פז: השוכר את הפועלים פרק שביעי בבא מציעא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אימא דבר חרמש אכול דלאו בר חרמש. כגון אילנות לא
בשעה שאינה גמר מלאכה. כגון המנכש בבצלים: מאחר
יג א מיי' פי"ב מהלכות
א) [קדושין ה: כא. וש"נ],
שנגמרה מלאכתו. כגון נתפרסו עגוליו דמתניתין ה): ובדבר
תיכול ואם תאמר ואמאי לא נילף מחרמש והא ליכא
ב) ברכות לה., ג) [ב"ק קיג.
שכירות הל' א סמג
בכורות יג:], ד) ברכות לה:
שאין גידולו מן הארץ. כגון החולב בהמותיו והמגבן: גמ' מנא
עשין צא טוש"ע ח"מ סי'
שום פירכא וי"ל דלהכי לא ילפינן מחרמש משום דהוו שני כתובים
גיטין פא., ה) [לקמן צג.],
שלז סעיף א:
הני מילי. דפועל אוכל
במחובר: כי תבא ואכלת ענבים.
הבאים כאחד דאמאי איצטריך קרא
למכתב כי תבא בכרם רעך
יד ב מיי' פ"א מהלכות
ו) [עי' תוס' בכורות יג:
ד"ה כמ"ד], ז) [לקמן
לילף מחרמש אלא ודאי שני כתובים
לקמן דריש ליה בפועל וסיפיה דקרא
גניבה הל' א ופ"א
פח:], ח) [יומא פ:],
מהל' גזילה ואבידה הל' ב
הבאים כאחד נינהו ואין מלמדין
ואל כליך לא תתן משמע אלא לכליו
בשעה שאין גמר מלאכה ובתלוש מן הקרקע
❖
ט) [יומא עו.],
סמג עשין עא עג טוש"ע
וכי דריש מקמה כל בעלי קמה על
של בעל הבית תתן אלמא בשעת
מאחר שנגמרה מלאכתו ובדבר שאין גידולו
ח"מ סי' שמח סעיף ב וסי'
מן הארץ: גמ' מנא הני מילי דכתיב כי
שנט סעיף א:
גמר מלאכת חיבורן קאי: כי תבא
כרחך אצטריך כרם להלכותיו
טו ג מיי' פ"ח מהלכות
כדקאמרינן בסמוך: אמר רבא
1
בקמת רעך. וגו' וחרמש לא תניף
תורה אור השלם
מעילה הל' א ופי"ב
תבא בכרם רעך ואכלת אשכחן כרם כל
להלכותיו דתניא כו'. תימה דמכל
אלמא בשעת חרמש קאי: אתיא
1 כִּי תָבֹא בְּכֶרֶם רֵעֶךָ
מהלכות שכירות הל' ו:
מילי מנא לן גמרינן מכרם מה כרם מיוחד
טז ד מיי' פי"ב מהלכות
קמה קמה. והמקשה אומר גזירה
מקום למה נכתב כרם דהוה ליה
וְאָכַלְתָּ עֲנָבִים כְּנַפְשְׁךָ
שכירות הלכה י סמג
דבר שגידולי קרקע ובשעת גמר מלאכה
שָׂבְעֶךָ וְאֶל כֶּלְיְךָ לֹא
למכתב כי תבא בשל רעך דהא קמה
שוה זו כדי להקשות ולומר אימא דלא
עשין צא טוש"ע ח"מ סי'
דברים כג כה
תִתֵּן:
פועל אוכל בו אף כל דבר שגידולי קרקע
קמה דכתיב ב' פעמים דרשינן
אישתעי קרא אלא בחייבת בחלה
2 כִּי תָבֹא בְּקָמַת רֵעֶךָ
שלז סעיף יג:
יז ה מיי' שם ועיין
בשעת גמר מלאכה פועל אוכל בו מה לכרם
תרוייהו חד לרבות כל בעלי קמה
כגון קמת מין דגן אבל בקמת קטנית
וְקָטַפְתָּ מְלִילֹת בְּיָדֶךָ
בהשגות ובמ"מ
וְחֶרְמֵשׁ לֹא תָנִיף עַל
לא: מהחל חרמש בקמה. הוא עומר
וחד לאדם בתלושז) והיינו משום דלא
שכן חייב בעוללות גמרינן מקמה קמה גופה
טוש"ע שם סעי' יב:
קָמַת רֵעֶךָ: דברים כג כו
יח ו מיי' פ"ג מהלכות
הוה ליה למכתב בקמת רעך אלא
הקרב בפסח שהוא בא מן השעורין
3 שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפָּר
מנא לן דכתיב כי תבא בקמת רעך וקטפת
2
מעשר הל' א טוש"ע
שחייבין בחלה: צד מזבח. יין
לָךְ מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה
בשל רעך ושמא אצטריך ליה
מלילות בידך מה לקמה שכן חייבת בחלה
י"ד סי' שלא סעיף פב:
תָּחֵל לִסְפֹּר שִׁבְעָה
לנסכים וסולת למנחות: ואתי נמי
לשום דרשא:
יט ז מיי' שם פ"ה הל' ט
שָׁבֻעוֹת: דברים טז ט
וממאי דהאי קמה קמה דמתחייבת בחלה היא
אלא למ"ד גזל כותי מותר כו'.
