השוכר את הפועלים פרק שביעי בבא מציעא פה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ר"ש הא דאמרן. דקאמר אתה ארי בן שועל: בני בתירה. במס' פסחים שהיו נשיאים ובשביל שראו להלל שהיה גדול בתורה ועלה אצלן
ז א מיי' פ"א מהלכות
א) פסחים סו., ב) שבת
מבבל עזבו נשיאותן ומינוהו נשיא עליהן: דחזו להלל דעדיף מינייהו. והלכות שהיו נשאלות מהן בבית המדרש נעלמות מהן ובושין בדבר:
קיג:, ג) תענית ח:, ד) נ"א
ת"ת הל' ב סמג עשין
בארבעה, ה) אחוה דאמיה
יב טוש"ע י"ד סי' רמה
חביבין יסורין. שראה שהועילו יסורין
של ר"א שלא שלטה בו רימה: בצמירתא. אבן שבמקום קטנים: צפירנא. חולי שבתוך הפה ושמו
❖
כצ"ל, ו) נ"א בארבעה,
סעיף ג:
מישג"א: אהורייריה. שומר סוסין:
כיסתא. מספוא: עבר קליה. דרבי: לקלייהו. דחיותא: תליא לרישיה בכנפי דרבי. החביא את
ז) שבת סג. מ"ק טז:,
ח) [עי' תוס' כתובות סב:
ראשו תחת כנפי כסותו: אמרי.
וב"ב נט. ד"ה החוט],
ובני בתירה ויונתן בן שאול רבן שמעון בן הוה עתיר משבור מלכא. פי' מזבל
ברקיעא: כנשא ביתא. מכבדת
תורה אור השלם
ט) יתיב מ' תעניות כצ"ל
הבית: שדיין בני כרכושתא. היו
בהמותיו של רבי כדאשכחן
גמליאל הא דאמרן בני בתירה דאמר מר
1 וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַל תִּירָא
וכן כל הני בסמוך. רש"ל,
א)
י) בס"י קטינא [סנהדרין
מוטלין שם בני חולדה: ואפי' הכי.
כִּי לֹא תִמְצָאֲךָ יַד שָׁאוּל
נמי בבראשית רבה (פ' סו) זבל
הושיבוהו בראש ומינוהו לנשיא עליהן יונתן
לז.], כ) [נדרים פא. ע"ש],
אָבִי וְאַתָּה תִּמְלֹךְ עַל
דלא אתא מיטרא בהנהו שני: כי הוו
בהמותיו של יצחק ולא כספו וזהבו
ל) בעירובין כח: פירש"י
בן שאול דקא"ל לדוד 1 ואתה תמלוך על
יִשְׂרָאֵל וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לְּךָ
עקרי פוגלא. צנון: ממשרא. מן
של אבימלך:
קרייתא כפרים וכן עיקר
לְמִשְׁנֶה וְגַם שָׁאוּל אָבִי
ישראל ואני אהיה לך למשנה ממאי דלמא
עי' ערוך ערך קרתן,
יֹדֵעַ כֵּן: שמואל א כג יז
הערוגה: הוה קיימא בירא מליא
אסתירא
❖
מ) בס"י קטינא,
2 טוֹב יְיָ לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל
יונתן בן שאול דחזא דגריר עלמא בתר דוד
מיא. היתה הגומא עומדת מליאה
כָּל מַעֲשָׂיו:
בני בתירה נמי דחזו להלל דעדיף מינייהו אלא רבן שמעון בן גמליאל ודאי
מים: שוכרתו בשמונה. מחמת יופיו:
תהלים קמה ט
3 פְּרִי צַדִּיק עֵץ חַיִּים
אסמכיה ברבי. שיהו קורין אותו רבי
ענוותן הוה אמר רבי חביבין יסורין קבל עליה תליסר שני שית בצמירתא ושבע
הגהות הב"ח
וְלֹקֵחַ נְפָשׁוֹת חָכָם:
כדי שיתקנא וישים (אל) לבו על ת"ת:
בצפרנא ואמרי לה שבעה בצמירתא ושית בצפרנא ב) אהורייריה דבי רבי הוה
(א) גמ' הוה שדיין בני
משלי יא ל
ואשלמיה. מסרו לר' שמעון ללמדו
כרכושתא: (ב) רש"י ד"ה
4 לָכֵן כֹּה אָמַר יְיָ אִם
עתיר משבור מלכא כד הוה רמי כיסתא לחיותא הוה אזיל קלא בתלתא מילי
שמקפח וכו' בני כשהיה
תורה: כל יומא הוה אמר. אותו
תָּשׁוּב וַאֲשִׁיבְךָ לְפָנַי
❖
הוה מכוין דרמי בההיא שעתא דעייל רבי לבית הכסא ואפי' הכי מעבר ליה
נשבע:
תַּעֲמֹד וְאִם תּוֹצִיא יָקָר
הבן: לקרייתי אנא אזיל. לעירי אני
ל)
מִזּוֹלֵל כְּפִי תִהְיֶה יָשֻׁבוּ
קליה לקלייהו ושמעו ליה נחותי ימא ואפ"ה יסורי דר' אלעזר בר' שמעון עדיפי
חפץ לילך: מומי עזובה דא. בשבועה
הֵמָּה אֵלֶיךָ וְאַתָּה לֹא
מדרבי דאילו ר"א בר"ש מאהבה באו ומאהבה הלכו דרבי ע"י מעשה באו
תָשׁוּב אֲלֵיהֶם:
הנחתי זאת ולא אשאל עוד לילך:
מוסף רש"י
ירמיהו טו יט
וע"י מעשה הלכו ע"י מעשה באו מאי היא דההוא עגלא דהוו קא ממטו
ולוקח נפשות. המלמדו תורה קונהו
אהורייריה דבי רבי.
