השוכר את הפועלים פרק
שביעי בבא
מציעא פו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואיתסי.
ה"ג חכים איתקרי רבי לא אתקרי: ה) ספרא דאדם הראשון. שהראהו
והא דחזינהו לעיניה דהוו מחרכן לפי שעדיין
(לעיל)
ח א מיי' פ"ב מהלכות
א) נ"א דחמא, ב) פסחים
הקב"ה ו) דור דור וסופריו דור דור ודורשיו דור דור וחכמיו: רבי
היה ניכר אי נמי לאחר זמן סיפר לו כך:
קי:, ג) נזיר סה: כתובות
טומאת צרעת הל' ו
אוקמינהו
עה: סנהדרין פז: נדה יט.
סמג עשין רלד:
(ג) לפני התיבה. שלשתן כדדריש במדרש ח)דבתענית
ורבי נתן סוף המשנה. כל זה כתוב לשם: סוף המשנה. סוף תנאים.
❖
ט ב מיי' שם הלכה ט:
נגעים פ"ד מי"א, ד) [גיטין
עד ימיהן אמרו איש את דבריו בבית המדרש והיו תלמידים גורסים
צבור יורדין
לפני התיבה שלשה כדכתיב (שמות יז)
סט: ב"ב נח:], ה) [שייך
לדף פה:], ו) [ע"ז ה.],
וידי משה כבדים ואהרן וחור וגו':
שמועה שמועה לבדה ולא היו
ז) וסדר נקבץ על הסדר
אחתינהו
לרבי חייא ובניו.
מסכתות סדורות וסדר ז) וקבץ על
מוסף רש"י
חכים יתקרי ורבי לא יתקרי ואסו דרבי על ידו
ט)
כצ"ל רש"ל, ח) [תנחומא
ואע"ג דתני במגילה
הסדר והם כללו האמור בדורות
פרשה בשלח], ט) [גם זה
תהא רבי ור' נתן סוף משנה רב אשי ורבינא
אם בהרת קדמה לשער
לבן טמא. דהכא כתיב
גם התוס' ד"ה אוקמינהו
(דף כד: ושם ד"ה כשאתה) אין מורידין
שלפניהם וסדרו את המסכתות
סוף הוראה וסימנך עד אבוא אל מקדשי
❖
1
שייכים לעיל], י) ע"כ,
קרא שער לבן בבהרת
לפני התיבה לא מאנשי חיפא ולא
ואחריהם לא יוסיפו אלא מעט:
דשער לבן
אל אבינה לאחריתם אמר רב כהנא אישתעי
(כתובות עה:)
מאנשי בית שאן שקורין לאלפין עיינין
סוף הוראה. סוף כל האמוראין. עד
מסימני טומאה וכגון
לי רב חמא בר ברתיה דחסא רבה בר נחמני
א)
שקדמתו בהרת, דכתיב
ולעיינין אלפין ור' חייא לא היה יכול
ימיהם לא היתה גמרא על הסדר
תורה אור השלם
והנה נהפך לבן בבהרת (נדה
אגב שמדא נח נפשיה אכלו ביה קורצא בי
לומר וחכיתי כדאמר התם ה"מ היכא
אלא כשהיתה שאלה נשאלת בטעם
1 עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי
יט.). ספק. אם זה קדם אם
מלכא אמרו איכא חד גברא ביהודאי דקא
דאפשר באחר הכא לא הוה אפשר
זה קדם (סנהדרין פז:).
המשנה בבית המדרש או שאלה על
אֵל אָבִינָה לְאַחֲרִיתָם:
❖
רבי
אנפקא. זהו רביעית וכן
תהלים עג יז
באחר י): שמעון בן חלפתא
מבטל תריסר אלפי גברי מישראל ירחא
מעשה המאורע בדין ממון או איסור
שם הכלי (גיטין סט:).
