השוכר את
הפועלים פרק שביעי בבא מציעא צא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לא שאדם רשאי להמיר. רישא דמתני' הכל ממירין אחד האנשים
יהודה קאמר אמאי לא דייק נמי ממילתיה דהתראת ספק שמה
סו א מיי' פ"א מהל'
א) חולין ב. תמורה ב.,
ואחד הנשים ומפרש ואזיל דהאי הכל ממירין לא שהאדם רשאי
התראה כדדייק רבי יוחנן אלא קאמר התם דסבר לה כאידך דרבי
ב) [סנהדרין סג. מכות ד:
תמורה הלכה א סמג לאוין
טז. כ: שבועות ג: זבחים
שמה:
להמיר אלא יש בהן כח לתפוס בתמורה בדיעבד: וסופג את הארבעים.
יהודה דאמר לא שמה התראה אלא ודאי משמע דסבר הכי ובפ"ג
כט: תמורה ג.], ג) כתובות
ב [מיי' שם הלכה ז]:
משום לא יחליפנו (ויקרא כז) והא הכא דדיבור בעלמא הוא ולקי. אלמא
דשבועות (דף כא.) נמי פריך
מהתם דרבי יוחנן אדר' יוחנן משמע
סז ג מיי' שם הלכה ה:
לג: לד: לז. ב"ק עא.,
סח ד מיי' פי"ג מהל'
ד) [ב"ק ע:], ה) [כתובות
עקימת שפתים שאדם מגיד בשפתיו
דאליבא דנפשייהו פליגי וי"ל דריש לקיש
לד:], ו) פסחים ל. לו. זבחים
שכירות הל' ב סמג
מעשה הוא: ר' יהודה היא. בכמה
לא פטר הכא אלא אליבא דמאן דבעי
צה:, ז) [עי' תוס' ב"ב קי.
לאוין קפד טוש"ע ח"מ סי'
א)לא שאדם רשאי להמיר אלא א שאם המיר
דוכתי מייתינן לה (מכות דף ד:) לא
לאו שיש בו מעשה אבל איהו ודאי
ד"ה נשוט], ח) מכות ז.,
שלח סעיף [ג] ד:
מומר וסופג את הארבעים א"ל הא מני ר'
סט ה מיי' פי"ח מהל'
ט) (ע"ז ז), י) [פסחים ג.
סבר כר' יהודה והא דקאמר בסמוך
תותירו ממנו והנותר ממנו עד
וש"נ], כ) ע"ז כ:, ל) [שמות
סנהדרין הל' ב:
יהודה היא דאמר לאו שאין בו מעשה לוקין
הא מני ר' יהודה היא ה"ק ר' יהודה
בקר ל) בא הכתוב ליתן עשה אחר לא
ב)
ע ו מיי' שם ופ"ג מהל'
יב], מ) בס"א נוסף: דלאו,
היא וסבירא ליה כוותיה:
תעשה לומר שאין לוקין עליומ) שניתק
עליו ומי מצית מוקמת לה כר' יהודה והא
נ) [כדאיתא בחולין קל: ושם
גניבה הל' א' ופ"א
הא מני ר"מ היא דאמר לוקה
ד"ה תנא], ס) [פ"ו דף
מהל' נערה הל' יא ופ"ו
לעשה הוא. טעמא דבא הכתוב הא
קתני רישא בהכל ממירין אחד האנשים ואחד
❖
כט:], ע) שייך לע"ב,
מהל' תרומות הל' ו ופ"ד
ומשלם. ותימה דלא שמעינן
לאו הכי לקי המותיר ואע"ג דאין בו
הנשים והוינן בה הכל לאתויי מאי לאתויי
מהל' חובל הל' ט טוש"ע
ג
מעשה: לאתויי יורש. שאם המיר
ליה לר"מ אלא בפ"ק דמכות (דף ד.
