צא: השוכר את הפועלים פרק שביעי בבא מציעא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דש באווזין ובתרנגולין לרבי יוסי ברבי יהודה מהו. יש לפרש
מתני' ואפילו בכתיפו. דאינו מזיז ידיו ורגליו: גמ' כי שור.
עח א מיי' פ"ט מהל'
א) [צ"ל רבנא. רש"ל],
דהא אקשת חוסם לנחסם: דש באווזים. דאין להם ידים להשען
דמיבעיא ליה בדשין ברגליהן ולא בכנפיהם דאין יכולין לדוש
ב) סנהדרין נט:,
כלאים הלכה ב סמג
ג) [מעשרות פ"ב מ"ח],
לאוין רפא טור ש"ע י"ד
וכל משענותם על רגליהן: עד שלא הילכו וכו'. דרכן להטיל ענבים
בכנפיהן דאי בכל כחו בעינן האיכא או דלמא ידיו ורגליו בעינן
ד) גירסת רש"ל בשדכא
סי' רצז סעיף ג:
והא ליכא דאין דשין בכנפיהן אי נמי יש לומר דאפילו דשין בכנפיהן
על הגת ודורכין ברגליהם על הגת ועד שלא הילכו בה שתי וערב
עט ב מיי' פי"ב מהל'
בדלי"ת וכן בערוך, ה) [דף
❖
מיבעיא ליה דדומיא דשור ממש
אין מלאכתן ניכרת ביין אלא בענבים
שכירות הלכה ט
פח:],
סמג עשין צא טוש"ע ח"מ
בעינן וא"ת דמשמע דפשיטא ליה
לפיכך אין שותין יין דהוה ליה עושה
אילו נאמר בהמתך לא תרביע הייתי אומר
1
סי' שלז סעיף א:
במין זה ואוכל במין אחר: מתני'
דאי איכא ידיו ורגליו כי שור דאוכל
פ ג ד ה מיי' שם הלכה
לא יאחוז אדם את הבהמה כדי שיעלה
תורה אור השלם
י יא יב טוש"ע שם
אבל מונע הוא עצמו וכו' ואוכל.
ולא בעי שור ממש וא"כ יליף שור
עליה זכר תלמוד לומר כלאים כלאים הוא
1 אֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמֹרוּ
סעיף ט:
כל אכילתו מהן: וכולן לא אמרו.
שור משבת וא"כ עוף נמי נילף כדתנן
פא ו ז מיי' שם הלכה ב
דאסור הא מין במינו שרי ומין במינו נמי
בְּהֶמְתְּךָ לֹא תַרְבִּיעַ
בסוף הפרה (ב"ק דף נד:) דשוין שור
שיאכל אלא בשעה שהוא עוסק
ועיין בהשגות ובמ"מ
כִּלְאַיִם שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע
אחיזה אין הכנסה לא מאי אחיזה הכנסה
טוש"ע שם סעיף יא:
ובהמה חיה ועוף לענין חסימה א"כ
במלאכה ולא שישב לו ויאכל לומר
כִּלְאָיִם וּבֶגֶד כִּלְאַיִם
פב ח ט מיי' שם הלכה
ואמאי קרי ליה אחיזה לישנא מעליא אמר
שַׁעַטְנֵז לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ:
מאי מיבעיא ליה וי"ל כיון דבעי
הרי מנעתי עצמי עד כאן לא בטלתי
י טוש"ע שם סעי' י:
ויקרא יט יט
רב אשי הא מילתא בעו מינאי דבי רב
לאכול עכשיו אשב לי ואוכל: אבל
רבי יוסי ברבי יהודה דומיא דשור
א)
2 כִּי תָבֹא בְּכֶרֶם רֵעֶךָ
מפני השב אבידה לבעלים. שלא
נחמיה ריש גלותא מהו להכניס מין ומינו
מיבעי ליה דלמא עוף אינו שוה לשור
וְאָכַלְתָּ עֲנָבִים כְּנַפְשְׁךָ
שָׂבְעֶךָ וְאֶל כֶּלְיְךָ לֹא
יבטל ממלאכתו ויאכל: אמרו פועלין
לענין חסימה ומתניתין דהתם כתנא
ושאינו מינו לדיר כיון דאיכא מיניה בתר
❖
דברים כג כה
תִתֵּן:
קמא דהכא: שור במחובר היכי
אוכלין בהליכתן מאומן לאומן.
