השוכר את האומנין פרק
ששי
בבא מציעא פג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואפי' במקום מדרון נמי. היאך נפטר בשבועה במקום שבני אדם רגילין להלך אא"כ מביא עדים: היכא דאיכא ראיה. במקום שעדים
צו
א) [ע' תוס' לעיל ו. ד"ה
א מיי' פ"ג מהל'
מצויין: נייתי ראיה. ולא יפטר בשבועה כאיסי ור' מאיר אית ליה נתקל אנוס הוא הלכך שומר שכר נמי פטור ודאיסי לית ליה: ה"ג ור'
שבועה], ב) [צ"ל חנה וגי'
שכירות הל' ב ועי'
רי"ף ורא"ש רבה בר רב
בהשגות ובמ"מ סמג עשין
חייא בר אבא וכו' ולא גרסינן אלא. ומילתא באפי נפשיה מתרץ הא דרמינן לעיל דר"מ אדר' מאיר בנתקל ואמר ר' אלעזר תברא וכו' ור'
הונא], ג) לעיל מט.,
פט טוש"ע ח"מ סי' דש
חייא בר אבא פליג אדר' אלעזר ואמר לעולם חד תנא הוא ונתקל ודאי פושע הוא והכא היינו טעמא דמיפטר בשבועה: שבועה זו תקנת
ד) [שייך לעמוד הקודם],
סעי' א:
ה) בס"א: כדין, ו) [גיטין
חכמים. להיפטר בה ולקמיה מפרש
ב [מיי' פ"ו מהל' שאלה
❖
סח:], ז) [לקמן פו:],
הל"ג טוש"ע ח"מ סי' קפז
ואפילו במקום מדרון נמי התינח היכא דליכא השוכר את הפועלי' ואמר להם
מאי משתבע הא פשע: שאם אי אתה.
סעי' א]:
פוטרו מן התשלומין כשנתקל אין
להשכים ולהעריב. פי'
צז ג מיי' פ"ג מהל'
ראיה אבל היכא דאיכא ראיה ניתי ראיה
שכירות הלכה א סמג
לך אדם וכו' שדואג שלא יכשל
ר"י בששכרן סתמא ואמר להם אחר
תורה אור השלם
ונפטר דתניא איסי בן יהודה אומר אין רואה
1
שם טוש"ע ח"מ סי דש
ותשבר: היכי משתבע. לרבי חייא
שהשכירן כבר להשכים ולהעריב אבל
1 כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ
סעי' א [וסי' רצד סעי' ב]
שבועת ה' תהיה בין שניהם א) הא יש רואה
בר אבא אליבא דר"מ הא ודאי פושע
אם התנה מעיקרא
הכל לפי תנאו:
וסי' ש"ה ס"א:
חֲמוֹר אוֹ שׁוֹר אוֹ שֶׂה וְכָל
יביא ראיה ויפטר ור' חייא בר אבא א"ר
צח ד ה ו מיי' פ"ב מהל'
הוא: ואתא רבי יהודה. לאיפלוגי
בְּהֵמָה לִשְׁמֹר וּמֵת אוֹ
פועל
שלוחין ושותפין הל' ט
יוחנן א שבועה זו תקנת חכמים היא שאם אי
נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אֵין רֹאֶה:
ולמימר נתקל לאו פושע הוא אלא
סמג עשין צד טוש"ע ח"מ
שְׁבֻעַת יְיָ תִּהְיֶה בֵּין
אתה אומר כן אין לך אדם המעביר חבית לחבירו ממקום למקום היכי
קרוב לאונס ולפשיעה ודמי לגניבה
סי' קפז סעי' ב:
שְׁנֵיהֶם אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ
צט ז מיי' פ"ג מהל'
משתבע אמר רבא שבועה שלא בכוונה שברתיה ואתא ר' יהודה למימר
ואבידה ותקנת חכמים אין כאן אלא
בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ וְלָקַח
שכירות הל' ב סמג
