פח: השוכר את הפועלים פרק שביעי בבא מציעא
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
מאי לאו משיפקסו בשדה. לא מצי לשנויי מדרבנן הוי כדמוכח
עשר תעשר ואכלת. תרי קראי דסמיכי להדדי: אלא כנפשך למאי
כה א מיי' פ"ב מהל'
א) [לקמן צב.], ב) ביצה יג:
אתא. הואיל וגבי לוקח נמי פטור פועל ל"ל קרא: אם חסמת.
בסוף המביא [כדי יין] (ביצה דף לה.) דאפי' מדרבנן לא
מעשר הלכה א [טור
מעשרות פ"א [מ"ה],
ג) [עי' תוס' זבחים טז:
י"ד סי' שלא סעי' פט]:
קצצת דמים שלא לאכול או בחזקה: פטור. מלאו דלא תחסום ד)
קבע בגמר מלאכה לחודה דבתר גמר מלאכה בעינן שבת וחצר
כו ב מיי' שם הלכה ב
ד"ה כל חדא ותוס' חולין
ולא תילף מינה לחיובא מקל וחומר כדלקמן: איזהו גורנן של
ומקח לקבוע ואם תאמר אדפריך מיניה לר' ינאי ור' יוחנן תקשה
כג: ד"ה ותהא], ד) [דברים
[טוש"ע י"ד סי' שלא
כה], ה) [במס' ביצה לא
פירות למעשרות. שיהא קרוי גורן
מיניה על המשנה שמצריכה חצר אחר
סעי' סא]:
כז ג מיי' פי"ג מהל'
מצאתי מפורש רק בסוגיין
גמר מלאכה בסוף המביא כדי יין
וגמר מלאכה לאסור בהן אכילת
עשר תעשר ואכלת ולא מוכר תבואת
א
1
שכירות הל' ב סמג
דהכא מפורש מפי ר' אסי
עראי: משיפקסו. ה) (מפרש במסכת
(שם) וי"ל דהוה מצי למימר וליטעמיך
כך], ו) [צ"ל לשון וכ"ה
זרעך בולא לוקח אלא מדרבנן וקרא אסמכתא
עשין צא טוש"ע ח"מ סי'
שלז סעיף א:
בדפו"י עי' רש"ש],
אי נמי דשמא קישואין ודלועין בני
ביצה) משינטל פיקס שלהן והוא
בעלמא אלא כנפשך למאי אתא לכדתניא
כח ד ה מיי' פ"ג מהל'
ז) [דברים כה], ח) כ"ז
גורן נינהו כמו חטין ושעורים ולכך
פרח הגדל בראשו ודבוק בו ולאחר
נראה מיותר, ט) [ועי' תוס'
מעשר הל' ח [שו"ע
א) 2 כנפשך מה נפשך אם חסמת פטור ג אף
זמן הוא נופל בתלוש: עד שיפקסו
אין קשה על המשנה דמצרכה חצר
קדושין טו: סד"ה אמר
י"ד סי' שלא סעי' פג]:
פועל אם חסמת פטור מתיב מר זוטרא
❖
כט ו טוש"ע ח"מ סי'
קרא],
מיבעי ליה. הואיל ולאשמועינן אתא
דאיכא לאוקמה במידי דלאו בני גורן
שלז סעיף א:
ב) איזהו ד גורנן למעשרות בקישואים ובדלועים
ולא פריך אלא על ר' ינאי ור' יוחנן
דאף בית אינו קובע עד שיפקסו
ל ז מיי' פי"ג מהל'
משיפקסו ואמר רבי אסי משינטל פיקס
דאפילו בחטין ושעורים מצרכי חצר
הכי איבעי ליה למיתני והשתא דתניא
שכירות הלכה א סמג
הגהות הב"ח
לאוין קפד טוש"ע ח"מ סי'
שלהן מאי לאו משיפקסו אפי' בשדה לא
ולבסוף כי משני אי בעית אימא
משיפקסו לאשמועינן אתא דמשיפקסו
❖
(א) תוס' ד"ה עד וכו'
שלח סעיף א:
נתחייבו בכל מקום שהן: ה"ג גורנו
דרבי ינאי לא מיירי אלא בזיתים
ה משיפקסו בבית אי הכי משיפקסו עד
עד שתהא נערה אינו
למעשר להתחייב עליו משום טבל
וענבים משני נמי פירכא דהכא:
חייב אלא על נערה
שיפקסו מיבעי ליה אי תנא עד שיפקסו
לא משיפקסו בבית. אין לפרש
❖
מיבעי ליה:
משתיגמר מלאכתו ואיזו גמר מלאכתו
תורה אור השלם
ה"א עד דגמר לפיקוסייהו קמ"ל משיפקסו
מלאכת הכנסתן: מאי לאו בשדה.
