21/170

השוכר את הפועלים פרק

שביעי

בבא מציעא פז.

עין משפט

מסורת הש"ס

נר מצוה

למה נקוד על איו שבאליו. בבראשית רבה אי"ו נקוד למ"ד

קנטרי. משקל גדול שקורין צנטינ"ר מאה מנה: עובר לסוחר.

א) [פסחים פו:], ב) [נדרים

א ב מיי' פכ"א מהל'

מלמד שבכל מקום היה מתקבל בשקל ואיכא דוכתא דקרו לקנטיר

אינו נקוד א"ר שמעון כל מקום שאתה מוצא כתב רבה על

כא:], ג) בכורות נ.,

איסורי ביאה הלכה ה

ד) קדושין ע:, ה) [יבמות

סמג לאוין קכו טוש"ע

תיקלא: סולת. עדיף מקמח: מכאן שהאשה עיניה צרה באורחין.

הנקודה אתה דורש את הכתב וכאן שהנקודה רבה אתה דורש את

סה: סוף מס' ד"א],

אה"ע סי' כא סעיף ו

היא אמרה קמח והוא סולת: פירסה

נדה. חזר להיות לה אורח

הנקודה איו אברהם אמר רבי עזריה כשם שאמרו לו לאברהם איה

ו) סנהדרין קז:, ז) [סוטה

וכפי' התוס':

יא ג מיי' פ"ט מהלכות

כנשים: כדי לחבבה על בעלה.

שרה כך אמרו לשרה איו אברהם

מז. סנהדרין קז:],

ח) מגילה טז:, ט) [צ"ל

שכירות הל' ב סמג

וה"נ הוי פי' הכא אבל לפ"ה דפירש

להודיעו שהיא צנועה משאר חברותיה

דתניא], י) [לקמן צג.],

עשין פט טוש"ע ח"מ סי'

1ויפצר בם מאד א"ר אלעזר א) מכאן שמסרבין

דמשום הכי נקוד דעל חנם שאלו לו

שאינה נראית וצריך לישאל אחריה:

❖

כ) [עי' אדר"נ פרק ל"ד],

שלא סעיף ג:

לקטן ואין מסרבין לגדול כתיב ואקחה פת

יב ד מיי' פי"ב שם הל'

על איו שבאליו (נקוד). איו שלו

קשה דהיה לו לנקד על איה שרה

א סמג עשין צא

לחם וכתיב ואל הבקר רץ אברהם אמר רבי

נקוד והלמ"ד אינה נקודה: לימדה

דהיא עיקר השאלה ששאלו עליה כ):

❖

טוש"ע ח"מ סי' שלז ס"ב:

על ידי בעלה. היינו דוקא לשאול

הגהות הב"ח

תורה וכו'. והיינו נקודת איו דלא

אלעזר מכאן שצדיקים אומרים מעט ועושים

ב)

(א) רש"י ד"ה כי מורדיא

היו צריכין לישאל דיודעין היו שהיא

איה פלונית אבל לשאול בשלומה

הרבה רשעים אומרים הרבה ואפילו מעט

❖

דלברות לברות שם הנהר:

תורה אור השלם

באהל דכל נקודה עוקרת התיבה

אפילו ע"י בעלה אסור כדאמרי' בפ'

אינם עושים מנלן מעפרון מעיקרא כתיב

שאינה אלא לדרשה ודרוש מינה דרך

עשרה יוחסין (קדושין דף ע: ושם ד"ה

1 וַיִּפְצַר בָּם מְאֹד

4 ארץ ארבע מאות שקל כסף ולבסוף כתיב

אין ע"ש צ"ע קצת): פת קטנית

ארץ: באכסניא. אשת אושפיזא: על

וַיָּסֻרוּ אֵלָיו וַיָּבֹאוּ אֶל

גליון הש"ס

וישמע אברהם אל עפרון וישקל אברהם

בֵּיתוֹ וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה

תנן. הא פשיטא דר' יוחנן אמר לבנו

ידי בעלה. לא שישאל לה לשלום

גמ' עד יעקב לא הוה

וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ:

לעפרון את הכסף אשר דבר באזני בני חת

אלא לבעלה ישאל מה שלום הגברת:

פת וקטנית ולא פת של קטנית אלא

חולשא. עיין ב"ב דף

בראשית יט ג

2 וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם

ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר דלא

ט"ז ע"ב תוס' ד"ה שכל.