בעל בשר הוה. משום ר' אלעזר בר'
בקייטא וירחא בסתוא מכרגא דמלכא שדרו
והיתר כל אחד ואחד אומר טעמו ורב
שמעון דהוה בעל בשר נקט נמי
אשי ורבינא סידרו שמועות אמוראין
פריסתקא דמלכא בתריה ולא אשכחיה ערק
הגהות הב"ח
האי עובדא ומה שהמתין עד כאן
שלפניהם וקבעו על סדר המסכתות
ואזל מפומבדיתא לאקרא מאקרא לאגמא
(א) רש"י ד"ה דקא מבטל
לפי שכל דבר דבוק לחבירו עד כאן:
כל אחד ואחד אצל המשנה הראויה
וכו' בניסן. נ"ב ועמ"ש
ומאגמא לשחין ומשחין לצריפא ומצריפא
דאי אמר להו קדימו ואייתי לכו
[רשב"ם] בב"ב דף קנ"ז
והשנויה לה והקשו קושיות שיש להשיב
לעינא דמים ומעינא דמים לפומבדיתא
ע"ב [מהדורא]: (ב) שם
אמרו ליה לא. פי' אי אמר
ופירוקים שראוים לתרץ הם
ד"ה אנפקא. נ"ב בב"ב דף
בפומבדיתא אשכחיה איקלע פריסתקא
קדימו להשכים מעלות השחר דאייתי
נ"ח ע"ב: (ג) תוס' ד"ה
והאמוראים שעמהם וקבעו הכל
דמלכא לההוא אושפיזא דרבה קריבו תכא
ולוקמינהו בהדי הדדי
לכו ריפתא ואנפקא ולא תתבטלו
ב)
בגמ' כגון איתיביה מיתיבי ורמינהי
לפני התיבה:
ממלאכתכם אמרי ליה לא אלא בהנץ
קמיה ואשקוהו תרי כסי ודליוה לתכא מקמיה
איבעיא להו והתירוצים שעליהן מה
החמה נאכל ואח"כ נעשה מלאכתנו
הדר פרצופיה לאחוריה אמרו ליה מאי נעביד
ששיירו אותן שלפניהן ואותן שאמרו
ואית ספרים דגרסי דאי אמרי להו
ליה גברא דמלכא הוא אמר להו קריבו תכא
לפניהם הקושיות והתירוצין שעליהם
קדימו ואתי בתרייכו אמרי ליה לא
לא קבעום בגמ' על סדר המסכתות
לקמיה ואשקיוהו חד כסא ודליוהו לתכא
וה"פ פועלין היה להם לאכול ריפתא
והמשנה שסידר רבי ובאו רב אשי
מקמיה ולתסי עבדו ליה הכי ואתסי אמר
או אנפקא בביתו של בעה"ב קודם
ורבינא וקבעום: וסימנך עד אבוא
מידע ידענא דגברא דקא בעינא הכא הוא
שיעשו מלאכה ואם אמר להם אל
אל מקדשי אל. מקדשי סימנא דרב
בחיש אבתריה ואשכחיה אמר אזלינא מהא
תתבטלו אלא לכו עתה בשדה כל
אשי. אבינה סימנא דרבינא. לאחריתם
אי מקטל קטלו לההוא גברא לא מגלינא ואי
זמן שאין המאכל מזומן ושם אביא
סימן סוף הוראה: רבה בר נחמני.
לכם
ריפתא ואנפקא אמרי ליה לא
נגידי מנגדין ליה מגלינא אתיוהו לקמיה עייליה
בר פלוגתיה דרב יוסף: אגב שמדא
אלא עתה נאכל בבית וכן לגירסא
לאדרונא וטרקיה לבבא באנפיה בעא רחמי
נח נפשיה. מחמת אימת מלכות מת:
ראשונה יש לפרש כן:
פרק אשיתא ערק ואזיל לאגמא הוה יתיב
דקא מבטל וכו'. שנקבצין אליו
נראין
אגירדא דדקולא וקא גריס קא מיפלגי
(א) בניסן ותשרי לשמוע דרשות של
פסח ושל חגים וכשמבקשין שלוחי
במתיבתא דרקיעא אאם ג) בהרת קודמת לשער לבן טמא ואם שער לבן קודם
המלך לגבות המס גולגולת של כל
לבהרת טהור ספק הקב"ה אומר טהור וכולהו מתיבתא דרקיעא אמרי טמא
ב
חדש וחדש אינם נמצאים בבתיהם:
ואמרי מאן נוכח נוכח רבה בר נחמני דאמר רבה בר נחמני אני יחיד בנגעים
פריסתקא. שליח: איקלע פריסתקא.
