השוכר את הפועלים פרק
שביעי בבא מציעא פד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אמר רבי יוחנן איבריה דרבי ישמעאל כו'. אלו דברים נכתבו
כי האי מעשה לידיה. מינהו המלך לתפוס גנבים ולסטים: לגבי
ו א מיי' פ"ח מהלכות
א) ב"ב נח., ב) ברכות כ.
אמר
ר' יוחנן
הדדי. פנים אל פנים: בקרא דתורי. צמד בקר: בינייהו. בין
שלא להוציא לעז על בני אדם שהם כך:
ע"ש, ג) ברכות שם ודף נה:
כלים הלכה ב ודלא
❖
סוטה לו: ב"ב קיח:,
כר"י ודלא כר"ל:
אנא אשתיירי משפירי ירושלים. רבי יוחנן אחר חורבן הרבה היה
שניהן מתחת כריסן מתוך שכריסן גדול: מטרוניתא. שרית
ד) ועי' פרש"י בשבת קכז.
נכרית: אינם שלכם. שאינכם יכולין להזקק לנשותיכם: שלהן גדול
אלא כלומר אשתיירי ממשפחתם ולפי שהזכיר רבי יוחנן שהיה
ותוס' חולין ד. ד"ה
דקוריא, ה) [עי' תוס'
משלנו. כריסם של נשותינו גדול
משונה משאר בני אדם בדבר אחד
תורה אור השלם
יבמות נז. ד"ה אתא גברא
משלנו: כי כאיש גבורתו. אבר
הזכיר גם שהיה משונה ביופי:
כי האי מעשה לידיה פגע ביה אליהו אמר ליה
1 וַיֹּאמֶר זֶבַח וְצַלְמֻנָּע
וכו' ותוס' עירובין סה:
יתיב
אשערי טבילה. והא דאמרי'
תשמיש. לשון אחר שלהן גדול תאוה
ד"ה ר"ל], ו) [מ"ה],
עד מתי אתה מוסר עמו של אלהינו להריגה
קוּם אַתָּה וּפְגַע בָּנוּ כִּי
ז) [דכלים פ"ג דב"מ],
של אשה מרובה משל איש: כ"ש.
בערבי פסחים (פסחים דף
כָאִישׁ גְּבוּרָתוֹ וַיָּקָם
אמר ליה מאי אעביד הרמנא דמלכא הוא אמר
ח) [חזרו לטומאתן
גִּדְעוֹן וַיַּהֲרֹג אֶת זֶבַח
שתאותה מרובה ואינכם נזקקין להן
קיא.) האי מאן דפגע באתתא בעידן
הראשונה כצ"ל וכן איתא
ליה אבוך ערק לאסיא את ערוק ללודקיא כי
וְאֶת צַלְמֻנָּע וַיִּקַּח אֶת
ונבעלות לאחרים: אהבה דוחקת
דסלקת מטבילת מצוה אחזת ליה
❖
בתוספ'],
הַשַּׂהֲרֹנִים אֲשֶׁר בְּצַוְּארֵי
הוו מקלעי ר' ישמעאל ברבי יוסי ור' אלעזר
גְמַלֵּיהֶם: שופטים ח כא
את הבשר. ומתוך שתאותם מרובה
רוח זנונים היינו כשפוגע בה אבל
2 אַל תַּעַן כְּסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ
בר' שמעון בהדי הדדי הוה עייל בקרא דתורי
על תאותינו בשר שנינו נדחק: כי
רבי יוחנן שהיה יושב שם בקבע אין
פֶּן תִּשְׁוֶה לּוֹ גַם אָתָּה:
מוסף רש"י
בינייהו ולא הוה נגעה בהו אמרה להו ההיא
דקורי דהרפנאי. סלים שעושין
זו פגיעה אי נמי התם שפוגע
משלי כו ד
כי דקורי דהרפנאי.
3 בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת
בהרפניא ד): אישתיירי. נותרתי:
מטרוניתא בניכם אינם שלכם אמרו לה שלהן
כשעולה בעודה ערומה מן הנהר:
אי הדרת בך כו'. מכאן אמר ר"ת
בכדין של הרפניא (שבת
עֲלֵי עָיִן בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי
שופרי. זיהרורי תוארו וקירון [עור]
גדול משלנו כל שכן איכא דאמרי הכי אמרו
קכז.). ר' יוחנן הוה אזיל
שׁוּר: בראשית מט כב
פניו: מבי סילקי. כשיוצא מבית
דר"ל מתחלה ידע הרבה אלא
ויתיב כו'. ר' יוחנן אדם
4 הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי
ה)
לה כי כאיש גבורתו איכא דאמרי הכי אמרו
1
יפה תואר היה, דאמרינן
מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת
האומן שהוא צהוב ממראה להב
שפרק עול תורה ונעשה עם הארץ
לה אהבה דוחקת את הבשר ולמה להו
שופריה דר' אבהו מעין
הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי
האש: בי סילקי. בעלותו מן האש:
ועסק בלסטיות מדקאמר אי הדרת
שופריה וכו' (ברכות כ.
וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם
לאהדורי לה והא כתיב 2אל תען כסיל כאולתו
פרצידי. גרעינין: ונהדר ליה כלילא.
בך משמע להיות כבתחלה ולא תפרוק
וצ"ב). עולי עין. מסולקין
וְיִצְחָק וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב
שלא להוציא לעז על בניהם א"ר יוחנן איבריה
מן העין, שאינה שולטת בהן
הָאָרֶץ: בראשית מח טז
יסובבנהו שפה לפיו סביב של ורד
עול תורה מעליך וקאמר נמי מאי
5 עָזְבָה יְתֹמֶיךָ אֲנִי אֲחַיֶּה
(שם) או: שליטין על העין
דר' ישמעאל [בר' יוסי] כחמת בת תשע קבין
אדום: זיהרורי. דנפקי מיניה על פני
אהנית לי התם קרו לי רבי כלומר
ולא העין עולה בהן (שם נה:
וְאַלְמְנֹתֶיךָ עָלַי תִּבְטָחוּ:
❖
אמר רב פפא איבריה דרבי יוחנן כחמת בת
הארץ: מעין. ולא הכל: הדרת פנים.
מעיקרא נמי הוו קרו לי רבי אלא
ירמיהו מט יא
וכעי"ז סוטה לו: ורשב"ם
ב"ב קיח:).
זקן: עולי עין. עולין למעלה מן העין
ששכחתי ומה שפי' בקונט' ר' היינו רבן
חמשת קבין ואמרי לה בת שלשת קבין דרב
והיא מלמטה שהיא אינה יכולה
של לסטים אין נראה אע"ג דאשכחן
פפא גופיה כי דקורי דהרפנאי אמר רבי יוחנן
לעזי רש"י
לשלוט בהן: חזייה ריש לקיש. שהיה
במס' ע"ז (דף יז:) מ"ט קרו לך רבי רבן
אנא אישתיירי משפירי ירושלים האי מאן
אשפי"ד [אישפי"ד].
לסטים: שוור. קפץ: אמר ליה. ר'
של טרסיים אני והיינו דאמרי' בפ' כל
דבעי מחזי שופריה דרבי יוחנן נייתי כסא
חנית ציד.
יוחנן: חילך לאורייתא. כמה כוחך
כתבי
א"ל ר"ל לרבי
(שבת דף קיט:)
פלציל"א. חרמש.
דכספא מבי סלקי ונמלייה פרצידיא דרומנא
דקינ"ו [ריקוי"ט]. מחמם
יפה לסבול עול תורה: שופרך.
יהודה נשיאה כך מקובלני מאבותי
סומקא ונהדר ליה כלילא דוורדא סומקא
מתכת מחדש (מצרף).
יופייך: לנשי. ראוי לנשים: ולא מצי.
ואמרי לה מאבותיך כל עיר שאין בה
לפומיה ונותביה בין שמשא לטולא ההוא
לקפוץ כבראשונה דמשקבל עליו עול
תינוקות של בית רבן כו' משמע שקודם
תורה תשש כחו: הסייף והסכין.
זהרורי מעין שופריה דר' יוחנן איני והאמר
שלימדו רבי יוחנן למד מאחרים:
א)
אי הדרת בך. לקמן מוכח דנסבה
משנה היא במס' [כלים] (פי"ד מ"ה):
מר שופריה דרב כהנא מעין שופריה דרבי
הפיגיון. אשפי"ד: ומגל יד ומגל
דקאמר אתיא אחתיה וקא בכיא
אבהו שופריה דר' אבהו מעין שופריה דיעקב
קציר. פלציל"א בלע"ז: משיצרפם.
