פו: השוכר את
הפועלים פרק
שביעי בבא מציעא
תורה אור
מסורת הש"ס
נראין כאוכלין ושותין. ובסדר אליהו רבה קתני לא כאותו
ריבה להן. יותר על המנהג דכיון דלא צריך לאתנויי ואתני מזוני
א) [ועשרים בקר כצ"ל],
1 וַיְהִי לֶחֶם שְׁלֹמֹה לְיוֹם
יתירי קאמר: הללו. הקמח והסולת: לעמילן של טבחים. חלות
שאומר נראין כאוכלין ושותין אלא אוכלין ושותין ממש
ב) [אבות דר' נתן פי"ג
אֶחָד שְׁלֹשִׁים כֹּר סֹלֶת
מפני כבודו של אברהם ופליגא אדהכא: חזייה להקב"ה דקאי
ע"ש וצ"ע], ג) בס"א נוסף:
וְשִׁשִּׁים כֹּר קָמַח: עֲשָׂרָה
לשאוב זוהמת התבשיל: הללו. הבקר
עשויות לכסות פי הקדרות
❖
ומרים,
בָקָר בְּרִאִים וְעֶשְׂרִים
אבבא. והיינו דכתיב (בראשית יח) אל
לציקי קדירה. אינו אלא למין מאכל
נא תעבור מעל עבדך הכא
והצאן המנוין בזה הפסוק:
בָּקָר רְעִי וּמֵאָה צֹאן לְבַד
משמע שהשכינה היה רוצה להסתלק
ששמו ציקי קדירה אשרו"ד בלע"ז:
מֵאַיָּל וּצְבִי וְיַחְמוּר
וּבַרְבֻּרִים אֲבוּסִים:
ברבורים. תרנגולין: שאובסין
מעל אברהם ובמפנין (שבת דף קכז.)
לעזי רש"י
ריבה להן ומעשה נמי בר' יוחנן בן מתיא
מלכים א ה ב-ג
אותן
בעל כרחן. תוחבין להם
משמע שלפי שרצה אברהם לילך
שאמר לבנו צא שכור לנו פועלים הלך
2 וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם
אשרו"ד [ארשידור"א].
בפיהם בחזקה: תור. שור:
לקראת אורחים ולהכניסם אמר
מאכל
בשר מתובל.
וַיִּקַּח בֶּן בָּקָר רַךְ וָטוֹב
ופסק להן מזונות וכשבא אצל אביו אמר
וַיִּתֵּן אֶל הַנַּעַר וַיְמַהֵר
בדלא אניס. שלא עשה מלאכה:
להקב"ה להמתין עד שיכניס אותן
לו בני אפילו אתה עושה להן כסעודת
לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ:
בדלא
אניסא. בגידול אפרוחין:
דדרשינן מיניה גדולה הכנסת אורחין
בראשית יח ז
שלמה בשעתו לא יצאת ידי חובתך עמהן
3 יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל רַבִּים
זגתא. תרנגולת: פטניתא.
מהקבלת פני השכינה וקאמר נמי
שהן בני אברהם יצחק ויעקב למימרא
כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל הַיָּם לָרֹב
התם בא וראה שלא כמדת הקב"ה
המפטמת בבית. לשון אחר בטניתא
אֹכְלִים
וְשֹׁתִים
דסעודתא דאברהם אבינו עדיפא מדשלמה
בעלת כרס: דמשתכחא בי עצורי.
מדת בשר ודם מדת בשר ודם אין
וּשְׂמֵחִים: מלכים א ד כ
4 וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן
בין הגיתות ואוכלת החרצנים: דלא
והכתיב ויהי לחם שלמה ליום אחד שלשים
קטן יכול לומר לגדול המתן עד
1
הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתֵּן
מצי פסיא קניא. שאינה יכולה
שאבא אצלך ואילו בהקב"ה כתיב אל
כור סולת וששים כור קמח עשרה בקר
לִפְנֵיהֶם וְהוּא עֹמֵד
נא תעבור: ההוא דאתא לשזביה
לפסוע קנה מרוב שמנה: קמא קמא
עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ
בריאים ועשרה בקר רעי ומאה צאן לבד
א)
וַיֹּאכֵלוּ: בראשית יח ח
ללוט. ותימה דאמרינן בבראשית
דמטאי. ראשון שמגיע לאכול שנגמר
מאיל וצבי ויחמור וברבורים אבוסים ואמר
5 וְרוּחַ נָסַע מֵאֵת יְיָ וַיָּגָז
בישולו: לשונות בחרדל. מעדן
רבה (פרשה נ) דאין מלאך אחד
שַׂלְוִים מִן הַיָּם וַיִּטֹּשׁ עַל
גוריון בן אסטיון משמיה דרב הללו לעמילן
מלכים ושרים הוא: מאת ה'. כגון
עושה שתי שליחות ויש לומר דכאן לא
הַמַּחֲנֶה כְּדֶרֶךְ יוֹם כֹּה
של טבחים ור' יצחק אמר הללו לציקי קדירה
וּכְדֶרֶךְ יוֹם כֹּה סְבִיבוֹת
שלוים הגיז בעצמו: יוקח נא מעט
עשה מיכאל בשליחות אחת כי אם
הַמַּחֲנֶה וּכְאַמָּתַיִם עַל
ואמר ר' יצחק אלף נשים היו לשלמה כל
מים. על ידי שליח: זכו לשלש.
