פה: השוכר את הפועלים פרק שביעי בבא מציעא
תורה אור
מסורת הש"ס
אמרו חכמים. מי האיש החכם: אמרו הנביאים. אשר דבר פי ה' אליו: שלא ברכו בתורה תחילה. כשהיו עוסקין בתורה לא היו מברכין
א) כתובות קג:, ב) [עי'
1 וַיֹּאמֶר יְיָ עַל עָזְבָם אֶת
לפניה. קרא יתירא דאשר נתתי לפניהם קא דרש ברכת אשר (ג) ו)(נתן לנו תורת אמת) שהיא לפנים של דברי תורה וכיון דלא מברכי גליא
פרש"י סנהדרין צו. ד"ה
תּוֹרָתִי אֲשֶׁר נָתַתִּי
טבא וכו' דאביו של ר"י כו'
לִפְנֵיהֶם וְלֹא שָׁמְעוּ
תודע. מודיע לכל ומתפאר בכתרה: בן עם הארץ. היינו בקרב כסילים משפחת כסילים: איסתירא
דעתייהו שאינה מתנה חשובה להם:
על שם יופיו], ג) [עי' תוס'
בְקוֹלִי וְלֹא הָלְכוּ בָהּ:
בלגינא. סלע אחד בלגינא: קיש קיש
קריא. מתקשקש ומשמיע קול ואם היה מלא סלעים לא היה משמיע קול: מציין מערתא דרבנן.
לקמן פו. ד"ה ואיתסי],
ירמיהו ט יב
ד) [עי' תוס' לקמן פו. ד"ה
שלא יכשלו כהנים לעבור עליהן
2 בְּלֵב נָבוֹן תָּנוּחַ חָכְמָה
אוקמינהו], ה) תענית כד.
אסתירא בלגינא קיש קיש
וּבְקֶרֶב כְּסִילִים תִּוָּדֵעַ:
ולהאהיל שלא תארע תקלה על ידי
אמרו חכמים ולא פירשוהו אמרו נביאים ולא
כה:, ו) [אולי צ"ל בחר בנו
משלי יד לג
צדיקים: איעלמא מיניה. לא יכול
קריא. מפרש ריב"א
פירשוהו עד שפירשו הקב"ה בעצמו שנאמר
3 קָטֹן וְגָדוֹל שָׁם הוּא
מכל העמים ועי' מסכת
סופרים פי"ג הלכה ח],
למצוא מקומה: ריבצת. לאחרים.
וְעֶבֶד חָפְשִׁי מֵאֲדֹנָיו:
לפי שאין דרך זוז להניח בלגין הוא
ויאמר ה' על עזבם את תורתי אשר נתתי
❖
1
ז) [שמות כ], ח) [עירובין
איוב ג יט
לשון (מ"ק דף ו:) המרביץ שדהו
מקשקש ואם היה מניחו בארנקי
צב.], ט) [חולין קמא.],
לפניהם אמר רב יהודה אמר רב שלא ברכו
משקה: רבי חנינא. בר' חמא:
❖
י) [עי' רש"ל],
כדרכו להיות שם לא היה מקשקש:
בתורה תחילה אמר רב חמא מאי דכתיב
כי
שדינא כיתנא. זורע אני זרעוני
מטא [למימר] מחיה המתים רגש
מוסף רש"י
2בלב נבון תנוח חכמה ובקרב כסילים תודע
פשתן: שדינא. משליך: וגדילנא
עלמא. אע"ג דאיכא נמי מחיה
ושדינא. זרענא (כתובות
הגהות הב"ח
בלב נבון תנוח חכמה זה ת"ח בן ת"ח ובקרב
נישבי. וקולע אני ממנו רשתות
. וגדילנא נישבי.
המתים מקמי משיב הרוח אומר ר"ת
קג:)
(א) גמ' בר סורמקי חזי לי
מקלע אני מכמורת, ודומה
ומכמורות: וציידנא טבי. ואני צד
כסילים תודע זה ת"ח בן ע"ה אמר עולא היינו
משום דתחיית המתים לא הוי אלא
ההוא: (ב) שם מותיב ליה
לו (ב"ב כג.) אין פורסין
צביים: ואריכנא מגילתא. ומתקן
דאמרי אינשי אסתירא בלגינא קיש קיש
ע"י טל ועי"ל דבמשיב הרוח ומוריד
גובתא כצ"ל ואות ב'
נשבין ליונים (שם).
אני מעורותיהן קלפים: וסליקנא
נמחק: (ג) רש"י ד"ה שלא
ואריכנא מגילתא.
