השוכר את הפועלים פרק שביעי בבא
מציעא צ.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
והדשות במעשר ובתרומה אינו עובר משום לא תחסום. פי'
והדשות. דישת שבלין בתרומה ובמעשר כגון שהקדימו בשבלין:
מה א ב מיי' פי"ג מהל'
א) תרומות פ"ט מ"ד,
אין עובר. בלא תחסום ה): המרכסות. משום דגמר מלאכתן למעשר
בקונטרס דסתם דייש לא הוי תרומה ומעשר שאין
ב) קדושין כד. [וש"נ],
שכירות הלכה ד ועי'
ג) סוטה מח. יומא ט.
בהשגות ובמ"מ סמג לאוין
משעת דישה: תרומה ומעשר. דסתם דייש לאו בתרומה ומעשר
רגילות להיות תרומה ומעשר אלא אחר מירוח תימה דא"כ אפילו
[תוספ' דסוטה פי"ג],
קפד טוש"ע ח"מ סי' שלח
הן חולין מתוקנים לא יעבור דאין רגילות להיות מתוקנים קודם
משתעי קרא דאין תרומה ומעשר סתם אלא מן המירוח ואילך
ד) [שבת קנ. וש"נ],
סעיף ח ועיין בהג"ה:
מו ג ד מיי' שם הלכה ג
ה) [דברים כה], ו) [צ"ל
מירוח ונראה דטעמא משום דכתיב
כדכתיב (במדבר יח) כדגן מן הגורן:
דתנן. והיא משנה בתרומות
טוש"ע שם סעיף ה:
מפני מראית העין. שלא יאמרו
דישו דמשמע הראוי לו ומעשר ממון
והדשות בתרומה ומעשר אינו עובר משום
א
מז ה מיי' שם הל' ד ה:
פי"א מ"ט], ז) [דברים יב],
עליו שהוא חוסם: בול. מלא אגרוף:
גבוה הוא ותרומה נמי לישראל אסור
מח ו מיי' פי"א מהל'
ח) גי' רש"ל דבשבת,
בל תחסום אבל מפני מראית העין מביא
ב
❖
ט) [בפ' אמור סי' קה],
תרומות הלכה כא:
בטרסקלין שבפיה. שק או טרסקל
ליתן לפני בהמתו ואפילו כהן דוקא
בול מאותו המין ותולה לה בטרסקלין שבפיה
מט ז מיי' פ"ו מהלכות
כרשינין שהוא מאכל בהמה מותר
תולין בצוארה והמאכל בתוכו ואוכלת:
מעשר הלכה ו סמג
ר"ש בן יוחאי אומר מביא כרשינים ותולה
נכרי הדש בפרתו של ישראל. אינן
להאכיל ולא חטין משום הפסד תרומה
עשין קלה:
הגהות הב"ח
לה שהכרשינים יפות לה מן הכל ורמינהי
נ ח מיי' פ"ו מהלכות
וכן דריש בהדיא במעילה (דף יג.
עוברים הבעלים שאמרו לו חסום
(א) גמ' ר"מ דאמר מעשר
מעשר שני הלכה טו:
פרות המרכסות בתבואה אינו עובר משום בל
פרתי ודוש בה תבואה שלך אין
ושם ד"ה מאי) מדישו גבי הא דתנן
נא ט מיי' שם פ"ג הלכה
שני ממון: (ב) שם ולר'
תחסום והדשות בתרומה ומעשר עובר משום
עליהם עבירת לא תחסום: גידולי
וכן פרה לא תאכל כרשיני הקדש:
יהודה הא כצ"ל ואות ו'
יז:
❖
גידולי
נב י מיי' פי"ג מהלכות
נמחק:
מעשר חולין. דלא שייך
תרומה. שזרעה וגידלה הגידולין
בל תחסום ונכרי הדש בפרתו של ישראל
ג
שכירות הלכה ד ה:
תרומה מדרבנן וזה אחד משמנה
למיגזר שמא ישהה בידו
אינו עובר משום בל תחסום ד וישראל הדש
נג כ מיי' פי"א מהלכות
עשר דבר שרבו בית שמאי על בית
ויבער
בטומאה דלמה ישהה כיון
מעשר שני הלכה יג:
בפרתו של נכרי עובר משום בל תחסום
גליון הש"ס
נד ל מיי' פ"ט מהלכות
שיכול לפדותו ואפילו לקוח בכסף
הלל ביציאות שבת (שבת יז:) וכיון דלאו
קשיא תרומה אתרומה קשיא מעשר אמעשר
רש"י ד"ה בית פאגי.