מעשה אחד שבישר את שרה וכשהלך
פְּנֵי הָאָרֶץ:
אחת ואחת עשתה לו בביתה כך מאי טעמא
משם לסדום אז הותחלה שליחות
שלש מתנות שניתנו להם במדבר על
במדבר יא לא
6 וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה
ידי משה ואהרן ג): זכו לעמוד ענן.
אחרת ודוקא במקום אחד אין עושה
זו סבורה שמא אצלי סועד היום וזו סבורה
הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם
ב' שליחות ובב"ר (שם) יש שרפאל
עומד עליהם תמיד כדכתיב (במדבר
[שמא] אצלי סועד היום ואילו גבי אברהם
מִן הַשָּׁמָיִם וְיָצָא הָעָם
יד) ועננך עומד עליהם: לבארה
בא להציל את לוט ורפואת אברהם
וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ
כתיב ואל הבקר רץ אברהם ויקח בן בקר
2
לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ
של מרים. היינו נמי והכית בצור.
אינה נזכרת ואפילו בא כמו כן
רך וטוב ואמר רב יהודה אמר רב בן בקר
בְּתוֹרָתִי אִם לֹא:
ובעמוד ענן פליגי: ורחצו רגליכם
לרפואת אברהם חשיב הכל שליחות
שמות טז ד
אחד רך שנים וטוב שלשה התם תלתא
7 הִנְנִי עֹמֵד לְפָנֶיךָ שָּׁם
והשענו תחת העץ. שלא יכניס ע"ז
אחת דרפואה והצלה ענין אחד הוא
תורי לתלתא גברי הכא לכל ישראל ויהודה
עַל הַצּוּר בְּחֹרֵב וְהִכִּיתָ
הקשה הר"ר אלחנן הא משמע לישנא
בתוך ביתו שהערביים רגילין
בַצּוּר וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם
שנאמר יהודה וישראל רבים כחול אשר על
דקרא ששניהם הצילוהו כדכתיב
להשתחוות לאבק רגליהן והן נדמו לו
3
וְשָׁתָה הָעָם וַיַּעַשׂ כֵּן
כערביים: כבר יצא ממנו ישמעאל.
(שפת) הים מאי ברבורים אבוסים אמר רב
(בראשית יט) ויחזיקו האנשים בידו
מֹשֶׁה
לְעֵינֵי זִקְנֵי
שמות יז ו
יִשְׂרָאֵל:
יצא הרגיל לעשות כן: הוציא
וכתיב ויוציאוהו ויניחוהו מחוץ לעיר
ממך
שאובסים אותן בעל כרחן ושמואל אמר
8 וַיָּקֻמוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים
חמה מנרתיקה. להזריח חמה בכח
וכתיב בתריה שאמר ליה מלאך
וַיַּשְׁקִפוּ עַל פְּנֵי סְדֹם
שאבוסים ועומדים מאליהם ורבי יוחנן אמר
וְאַבְרָהָם הֹלֵךְ עִמָּם
שבא להפוך את סדום כי לא אוכל
שלא יהו עוברי דרכים מצויים:
מביאין תור ממרעיתו בדלא אניס ותרנגולת
לְשַׁלְּחָם:
[תמן אמרי. בארץ ישראל]: כיון
לעשות דבר עד באך שמה
בראשית יח טז
מאשפתה בדלא אניסא אמר רבי יוחנן
דחזא. הקדוש ברוך הוא: דקא
ויש לומר ששניהם הוציאוהו חוץ
9 וַיהֹוָה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם
מובחר שבבהמות שור מובחר שבעופות
יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן לַנְחֹתָם
אסר. אברהם את מילתו ושרי אמר
לעיר ומיכאל הלך עמו עד צוער
הַדֶּרֶךְ וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ
תרנגולת אמר אמימר זגתא אוכמתא בי
לאו אורח ארעא למיקם הכא: היינו.
וגבריאל היה מצוה אותו למהר:
לְהָאִיר לָהֶם לָלֶכֶת יוֹמָם
למה בטניתא דמשתכחא ביני עצרי דלא מציא
דמעיקרא כתיב נצבים עליו ולבסוף
וָלָיְלָה: שמות יג כא
01 יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם
כתיב וירץ לקראתם: דיקא נמי.