משיפקסו בשדה ואחר כך
1 עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל
מכי אתחולי פיקוסייהו מתיב מר זוטרא
ומאי הכנסתו צבירתו ואסיפתו לכרי
הכניסן לבית דהא לישנא לא משמע
תְּבוּאַת זַרְעֶךָ הַיֹּצֵא
גליון הש"ס
בריה דרב נחמן גורנו למעשר לחייב עליו
הַשָּׂדֶה שָׁנָה שָׁנָה:
ו) לשום כינוס: לא הכנסתו לבית.
הכי ועוד דפריך עד שיפקסו מיבעי
תוס' ד"ה ומה וכו' ק"ו
וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי יְיָ אֱלֹהֶיךָ
משום טבל משתגמר מלאכתן ואיזהו גמר
ולשון כניסה הוא: כי קאמר ר' ינאי.
ליה פירוש דהוה משמע דאפילו
שאינו אמת. עיין קידושין
בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר לְשַׁכֵּן
מלאכתן מלאכת הכנסתן מאי לאו הכנסתן
דבית קובע: בענבים וזיתים. העומדין
הכניסם בבית אינו חייב במעשר
דף טו ע"ב תוס' ד"ה
שְׁמוֹ שָׁם מַעְשַׂר דְּגָנְךָ
א"ק יגאלנה ועיין ברש"י
תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת
לאכילה ואף הן בכלל תבואה ומעשר
עד שיפקסו אלמא ה"פ משיפקסו
אפילו בשדה לא הכנסתן לבית זה הוא גמר
ברכות דף כא ע"א ד"ה
בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ לְמַעַן
שלהן מן התורה וכיון דלאו בני גורן שאינו טעון:
בתוך הבית ותימה כיון דהכניסם
❖
מלאכתן ואיבעית אימא כי קאמר רבי ינאי
תִּלְמַד לְיִרְאָה אֶת יְיָ
נינהו כניסתן לבית קובעתן שאין
לבית קודם גמר תקנה אמאי חייבים
אֱלֹהֶיךָ כָּל הַיָּמִים:
בזיתים וענבים דלאו בני גורן נינהו אבל
דברים יד כב כג
להם קביעות אחר: אבל חטין וכו'.
מ"ש ממכניס תבואה במוץ שלה
2 כִּי תָבֹא בְּכֶרֶם רֵעֶךָ
חטין ושעורין גורן בהדיא כתיב ביה
מוסף רש"י
והדאמר בעלמא
גבי
דאמר ר' אושעיא
(פסחים דף ט.)
(פסחים דף ט.)
וְאָכַלְתָּ עֲנָבִים כְּנַפְשְׁךָ
אשכחן אדם במחובר ושור בתלוש אדם
איזהו גורנן למעשרות.
דפטור מן המעשר ואין לומר דהא
חבר שמת והניח מגורה מליאה פירות
שָׂבְעֶךָ וְאֶל כֶּלְיְךָ לֹא
לעיל מינה איירי בפירות
דברים כג כה
בתלוש מנלן קל וחומר משור ג) ומה שור
תִתֵּן:
דקאמר רבי אושעיא כדי שתהא
מעיקרא אימור דלא טבול כרבי
3 כִּי תָבֹא בְּקָמַת רֵעֶךָ
וקאמר אימתי גמר מלאכתן
שאינו אוכל במחובר אוכל בתלוש אדם
בהמתו אוכלת ופטורה מן המעשר
אושעיא דאמר אדם מערים על
ליקבע למעשר (ביצה יג:).
וְקָטַפְתָּ מְלִילֹת בְּיָדֶךָ
משיפקסו. משניטל פיקס
שאוכל במחובר אינו דין שאוכל בתלוש
היינו קודם מירוח דא"כ אין זו
תבואתו וכו' לית ליה האי תירוצא
וְחֶרְמֵשׁ לֹא תָנִיף עַל
שלהן והוא כמין פרח
קָמַת רֵעֶךָ: דברים כג כו
הערמה ועוד בפ"ק דפסחים (דף ט.
אלא אפי' בחטין ושעורין נמי
מה לשור שכן אתה מצווה על חסימתו
4 אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ
בראשו כמו שיש בתפוחים
אמרה רבי ינאי: שור בתלוש. לא
ושם) פריך ואין ספק מוציא מידי
ונופל מאליו כשמתיבש
וְתַרְבִּית וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ
תאמר באדם שאי אתה מצווה על חסימתו
(שם).
וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ:
תחסום שור בדישו ז): שאינו אוכל
ודאי (והתנן) [והתניא] חבר שמת
ויהא אדם מצווה על חסימתו מקל וחומר
ויקרא כה לו
במחובר. כלומר דלא אשכחן ליה
והניח מגורה מליאה פירות אפילו
5 לֹא
תַחְסֹם שׁוֹר
משור ומה שור שאי אתה מצווה להחיותו
בהדיא: שאתה מצווה להחיותו. וחי
הם בני יומן הרי הם בחזקת מתוקנין
דברים כה ד
בְּדִישׁוֹ:
אתה מצווה על חסימתו אדם שאתה מצווה
אחיך עמך: קמה קמה. כי תבא
ח) (דחזקה על חבר) כו' והא התם
להחיותו אינו דין שאתה מצווה על חסימתו
בקמת רעך על קמת רעך: לכתף.
דודאי טבל ספק עשרינהו ספק לא
אמר קרא כנפשך כנפשו של פועל מה
עשרינהו וקאתי ספק ומוציא מידי
לשאת הענבים וחביריו בוצרין דהוה
2
מלאכתו בתלוש: אדם שאינו אוכל
ודאי ומשני התם ספק וספק הוא
נפשו אם חסמתו פטור אף פועל אם חסמתו
בתלוש. כלומר דלא אשכחן קרא
דאימור עביד כדר' אושעיא ואם
פטור ואלא אדם בתלוש מנלן אמר קרא
בהדיא: אם אינו ענין לאדם
היה צריך לעשרינהו אחר מירוח
3 קמה קמה ב' פעמים אם אינו ענין לאדם
במחובר. דמחד מינייהו נפקא:
מאי קאמר דאפילו עביד כר' אושעיא
במחובר תנהו ענין לאדם בתלוש ר' אמי
השתא שהם ממורחים חייב במעשר
מכדי
אמר אדם בתלוש לא צריך קרא כתיב
ואמאי הוו בחזקת מתוקנין ויש לומר
2כי תבא בכרם רעך מי לא עסקינן ו ששכרו לכתף ואמר רחמנא ליכול שור
דודאי חטין ושעורין שדרכן למרחן
במחובר מנ"ל קל וחומר מאדם ומה אדם שאינו אוכל בתלוש אוכל
בשדה ולהכניס לבית ממורחים אין
במחובר שור שאוכל בתלוש אינו דין שאוכל במחובר מה לאדם שכן
מחויבים במעשר אא"כ ראו פני
ז
הבית ממורחים אבל קישואין ודלועין
אתה מצווה להחיותו תאמר בשור שאי אתה מצווה להחיותו ויהא שור
רגילות להכניסן בבית עם הפיקוס:
מצווה להחיותו מקל וחומר ומה אדם שאי אתה מצווה על חסימתו אתה מצווה
עד שיפקסו מיבעי ליה. וכן דייק
להחיותו שור שאתה מצווה על חסימתו אינו דין שאתה מצווה להחיותו אמר
בסוף פרק ארבע מיתות
קרא 4 וחי אחיך עמך אחיך ולא שור ואלא שור במחובר מנלן אמר קרא רעך
(סנהדרין דף סו:) עד שתהא
רעך ב' פעמים אם אינו ענין לאדם במחובר תנהו ענין לשור במחובר רבינא
נערה (א) מיבעי ליה ואם תאמר
אמר לא אדם בתלוש ולא שור במחובר צריכי קראי דכתי' 5 לא תחסום שור בדישו
שלהי ר' ישמעאל בע"ז (דף נו. ושם
מכדי
ד"ה ר"ע) דאמר ר' עקיבא משיקפה
עד שיקפה מבעי ליה לאפוקי מתנא
קמא דאומר משירד לבור ויש לומר דהתם ליכא למיטעי כי הכא אי נמי התם נקט משיקפה לאפוקי ממ"ד דתניא בתר הכי משישלה
ומשישלה אתא לאפוקי תוסס בן ארבעים יום א"נ איידי דתנא משירד לבור לכך נקט בכולהו כן:
כי קאמר רבי ינאי בזיתים וענבים דלאו בני גורן נינהו. ואע"ג דתירוש ויצהר כתיב (דברים יד) והיינו לאחר שדרכן לעשותם יין
ושמן ר' ינאי מיירי בשאין דעתו לדרכן אלא לאוכלן כך דחייב לעשר מן התורה בראיית פני הבית אע"ג דבפסוק לא מצינו אלא
תירוש ויצהר אבל דגן אין רגילות לאוכלו בשבלים ולכך לא מחייב לעשר אלא עד שתמרח:
ומה שור שאינו אוכל במחובר. במסקנא דריש דשור אוכל במחובר והשתא אכתי לא מסיק אדעתיה ובלאו הכי לא קאי האי ק"ו
ט) ואם תאמר אמאי עביד $ ק"ו שאינו אמת לפי המסקנא הוה ליה למיעבד ק"ו ומה שור שאי אתה מצווה להחיותו אוכל כו'
ויש לומר
דניחא ליה לעשות קל וחומר מאכילה בשעת מלאכה שבא ללמוד:
גידולי