין זה וזה לישבע בשלמא שומר חנם משתבע דלא פשע בה אלא שומר
גמרא כר' מאיר. דשניהם
מתניתין דקתני שומר שכר לדרבי
פטורין בשבועה שמעתי אף
שכר אמאי משתבע כי לא פשע נמי שלומי בעי ואפילו שומר חנם
אני, ומיהו תמיה אני
יצחק וכן פי' בהדיא בה"ג שהבאתי
נמי התינח במקום מדרון שלא במקום מדרון מי מצי משתבע דלא פשע
דבשלמא שומר חנם משתבע
לעיל וכן פירש בשערים דרב האי
דלא פשע, דאנא בעלמא כר'
ואפילו
גאון בשער מ"ב וצריך לפרש מאיזה
יהודה סבירא לי דנתקל לאו
פושע הוא ולא אנוס, אלא
טעם יהיה שומר שכר דאי חשיב קנין גמור אפילו באונסין יתחייב ואי לא חשיב קנין גמור לא יהיה אפילו שומר שכר וי"ל דבההיא הנאה
שומר שכר כו'
.
(לקמן פג.)
שיכול לקדש בו את האשה כדאמרי' בפ"ק דקדושין (דף ח: ושם) דקדשה במשכון דאחרים מקודשת ולקנות בו עבדים וקרקעות הוי עליה
הדרן עלך השוכר את
האומנין
שומר שכר ולפי זה הא דאמר קדשה במשכון מקודשת היינו דוקא במשכון שמשכנו שלא בשעת הלואתו וא"ת ולמה יחשב שומר שכר בשביל
כך והלא כך היה יכול לקדש במעותיו וי"ל דכיון דעכשיו שנוטל משכון אין מעותיו בידו חשיב שומר שכר לפי שיכול לעשות בו קדושין או קנין
ועוד דחליפין יכול לעשות במשכון מה שלא היה יכול לעשות במעות דאין מטבע נעשה חליפין וקשה דבפרק כל שעה (פסחים דף לא: ושם)
פליגי רבנן אר"מ דאמר ישראל שהלוה לכותי על חמצו עובר עליו ומפרש התם דפליגי בדרבי יצחק דרבנן לית להו דר' יצחק א"נ כ"ע
אית להו דרבי יצחק וטעמא דרבנן דאמרי אינו עובר משום דסברי דישראל מכותי לא קני והשתא לרבנן אמאי אינו עובר והא קי"ל
כשמואל והוי שומר שכר אפי' בדלא פריש כדפרישית דהא משום דר' יצחק לא הוי אלא ש"ש ואפ"ה מיקרי חמצו וי"ל דמשום חיוב דשומר
שכר לא מיקרי חמצו אי לאו משום דאמר הכתוב דקני ליה והוי שלו כדר' יצחק ז):
וסבר רבי מאיר כו'. אבל דר' יהודה אדר' יהודה לא קשיא ואע"ג דחכמים דפטרי בנשברה כדו ולא סילקה הוו ר' יהודה כדמוכח
בהמניח (ב"ק דף כח: ושם ד"ה אמר) דסבר רבי יהודה נתקל לאו פושע הוא וכיון דלא הוי פושע אע"ג דלא הוי אנוס גמור
פטור בנשברה כדו ולא סילקה דלא חשיב בור אלא שנעשה בפשיעה אבל בשנעשה באונס דכעין גניבה ואבידה כמו רוח שאינה
מצויה פטור כדקתני בסיפא דברייתא דנשברה כדו ומודה רבי מאיר לחכמים במעלה קנקנין על הגג לנגבן ונפלו ברוח שאינה מצויה
והזיקו שהוא פטור וא"ת כי נמי סבר רבי מאיר דנתקל לאו פושע הוא אלא אנוס אמאי פטור והא אדם המזיק מרבינן (ב"ק דף
כו:) מפצע תחת פצע לחייב על אונס כרצון וי"ל דלאו בכל אונס חייב אדם המזיק אלא באונס דכעין גניבה ואבידה כמו רוח שאינה