מיניה גריר או דלמא אפילו הכי לא ופשטי
משכחת לה. פירש בקונטרס הלא
כשגמרו שורה זו והולכין להתחיל
להו לאיסורא דלא כהלכתא א משום פריצותא
מוסף רש"י
הבהמה אינה יכולה להגיע ולאכול
בחבירתה ואע"ג דההיא שעתא לאו
דעבדי: מתני' ב היה עושה בידיו אבל לא
מגפן שעל העגלה שהיא נושאה
שעת מלאכה היא ניחא ליה לבעל
דש באווזין ותרנגולים.
ברגליו ברגליו אבל לא בידיו אפילו בכתיפו
שאין להם אלא רגלים,
הבית בהא: וחמור כשהיא פורקת.
שהבהמה לפני העגלה ואין נראה
מהו. מי עבר עלייהו משום
בגמרא מפרש לה: גמ' מהו שיאכל
הרי זה אוכל ר' יוסי ברבי יהודה אומר עד
לר"י דההוא גפן הוי תלוש ולא מחובר
לא תחסום שור, או לא, בכל
שיעשה בידיו וברגליו: גמ' מ"ט כי תבא
בגפן אחר. שיקוץ אשכול גפן יפה
כחו בעינן. כשור, והא
אלא הכי פירושו במחובר היינו
2
איכא כו' (סנהדרין נט:).
וילך למקום שהוא עושה שם ויאכל:
כשהוא דש במחובר היכי משכחת לה
בכרם רעך בכל מאי דעביד: רבי יוסי בר'
ואי אמרת. למה לי למיבעי להא
שיאכל אותן שבולין עצמן שהוא דש
יהודה אומר עד שיעשה בידיו וברגליו: מ"ט
פשיטא דאוכל דאי אינו אוכל שור
דבשלמא שור בתלוש אתי שפיר שכל
דר' יוסי ברבי יהודה כי שור מה שור עד
במחובר דרבינן לעיל ה) דאכיל היכי
תבואה התלושה אשר שם חשובה
שיעשה בידיו וברגליו אף פועל עד שיעשה
אכיל הרי מלאכת שור במחובר אי
כאגודה אחת ואין צריך לאכול מאותה
בידיו וברגליו ב) בעי רבה בר רב הונא דש
אפשר לו לאכול מגפן שהוא עושה
שהוא דש ממש אבל מחובר כל קלח
באווזין ותרנגולים לר' יוסי ברבי יהודה מהו
בה שהרי קשור לצמד לפני העגלה
וקלח חשוב בפני עצמו ומשני בשרכא
בכל כחו בעינן והא איכא או דלמא בידיו
והבוצרים עושין בגפן שאצל העגלה
פירוש בקטניות או בתבואה שהיא
ונותנים בעגלה: אי משום הא לא
וברגליו בעינן והא ליכא תיקו אמר רב נחמן
ארוכה שיכול לאכול אותן שבולין
עצמן שהוא דש: הא עושה מעשה
תפשוט אמר רב שישא בשרכא.
אמר רבה בר אבוה ג פועלים עד שלא הילכו
אוכל מן התורה. תימה מנלן למידק
בזמורה ארוכה מאד ומגעת עד לפני
שתי וערב בגת אוכלין ענבים ואין שותין יין
השור: דומיא דתאנים וענבים.
הכי דמתניתין לא משמע כלל דלא
משהילכו שתי וערב בגת אוכלין ענבים
קתני אלא שאוכל משום השבת אבידה
שעושה בתאנה זו ואוכל בחברותיה:
ושותין יין: מתני' ד היה עושה בתאנים
אמר רב שישא בריה דרב אידי.