קמיה ולא חש לשמא יאמרו בשביל
אבינו שופריה דיעקב אבינו מעין שופריה
דקינ"ו בלע"ז: ליסטאה בליסטיותיה
זו חזר זה כדחייש לקמן (דף פה.):
דאדם הראשון ואילו ר' יוחנן לא קא חשיב ליה
הסכין והפגיון מאימתי מקבלין
ידע. לפי שהיית לסטים אתה בקי
שאני ר' יוחנן דהדרת פנים לא הויא ליה ב) ר'
טומאה. הקשה ר"ת דתנן
באותן כלי אומנות ליסטיות: ר' קרו
יוחנן הוה אזיל ויתיב אשערי טבילה אמר כי
לי. רבן של לסטים וראש להן הייתי:
במס' כלים פרק י"דו) הסייף והסכין
סלקן בנות ישראל מטבילת מצוה לפגעו בי
אתאי אחתיה. דרבי יוחנן אשתו
מאימתי מקבלים טומאה הסייף
דריש לקיש: וקא בכיא קמיה. דר'
משישופנו והסכין משישחיזנה והיינו
כי היכי דלהוו להו בני שפירי כוותי גמירי
יוחנן להתפלל על בעלה: עזבה
דלא כרבי יוחנן ודלא כר"ל ונראה
אורייתא כוותי אמרו ליה רבנן לא מסתפי מר
יתומיך אני אחיה ואלמנותיך עלי
דההיא מתני' כשהעלו חלודה ובא
מעינא בישא אמר להו אנא ג) מזרעא דיוסף
תבטחו. פסוק הוא בירמיה: מצטער.
לתקנן דתניא בתוספת' ז) סייף וסכין
קאתינא דלא שלטא ביה עינא בישא דכתיב
מתחרט על שהמיתו שלא היה מוצא
שהעלו חלודה טהורין שפן והשחיזן
3בן פורת יוסף בן פורת עלי עין ואמר ר' אבהו
תלמיד ותיק כמותו: דשף דעתיה.
ח) (מקבלין טומאה) אבל מתחלתם
אל תקרי עלי עין אלא עולי עין ר' יוסי בר חנינא
נעקרה ממנו דעתו ונשתטה:
הוי גמר דידהו כדמפרש בשמעתין
אמר מהכא וידגו לרוב בקרב הארץ מה
ונראה דשפן קאי אסייף והשחיזן
ואפילו
4
דגים שבים מים מכסים אותם
ואין העין שולטת בהן אף זרעו של יוסף אין
קאי אסכין אע"ג דקתני לשון רבים
והוי השתא תוספתא כמו המשנה:
העין שולטת בהן יומא חד הוה קא סחי ר' יוחנן בירדנא חזייה ריש לקיש
שתין
ושוור לירדנא אבתריה אמר ליה חילך לאורייתא אמר ליה שופרך לנשי א"ל אי
הדרת בך יהיבנא לך אחותי דשפירא מינאי קביל עליה בעי למיהדר לאתויי מאניה ולא מצי הדר אקרייה ואתנייה
ושוייה גברא רבא יומא חד הוו מפלגי בי מדרשא א הסייף והסכין והפגיון והרומח ומגל יד ומגל קציר מאימתי
מקבלין טומאה משעת גמר מלאכתן ומאימתי גמר מלאכתן רבי יוחנן אמר משיצרפם בכבשן ריש לקיש אמר
משיצחצחן במים א"ל לסטאה בלסטיותיה ידע אמר ליה ומאי אהנת לי התם רבי קרו לי הכא רבי קרו לי אמר
ליה אהנאי לך דאקרבינך תחת כנפי השכינה חלש דעתיה דרבי יוחנן חלש ריש לקיש אתאי אחתיה
קא בכיא אמרה ליה עשה בשביל בני אמר לה 5 עזבה יתומיך אני אחיה עשה בשביל אלמנותי אמר לה
5 ואלמנותיך עלי תבטחו נח נפשיה דר' שמעון בן לקיש והוה קא מצטער ר' יוחנן בתריה טובא אמרו רבנן מאן
ליזיל ליתביה לדעתיה ניזיל רבי אלעזר בן פדת דמחדדין שמעתתיה אזל יתיב קמיה כל מילתא דהוה אמר
רבי יוחנן אמר ליה תניא דמסייעא לך אמר את כבר לקישא בר לקישא כי הוה אמינא מילתא הוה מקשי
לי עשרין וארבע קושייתא ומפריקנא ליה עשרין וארבעה פרוקי וממילא רווחא שמעתא ואת אמרת
תניא דמסייע
לך אטו לא ידענא דשפיר קאמינא
הוה
קא אזיל וקרע מאניה וקא בכי ואמר היכא
את בר לקישא
היכא את בר לקישא והוה קא צוח עד
דשף
דעתיה [מיניה] בעו רבנן רחמי עליה ונח נפשיה
ואפילו