בְּעָלָיו וְלֹא יְשַׁלֵּם:
האי כי דיניה והאי כי דיניה: ד) אין
שומר חנם ישבע נושא שכר ישלם האי כדיניה והאי כדיניה ואתא ר' אלעזר
עשין פט טוש"ע ח"מ סי'
שמות כב ט י
גמרא כרבי מאיר. דשניהן פטורין
2 לְמַעַן תֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ
דש סעי' ב:
למימר אין גמרא כר"מ ומיהו תמיה אני אם יכולים זה וזה לישבע
א ח מיי' פ"ט מהל'
טוֹבִים וְאָרְחוֹת צַדִּיקִים
בשבועה שמעתי אף אני ומיהו תמיה
❖
בשלמא שומר חנם משתבע שלא פשע בה אלא שומר שכר אמאי
שכירות הל' א סמג
משלי ב כ
תִּשְׁמֹר:
אני דבשלמא שומר חנם משתבע
עשין פט טוש"ע ח"מ סי'
משתבע כי לא פשע נמי בעי שלומי ואפילו שומר חנם נמי הא תינח
דלא פשע דאנא בעלמא כר' יהודה
שלא סעי' א:
ב ט מיי' שם טוש"ע שם
במקום מדרון שלא במקום מדרון מי מצי משתבע שלא פשע ואפילו
סבירא לי דנתקל לאו פושע הוא
הגהות הב"ח
סעי' ב:
במקום מדרון נמי הא תינח היכא דליכא ראיה היכא דאיכא ראיה ניתי
ולאו אנוס אלא שומר שכר כו':
ג י (מיי' שם) טוש"ע שם
(א) רש"י ד"ה דדרו וכו'
❖
ראיה ויפטר דתניא איסי בן יהודה אומר אין רואה שבועת ה' תהיה בין
ברסתקא. רחבה: זיזא. קורה היוצא
על כתפו ונותן שני בדין:
סעי' א:
א
(ב) ד"ה עד שלא וכו' אין
מן הכותל ובולטת לרשות הרבים:
שניהם הא יש רואה יביא ראיה ויפטר ההוא גברא דהוה קא מעבר
בהם. נ"ב תימה דבפ'
אייתי ראיה. ואינו נאמן בשבועה
חביתא דחמרא בריסתקא דמחוזא ותברה בזיזא דמחוזא אתא לקמיה דרבא
הזהב דף מט מבואר דיש
לעזי רש"י
בדברים משום מחוסרי
אלא בעדים: זבינית לך. קניתי לך:
א"ל ריסתקא דמחוזא שכיחי בה אינשי זיל אייתי ראיה [א] ואיפטר א"ל רב
❖
❖
אמנה:
גבל"א. קלשון (בגרמנית).
ותקיפו להו. החמיצו: קלא אית
יוסף בריה כמאן כאיסי א"ל אין כאיסי ב וסבירא לן כוותיה ג ההוא גברא
להו. אימת החמיצו ואצל מי היו ושל
דא"ל לחבריה זיל זבין לי ארבע מאה דני חמרא אזל זבן ליה לסוף אתא
מי היו שמא שלך היו או קנית חומץ
גליון הש"ס
מוסף רש"י
לקמיה א"ל זביני לך ארבע מאה דני חמרא ותקיפו להו אתא לקמיה דרבא
בדמים פחותים ולא אצלך החמיצו:
גמ' נשלם פלגא. עיין ב"ב
צא ואמור להם כו'.
א"ל ארבע מאה דני חמרא תקיפי קלא אית לה למילתא זיל אייתי ראיה
דדרו באגרא. מוט כפוף באמצעו
ד
דף סב ע"ב תוס' ד"ה
שצוה את בנו לחזור בתנאו
❖
איתמר:
עד שלא יתחילו המלאכה
דמעיקרא כי מזבנת להו חמרא מעליא הוה ואיפטר א"ל רב יוסף בריה
ונותנו על כתפו (א) ונושא שני בדיןה)
ולפסוק להם מזונות קלים
בשני ראשיו ונושא בו משא כבד:
כמאן כאיסי א"ל אין כאיסי ה וסבירא לן כוותיה ו אתקין רב חייא בר
(לעיל מט.).