פסיא קניא ואל הבקר רץ אברהם אמר רב יהודה אמר רב בן בקר אחד רך
ב)
וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשָּׁעֲנוּ
דחד הוא דאזיל להפך סדום:
שנים וטוב שלשה ואימא חד כדאמרי אינשי רכיך וטב א"כ לכתוב רך טוב
תַּחַת הָעֵץ:
בראשית יח ד
קנטרי
מאי וטוב ש"מ לדרשה אימא תרי מדטוב לדרשה רך נמי לדרשה מתיב רבה
11 וַיֵּרָא אֵלָיו יְיָ בְּאֵלֹנֵי
בר עולא ואיתימא רב הושעיא ואיתימא רב נתן ברבי הושעיא 2 ויתן אל הנער וימהר לעשות אותו כל חד וחד
מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח
הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם:
יהביה לנער חד ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם דקמא קמא דמטיא אייתי לקמייהו ולמה
4
בראשית יח א
21 וַיֹּאמַר אֲדֹנָי אִם נָא
לי תלתא תסגי בחד אמר רב חנן בר רבא כדי להאכילן שלש לשונות בחרדל אמר רבי תנחום בר חנילאי
מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל נָא
לעולם אל ישנה אדם מן המנהג שהרי משה עלה למרום ולא אכל לחם מלאכי השרת ירדו למטה ואכלו לחם
תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ:
בראשית יח ג
ואכלו סלקא דעתך אלא אימא נראו כמי שאכלו ושתו אמר רב יהודה אמר רב כל מה שעשה אברהם
31 וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא
למלאכי השרת בעצמו עשה הקב"ה לבניו בעצמו וכל [מה] שעשה אברהם ע"י שליח עשה הקב"ה לבניו ע"י
וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים
נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ
שליח ואל הבקר רץ אברהם 5 ורוח נסע מאת ה' ויקח חמאה וחלב 6 הנני ממטיר לכם לחם מן השמים 4 והוא
לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל
עומד עליהם תחת העץ הנני עומד לפניך שם על הצור [וגו'] ואברהם הולך עמם לשלחם וה' הולך לפניהם
7
8
9
וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה:
בראשית יח ב
יומם 01 יוקח נא מעט מים 7 והכית בצור ויצאו ממנו מים ושתה העם ופליגא דר' חמא בר' חנינא דאמר ר'
41 וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים
חמא בר' חנינא וכן תנא דבי רבי ישמעאל בשכר שלשה זכו לשלשה בשכר חמאה וחלב זכו למן בשכר
סְדֹמָה בָּעֶרֶב וְלוֹט יֹשֵׁב
בְּשַׁעַר סְדֹם וַיַּרְא לוֹט
והוא עומד עליהם זכו לעמוד הענן בשכר יוקח נא מעט מים זכו לבארה של מרים יוקח נא מעט מים ורחצו
וַיָּקָם לִקְרָאתָם וַיִּשְׁתַּחוּ
רגליכם אמר רבי ינאי ברבי ישמעאל אמרו לו וכי בערביים חשדתנו שהם משתחוים לאבק רגליהם כבר
אַפַּיִם אָרְצָה:
בראשית יט א
יצא ממנו ישמעאל וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האוהל כחום היום מאי כחום היום
11
51 וַיַּהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים
אמר רבי חמא בר' חנינא אותו היום יום שלישי של מילה של אברהם היה ובא הקב"ה לשאול באברהם הוציא
הָאֵל וְאֵת כָּל הַכִּכָּר וְאֵת
כָּל יֹשְׁבֵי הֶעָרִים וְצֶמַח
הקב"ה חמה מנרתיקה כדי שלא יטריח אותו צדיק באורחים שדריה לאליעזר למיפק לברא נפק ולא אשכח
הָאֲדָמָה:
בראשית יט כה
אמר לא מהימנא לך היינו דאמרי תמן לית הימנותא בעבדי נפק איהו חזייה להקדוש ברוך הוא דקאי אבבא
61 וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם
היינו דכתיב אל נא תעבור מעל עבדך כיון דחזא דקא אסר ושרי אמר לאו אורח ארעא למיקם הכא היינו
21
וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם אַחַר
דכתיב 31 וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו וירא וירץ לקראתם מעיקרא אתו קמו עליה כי חזיוהו
תַּעֲבֹרוּ כִּי עַל כֵּן עֲבַרְתֶּם
עַל עַבְדְּכֶם וַיֹּאמְרוּ כֵּן
דהוה ליה צערא אמרו לאו אורח ארעא למיקם הכא מאן נינהו שלשה אנשים מיכאל וגבריאל ורפאל מיכאל
תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ:
בראשית יח ה
שבא לבשר את שרה רפאל שבא לרפא את אברהם גבריאל אזל למהפכיה לסדום והא כתיב 41 ויבאו שני
המלאכים סדומה בערב דאזל מיכאל בהדיה לשזביה ללוט דיקא נמי [דכתיב] 51 ויהפוך את הערים האל ולא
כתיב ויהפכו שמע מינה מאי שנא לגבי אברהם דכתיב
61 כן
תעשה כאשר דברת ומאי שנא לגבי לוט דכתיב
ויפצר