5 וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי אוֹתָם
ליה לשחיטה אזל תליא לרישיה בכנפיה דרבי וקא בכי אמר ליה זיל לכך
לבן: צער מערה. שנתחבאו שם ר'
ממונה על הסוסים
אָמַר יְיָ רוּחִי אֲשֶׁר עָלֶיךָ
והפרדות שלו (שבת קיג:).
וּדְבָרַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּפִיךָ
שמעון בן יוחי ור' אלעזר בנו י"ג
נוצרת אמרי הואיל ולא קא מרחם ליתו עליה יסורין וע"י מעשה הלכו יומא
קשי יומא דמיטרא.
לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי
שנה במס' שבת (דף לג:): שמקפח
חד הוה קא כנשא אמתיה דרבי ביתא הוה (א) שדיא בני כרכושתא וקא כנשא
שאין בני אדם יכולין לעשות
זַרְעֲךָ וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֲךָ
צרכיהן, כיומא דדינא.
את בניו. שהיה רגיל לאמר אקפח
אָמַר יְיָ מֵעַתָּה וְעַד
להו אמר לה שבקינהו כתיב ורחמיו על כל מעשיו אמרי הואיל ומרחם נרחם
2
שני וחמישי שמתקבצין בני
עוֹלָם: ישעיהו נט כא
את בני (ב) כשנשבע: ורבי למה ליה
6 מִי הָאִישׁ הֶחָכָם וְיָבֵן
אדם לדון עם חבריהן
עליה כולהו שני יסורי דר' אלעזר לא שכיב איניש בלא זמניה כולהו שני יסורי
כולי האי. לחזור על בני אחרים
כתקנת עזרא, שיש הומות
אֶת זֹאת וַאֲשֶׁר דִּבֶּר פִּי יְיָ
דרבי לא איצטריך עלמא למיטרא דאמר רבה בר רב שילא קשי יומא
ג)
וקולות ואוושות ביום
לשאול אם יש לו בן: אם תשוב.
אֵלָיו וְיַגִּדָהּ עַל מָה
הגשמים כיום הדין (תענית
דמיטרא כיומא דדינא ואמר אמימר אי לאו צריך לעלמא בעו רבנן רחמי
אָבְדָה הָאָרֶץ נִצְּתָה
ישראל למוטב בתוכחתך ואשיבך אלי
ח:). קטין חריך שקיה.
כַמִּדְבָּר מִבְּלִי עֹבֵר:
עליה ומבטלי ליה אפי' הכי כי הוו עקרי פוגלא ממשרא הוה קיימא בירא
❖
ולפני תעמוד הקב"ה אמר לי שאעמוד
ר' זירא גוצא הוה ונחרכו
ירמיהו ט יא
שוקיו ע"י מעשה דבדיק
מליא מיא איקלע רבי לאתריה דר' אלעזר בר' שמעון א"ל יש לו בן לאותו
ואתקיים לפניו אם אוכל להשיבכם:
נפשיה בתנורא שגירא וקרו
יקר מזולל. ת"ח מע"ה: מפיך ומפי
צדיק אמרו לו יש לו בן וכל זונה שנשכרת בשנים שוכרתו ד) בשמנה אתייה
ליה חריכא קטן שקי
לעזי רש"י
זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה
(סנהדרין לז. ע"פ הגירסא
אסמכיה ברבי ואשלמיה לר' שמעון בן איסי בן לקוניא ה) אחות דאמיה כל
בגמ' שם).