ח"מ סי' שנא:
יורש ודלא כר' יהודה דאי כר"י האמר יורש
עא ז מיי' פ"ד מהל'
בקרבן אביו לאחר מיתת אביו מומר:
ושם ד"ה לוקין) גבי עדים זוממין
הגהות הב"ח
אינו ממיר יורש אינו סומך האי תנא סבר לה
איסורי מזבח הל' ח
יורש אינו ממיר. ואם המיר אינו
והתם יליף ליה ר"מ ממוציא שם רע
(א) גמ' רבא אמר בבא
סמג לאוין שטז:
כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא ת"ר החוסם
ד
עב ח מיי' פי"ג מהל'
דלוקה ומשלם ופריך מה למוציא שם
מומר וטעמא מפרש בתמורה בריש
לצאת ידי שמים אתנן
את הפרה ודש בה לוקה ומשלם ד' קבין
אסרה. נ"ב זה גי' תוס':
שכירות הל' ב סמג
פ"ק (דף ב.): ג' קבין לחמור. כך
רע שכן קנס ומשני סבר לה כרבי
(ב) שם דאמר שמואל
לאוין קפד טוש"ע ח"מ סי'
לפרה וג' קבין לחמור והא אינו לוקה ומת
שיערו חכמים אכילתו: ה"ג והא אין
עקיבא דאמר עדים זוממין קנסא היא
ה
במנאפים כצ"ל ואות ו'
שלח סעיף ד:
עג ט י מיי' פ"ט מהל'
לוקה ומת ואין לוקה ומשלם. דהוו
נמחק: (ג) תוס' ד"ה
א"כ הכא דהוה ממונא מנלן דלוקה
ו ואינו לוקה ומשלם אמר אביי הא מני ר"מ
בבא וכו' וא"ת תנא תני
מ"א הלכה כב סמג
ומשלם וי"ל דהא דלרבנן אין לוקה
להו שתי רשעיות וכתיב (דברים כה)
היא דאמר לוקה ומשלם רבא אמר אתנן
ג)
ד)
(א)
משלם וקאמר בבא
לאוין קמא טוש"ע י"ד סי'
כדי רשעתו: ר"מ היא. במס' מכות
ומשלם היינו מכדי רשעתו דכתיב גבי
לצאת י"ש דהכי איתא
צז סעיף א:
אסרה תורה ז ואפילו בא על אמו רב פפא
עד כ מיי' פ"ט מהלכות
בפרק הזרוע דף קל
עדים זוממין דדרשינן מיניה משום
(דף ד.) מעידין אנו על איש פלוני
אמר משעת משיכה איחייב לה במזונותיה
ע"ב תנא תני ישלם ואת
ה)ח
כלאים הלכה ב סמג
רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה
שחייב לחבירו מאתים זוז לוקין
❖
לאוין רפא טוש"ע י"ד סי'
אמרת דמדת חסידות:
ומילקא לא לקי עד שעת חסימה אמר רב פפא
ומשלמין אם נמצאו זוממין: רבא אמר
מחייבו משום שתי רשעיות אבל ר"מ
רצז סעיף ג:
הני מילי בעו מינאי דבי רב פפא בר אבא
עה ל מיי' פ"א מהל'
אתנן אסרה תורה אפילו בא על אמו.