הגשם נשב זיקא ואתא מיטרא משום
קריא אמר ליה ר' ירמיה לר' זירא מאי דכתיב
ברכו כו' ברכת אשר בחר
ומתקן אני קלפים. אריכנא
למתא. למקום שאין מלמדי תינוקות:
שזהו עיקר תפלת הרוח והגשם
קטן וגדול שם הוא ועבד חפשי מאדניו אטו
בנו ונתן לנו את תורתו
לשון תיקון, כדאמר במסכת
3
לחמשה ינוקי. לכל אחד ספרו: ומתנינא. שהיא לפניה:
❖
שבברכה זו אבל תחיית המתים
סוכה (מד:) אריך או לא
לא ידעינן דקטן וגדול שם הוא אלא כל
על פה שיתא סדרי משנה לשיתא
אריך, כלומר מתוקן או אינו
עיקרה היא בחתימתה:
המקטין עצמו על דברי תורה בעוה"ז נעשה
מתוקן, ובס' עזרא (ד) נמי
ינוקי: אקרו אהדדי. לימדו זה את
ואיתסי
כתיב וערות מלכא לא אריך
גדול לעוה"ב וכל המשים עצמו כעבד על
לעזי רש"י
זה מקראות: ואתנו אהדדי. לימדו
לנא למחזא
.
(כתובות שם:)
דברי תורה בעוה"ז נעשה חפשי לעוה"ב ריש לקיש הוה מציין מערתא דרבנן
זה את זה סדרו: לא תהא כזאת
לא תהא כזאת בישראל.
אישטנצילוי"ש
כלומר שלא אומר כדבר זה
[אישטינצילי"ש].
בישראל. לא תאמר זאת בישראל:
כי מטא למערתיה דר' חייא איעלמא מיניה חלש דעתיה אמר רבש"ע לא
לעולם (שם). בר נפחא. ר'
ניצוצות.
אמש נראה לי. בחלום: תקוע.
פלפלתי תורה כמותו יצתה בת קול ואמרה לו תורה כמותו פלפלת תורה
יוחנן דמיקרי בר נפחא
מוליו"ר [מוליי"ר].
בכולא הש"ס, נראה למורי
ויושב בישיבה של מעלה: ור' יוחנן
להרטיב, להשרות.
כמותו לא ריבצת כי הוו מינצו ר' חנינא ור' חייא אמר ליה ר' חנינא לר'
א)
דאביו של ר' יוחנן הוי נפחא
אצל ר' חייא לא. אמרתי אני וכי אין
ולהכי מיקרי בר נפחא, ואית
חייא בהדי דידי קא מינצית ח"ו אי משתכחא תורה מישראל מהדרנא לה
ר' יוחנן ראוי לישב אצל ר' חייא:
דמפרשי בר נפחא על שם
מפילפולי אמר ליה ר' חייא לר' חנינא בהדי דידי קא מינצית דעבדי לתורה
יופיו (סנהדרין צו.). אשטר
ובעורין. תרגום דלפידין ז): דמצפרא
לך משטר. תחבושת על
דלא תשתכח מישראל מאי עבידנא אזלינא ושדינא כיתנא וגדילנא נישבי
הוו שפירין עיניה. בבקר ראיתי את
העין (חולין קה.).
וציידנא טבי ומאכילנא בשרייהו ליתמי ואריכנא מגילתא וכתבנא חמשה
עיניו יפות ולערב ראיתיו דומות כאילו
נשרפו באור: אמרי ליה. אמרתי לו:
חומשי וסליקנא למתא ומקרינא חמשה ינוקי בחמשה חומשי ומתנינא שיתא
דאמרי. אמרתי לאליהו: גוהרקא.