מעשר הלכה א סמג
מעשר
שנטמא דאינו נפדה לרבי
תרומה מדאורייתא היא קרינא ביה
עשין קלח:
היקף חיצון. עי' סנהדרין
בשלמא תרומה אתרומה לא קשיא ה כאן
נה מ מיי' פי"ג מהלכות
דייש סתמא: בשלמא גידולי תרומה
יהודה
לא גזרו על גידולין דליהוו
י"ד ע"ב ברש"י ד"ה בית
בתרומה כאן בגידולי תרומה אלא מעשר
פאגי ומנחות עח ע"ב ד"ה
שכירות הלכה ד ה:
תרומה. מדרבנן ואיצטריך לאשמועינן
מעשר כיון דעיקר מעשר יש לו פדיון:
נו נ מיי' שם הלכה ג סמג
חוץ לחומת: תוס' ד"ה
כאן
אמעשר קשיא וכי תימא מעשר אמעשר נמי
במעשר ראשון דמיקרי דישו
דעובר: גידולי טבל. תבואה
לאוין קפד טור ש"ע
אבל וכו' וגזרו אטו שבת.
לא קשיא כאן במעשר כאן בגידולי מעשר
כאן במעשר שני. דאפילו
שנמרחה בכרי וזרעה בטיבלה הרי
עי' ר"ה דף כד ע"ב תוס'
ח"מ סי' שלח סעיף ז:
נז ס מיי' פ"ו מהלכות
ד"ה שאני ועיין בב"ח ריש
הלכות כלאים: היא כשאר חולין ואוכל הימנה עראי
לר' יהודה אינו עובר חוץ לחומה
בשלמא גידולי תרומה תרומה אלא גידולי
ו
שבת הלכה א סמג
עד שימרח דכיון דזרעו כלה בטיל
כדפריך בסמוך והא בעי חומה
מעשר חולין נינהו דתנן גידולי טבל
לאוין סה טוש"ע א"ח סי'
א)
ז
שז סעיף ב:
ליה איסוריה. ובתרומה הוא דגזור
ותימה והלא אי לאו רעך היה אוכל
וגידולי מעשר שני חולין אלא לא קשיא הא
נח ע מיי' פי"ג מהל'
ח
כדמפרש התם גזירה משום תרומה
פועל משל הקדש כי היכי דשרי משל
שכירו' הלכה ג סמג
במעשר ראשון הא במעשר שני ואיבעית
טהורה ביד ישראל שמא יזרענה
חבירו
ולא הוי גזל וה"נ אית לן
לאוין קפד טוש"ע ח"מ סי'
אימא הא והא במעשר שני ולא קשיא הא
❖
שלח סעיף ו:
להפטר שלא יתננה לכהן אי נמי
למימר דשרי חוץ לחומה דהא לרבי
רבי מאיר הא רבי יהודה הא ר"מ ב) דאמר
משום תרומה טמאה ביד כהן דלמא
יהודה ממונו הוא ויכול לקדש בו
מעשר ממון גבוה הוא הא רבי יהודה
משהי לה לזורעה ואתי בה לידי
האשה
אפילו חוץ לחומה כדמשמע
ט
(א)
לעזי רש"י
דאמר מעשר שני ממון הדיוט הוא היכי דמי
תקלה: פלוגתא דר' מאיר ור' יהודה
בקדושין (דף נג:) וי"ל דאפילו הכי
שונגל"א [צינגל"א].
בקדושין (דף נב:): ממון גבוה. ולא
(לא) קרינן ביה דישו שלו ולא של
כגון שהקדימו בשבולין ולר' יהודה (ב) והא
חומה המקיפה את העיר.
קרינא ביה בדישו ה). וגבי תרומה
רעך דה"נ אמרינן בסוף פרק
ריול"ר [רייליי"ר].
בעי חומה כגון שדש לפנים מחומת בית
לשלשל (נאמר בפרה).
מיתוקמא שהיתה פרה של ישראל
חלק (סנהדרין דף קיא:) דלכולי
פאגי איבעית אימא לא קשיא י כאן במעשר
שאסור להאכילה תרומה ואפילו אם
עלמא לא מיקרי שללה גבי עיר
ודאי כאן במעשר דמאי השתא דאתית
דש בה כהן דתניא ו) כהן ששכר פרה
הנדחת ופטורה מן החלה דלא
להכי תרומה אתרומה נמי לא קשיא כאן
מישראל אע"פ שמזונותיה עליו לא
מיקרי עריסותיכם:
והיכי דמי כשהקדימו בשבלין.
בתרומת ודאי כאן בתרומת דמאי בשלמא
יאכילנה כרשיני תרומה: היכי דמי.