דסבר דעדים זוממין קנסא הוא יליף
איסורי ביאה הלכה
ופשטי להו לאיסורא חדא כהלכתא וחדא
גליון הש"ס
ממוציא שם רע דלוקין ומשלמין א"כ
ונתן לה טלה באתנן אתנן הוא ואסור
יט סמג לאוין קכו טור
תו ליכא לדידיה לאוקמי כדי רשעתו
לקרבן דאתנן סתמא כתיב (דברים כג)
דלאו כהלכתא בעו מינאי מהו ללוש את
רש"י ד"ה רבא אמר וכו'
ש"ע אה"ע סי' כ סעיף א
אי תפיס לא מפקינן. עי'
בהג"ה [רב אלפס כאן
אלא במיתה ומלקות ומהיכא נילף
ל"ש אמו ול"ש פנויה. ואע"ג דאי
העיסה בחלב ופשטי להו לאיסורא כהלכתא
וביבמות פ"ב דף ח: ובסוף
בטורי אבן חגיגה באבני
דלא ילקה ומשלם ולה"ק דבכל דוכתא
תבעה ליה בדינא קמן תן לי אתנני
דתניא אין לשין את העיסה בחלב ואם
פ"א דמכות דף רפד:]:
שהם דף י ע"ב ד"ה נפש
ו) ט
❖
עו מ מיי' פ"ט מהלכות
אית ליה לר"מ דלוקה ומשלם וא"ת
לא מחייבינן ליה דהא קם ליה בדרבה
ובקצו' החושן רסי' כח:
לש כל הפת כולה אסורה מפני הרגל עבירה
כלאים הלכה א סמג
והא אכתי איכא לאוקמי כר"מ כדי
מיניה כי יהביה ניהלה אתנן הוא
כיוצא בו אין טשין את התנור באליה ואם
לאוין רפא טוש"ע י"ד סי'
ז) י
רשעתו במלקות וממון כגון דבהדי
אלמא אפילו במקום מיתה נמי רמו
רצז סעיף ב:
מוסף רש"י
טש כל הפת כולה אסורה עד שיסיק את
עז נ מיי' פכ"א מהל'
דמסהדי עדות שקר קרעו שיראין של
תשלומין עליה אלא שאין כח לענשו
לא שאדם רשאי
איסורי ביאה הלכה כ
התנור ואידך בעו מינאי מהו להכניס מין
שום אדם דהני תשלומים אינם קנס
בשתים אבל ידי שמים לא יצא עד
להמיר. דכתיב לא ימיר
סמג לאוין קכו טור ש"ע
ושאינו מינו לדיר ופשטי להו לאיסורא דלאו
וליכא למילף ממוציא שם רע וי"ל
שישלם דאי לא רמו תשלומין עליה
❖
כ
(תמורה ב.) דכתיב לא
אה"ע סי' כג סעיף ג:
כי יהביה ניהלה מי הוה אתנן מתנה
דלית לן לאוקמי קרא דואי אתה מחייבו
יחליפנו, ורישא הכי קאמר
כהלכתא ח) דאמר שמואל (ב) ל ובמנאפים עד
הכל דין תמורה נוהגת
בעלמא הוא דיהיב לה וגבי חוסם
משום ב' רשעיות אלא בששניהם
שיראו כדרך המנאפים ובכלאים עד שיכניס
מ
בהם, והא דתני ברישא הכל
תורה אור השלם
נמי תשלומין רמו עליה אלא שאין
מחמת עדות שקר ולהכי לא מתוקמא
ממירין ואיצטריך ליה תו
כמכחול בשפופרת מתיב רב אחדבוי בר
1 אֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמֹרוּ
לפרושי לא שהאדם רשאי
כח בב"ד לענשו שתים וכיון דרמו
בממון ומלקות דבשתי רשעיות מחמת
אמי אילו נאמר בהמתך לא תרביע הייתי
כו' ולא נקט ברישא לשון
ט)
1
בְּהֶמְתְּךָ לֹא תַרְבִּיעַ
תשלומין עליה לא יצא ידי חובתו עד
עדות שקר לוקה ומשלם ולהכי לא
קצרה הכל שהמירו תמורתם
כִּלְאַיִם שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע
אומר לא יאחוז אדם הבהמה בשעה שעולה
שישלם. אי נמי $אי תפיס לא מפקינן
מתוקמא אלא במיתה ומלקות:
תמורה, לשון התנאים הוא
כִּלְאָיִם וּבֶגֶד כִּלְאַיִם
בבא לצאת ידי שמים. וא"ת דאמרי'
עליה זכר ת"ל כלאים לאו מכלל דכלאים
זה, כמו הכל שוחטין הכל
מיניה כך שמעתי מפי מורי הזקן
שַׁעַטְנֵז לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ:
סומכין הכל חייבין, הלכך
ויקרא יט יט
אחיזה נמי לא מאי אחיזה הכנסה ואמאי
ויש דוגמתו בב"ק בפרק מרובה
בפרק בן סורר ומורה
הכא אע"ג דהוצרך להאריך
(דף ע:) ושם מפורש יותר והביא
(סנהדרין דף עב. ושם ע"ש) רבא איגניבו
