השוכר את
הפועלים פרק
שביעי בבא מציעא פט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
גידולי קרקע יצא החולב כו'. בריש בכל מערבין (עירובין דף כז:)
מכדי כל מילי איתנהו בחסימה. כלומר על כרחך שור לאו דוקא
א) [ב"ק נד:], ב) רש"א
א [מיי' פי"ג מהל' שכירות
וכל שאר בהמות איתנהו בתורת חסימה דילפינן שור שור משבת
חשיב בעלי חיים גידולי קרקע דדריש ונתתה הכסף בבקר
מ"ז [וכן בילקוט ליתא],
הל' ב טוש"ע ח"מ סי'
ג) כתובות כה. נדה מז.,
שלח סעי' ב]:
ובצאן מה הפרט מפורש פרי מפרי וגידולי קרקע התם קרי להו
בפ' שור שנגח את הפרה (ב"ק דף נד:) דגבי שבת כתיב וכל בהמתךה)
לא ב ג ד ה מיי' פי"ב
ד) [בכתובות אית' בתרומה
גידולי קרקע לפי שניזונין מן הקרקע אבל הכא מפיק שפיר חולב
וכיון דשור לאו דוקא למה לי דכתביה רחמנא ליכתוב לא תדוש
ועי' ברש"י שם דגריס
מהל' שכירות הל' ד
תרוייהו], ה) [דברים ה],
בחסימה: לאקושי חוסם לנחסם.
ומגבן דלא הוי בכלל דיש שהוא
ועיין בהשגות ובמגיד
ו) בס"א נוסף: במים,
משנה סמג עשין צא
גודל וצומח מן הקרקע:
אדם לשור ושור לאדם לענין אכילת
מכדי כל מילי איתנהו בחסימה דילפינן שור
א
א)
ז) [במדבר טו], ח) [עי'
טוש"ע ח"מ סי' שלז סעיף
ס"ד
פועלין: בשעת גמר מלאכה. זו
אמינא הואיל וכתיב קמה קמה
שור משבת א"כ לכתוב רחמנא לא תדוש
בכתובות ובנדה ובכל דוכתא
ב:
לב ו ז מיי' שם הל' ה
שתי פעמים. ותימה הא
מפרש הטעם באופן אחר],
היא שעת גמרו: המחבץ. מיני
בחסימה שור דכתב רחמנא למה לי לאקושי
1
ט) [דברים יד], י) [פרק
טוש"ע שם סעיף ג:
חריצי חלב: שבשעת גמר מלאכה.
איצטריך חד לרבות כל בעלי קמה
לג ח טוש"ע שם סעיף
יח], כ) גיר' רש"ל חדא
חוסם לנחסם ונחסם לחוסם מה חוסם אוכל
וחד לרבות אדם בתלוש וי"ל דה"ק
ועכשיו הוא גומר מלאכתו ומתניתין
(א)
חדא, ל) דוקא גידולי קרקע
ד:
במחובר אף נחסם אוכל במחובר ומה נחסם
לד ט מיי' שם טוש"ע שם
אלמא כצ"ל. רש"א,
סד"א דלא נדרוש חד מהנך דרשות
לאחר גמר מלאכה קאמר דאין אוכלין
מ) דיבור תוס' הזה הוא
סעיף ג:
אוכל בתלוש אף חוסם אוכל בתלוש ת"ר א דיש
כגון נתפרסו עיגולין: המנכש. קא
דלעיל אבל נדרוש לרבות חולב
לה י מיי' שם הל' ה
גליון. רש"ל, נ) בתר גמר
מה דיש מיוחד דבר שגידולי קרקע (ובשעת
❖
דמסתבר טפי למדרש הכי ולספרים טוש"ע שם:
ס"ד שעוקר מביניהן שאינן יפות:
ב)
למעשר וכצ"ל רש"ל,