קמטין. פרוצנ"ש: היא אמרה ואדוני

הכי מיבעיא ליה פת קטנית תנן ואפ"ה

ועיין רש"י בחומש בראשית

וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם אַחַר

שקל מיניה אלא קנטרי דאיכא דוכתא דקרו

זקן. אמר לו הקב"ה שהיא אמרה

משמע שפיר פת הנאכלת עם הקטנית

ג)

(כ"א) בפסוק ואת הילד

תַּעֲבֹרוּ כִּי עַל כֵּן עֲבַרְתֶּם

❖

ואני זקנתי: אסופי. ילד מן השוק

ולא משמע פת של קטנית וטעמא

וישלחה ובחזקוני שם:

ליה לתיקלא קנטירא כתיב 6 קמח וכתיב

עַל עַבְדְּכֶם וַיֹּאמְרוּ כֵּן

תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ:

ולא נודע של מי והמוצאו אוספו אל

משום דאין רגילין לעשות פת של

סלת א"ר יצחק מכאן שהאשה צרה עיניה

בראשית יח ה

הבית: בעא רחמי. כדי שיכירו בינו

קטנית ונ"מ לאדם שאמר ליתן

3 וְאֶל הַבָּקָר רָץ

באורחים יותר מן האיש כתיב 6 לושי ועשי

הגהות הגר"א

ובין בנו: בעא רחמי והוה חולשא.

לפועליו פת קטנית שצריך ליתן להם

אַבְרָהָם וַיִּקַּח בֶּן בָּקָר

עוגות וכתיב ויקח חמאה וחלב ובן הבקר

[א] רש"י ד"ה משמנין

רַךְ וָטוֹב וַיִּתֵּן אֶל הַנַּעַר

שיחלה אדם לפני מותו ויצוה לביתו:

פת וקטנית או דלמא פת וקטנית תנן

ביניהן לא בפחות כו'.

וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ:

ואילו לחם לא אייתי לקמייהו אמר אפרים

ואתפח. ונתרפא: חליו אשר ימות בו.

אבל אם אמר לו פת קטנית בלא ו' הוי

נ"ב ורמב"ם מפרש

בראשית יח ז

משמע פת של קטנית: ואלו אוכלין

מקשאה תלמידו של רבי מאיר משמיה דרבי

4 אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי אֶרֶץ

שמחשבין היתר שבשכירות

מכלל דחלה עוד שלא מת בו: כי

והפחות ונותן החצי וכן

אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף

מאיר אברהם אבינו אוכל חולין בטהרה היה

מן התורה. משום דאיירי מעיקרא

מורדיא דלברות. (א) שם הנהר. מורדיא

❖

פי' בב"ב ק"ז ע"א:

בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה הִוא וְאֶת

עץ שרב החובל מנהיג בו הספינה

בפועלים שאוכלים ע"י שפסקו להם

ושרה אמנו אותו היום פירסה נדה ויאמרו

מֵתְךָ קְבֹר: בראשית כג טו

5 וַיִּשְׁמַע אַבְרָהָם אֶל

לרחקה מן האבנים ומן המכשולים

מזונות או ע"י מנהג המדינה להכי

אליו איה שרה אשתך ויאמר הנה באהל

עֶפְרוֹן וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם

לעזי רש"י

ובלע"ז גוביריניי"ל: ואמר לו. בעל

נקט ואלו אוכלין מן התורה בלא

להודיע ששרה אמנו צנועה היתה אמר רב

לְעֶפְרֹן אֶת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר

הבית הרי שכרך עלי כאחד מפועלי

פסק ובלא מנהג:

צנטינ"ר [צינטיניי"ר].

דִּבֶּר בְּאָזְנֵי בְנֵי חֵת אַרְבַּע

יהודה אמר רב ואיתימא רבי יצחק יודעים

במחובר

בשעת גמר מלאכה.

משקל של מאה יחידות.

העיר: משמנין ביניהן. [א] לא בפחות

מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף עֹבֵר

היו מלאכי השרת ששרה אמנו באהל היתה

פרונצ"ש [פרונצי"ש].

