פג: השוכר את הפועלים פרק שביעי
בבא מציעא
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
פועל בכניסתו משלו. פי' בכניסתו לביתו מן המלאכה משלו
בכניסתו. לעיר: משלו. צריך לוותר משלו אצל בעל הבית ולהחשיך
ד א ב ג טוש"ע ח"מ סי'
א) [פסחים ב: חגיגה יב:
בשעה שהיא שלו דהיינו אחר יציאת הכוכבים לפי שחזרה אצלו: וביציאתו. למלאכתו בבקר: משל בעל הבית. אינו צריך
ע"ז ג:], ב) [שבת קנב.],
שלא סעי' א בהג"ה:
ה ד ה מיי' פ"ח מהל'
ג) צ"ל בסוכה, ד) סנהדרין
להקדים אלא עם הנץ החמה: יאספון. החיות. דלעיל מיניה כתיב
לבית אינו לצורך בעל הבית ולכך אין לו להתבטל בשביל החזרה
פב. [צו.], ה) [ע' תוס'
חובל ומזיק הל' ט סמג
שאינה ממלאכת בעה"ב וביציאתו למלאכה משל בעה"ב דזמן המלאכה
תשת חשך ויהי לילה בו תרמוש כל חיתו יער תזרח השמש וגו'
סוטה ח: ד"ה מי שנתחייב
עשין ע טוש"ע ח"מ סי'
❖
הוא מהנץ עד צאת הכוכבים ולא
וסמיך ליה יצא אדם לפעלו ולעבודתו
ותוס' סנהדרין לז: ד"ה
שפח סעיף ט:
פועל בכניסתו משלו ביציאתו משל בעל
א
מיום שחרב ותוס' כתובות
עדי ערב עד שתחשך: וליחזי היכי
מעמוד השחר כדמשמע בפרק אמר
ל: ד"ה דין כו'], ו) [ישעיה
הבית שנאמר 1 תזרח השמש יאספון ואל
נהיגי. בעיר והכל כמנהג המדינה
להם הממונה (יומא דף כח: ושם) דתנן
ה], ז) [ואמאי נקיט טפי
תורה אור השלם
מעונתם ירבצון יצא אדם לפעלו ולעבודתו
כצ"ל], ח) [פסחים ב.],
ודריש לקיש מאי היא: בנקוטאי.
האיר כל המזרח ויצאו כל העם
ט) דשעת הוצאת והכנסת
1 תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ יֵאָסֵפוּן
עדי ערב וליחזי היכי נהיגי בעיר חדשה
לשכור פועלים משמע שלא היו
שנתלקטו ממקומות הרבה ויש מקום
ב
פועלים כצ"ל וכן בסמוך.
וְאֶל מְעוֹנֹתָם יִרְבָּצוּן:
נכנסים למלאכה עד הנץ וכן משמע
שמקדימין ויש מקום שמחשכין וליכא
❖
וניחזי מהיכא קא אתו בנקוטאי איבעית
רש"א,
יֵצֵא אָדָם לְפָע¢ לוֹ
למיסמך אלא אדאורייתא: אלו רשעים
בריש פסחים (דף ב: ושם ד"ה ר"א)
וְלַעֲבֹדָתוֹ עֲדֵי עָרֶב:
אימא דאמר להו דאגריתו לי כפועל
ג
תהלים קד כב-כג
שבו. שמניחין להן יכולת להלך
דקאמר התם דאסור לעשות מלאכה
דאורייתא דרש רבי זירא ואמרי לה תני רב
2 תָּשֶׁת חֹשֶׁךְ וִיהִי לָיְלָה
הגהות הב"ח
ברשעם ואין נפרעין מהם: תזרח
מהנץ בערבי פסחים ז)ואמאי (ב) טפי
בּוֹ תִרְמֹשׂ כָּל חַיְתוֹ יָעַר:
יוסף מאי דכתיב 2 תשת חשך ויהי לילה בו
(א) גמ' אמר ליה תא
תהלים קד כ
השמש. לעולם הבא: ואל מעונתם
מהנץ אלא לפי שהוא זמן התחלת
אגמרך: (ב) תוס' ד"ה
תרמוש כל חיתו יער תשת חשך ויהי לילה
3 יֶאֱרֹב בַּמִּסְתָּר כְּאַרְיֵה
ירבצון. הצדיקים: עדי ערב. עד
פועלים לעשות מלאכה ואע"ג
פועל וכו' מהנץ בערבי
בְסֻכֹּה יֶאֱרֹב לַחֲטוֹף עָנִי
זה העולם הזה שדומה ללילה בו תרמוש
א)
יום מותו: פרהגונא. ממונה של
דבעזרא כתיב גבי בנין בית המקדש
פסחים ואמאי לא קאסר
יַחְטֹף עָנִי בְּמָשְׁכוֹ