מעשר דמאי איכא אלא תרומת דמאי מי
דליהוי מעשר קודם דישה: כגון
תימה דמאי איצטריך
שהקדימו. וקרא שם עליו בשבולין:
לפרושי הכא היכי דמי דעד השתא
איכא והתניא אף הוא ביטל את הוידוי
ג) כ
[ולר"י]. כיון דשם מעשר עליו לר'
נמי הוי מיירי בהכי דהא בגידולי
וגזר על הדמאי לפי ששלח בכל גבול ישראל
ל
יהודה נהי נמי דממון הדיוט הוא:
מעשר ליכא לאוקמה כלל:
וראה שלא היו מפרישין אלא תרומה גדולה
אמר להו תניתוה רבי שמעון בן
הא בעי חומה. שאסור לאכלו חוץ
בלבד אלא לא קשיא מ כאן בתרומת מעשר
יוחאי אומר. ורבנן לא
לחומת ירושלים והיכי אתי לאו דלא
ודאי כאן בתרומת מעשר דמאי בעו מיניה
תחסום ודחי לאו דלא תוכל לאכול
פליגי עליה במאי דמפרש טעמא
חסום
מרב ששת היתה אוכלת ומתרזת מהו משום
פרתי
בשעריך ז): בית פאגי. $ היקף חיצון
משום דמעלי לה:
דמעלי לה הוא והא לא מעלי לה או דלמא
ודוש בה. פירוש ודוש בתבואתי
של ירושלים שהוסיפו עליו קרוי
דחזיא ומצטערא והא חזיא ומצטערא אמר
בית פאגי. ונראה לי שהוא לשון
דמרויח באמירה לנכרי דבתבואת
כבישתה של עיר שונגל"א בלע"ז
נכרי פשיטא דשרי כיון שאין ישראל
להו רב ששת תניתוה רבי שמעון בן יוחי
כדאמרינן פרק קמא (דף ט.) זה
נשכר בחסימה אלא אדרבה מפסיד
אומר מביא כרשינים ותולה לה שהכרשינים
קנה חמור ובית פגיה: כאן במעשר
כמו שפשיטא שמותר לומר לנכרי
יפות לה מן הכל שמע מינה נ משום דמעלי
דמאי. דליתיה אלא מדרבנן. הלוקח
אכול נבלה ומהאי טעמא נמי מותר
לה הוא שמע מינה איבעיא להו מהו
מעם הארץ שחייבו להפריש מעשר
לומר לנכרי בשבת הילך בשר ובשל
שיאמר אדם לנכרי חסום פרתי ודוש בה מי
שני על הספק ולהעלותו לירושלים:
לצרכך כשאין מוטל עליו לזונו דאין
אמרינן כי אמרינן ד)ס אמירה לנכרי שבות הני
אף הוא. יוחנן כהן גדול במס'
מרויח באותה אמירה כלום ומיהו
מילי לענין שבת דאיסור סקילה אבל חסימה
סוטה (דף מח.): ביטל את הוידוי.
אמר ר"י דלא דמי לאומר לנכרי
של מעשר ואפילו של חברים שאין
אכול נבלה דלא שייך התם אמירה
דאיסור לאו לא או דלמא לא שנא ת"ש
ע
לומר בערתי הקדש מן הבית וגם
לנכרי שהישראל עצמו יכול ליתן
נכרי הדש בפרתו של ישראל אינו עובר
נתתיו ללוי לפי שלא היו נותנים
נבלה בפיו אבל הכא אותו דבר
משום בל תחסום מעבר הוא דלא עבר הא
מעשר ראשון ללוי כהלכתו דרחמנא
שאומר לנכרי לעשות הוא אינו יכול
איסורא איכא בדין הוא דאיסורא נמי ליכא
אמר ללוים וקנסינהו עזרא וצוה
לעשות כמו לבשל או לחסום
ואיידי דתנא סיפא דישראל הדש בפרתו של
לתתו לכהנים: וגזר על הדמאי.
ומירושלמי דהנזקין גבי מחזיקין ידי
נכרי עובר תנא רישא אינו עובר תא שמע
בלוקח מעם הארץ שיפריש הכל
נכרים בשביעית דקאמר א"ל חרוש
דשלחו ליה לאבוה
דשמואל הלין תורי
מספק מפני שהטבל עון מיתה חוץ
בה טבאות ואנא נסיבנא לה מינך
דגנבין
מן התרומה שלא גזר להפרישה ולא
בתר שביעית אומר ר"י דאין ראיה
דהתם לפי שהתחיל כבר לחרוש מפני דרכי שלום: אבל הכא
גזר על הדמאי לפי ששלח בכל גבול ישראל וראה שהיו עמי
דאיסור לאו שרי. אע"ג דבמס' מו"ק (דף יב.) אמרינן ח) דבשביעית וחולו
הארץ מזלזלין במעשרות ולא היו מפרישין אלא תרומה גדולה:
תרומת מעשר. שהלוי מפריש לכהן מעשר מן המעשר והוא
של מועד אסור אמירה לנכרי התם משום דשבת ויו"ט חדא מילתא היא
דגנבין
להו ארמאי. בשאלתות דרב אחאיט) מפרש
קרוי תרומה ואסור כתרומה: ומתרזת. חולי מעיים וקורין
$וגזרו אטו שבת:
אותו ריול"ר מוציאה רעי צלול כמים והחטין קשין לה: חסום
שהיו קושרין דינר בכיס של בהמה בחזקה והנכרי גונב הדינר ותולש
פרתי ודוש בה. דישה שלך: אמירה לנכרי שבות. מדרבנן:
הכיס ומסרסו ולשון גנבין להו לא משמע הכי שלא באין לגנוב רק הדינר:
ומגנחין
מחלפי