מצויה דאמרינן סוף פרק שני דב"ק (דף כז.) דנפל ברוח שאינה מצויה מן הגג חייב נזק ורוח שאינה מצויה הוי כעין אבידה כדאמרינן
סוף פרק ד' וה' (שם ד' מה.) וכולן חייבים להחזיר דמי השור לבעליו חוץ מש"ח ומוקי לה התם דנטריה שמירה פחותה ולא נטריה שמירה
מעולה ש"ח כלתה שמירתו כו' ושמירה פחותה היינו דלת שיכולה לעמוד ברוח מצויה ואינה יכולה לעמוד ברוח שאינה מצויה כדמשמע
בריש הכונס (שם דף נה:) והוי כעין גניבה ואבידה דש"ח פטור וש"ש חייב אבל באונס גמור פטור אדם המזיק כדמשמע בירושלמי דאם
היה ישן ובא חבירו וישן אצלו והזיקו זה את זה הראשון פטור והשני חייב ובהגוזל בתרא (שם דף קיב.) טבחוה ואכלוה משלמין דמי
בשר בזול דכיון שלא היה להם לידע שהיא שאולה אין משלמים מה שהזיקו אלא מה שנהנו ובריש המניח (שם דף כז: ושם ד"ה
ושמואל) לפי שאין דרכן של בני אדם להתבונן בדרכים ושאר שינויי דהתם דפטר ליה לפי שלא היה לו לידע וכן במתניתין דהתם
(דף לב.) היה בעל חבית ראשון כו' ואם עמד בעל חבית פטור בעל קורה והרבה כיוצא באלו וא"ת ורבי יהודה דאמר נתקל לאו
אנוס הוא ומחייב שומר שכר אמאי פטור מעביר בחנם והלא הוא אדם המזיק וי"ל דנתקל הוי לרבי יהודה כעין גניבה דהוי קרוב
לאונס ולכך פטור אדם המזיק ולא מחייב אדם המזיק אלא בדבר שהוא כעין אבידה דהוי קרוב לפשיעה כדאמר בהשואל (לקמן דף
צד:) דאבידה קרובה לפשיעה וגניבה קרובה לאונס ורוח שאינה מצויה חשובה כעין אבידה ולהכי חייב בה אדם המזיק וכן משמע בהגוזל
קמא (ב"ק דף צט: ושם ד"ה אימא) דפריך למאן דפטר טבח אומן שקלקל היכא דעביד בחנם מברייתא דקתני בהמה לטבח וניבלה
חייב מפני שהוא כנושא שכר השתא מה היה סברתו של מקשה שהוא כנושא שכר אע"פ שעושה בחנם אי סבר דחשיב פושע אמאי
תולה אותו בנושא שכר היה לו לומר מפני שהוא פושע ואי סבר שדומה לגניבה ואבידה אעפ"כ חייב כדין אדם המזיק אם כן
מה מתרץ אימא מפני שהוא נושא שכר ואי דומה לגניבה ואבידה בלא שכר נמי ליחייב כדין אדם המזיק ואי המתרץ מדמה לה
לאונס גמור א"כ נושא שכר נמי ליפטר אלא ודאי אדם המזיק חייב בכעין אבידה ופטור בכעין גניבה והוה מדמי ליה המקשה קלקול
שחיטה דאומן לכעין אבידה ומשני אימא מפני שהוא נושא שכר אבל בחנם פטור דהוי כעין גניבה ח):
מאי
ט) משתבע. מעיקרא הוה אתי ליה שפיר שנשבע שלא שינה מן המנהג אבל השתא דתרצת דכי נמי לא שינה דהוי פושע ואפילו
הכי פטור משום תקנת חכמים אם כן אפילו שינה ממנהגו נמי פטור מכח אותה תקנה דמה לי פשיעה רבה ומה לי פשיעה
זוטא ומשני שבועה שלא בכוונה שברתיה:
הדרן עלך השוכר את האומנין