טפי מהנץ:
כל חיתו יער אלו רשעים שבו שדומין לחיה
תהלים י ט
מלך: תפיס גנבי. בודק אחריהן
בְרִשְׁתּוֹ:
שהיו עושין מעלות השחר התם משום
4 שֹׁמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ שֹׁמֵר
שביער תזרח השמש יאספון ואל מעונתם
ותופסן: היכי יכלת להו. להבין
כבוד בהמ"ק הוו מקדמי טפי אבל
מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ:
תחבולותם: לאו כחיותא מתילי. וכי
שאר פועלין לא היו יוצאין למלאכה
ירבצון תזרח השמש לצדיקים יאספון רשעים
משלי כא כג
5 לָכֵן שָׂמַח לִבִּי וַיָּגֶל
אלא מהנץ ואילך שההליכה היא
לא כחיות נמשלו שמתחבאות ביום
לגיהנם ואל מעונתם ירבצון אין לך כל
ב)
כְּבוֹדִי אַף
בְּשָׂרִי יִשְׁכֹּן
במסתריהם: דלמא. הני דשקלת
לצורך בעל הבית ואע"פ שמזכיר
תהלים טז ט
צדיק וצדיק שאין לו מדור לפי כבודו יצא
לָבֶטַח:
צדיקי נינהו: הרמנא דמלכא הוא.
כניסה שהיא בסוף היום קודם יציאה
אדם לפעלו יצאו צדיקים לקבל שכרן
מצות המלך היא: בארבע שעי.
שהיא בבקר כן דרך הגמרא כההוא
ולעבודתו עדי ערב במי שהשלים עבודתו
דאמר רב יהודה ח)לעולם יכנס אדם
שהיא שעת סעודה והכל נכנסין
עדי ערב ר' אלעזר ב"ר שמעון אשכח
בחנויות וסועדין: אקדומי אקדים
בכי טוב ויצא בכי טוב ובעושין
לההוא פרהגונא דקא תפיס גנבי אמר ליה
לגירסיה. השכים בעוד לילה ולכך
פסין (עירובין דף כא.) אבל מטפס
הוא מנמנם: ואי פועל הוא. שכיר
ועולה מטפס ויורד ואע"ג דשעת
היכי יכלת להו לאו כחיותא מתילי דכתיב
יום: ואי עבידתיה בליליא. אומן
ט) הכנסת פועלים דריש פרק שום
בו תרמוש כל חיתו יער איכא דאמרי מהאי
שמלאכתו בלילה: רדודי רדיד. תרגום
היתומים (ערכין דף כא: ושם ד"ה בשעת)
קרא קאמר ליה יארב במסתר כאריה בסוכו
ג)
3
היינו שעת הכנסת פועלים למלאכה
וירקעו את פחי (שמות לט) ורדידו.
דלמא שקלת צדיקי ושבקת רשיעי א"ל ומאי
כדמוכח התם וכן בפ' כל הנשבעין
מותח חוטי נחושת וברזל לעשות
אעביד הרמנא דמלכא הוא אמר (א) תא אגמרך
(שבועות דף מח:) מכניס לו פועלים
מחטין ואומנותו בלילה לפי שמושכו
היכי תעביד עול בארבע שעי לחנותא כי
ומוציא לו פועלים התם לשון הכנסה
בכלי אומנותו בנקבים דקים זה דק
חזית איניש דקא שתי חמרא וקא נקיט כסא
והוצאה הוי אבל הכא נקט כניסה
מזה ואין קולו נשמע בלילה ואפילו
בידיה וקא מנמנם שאול עילויה אי צורבא
ויציאה דהיינו כניסה לביתו ויציאה
לא נשמע קול פטיש בביתו באותו
מביתו ופי' זה משמע בב"ר ואפילו
לילה אין לך לתופסו על כך דלמא
מרבנן הוא וניים אקדומי קדים לגרסיה אי
רדודי רדיד: גנבא הוא. ולכך הוא
לשון הכנסה מפרש התם כניסה
פועל הוא קדים קא עביד עבידתיה ואי
לביתו והכי איתא התם פרשת ויצא
ישן שניעור בלילה לארוב עוברי
עבידתיה בליליא רדודי רדיד ואי לא גנבא
דרכים או לחפור בתים: קריינא
ויבא יעקב מן השדה בערב תנינן
הוא ותפסיה אישתמע מילתא בי מלכא
דאיגרתא. משל הוא: פרוונקא.