לו כ מיי' שם סמג שם
דקא משליף קטיני. יש בבצלין
גמר מלאכה) ופועל אוכל בו אף כל שגידולי
דגרסי הואיל וכתיב קמה לרבות כל
טוש"ע שם:
בעלי קמה נרבה נמי הא א"ש טפי
שמסתרסין ולא יהו גסים לעולם
קרקע פועל אוכל בו ב יצא החולב והמחבץ
לז ל מ מיי' שם פי"ג
הגהות הב"ח
דמכל בעלי קמה משמע שפיר בעלי
וקורין אותן בלע"ז ציב"ש ועוקרין אותן
הלכה ו טוש"ע שם
והמגבן שאין גידולי קרקע ואין פועל אוכל
❖
(א) רש"י ד"ה שבשעת
סעיף טו:
חיים שהם בעלי קומה ותימה אכתי
מבין הגדולים להרחיב מקום ולהתפשט
בו למה לי מכי תבא בכרם רעך נפקא
וכו' דעכשיו: (ב) תוס'
2
נרבה מקמה דבר שאין גידולו מן
דאיכא השתא נתינה לכליו של בעל
ד"ה אמר וכו' לא חשיב
איצטריך סלקא דעתך אמינא הואיל וכתיב
הארץ כגון חולב וכי תימא דיש
הבית ולא ממעט מאל כליך לא תתן
גמר אלא כשנגמרה כצ"ל
תורה אור השלם
קמה לרבות כל בעלי קמה לרבות נמי מידי
והד"א עם ד"ה והבודל:
דכתב רחמנא ל"ל איצטריך לרבות
וממעט להו מדיש דלאו שעת גמר
(ג) ד"ה פועל וכו' ועוד
1 לֹא תַחְסֹם שׁוֹר
דלאו גדולי קרקע נינהו קמ"ל תניא אידך
תלוש דאי לא כתיב דיש אלא לא
מלאכה הוא דעיקר פעולה משום
למאי דמסיק רבא דלא
בְּדִישׁוֹ: דברים כה ד
❖
דיש מה דיש מיוחד דבר שבשעת גמר
2 כִּי תָבֹא בְּכֶרֶם רֵעֶךָ
תחסום שור במלאכה הוה מוקמינא
תקון גדולין הוא שהם מחוברין
יספות:
וְאָכַלְתָּ עֲנָבִים כְּנַפְשְׁךָ
ועומדין: הבודל בתמרים ובגרוגרות.
ליה דוקא במחובר דומיא דפועל
מלאכה פועל אוכל בו אף כל שהוא בשעת
שָׂבְעֶךָ וְאֶל כֶּלְיְךָ לֹא
דה"נ פריך ל"ל דיש להוציא חולב
שמדובקות זו בזו ומבדילן במגריפה:
❖
גמר מלאכה פועל אוכל בו ג יצא המנכש
דברים כג כה
תִתֵּן:
מוסף רש"י
בתוחלני. תמרים רעים שאין מתבשלין
מכי תבא נפקא ל)דוקא במחובר אלמא
בשומים ובבצלים הואיל ואין גמר מלאכה
יצא החולב והמחבץ
באילן ומכניסן לקיום בכלי של כפות
אית לן לאוקמי שור דומיא דאדם
והמגבן שאין גידולי
אין פועל אוכל בהם למה לי 2 מואל כליך
לעזי רש"י
תמרים ושמן חותלות ומתחממות
ועוד דאיצטריך דיש לכמה דרשות
קרקע. דנהי דגידולי הארץ
לא תתן נפקא לא צריכא אע"ג דקא משליף
דבסמוך: מ)יצא המנכש בבצלים.
ד
איקרי (בהמות) על שם
ציב"ש [ציבו"ט].
ומתבשלות וקודם שנתבשלו קאמר
שהארץ מגדלתן במרעה
קטיני מביני אלימי תניא אידך דיש מה
בצלצלים בצלים קטנים.