אני יחיד באהלות שדרו שליחא בתריה לא הוה מצי מלאך המות למקרב ליה
ללון באותו פונדק שהיה רבה נחבא
מדלא הוה קא פסיק פומיה מגרסיה אדהכי נשב זיקא ואויש ביני קני סבר
בו: אשקיה תרין כסי ודליוה לתכא.
גונדא דפרשי הוא אמר תינח נפשיה דההוא גברא ולא ימסר בידא דמלכותא
ושדים הממונים על הזוגות מזיקין
כי הוה קא ניחא נפשיה אמר טהור טהור יצאת בת קול ואמרה אשריך רבה בר
את השותה זוגות ובני הבית לא
נחמני שגופך טהור ויצאתה נשמתך בטהור נפל פתקא מרקיעא בפומבדיתא
נתכוונו לכך: אמרו לו. בני הפונדק
לרבה מאי נעביד: נגודי מנגדי לי.
רבה בר נחמני נתבקש בישיבה של מעלה נפקו אביי ורבא וכולהו רבנן
ואם ייסרוני ביסורים אגלה: וטרקיה
לאיעסוקי ביה לא הוו ידעי דוכתיה אזלו לאגמא חזו צפרי דמטללי וקיימי
לבבא. סגר הדלת: פרק אשיתא.
אמרי שמע מינה התם הוא ספדוהו תלתא יומי ותלתא לילותא נפל פתקא כל
נפלה החומה: אגירדא דדיקלא.
הפורש יהא בנידוי ספדוהו שבעה יומי נפל פתקא לכו לביתכם לשלום ההוא
על גזע דקל קצוץ: אם בהרת קדמה
יומא דנח נפשיה דלייה זעפא ודרי לההוא טייעא כי רכיב גמלא מהאי גיסא
לשער לבן טמא. דשער לבן שפרח
דנהר פפא ושדייה בהך גיסא אמר מאי האי אמרי ליה נח נפשיה דרבה
בו הוא סימן לטומאה כדכתיב (ויקרא
בר נחמני אמר לפניו רבונו של עולם כולי עלמא דידך הוא ורבה בר נחמני
יג) והנה נהפך שער לבן בבהרת:
דידך את דרבה ורבה דידך אמאי קא מחרבת ליה לעלמא נח זעפא רבי
טהור. לפי מה שכתוב בתורה:
שמעון בן חלפתא בעל בשר הוה יומא חד הוה חמימא ליה הוה סליק
גונדא. גדוד של פרשים שמחפשין
אחריו: בפומבדיתא. והוא ראש
ויתיב אשינא דטורא אמר לה לברתיה בתי הניפי עלי במניפא ואני
ישיבה בה: מטללי. עושין צל
אתן ליך ככרין דנרד אדהכי נשבא זיקא אמר כמה ככרין דנרד למרי
בכנפיהן: דלי זעפא. גבה רוח
דיכי: הכל כמנהג המדינה וכו': הכל לאתויי מאי לאתויי באתרא דנהיגי
סערה: את דרבה. אתה אוהבו של
מכרך ריפתא ומשתה ד) אנפקא דאי אמר להו קדימו ואייתי לכו אמרו
רבה: רבי שמעון בן חלפתא כו'.
לו לא כל כמינך: מעשה ברבן יוחנן בן מתיא שאמר לבנו צא
משום דאיירי ברישא דאגדתא
ושכור וכו': מעשה לסתור חסורי מחסרא והכי קתני ואם פסק להן מזונות
בבעלי בשר נקט לה: ככרין
ריבה
דנרד. אגודות של נרד והוא עשוי
כשיבולין: למרי דיכי. לבעליו של
רוח זה: (ב) אנפקא. כלי
מחזיק רביעית: מעשה לסתור. וכי דרך בני אדם להביא
מעשה על דבריו
לסותרו דקתני
ברישא הכל כמנהג המדינה
ותנא
מעשה אפילו אתה
עושה להם כסעודת שלמה כו':
ריבה