זית. בהאי דינא דאית בה צד מזבח
4 וַיַּבְעֶר אֵשׁ בַּלַּפִּידִים
טוש"ע שם סעי' ק:
כ ח מיי' פי"ב מהלכות
דלמא כל קמה קאמר רחמנא אתיא קמה
וַיְשַׁלַּח בְּקָמוֹת פְּלִשְׁתִּים
פי' בקונטרס דפלוגתייהו
והוא שמן למנחות אבל שאר מיני
שכירות הל' יא סמג
וַיַּבְעֵר מִגָּדִישׁ וְעַד קָמָה
קמה כתיב הכא כי תבא בקמת רעך וכתיב
אילנות וזרעים לא: וזית במה הצד
בהגוזל ומאכיל (ב"ק דף קיג.) וקשיא
עשין צא טוש"ע ח"מ סי'
וְעַד כֶּרֶם זָיִת:
התם מהחל חרמש בקמה מה התם קמה
אתי. בתמיה. וכי מדרשא בעי
דהתם אפילו מאן דשרי לא שרי אלא
שלז סעיף יד:
שופטים טו ה
3
כא ט מיי' שם הל' ב
5 בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ וְלֹא
למילפיה הא בכלל כרם הוא: בשעת
הפקעת הלואתו אבל גזילה ממש
דמיחייבא בחלה אף הכא נמי קמה
טוש"ע שם סעיף
תָבוֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ כִּי
חרמש. שהוא גמר מלאכה: מאל
מודו כולי עלמא דאסור אלא אור"י
דמיחייבא בחלה איכא למיפרך מה לקמה
יא:
עָנִי הוּא וְאֵלָיו הוּא נֹשֵׂא
כליך. כדמפרש לה לעיל ולקמן
דפלוגתייהו לקמן בהמקבל (דף קיא:
אֶת נַפְשׁוֹ וְלֹא יִקְרָא
שכן חייבת בחלה כרם יוכיח מה לכרם שכן
עָלֶיךָ אֶל יְיָ וְהָיָה בְךָ
קדריש לה הכי: תינח דבר חרמש
ושם) דאיכא דשרי גזילתו ממש וא"ת
❖
חייב בעוללות קמה תוכיח א) וחזר הדין לא
דברים כד טו
חֵטְא:
הוא. כגון קטנית: דלאו בר חרמש.
למאן דאמר גזל כותי מותר מאי
ראי זה כראי זה הצד השוה שבהן שכן דבר
עביד ליה לקרא דוחשב עם קונהו
כגון המוסק בזיתים והגודר בתמרים:
שגידולי קרקע ובשעת גמר מלאכה פועל
מוסף רש"י
בעלי קמה. העומדים בקומה
דדרשינן בהגוזל בתרא (ב"ק דף קיג:)
אוכל בו אף כל דבר שגידולי קרקע בשעת
בארץ והכל בכלל: והא אמרת קמה
ידקדק עם קונהו שלא יגלום עליו
ואל כליך לא תתן. מכאן
שלא דברה תורה אלא בשעת
דמיחייבא בחלה הוא. כלומר והא
גמר מלאכה פועל אוכל בו מה להצד השוה
ולא יבא עליו בעקיפין ודרש מהתם
הבציר, בשעה שאתה
דגזל הכותי אסור וליכא למימר דס"ל
כבר אותבינא דאיכא למילף בג"ש
שבהן שכן יש בהן צד מזבח ואתא נמי זית
נותן לכליו של בעל
דבקמה בת חלה קאי: הני מילי.
דקרא איירי כשידם תקיפה על
הבית. אבל אם שכרו לעדור
דאית ביה צד מזבח וזית במה הצד אתי הוא
ולקשקש אינו אוכל (דברים
דאיכא למיפרך ההיא פרכא: מקמי
עצמם דאם כן היכי קאמר קרא
גופיה כרם איקרי דכתיב ויבער מגדיש ועד
אין הטבל
כג כה).
4
דדרשינן חרמש. לרבות קטנית:
דיצא ביובל איך יצא ביובל והלא הכותי
מתחייב במעשר. מן
קמה ועד כרם זית ב) אמר רב פפא כרם זית
השתא. דדרשינן חרמש ליתא לג"ש
לא יניחנו לצאת ויש לומר דהיכא
התורה, אבל אכילת קבע
אקרי כרם סתמא לא אקרי מכל מקום קשיא
אסור לאכול מדרבנן (ברכות
דאיכא חילול השם מודה דאסור
ואיתרבי קמה לרבות כל בעלי
לה:).