דהבודל מהן פועל אוכל בהן דלא
נראה דאי לאו ואל כליך לא תתן לא
ופרנסה, אבל גידולים מן
דיש מיוחד דבר שלא נגמרה מלאכתו
נגמרה מלאכתן למעשר: הלש. משנתן
הוה דרשינן מדיש אלא מה דיש
הארץ לאו אקרי אלא דבר
הצומח מן הקרקע ולא
למעשר פועל אוכל בו אף כל שלא נגמרה
המים וגילגל נתחייב בחלה ועדיין
מיוחד שלא נגמרה מלאכתו למעשר
ה
. שבע
בהמות
(סוכה יא:)
צריכה ללוש ולשוף ולבעוט הרבה:
אבל לשעת גמר מלאכתו שאין צריך
מלאכתו למעשר פועל אוכל בו ו יצא הבודל
שכיבשו ושבע שחילקו
והמקטף. עורך וטח פניה ו): ותיפוק
לקרקע לא הוה דרשינן ליה אבל
נתחייבו בחלה. דכתיב
בתמרים ובגרוגרות הואיל ונגמרה מלאכתו
בחלה (במדבר טו) בבאכם
ליה משום מעשר. והלא נגמרה
השתא דכתב ואל כליך למדרש
למעשר אין פועל אוכל בו והתניא הבודל
אל הארץ, והרי באו (נדה
מלאכתו למעשר וטחינה והרקדה
בשעת גמר מלאכה דרשינן נמי
מז.) ותניא בספרי ר'
בתמרים ובגרוגרות פועל אוכל בו אמר רב
מדיש להני: יצא הלש המקטף
דמקמי לישה נמי לא אכיל: נתחייבו
ישמעאל אומר שינה הכתוב
פפא כי תניא ההיא בתוחלני תניא אידך
ביאה זו מכל ביאות
ז
והאופה. תימה לר"י דבשלמא אופה
בחלה ולא נתחייבו במעשר. (בפ"ק
שבתורה, שבכולן נאמר כי
דיש מה דיש מיוחד דבר שלא נגמרה
דקדושין) [ספרי פ' שלח] דכתיב
איצטריך למיתני אע"ג דתנא לש
תבאו כי יביאך וכאן
מלאכתו לחלה ופועל אוכל בו אף כל דבר
בבואכם, ללמדך שכיון
בבואכם אל הארץ שינה הכתוב
משום דמשכחת דחייב בחלה אפילו לא
ז)
ח
שנכנסו לה נתחייבו (כתובות
ביאה זו מכל ביאות שבתורה שנאמר
לש ע"י אפייה דאמרינן בפרק כל
שלא נגמרה מלאכתו לחלה פועל אוכל בו
. ולא נתחייבו
כה.)
בהן כי תבואו וכאן נאמר בבואכם
שעה (פסחים דף לז. ע"ש) הדובשנין
במעשר. דבמעשר כתיב
יצא הלש והמקטף והאופה שנגמרה מלאכתו
ט
(דברים יד) תבואת זרעך,
משנכנסו לארץ נתחייבו בחלה אבל
והאיסקריטין כו' אפאן באילפס
לחלה דאין פועל אוכל בו והלא נגמרה
עד שיביא כל אחד ואחד את
במעשר לא נתחייבו אלא לאחר
פטורין בתנור חייבין אלא מקטף
שלו
או: דכתיב
מלאכתו למעשר לא קשיא בחוצה לארץ
(נדה מז.)
ירושה וישיבה דכתיב עשר תעשר
אמאי תני לה וכי יש מקטף בלא
ח)
ט)
דגנך תבואת זרעך המיוחדת
לישה: אי הכי חלה נמי לא.