אבל אי לאו משום הכי לא היה אוכל
לא יאכל בענבים בענבים לא יאכל בתאנים
אפילו מהלך כעושה מעשה דמי
לעולם תרוייהו בעינן ממין וממה
ג) ה אבל מונע את עצמו עד שמגיע למקום
דעושה בגפן זה אינו אוכל בגפן אחר
והאי דאיצטריך למיתני תאנים וענבים
יפות ואוכל וכולן לא אמרו אלא בשעת
וי"ל דדייק מדלא נקט במתניתין
ודייקת הא תאנים ותאנים אוכל
ו
משום השבת אבידה אמרו הפועלים
בתאנה המודלת על הגפן או גפן
מלאכה אבל משום השב אבידה לבעלים
ז
אוכלים כשמביאים כלים מאומן לאומן
מודלה על תאנה ואשמועינן היה
אמרו פועלין אוכלין בהליכתן מאומן לאומן
דהוו עושין מעשה ומינה הוה ידעינן
עושה במין זה לא יאכל במין אחר
ובחזירתן מן הגת ובחמור כשהיא פורקת:
דאפילו בעושה מעשה אין אוכלים
ואע"ג דהוי עסוק בשניהם שהרי
גמ' איבעיא להו עושה בגפן זה מהו שיאכל
אלא מפני השבת אבידה אלא ודאי
צריך להגביה ולהפריד הענפים של
בגפן אחר ממין שאתה נותן לכליו של בעל
מדנקט בהליכתן מאומן לאומן שאין
זה מזה כשהוא חותך ומיהו לא ממין
הבית בעינן והא איכא או דלמא ממה
עושין מעשה משמע דאי הוו עבדי
שאתה נותן הוא הא תאנים ותאנים
שאתה נותן לכליו של בעל הבית בעינן
מעשה הוו אכלי מדאורייתא:
דומיא דהני כגון המודלת על חבירתה
והא ליכא ואם תמצי לומר עושה בגפן זה
אין צריך להבחין מאיזה מהן יאכל
אלא
ח
דממין שאתה נותן וממה שאתה
לא יאכל בגפן אחר שור במחובר היכי אכיל אמר רב שישא בריה דרב
נותן הוא דבשניהם הוא עסוק:
אידי בשרכא תא שמע היה עושה בתאנים לא יאכל בענבים הא תאנים
ד)
ליזיל וליתי למקום שהוא עושה.
ותאנים דומיא דתאנים וענבים אוכל ואי אמרת עושה בגפן זה אינו אוכל
ולמה ליה למנוע: משום ביטול
בגפן אחר היכי משכחת לה אמר רב שישא בריה דרב אידי ט במודלית תא
מלאכה. שביטל בהליכתו ובחזירתו:
שמע אבל מונע את עצמו עד שמגיע למקום היפות ואוכל ואי אמרת עושה
אשתו ובניו מהו. שלא נשכרו
בגפן זה אוכל בגפן אחר ניזיל וניתי וניכול התם משום ביטול מלאכה לא
אצל בעל הבית וקא מייתו ליה:
קא מיבעיא לן כי קא מבעיא לן היכא דאיכא אשתו ובניו מאי תא שמע
סברוה. רבנן דבי מדרשא דבעו
למיפשט מהא בעיין: מהלך.
וכולם לא אמרו אלא בשעת מלאכה אבל מפני השב אבידה לבעלים אמרו
בצרכי בעל הבית כגון זה בלכתו
פועלים אוכלים בהליכתן מאומן לאומן ובחזירתן מן הגת סברוה מהלך
מאומן לאומן: כעושה מעשה
כעושה מעשה דמי ומשום השב אבידה לבעלים הוא דאכיל מדאורייתא לא
דמי. ויש לו לאכול ואפילו הכי
אכיל אלמא עושה בגפן זה אינו אוכל בגפן אחר לא לעולם אימא לך עושה
אי לאו דתקון ליה רבנן דניחא
בגפן זה אוכל בגפן אחר ומהלך לאו כעושה מעשה דמי איכא דאמרי סברוה
ליה לבעל הבית מדאורייתא לא
מהלך לאו כעושה מעשה דמי והיינו טעמא דמדאורייתא לא אכיל משום
אכיל מפני
שהליכתו צורך גפן
דלאו כעושה מעשה דמי הא עושה מעשה אכיל מדאורייתא אלמא עושה בגפן
שהולך אצלה
הוא ואכילתו מענבים
זה אוכל בגפן אחר לא לעולם אימא
לך עושה בגפן זה אינו אוכל בגפן אחר
שקוצץ מזו
שיצא ממנה הוא
אלמא עושה
בזה אין אוכל בזה:
ומהלך
לאו כעושה
מעשה דמי. הלכך
ליה למיכל: הא
עושה מעשה. כגון נשא
אי לאו מפני השבת אבידה לא
הוה
בכתף והולך
מזו אל זו ואכיל:
ומהלך