קרי לה אחיזה לישנא מעליא אמר רב
לא שינה התנא את לשונו
י)
כ)
(חולין ב.). אלא שאם
לי מורי ראיה על זה: רב פפא
ליה דינרי במחתרתא אהדרינהו
יהודה מין במינו מותר להכניס כמכחול
נ
המיר מומר. נתפסת
אמר. חיובי נמי מחייבינן ליה לשלומי
ניהליה ולא קבלינהו אמר הואיל
בשפופרת ואפילו משום פריצותא ליכא מ"ט
השניה ושתיהן קדושות (שם
דאינן באין כאחד דמשעת משיכה
ונפק מפומיה דרב דאמר הבא
ותמורה ב.). וסופג את
בעבידתיה טריד מתיב רב אחדבוי בר אמי
הארבעים. משום לאו דלא
איחייב ליה במזונותיה: כל הפת
במחתרת ונטל כלים ויצא פטור
אילו
ימיר (שם ושם). אתנן
אסורה. ואפילו לאכלה במלח: מפני
דבדמים קננהו ואמאי לא קבלם והא
אסרה תורה. להביא לבית
הרגל עבירה. שלא יאכל בשר עמה:
טשין. טחין: מין ושאינו
חייבין לצאת ידי שמים וי"ל
דהם לא רצו לצאת ידי שמים אלא היו
המקדש לכל נדר, ואפילו
בא על אמו. ונתן לה
מינו. והן זכר ונקבה: מהו להכניס לדיר. מי הוי כמרביע כלאים
סבורין שבדין חייבין להחזיר ולכך לא קבלינהו וא"ת תנא תני
טלה באתננה אסור, ואף
או לא עד שיאחז הוא בעצמו אבר הזכר ויכניס: ופשטי להו לאיסורא.
(ג) ישלם ואת אמרת דמדת חסידות שנו כאןנ) וי"ל דישלם משמע טפי
על גב דאי לא הוה יהיב לה
שלא יזלזלו: במנאפים. מעידין עליהם העדים לחייבן מיתה ומלקות
ניהלה והיא אילו תבעה ליה
לשון חיוב ממשלם אי נמי התם פריך משום דאפילו לצאת ידי שמים
בדינא לא אמרינן ליה קיים
משישכבו זה על זה כדרך מנאפים וא"צ לעדים שיראו כמכחול
אינו חייב אבל הכא דחייב לצאת ידי שמים חיובא מעליא הוא ושפיר
לה תנאה, דהא מתחייב
בשפופרת דלא הזקיקתן תורה להסתכל כ"כ: בכלאים. אינו חייב
קתני משלם ועוד ר"י פי' שם מתוך הסוגיא דה"ק תנא תני ישלם
בנפשיה הוא (ב"ק ע:).
אין לשין את העיסה
עד שיכניס בידו אבר הזכר בנקבה כמכחול בשפופרת כדרך בני
דברי ר"א ורבנן פליגי עליה ואי מדת חסידות קאמר לא הוו פליגי
עליה: אתנן אסרה תורה אפילו בא על אמו. דעיקר אתנן
בחלב. כל ימות השנה
אדם להכניס מין במינו: מכחול. קיסם או כנף שמכניסין בשפופרת
שלא יאכל בשר עמה
חלולה שהכחול לתוכה ומוציאין מן הכחול במכחול ומעביר על העין:
בעריות כתיב דזונה מחייבי כריתות היא ובתמורה נמי ס)פ"ק (דף ה)
(פסחים לו.). מפני הרגל
עבירה. שלא יאכל הפת
אילו נאמר בהמתך לא תרביע. ולא נאמר כלאים הייתי אומר לא
גמרינן תועבה מעריות וי"מ דנפקא לן מדתניא ביבמות (דף נט: ושם)
עם הבשר (זבחים צה:). אין
יאחוז את הבהמה בקרניה בשעה שעולה עליה זכר ואפילו מין במינו
יכול אף אתנן כלב ומחיר זונה ת"ל גם שניהם שנים ולא ד'
טשין. לשון טח (פסחים
ת"ל וכו': ואפילו משום פריצותא אין כאן. משום דשמא יבא לידי
ומדאיצטריך קרא למעט אתנן כלב אע"ג דרובע בהמה קם ליה
ל:). עד שיראו כדרך
המנאפים. משינהגו ענין
בדרבה מיניה ש"מ דאתנן אסרה תורה אפילו בא על אמו ואין נראה
הרהור דבר כדאמרינן (ע"ז דף כ:) לא יסתכל בחמור ובחמורה
ניאוף ששוכבין בקירוב
בחזיר ובחזירה בשעה שהן מזווגין ונזקקין זה עם זה דהתם כשאינו
דמי כתיב ב' ולא ד' שניהם כתיב ונימא ב' ולא ג' ולא אתי למעוטי
בשר ונוהגים כדרך תשמיש
אלא מחיר זונה וא"ת והא איכא לאוקמא קראי באומר הילך טלה
שלו שאינו צריך לסייע אבל האי בעבידתיה טריד ולא מהרהר:
(מכות ז.). לישנא מעליא.