עסקינן דליכא מעשר אי הכי חלה נמי ליכא
לך, ועוד שהרי תלה הכתוב
וכתיב בתריה במקום אשר יבחר עד
המעשר במנין שנות
אלא לעולם בארץ ולא קשיא בשבע שכיבשו
שנבחרה שילה לא נתחייבו והיינו
דחלה בחוצה לארץ לא הויא אלא
השמיטה, דכתיב (דברים
ובשבע שחילקו דאמר מר שבע שכיבשו
לאחר כיבוש וחילוק כדכתיב ביהושעי)
מדרבנן כדמוכח בפ' עד כמה (בכורות
כו) בשנה השלישית שנת
ג)
דף כז.): מידי מעשר קגרים
המעשר, ושמיטות לא מנו
ושבע שחילקו נתחייבו בחלה ולא נתחייבו
וכל ימי כיבוש וחילוק היה אהל
אלא משכבשו וחילקו,
גמר כו'. דכיון דאם היו חייבין
מועד בגלגל י"ד שנים כדאמר
ד)במעשר מידי מעשר קא גרים גמר מלאכה
כדאמרינן בסדר עולם,
[בזבחים] (דף קיח:): מידי חיוב
במעשר הוה חשיב גמר מלאכה
קא גרים אלא אמר רבינא כרוך ותני דיש
י
מעשר קא גרים. לסלק את הפועלין
למעשר אחר המירוח והיינו הולכים
מה דיש מיוחד דבר שלא נגמר מלאכתו
מדין אכילה: גמר מלאכה קא גרים.
בתר אותה גמר מלאכה כי אין
למעשר ולחלה ופועל אוכל בו אף כל שלא
כדיליף מדיש לא שנא בזמן מעשר
חייבין נמי לא הוי פחות וניזיל
נגמר מלאכתו למעשר ולחלה פועל אוכל בו
ול"ש בלא זמן מעשר דמעשר גבי
בתרה ואמאי אזלינן בתר חלה:
אמר רבינא כרוך ותני. דהשתא
איבעיא להו פועל מהו שיהבהב באור ויאכל
אכילת פועל לא כתיב: אמר רבינא
מי הוי כענבים ודבר אחר או לא תא שמע
כרוך ותני. הנך תרתי מתניתא
דקתני בחדא למעשר ולחלה
דלעיל לא תיתננהו כ)לחודא למיתני
מוכח שפיר דלא נקט למעשר אלא
רשאי בעה"ב להשקות פועלים יין כדי שלא
כ
בקמייתא מה דיש מיוחד דבר שלא
לאפוקי היכא דלא שייך חלה כגון
יאכלו ענבים הרבה רשאין פועלין לטבל
ל
נגמרה מלאכתו למעשר דא"כ שמע
בודל בתמרים אבל היכא דשייך חלה
פיתם בציר כדי שיאכלו ענבים הרבה
מינה הא נגמרה למעשר לא אכיל
לא חשיב (ב) אלא שנגמרה מלאכתה
לאכשורי
וקשיא בתרייתא אלא כרוך ותני חדא
לחלה אבל כי הוה בחדא ברייתא
מה דיש מיוחד שלא נגמרה מלאכתו
למעשר ולחלה שהן דברים
למעשר לחוד הוה משמע דבכ"מ אזלינן בתר נ)גמר מלאכה למעשר:
והבודל בתמרים. אע"פ דליכא מעשר אלא מדרבנן חשיבא
הנהוגין בו אף כל שלא נגמרה מלאכתו לדבר הנהוג בו אם למעשר
לחודיה למעשר אם לחלה לחלה יצא הבודל בתמרים דנגמר למעשר ואין
גמר מלאכתן למעשר כיון דאי הוה בהו מעשר מדאורייתא
הוה אזלינן בתר גמר מלאכתו למעשר: פועל מהו שיהבהב.
בהם דבר מאוחר ממנו ויצא הלש שנגמרה מלאכתו למאוחר שבו: מהו
שיהבהב באור. את המלילות והאור ממתק טעמו וכן הענבים:
פי' בקונטרס שאור ממתקו ובעי אם שרי להבהב ולמתוק שע"י
כן יאכל יותר אי הוה כענבים ודבר אחר או לא וקשה לר"ת דמאי
אכשורי
קאמר בסמוך מפריך ע"ג סלע מאי מתוקי פירא איכא היכא ס"ד דמקשה דליכא מתוקי פירא א"כ למה מפריך ועוד למאי
דמסיק (ג) הכא
דלא יספות במלח
הוה
משום מעשר
הא לאו הכי
שרי
לספות במלח א"כ כ"ש דשרי להבהב דספיתא במלח דמיא
טפי