לַסֹּחֵר: בראשית כג טז

פי' שאין צריכין עוד

ולא ביותר אלא כמנהג המדינה בינונית:

6 וַיְמַהֵר אַבְרָהָם

קפלי בגדים.

אלא מאי באהל כדי לחבבה על בעלה רבי

מתני' ואלו. פועלין: אוכלין.

לקרקע כגון הקוצר והבוצר יצא

גוביריניי"ל [גובירניי"ל].

הָאֹהֱלָה אֶל שָׂרָה וַיֹּאמֶר

❖

יוסי ברבי חנינא אמר כדי לשגר לה כוס של

הגה הספינה.

מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח

ממה שעוסקין בו: גמר מלאכה.

המנכש והעודר ומפיק ליה בגמרא

סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת:

ברכה תני משום רבי יוסי למה נקוד על איו

כשתולשין אותו: עד שלא נגמרה

מואל כליך לא תתן בזמן שאתה

בראשית יח ו

מלאכתו. למעשר ואם בר חלה הוא עד

נותן לכליו של בעל הבית ובתלוש

7 וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב

שבאליו לימדה תורה דרך ארץ שישאל

מוסף רש"י

וּבֶן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה

שלא נגמרה מלאכתו לחלה. וטעמא

קודם גמר מלאכה היינו גמר מלאכה

אדם באכסניא שלו והאמר שמואל אין

ד)

מכאן שמסרבין לקטן.

וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וְהוּא עֹמֵד

דכולה מתני' מפרש בגמ' מקראי:

למעשר ובגמרא מפיק ליה מדיש:

מלקבל דבריו עד שיפציר בו,

שואלין בשלום אשה כלל ב על ידי בעלה

עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ

ואין מסרבין לגדול. שכן

וַיֹּאכֵלוּ: בראשית יח ח

בשעה

אימא

שאני אחרי בלותי היתה לי עדנה אמר רב

8 וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַיֵּה

במלאכים שאמרו לאברהם

כן תעשה, ולא סירבו בו,

שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וַיֹּאמֶר הִנֵּה

חסדא אחר שנתבלה הבשר ורבו הקמטין נתעדן הבשר ונתפשטו הקמטין וחזר היופי למקומו כתיב 9 ואדוני זקן

וללוט אמרו כי ברחוב נלין

בָאֹהֶל: בראשית יח ט

וכתיב ואני זקנתי דלא מותיב הקב"ה כדקאמרה איהי תנא דבי רבי ישמעאל גדול שלום שאפי' הקב"ה שינה

9 וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ

עד ויפצר בם מאד (פסחים

ה)

פה:). עובר לסוחר. שבכל

לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה

בו שנאמר 9ותצחק שרה בקרבה וגו' 9 ואדוני זקן וכתיב 01ויאמר ה' אל אברהם וגו' ואני זקנתי 11ותאמר מי מלל

מקום שיש סוחרים מקבלין

לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן:

לאברהם הניקה בנים שרה כמה בנים הניקה שרה אמר רבי לוי אותו היום שגמל אברהם את יצחק בנו עשה

אותו בתורת שקלים

בראשית יח יב

(בכורות נ.). קנטרי. מאה

01 וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל אַבְרָהָם

סעודה גדולה היו כל אומות העולם מרננים ואומרים ראיתם זקן וזקנה שהביאו אסופי מן השוק ואומרים בנינו

סלעים בכל שקל (שם).

לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה

הוא ולא עוד אלא שעושין משתה גדול להעמיד דבריהם מה עשה אברהם אבינו הלך וזימן כל גדולי הדור

פירסה נדה. שחזר לה

לֵאמֹר הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד

אורח כנשים באותו היום

וַאֲנִי זָקַנְתִּי:בראשית יח יג

ושרה אמנו זימנה את נשותיהם וכל אחת ואחת הביאה בנה עמה ומניקתה לא הביאה ונעשה נס בשרה אמנו

11 וַתֹּאמֶר מִי מִלֵּל

ונטמאת העיסה (בראשית

ונפתחו דדיה כשני מעיינות והניקה את כולן ועדיין היו מרננים ואומרים אם שרה הבת תשעים שנה תלד

יח ח) לפיכך ויקח חמאה

לְאַבְרָהָם הֵינִיקָה בָנִים

וחלב ובן הבקר, אבל לא

שָׂרָה כִּי יָלַדְתִּי בֵן לִזְקֻנָיו:

אברהם בן מאה שנה יוליד מיד נהפך קלסתר פנים של יצחק ונדמה לאברהם פתחו כולם ואמרו אברהם

העוגות שלשתה היא

בראשית כא ז

21 וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק

בטומאה (ר"ה יא.).