שמצוה ודרך נקיי הדעת
זה ותבעלי לבנך או לאביך דלא קים ליה בדרבה מיניה וי"ל דאית
מתני'
לספר בלשון נקיה (פסחים
לן לאוקמא קרא בסתם אתנן דהיינו שהבועל נותן וא"ת דאתנן אינו נאסר אלא בדקאי בחצירה בשעת ביאה כדאמר בפ' בתרא דע"ז (סג.
ג.). מין במינו. בהרבעת
ושם) אבל בא עליה ואח"כ נתן לה מותר א"כ היכי מוכח מאתנן דחייב לצאת ידי שמים אע"ג דקם ליה בדרבה מיניה והא משמע במרובה
בהמה, מותר להכניס.
מותר לאדם להכניס בידים
(ב"ק דף ע: ושם ד"ה אילו) דחצר קני ליה קנין גמור אפילו היכא דקם ליה בדרבה מיניה וי"ל דנהי דחצר קני לה קנין גמור לא היה לו ליחשב
אבר הזכר, כמכחול
ואם
אתנן אלא מתנה אם לא היה חייב לצאת ידי שמים כשאינה בחצירה: טש כל הפת כולה אסורה עד שיוסק התנור. תימה למה לי
בשפופרת. מכחול הוא
קיסם שמכניסין בשפופרת,
עד שיוסק בקינוח סגי דתו לא הוי אלא כנ"ט בר נ"ט ושרי כמו (חולין דף קיא:) דגים שעלו בקערה דמותר לאכלן בכותח ושם מפורש:
ופשטי להו לאיסורא דלא כהלכתא דאמר שמואל כו'. תימה לר"י היכי מוכח משמואל דליכא איסורא מדרבנן דשמואל לא איירי אלא
קנה שהמחול בתוכה,
והקיסם קרוי מכחול על
מדאורייתא דומיא דמנאפין עד שיראו כדרך המנאפין דאיירי להורגם דאהא מייתי לה בפ"ק דמכות (דף ז.) גבי אם היינו שם
שם שכוחלין בו (ע"ז
לא היה אדם נהרג מעולם: מין במינו נמי אחיזה אין הכנסה לא. תימה כיון דלא איירי קרא אלא בכלאים מנלן לאסור הכנסה מין
כ:). בעבידתיה טריד. לבו
ע)
על מלאכתו ושוכח בהרהור
במינו וי"ל דדייק מדנקט תנא לא יאחוז דלא יכניס הוה ליה למינקט דלא תרביע הכנסה משמע אלא משום הכי נקט אחיזה דלהכנסה
.
(שם)
לא איצטריך דקים ליה לתנא דאפילו מין במינו אסורה מונשמרת מכל דבר רע דדריש מיניה בפ"ק דע"ז (דף כ:) שלא יסתכל אדם לא
בחמור ולא בחמורה
לא בחזיר ולא בחזירה
לא בעוף ולא בעופפת בשעה שנזקקין
זה לזה ולהכי מוקי
לא תרביע באחיזה באם אינו ענין:
דש