ינוקי שיתא סדרי ואמרנא להו עד דהדרנא ואתינא אקרו אהדדי ואתנו אהדדי
קתדרא: בוטיטי. ניצוצות אישטנצילוי"ש
ועבדי לה לתורה דלא תשתכח מישראל היינו דאמר רבי כמה גדולים מעשי
בלע"ז: מתני' דמר קמתנינא. תוספתא
חייא אמר ליה ר' ישמעאל בר' יוסי אפי' ממר אמר ליה אין אפי' מאבא
של אדוני שסידרה לששה סדרים אני
אמר ליה ח"ו לא תהא כזאת בישראל אמר ר' זירא אמש נראה לי ר' יוסי
שונה תמיד. דר' חייא סדרה לתוספתא
בר' חנינא אמרתי לו אצל מי אתה תקוע אמר לי אצל ר' יוחנן ור' יוחנן אצל
כדאמרי' בעלמא ח) רבי לא שנאה ר'
מי אצל ר' ינאי ור' ינאי אצל מי אצל ר' חנינא ור' חנינא אצל מי אצל ר' חייא
חייא מנא ליה ואמרי' ט) כל מתניתא
אמרתי לו ור' יוחנן אצל ר' חייא לא אמר לי באתר דזקוקין דנורא ובעורין
דלא מיתנייא בי ר' חייא ור' אושעיא
לא תותבו מינה בבי מדרשא: תקפי
דאשא מאן מעייל בר נפחא לתמן אמר רב חביבא אשתעי לי רב חביבא
ב)
ברחמי. מרבין בתפלה: ומייתי
בר סורמקי חזי ליה ההוא מרבנן דהוה שכיח אליהו גביה דלצפרא הוו
(א)
למשיח בלא זמניה. לכך אין ניתן
שפירן עיניה ולאורתא דמיין כדמיקלין בנורא אמרי ליה מאי האי ואמר לי
לי רשות להעמידן יחד: יש דוגמתן.
דאמרי ליה לאליהו אחוי לי רבנן כי סלקי למתיבתא דרקיע אמר לי בכולהו
שתהא תפלתן נשמעת: פולסי.
מצית לאסתכולי בהו לבר מגוהרקא דר' חייא דלא תסתכל ביה מאי סימנייהו
חבטת מלקות: שמואל ירחינאה.
בכולהו אזלי מלאכי כי סלקי ונחתי לבר מגוהרקא דר' חייא דמנפשיה סליק
הוא שמואל בר אבא חבירו של רב
ונחית לא מצאי לאוקמא אנפשאי אסתכלי בה אתו תרי בוטיטי דנורא
ועל שהיה בקי בסוד העיבור כדאמרי'
ומחיוהו לההוא גברא וסמינהו לעיניה למחר אזלי אשתטחי אמערתיה אמינא
במס' ר"ה (דף כ:) אמר שמואל
יכילנא לתקוני כולה גלותא קרי ליה
מתנייתא דמר מתנינא ג) ואתסאי אליהו הוה שכיח במתיבתא דרבי יומא
ירחינאה: אימלי לך סמא. בתוך
חד ריש ירחא הוה נגה ליה ולא אתא א"ל מאי טעמא נגה ליה למר אמר
העין: אשטר לך משטר. אמשח לך
ליה אדאוקימנא לאברהם ומשינא ידיה ומצלי ומגנינא ליה וכן ליצחק וכן
ע"ג העין. משטר מטפח מוליו"ר
י)
ליעקב ולוקמינהו בהדי הדדי סברי תקפי ברחמי ומייתי ליה למשיח בלא
בלע"ז כדאמרי' גבי כותח הבבלי
זמניה א"ל ויש דוגמתן בעולם הזה אמר ליה איכא ר' חייא ובניו גזר רבי
(חומץ האדומי) בפסחים (דף מד.)
תעניתא אחתינהו ד) לר' חייא ובניו אמר משיב ה) הרוח ונשבה זיקא אמר
משטר קשטר מטבל פתו: גובתא.
מוריד הגשם ואתא מיטרא כי מטא למימר מחיה המתים רגש עלמא אמרי
קנה חלול: תותי בי סדיא. תחת
מראשותיו ובוקע כח חוזק הסם
ברקיעא מאן גלי רזיא בעלמא אמרי אליהו אתיוהו לאליהו מחיוהו שתין פולסי
והולך דרך עצם גולגלתו ומוחו עד
דנורא אתא אידמי להו כדובא דנורא על בינייהו וטרדינהו שמואל ירחינאה
עיניו: הוה מצטער רבי למיסמכיה.
אסייה דרבי הוה חלש רבי בעיניה א"ל אימלי לך סמא א"ל לא יכילנא
טרח ומתעסק לסומכו לפי שחכם
אשטר לך משטר [א"ל] לא יכילנא הוה מותיב ליה (ב) בגובתא דסמני תותי
כל כך: ולא הוה מסתייעא
בקי היה
בי סדיה ואיתסי הוה קא מצטער רבי למסמכיה ולא הוה מסתייעא מילתא א"ל
מילתא.
שהיתה השעה נטרפת
לא לצטער מר לדידי חזי לי סיפרא דאדם הראשון וכתיב ביה שמואל ירחינאה
או לא
היו החכמים נאספים:
חכים
ה"ג