תמן השוכר את הפועלים ופסק
אמרו ד) קריינא דאיגרתא איהו ליהוי פרונקא
שליח: חומץ בן יין. רשע בן צדיק:
עמהם להשכים ולהעריב כו' אמר ר'
אתיוה לרבי אלעזר ברבי שמעון וקא תפיס
יבא בעל הכרם. הקב"ה כי כרם ה'
מנא במקום שאין מנהג תנאי ב"ד
גנבי ואזיל שלח ליה ר' יהושע בן קרחה
צבאות בית ישראל ו): ויכלה. ויטול
הוא שתהא הוצאה משל בעה"ב והכנסה
את קוציו של כרם: קרי עליה. על
משל פועלים הוצאה משל בעה"ב מנין
חומץ בן יין עד מתי אתה מוסר עמו של
ד
הכובס: זקפוהו. תלאוהו: קם. רבי
דכתיב (תהלים קד) תזרח השמש
אלהינו להריגה שלח ליה קוצים אני מכלה
אלעזר: תותי זקיפא. תחת העץ:
יאספון מכאן ואילך יצא אדם
מן הכרם שלח ליה יבא בעל הכרם ויכלה
ה
על נערה מאורסה. שהיא בסקילה
לפעלו הכנסה משל פועל מנין
את קוציו יומא חד פגע ביה ההוא כובס
וכל הנסקלין נתלין: ודאות שלכם.
דכתיב (שם)
ולעבודתו עדי ערב
קרייה חומץ בן יין אמר מדחציף כולי האי
וכן פירש בקונטרס אלא שפירש
מקום שיש טעם בדבר כגון הנך
שמע מינה רשיעא הוא אמר להו תפסוהו
דניימי בחנותא: דיקולי דתרבא.
בכניסתו משלו מוותר משלו שאינו
תפסוהו לבתר דנח דעתיה אזל בתריה
סלים מלאין שומן. לפי שבעל בשר
הולך עד אחר צאת הכוכבים ומה
לפרוקיה ולא מצי קרי עליה שומר פיו
היה מאד: בשמשא. לנסות אם יסריח
שהזכיר ויתור אין נראה לר"י שאינו
4
וירום תולעים: כל תרבא לא מסרח.
מוותר כלום ור"ח פירש בכניסתו
ולשונו שומר מצרות נפשו זקפוהו קם תותי
אא"כ יש בשר עמו: שורייקי סומקי.
למלאכתו נותן משלו לבעה"ב וממהר
זקיפא וקא בכי אמרו ליה רבי אל ירע
ה)
גוונים אדומים והן מין הבשר:
לצאת קודם הנץ שהוא זמנו לצאת
בעיניך שהוא ובנו בעלו נערה מאורסה ביום
ויוצא מעלות השחר ולכך ביציאתו
כי
הכפורים הניח ידו על בני מעיו אמר שישו
ממלאכתו משל בעה"ב שיוצא קודם
בני מעי שישו ומה ספיקות שלכם כך ודאות שלכם על אחת כמה וכמה
צאת הכוכבים שיגיע לביתו עד צאת
מובטח אני בכם שאין רמה ותולעה שולטת בכם ואפי' הכי לא מייתבא
הכוכבים וזהו משל בעה"ב שהרי דינו
דעתיה אשקיוהו סמא דשינתא ועיילוהו לביתא דשישא וקרעו לכריסיה
היה עד צאת הכוכבים כמו שמביא
מן הפסוק וקמ"ל ריש לקיש ששינו
הוו מפקו מיניה דיקולי דיקולי דתרבא ומותבי בשמשא בתמוז ואב
העולם מנהגם מדין הפסוק שמביא
ולא מסרחי כל תרבא נמי לא סריח כל תרבא לא סריח שורייקי
לקיים הא דאמר לעולם יכנס אדם
סומקי מסריח הכא אף על גב דאיכא שורייקי סומקי לא מסריח
בכי טוב ופי' שכן משמע בב"ר ואדרב'
5 אף בשרי ישכון לבטח ואף ר' ישמעאל ברבי יוסי מטא
קרי אנפשיה
שם משמע כפי' קמא ועוד קשה
כי
לפירושו דמאי פריך וליחזי היכי
נהיגי הא ריש
לקיש לא אתא למימר שצריך לעשות
כן אלא
אתא לאשמועינן למה
שינו
פועלים מנהגם
מפועל דאורייתא:
אמר