הוליד את יצחק ו)עד אברהם לא היה זקנה מאן דהוה בעי למשתעי בהדי אברהם משתעי בהדי יצחק בהדי

שישאל אדם באכסניא

בֶּן אַבְרָהָם אַבְרָהָם

יצחק משתעי בהדי אברהם אתא אברהם בעא רחמי והוה זקנה שנאמר ואברהם זקן בא בימים $עד יעקב לא

שלו. לאיש על האשה

הוֹלִיד אֶת יִצְחָק:

ולאשה על האיש (בראשית

בראשית כה יט

הוה חולשא אתא יעקב בעא רחמי והוה חולשא שנאמר 41ויאמר ליוסף הנה אביך חולה עד דאתא אלישע לא

יח ט). אין שואלין

31 וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא

הוה דחליש ואתפח אתא אלישע בעא רחמי ואתפח שנאמר ואלישע חלה את חליו אשר ימות בו מכלל דחלה

בשלום אשה כלל. שמא

בַּיָּמִים וַיהֹוָה בֵּרַךְ

מתוך שאילת שלום יהיו

חלי אחריתי תנו רבנן ז) שלשה חלאין חלה אלישע אחד שדחפו לגיחזי בשתי ידיו ואחד שגירה דובין

אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל:

רגילים זה עם זה על ידי

בראשית כד א

בתינוקות ואחד שמת בו שנאמר ואלישע חלה את חליו אשר ימות בו: אלא עד שלא יתחילו

41 וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים

שלוחם ויבואו לידי חיבה

(קדושין ע:). ואדוני זקן.

הָאֵלֶּה וַיֹּאמֶר לְיוֹסֵף הִנֵּה

במלאכה צא ואמור להם על מנת שאין לכם עלי אלא פת וקטנית כו': אמר ליה רב אחא בריה דרב

שהרי אמרה לשון בזוי

אָבִיךָ חֹלֶה וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי

יוסף לרב חסדא פת קטנית תנן או פת וקטנית תנן אמר ליה האלהים צריכה וי"ו כי מורדיא דלברות:

וכשגלה הקב"ה הדבר

ח)

בָנָיו עִמּוֹ אֶת מְנַשֶּׁה וְאֶת

לאברהם כתיב למה זה

אֶפְרָיִם: בראשית מח א

רבן שמעון בן גמליאל אומר אינו צריך הכל כמנהג המדינה: הכל לאתויי מאי לאתויי הא ט) דתנן השוכר

51 וֶאֱלִישָׁע חָלָה אֶת

צחקה שרה וגו' ואני זקנתי,

את הפועל ואמר לו כאחד וכשנים מבני העיר נותן לו כפחות שבשכירות דברי רבי יהושע וחכמים אומרים

ושינה הדבר מפני השלום

חָלְיוֹ אֲשֶׁר יָמוּת בּוֹ וַיֵּרֶד

מתני'

(יבמות סה:). בעא רחמי

אֵלָיו יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל

ג משמנין ביניהם:

ד ואלו י) אוכלין מן התורה העושה במחובר לקרקע בשעת גמר מלאכה ובתלוש

והוה חולשא. כדי שיהא

וַיֵּבְךְ עַל פָּנָיו וַיֹּאמַר אָבִי

מן הקרקע עד שלא נגמרה מלאכתו ובדבר שגידולו מן הארץ ואלו שאין אוכלים העושה במחובר לקרקע

פנאי לבניו לבא כל אחד

אָבִי רֶכֶב יִשְׂרָאֵל

ואחד ממקומו להיות עליו

וּפָרָשָׁיו: מלכים ב יג יד

בשעה

בשעת מיתה, שכיון שרואין

שנפל למטה יודעין שימות ומתקבצין ובאין (סנהדרין קז:). ואחד שגירה דובין בתינוקות. בעון שגירה דובים

חלה את חליו אשר ימות בו. חלה חד, את חליו תרי, וחד אשר ימות בו (שם).

בתינוקות (סוטה מז.).