אלא אמר שמואל אמר קרא וחרמש לרבות
קמה: כרם רעך. ואל כליך לא תתן
שהכותי בטח עליו ונותן לו כל שכרו
כל בעלי חרמש והאי חרמש מיבעי ליה
אבל כרם כותי תתן: הניחא וכו'.
והוה חילול השם אם היה יוצא בחזקה
קודם היובל:
פלוגתא בהגוזל ומאכילו) (ב"ק דף קיג.):
בשעת חרמש אכול שלא בשעת חרמש
רעך ולא של הקדש. דס"ד כי
ולא של הקדש. אסור לאכול: ולא
לא תיכול ההוא מואל כליך לא תתן נפקא
1
מוצץ. היין וזורק החרצנים: ולא
היכי דשרי רחמנא איסור
תינח דבר חרמש דלאו בר חרמש מנא לן
ענבים ודבר אחר. לטבול ענבים
גזל שאוכל משל חבירו הכי נמי הוה
אלא אמר ר' יצחק אמר קרא קמה לרבות כל
במלח למתקן שיאכל הרבה: כנפשך.
אמינא דשרי בשל הקדש תימה דתניא
בעלי קמה והא אמרת קמה קמה דמיחייבא
כאילו הן שלך: מה נפשך אוכל
בפ' ולד חטאת (מעילה דף יג.) הפועלים
בחלה הני מילי מקמי דניתי חרמש השתא
ופטור. מן המעשר דהא לא נגמרה
לא יאכלו גרוגרות הקדש וכן פרה
דאתי חרמש איתרבי ליה כל דבר חרמש
לא תאכל כרשיני הקדש ומפיק לה
מלאכתו למעשר דתנן (מעשרות פ"א
מ"ז) יין משירד לבור: אף פועל
ואף על גב דלא מיחייב בחלה קמה למה לי
בגמרא מדכתיב לא תחסום שור
אוכל ופטור. ולא אמרינן הואיל
בדישו דישו שלך ולא דישו של הקדש
לרבות כל בעלי קמה והשתא דנפקא לן
ואף אפועלים יליף ליה דה"נ לענין
דבאגריה אכיל על כרחו של בעל
מחרמש ומקמה כי תבא בכרם רעך למה לי
גמר מלאכה דמעשר לא גמרינן
הבית הוה ליה כמקח ומקח קובעת
אמר רבא להלכותיו כדתניא כי תבא נאמר
בפועל אלא מדיש וא"כ רעך למה לי
למעשר אף דבר שלא נגמרה מלאכתו
כאן ביאה ונאמר להלן 5 לא תבא עליו
כיון דזבניה אחשביה: אין הטבל
למעוטי הקדש ועוד למאי אצטריך
השמש מה להלן בפועל הכתוב מדבר אף
מתחייב. אפילו מירחו בכרי בשדה:
רעך ג' פעמים חד בכרם ושנים
כאן א בפועל הכתוב מדבר בכרם רעך ולא
בקמה דחד למעוטי הקדש וחד
פני
בכרם כותי הניחא למ"ד גזל כותי אסור היינו דאיצטריך קרא למישרי פועל
דריש ליה לקמן (דף פח:) לשור
ג)ב
במחובר ושלישי למאי אתא ולמאן
אלא למ"ד גזל כותי מותר השתא גזילה מותר פועל מיבעיא מוקים לה
דדריש לשור במחובר מקרא אחרינא
בכרם רעך ולא של הקדש ואכלת ולא מוצץ ענבים ולא ענבים ודבר אחר
ג
ד
ה
גם השני אייתר ושמא לשום דרשא
כנפשך כנפש של בעל הבית כך נפשו של פועל מה נפשך אוכל ו ופטור אף
אצטריך ליה:
נפשו של פועל אוכל ז ופטור שבעך ח ולא אכילה גסה ואל כליך לא תתן
שבעך
ולא אכילה גסה. אי
טבשעה שאתה נותן לכליו של בעל הבית אתה אוכל ובשעה שאי אתה נותן
לאו דכתיב שבעך הוה
לכליו של בעה"ב אי אתה אוכל ד)אמר רבי ינאי אין הטבל מתחייב במעשר
ממעטינן מואכלת אכילה גסה
עד
ח) דאכילה גסה לא שמה אכילה ולא
ט)בכלל אכילה אבל השתא
דכתיב שבעך ולא אכילה גסה
אייתר ואכלת למדרש
מיניה ולא מוצץ:
הוה דרשינן ואכלת ולא מוצץ דשתיה
עד