מישג"א [מושג"א].
ועד עולם. הקב"ה אמר כך אני ערב
יומא הוה אמר לקרייתי אנא איזיל אמר ליה חכים עבדו יתך וגולתא דדהבא
t« h∆∆רת הפה (מחלה).
מעתה שלא ימוש עד עולם: ארבעין
פרסו עלך ורבי קרו לך ואת אמרת לקרייתי אנא איזיל אמר ליה מומי עזובה
תעניתא. שלא תפסוק תורה מזרעו:
דא כי גדל אתא יתיב במתיבתא דרבי שמעיה לקליה אמר הא קלא דמי
גמרא דבבלאי. גמרא שלנו: דלא
לקליה דר' אלעזר בר' שמעון אמרו ליה בריה הוא קרי עליה 3פרי צדיק עץ
ניטרדיה. כשעלה לארץ ישראל ללמוד
חיים ולוקח נפשות חכם פרי צדיק עץ חיים זה ר' יוסי בר' אלעזר בר' שמעון
מפי ר' יוחנן ואמוראין שבארץ ישראל
לא היו בני מחלוקת ונוחין זה לזה
ולוקח נפשות חכם זה ר' שמעון בן איסי בן לקוניא כי נח נפשיה אמטוהו
כשמן כדאמרי' בסנהדרין (דף כד.)
למערתא דאבוה הוה הדרא לה עכנא למערתא אמר ליה עכנא עכנא פתח
ומיישבין את הטעמים בלא קושיות
פיך ויכנס בן אצל אביו לא פתחא להו כסבורים העם לומר שזה גדול מזה
ופירוקין: מ)קטין חריך שקי. דאיניש גוצא
יצתה בת קול ואמרה לא מפני שזה גדול מזה אלא זה היה בצער מערה וזה
הוה: דבר זה. על מה אבדה הארץ:
לא היה בצער מערה איקלע רבי לאתריה דר' טרפון אמר להו יש לו בן לאותו
אמרו
צדיק שהיה מקפח את בניו אמרו לו בן אין לו בן בת יש לו וכל זונה שנשכרת
בשנים שוכרתו ו) בשמנה אתיוהו לקמיה אמר ליה אי הדרת בך יהיבנא לך ברתאי הדר ביה איכא דאמרי
נסבה וגירשה איכא דאמרי לא נסבה כלל כדי שלא יאמרו בשביל זו חזר זה ולמה ליה כולי האי דאמר רב
יהודה אמר רב ואמרי לה אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן ואמרי לה אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר'
יונתן אכל המלמד את בן חבירו תורה זוכה ויושב בישיבה של מעלה שנאמר 4 אם תשוב ואשיבך לפני תעמוד
וכל המלמד את בן עם הארץ תורה אפילו ז) הקב"ה גוזר גזירה מבטלה בשבילו שנאמר 4 ואם תוציא יקר
מזולל כפי תהיה אמר ר' פרנך אמר ר' יוחנן כל שהוא תלמיד חכם ובנו תלמיד חכם ובן בנו תלמיד חכם
שוב אין תורה פוסקת מזרעו ח) לעולם שנאמר 5 ואני זאת בריתי וגו' לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע
זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם מאי אמר ה' אמר הקב"ה אני ערב לך בדבר זה מאי מעתה ועד עולם
אמר ר' ירמיה מכאן ואילך תורה מחזרת על אכסניא שלה רב יוסף יתיב ארבעין תעניתא ואקריוהו לא
ימושו מפיך יתיב ארבעים תעניתא אחריני ואקריוהו לא ימושו מפיך ומפי זרעך יתיב ט) מאה תעניתא אחריני
אתא ואקריוהו לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר מכאן ואילך לא צריכנא תורה מחזרת על
אכסניא שלה ר' זירא כי סליק לארעא דישראל יתיב מאה תעניתא דלשתכח גמרא בבלאה מיניה כי היכי
דלא נטרדיה יתיב מאה אחרניתא דלא לשכוב ר' אלעזר בשניה ונפלין עילויה מילי דצבורא ויתיב מאה
אחריני דלא נשלוט ביה נורא דגיהנם כל תלתין יומי הוה בדיק נפשיה שגר תנורא סליק ויתיב בגויה ולא הוה
שלטא ביה נורא יומא חד יהבו ביה רבנן עינא ואיחרכו שקיה וקרו ליה י) קטין חריך שקיה אמר רב יהודה אמר
רב כ) מאי דכתיב 6 מי האיש החכם ויבן את זאת ואשר
דבר פי ה' אליו ויגידה על מה אבדה הארץ דבר זה
אמרו