משלם פלגא. פועל שקבל עליו להוליך
יוסף בסיכרא הני דדרו באגרא ואיתבר $ נשלם פלגא מאי טעמא נפיש
הגהות הגר"א
חביות ממקום למקום ונשאם באותו
לחד וזוטר לתרי קרוב לאונס וקרוב לפשיעה בדיגלא משלם כולה
[א] גמ' זיל אייתי ראיה.
מוט ונשבר משלם פלגא: מאי טעמא
נ"ב גי' הרי"ף ורא"ש דלא
רבה בר בר ב) חנן תברו ליה הנהו שקולאי חביתא דחמרא שקל לגלימייהו
נפיש לחד. ולא היה להטעינו לבדו:
פשעת בה וע' במלחמות:
אתו אמרו לרב אמר ליה
הב להו גלימייהו אמר ליה דינא הכי אמר
וזוטר לתרי. וכיון דאינו ראוי לשני
ליה אין 2 למען תלך בדרך טובים יהיב להו גלימייהו אמרו ליה עניי אנן
משאות דרך בני אדם להתחזק
וטרחינן כולה יומא וכפינן
ולית לן מידי אמר ליה זיל הב אגרייהו א"ל
ולטוענו כאחד הלכך דמי נמי
לאונס: דדרו בדיגלא. עץ מפוצל
דינא הכי אמר
ליה אין וארחות צדיקים תשמור:
2
בראשו וקושר בו משא שני בני אדם
הדרן עלך השוכר את האומנין
ומכניס צוארו בין שני פצליו ומוטל
על ב' כתפיו וקורין אותו בלשון
השוכר את הפועלים ואמר להם להשכים ולהעריב ז מקום שנהגו שלא
אשכנז גבל"א וראשו של מטה ארוך
להשכים ושלא להעריב אינו רשאי לכופן ח מקום שנהגו לזון יזון
וכשעומד לפוש מציגו בקרקע: משלם
לספק במתיקה יספק הכל כמנהג המדינה ג) מעשה בר' יוחנן בן מתיא
כוליה. שפשיעה היא שהרבה במשא
שאמר לבנו צא שכור לנו פועלין הלך ופסק להם מזונות וכשבא
שני בני אדם: שקולאי. נושאי
אצל אביו אמר לו בני אפילו אם אתה עושה להם כסעודת שלמה
משאות ותברו ליה שלא במקום
מדרון ובפשיעה אי נמי בדיגלא:
בשעתו לא יצאת ידי חובתך עמהן שהן בני אברהם יצחק
ויעקב אלא
בדרך טובים. לפנים משורת הדין:
עד שלא יתחילו במלאכה צא ואמור להם על מנת שאין לכם
וארחות צדיקים תשמור. סיפיה
עלי אלא פת וקטנית בלבד רבן שמעון בן גמליאל
אומר לא
דקרא הוא:
היה צריך לומר הכל כמנהג המדינה: גמ' פשיטא לא צריכא
הדרן עלך השוכר את האומנין
ט דטפא להו אאגרייהו מהו דתימא אמר להו הא דטפאי לכו
השוכר את הפועלים. אינו יכול
אאגרייכו אדעתא דמקדמיתו ומחשכיתו בהדאי קא משמע
לן דאמרו
ליה האי דטפת לן אדעתא
דעבדינן לך עבידתא שפירתא אמר ריש לקיש
לכופן. בגמרא פריך
פשיטא: מתיקה. ליפתן: בשעתו.
פועל
בעת מלכותו דמלך והדיוט הוה ו):
שהם בני אברהם יצחק ויעקב. וסעודתו של אברהם גדולה משל שלמה כדמפרש בגמרא ז): עד שלא התחילו במלאכה. דאין כאן
גמ' דטפא. הוסיף על שכרן
אלא דברים ודברים אין בהם (ב) משום מחוסרי אמנה דאילו משהתחילו
לא
תוכל לחזור:
משאר פועלין:
בכניסתו