צב: השוכר את הפועלים פרק שביעי
בבא מציעא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
על מנת שיאכל בני בשכרי. פי' בקונט' שיאכל בנו עם האב
הרי זה אוכל ופטור. דכיון דעומדות לקצות לא נגמרה מלאכתן:
פז א ב מיי' פ"ה מהל'
א) [לקמן צג.], ב) רש"ל לא
אני ובני. שאינו נשכר לבעל הבית: או ע"מ שיאכל בני בשכרי.
בשכר פעולת האב וקשה דמאי פריך בנו אמאי חייב הא ודאי
מעשר הל' ט סמג
גרס וכ"ת רק להו רחמנא
הכא נמי [ע"ש], ג) ע"ז נו.,
עשין קלה טוש"ע י"ד סי'
שקצצת לי: הוא אוכל ופטור. שהתורה זיכתה לו כלקט שכחה
מקח גמור הוא ומאי קאמר נמי דמיחזי כמקח אלא נראה בשכרו
ד) [שם], ה) לקמן צג.,
שלא סעיף ק:
ובנו אוכל וחייב. במעשר דהוה ליה
היינו תחתיו ואיצטריך להתנות שיאכל הבן כמו שירצה אפילו
ופאה שפטורין מן המעשר:
פח ג מיי' פי"ב מהל'
ו) [דברים כג], ז) [לעיל
❖
יאכל יותר מן האב והא דפריך ואי
כלוקח מקח שלא נגמרה מלאכתו:
שכירות הלכה ז:
פז:],
פט ד ה מיי' שם הל' ו
ואי אמרת משלו הוא אוכל. ושכרו
אמרת משלו הוא אוכל אמאי חייב
הרי זה אוכל ופטור מן המעשר על מנת
א
ב
סמג עשין צא טוש"ע
היינו אמאי חייב בכל מה שיאכל
הוא ואפילו הכי פטריה רחמנא
שאוכל אני ובני או שיאכל בני בשכרי הוא
ח"מ סי' שלז סעיף ה:
מוסף רש"י
צ ו מיי' פ"ג מהלכות
דהא לא הוה לו לחייבו אלא במה
מכנפשך דדרשינן ליה מה נפשך
ו)
ז)
אוכל ופטור ובנו אוכל וחייב ואי אמרת משלו
משיקפה. הוי גמר מלאכה
מעשר הל' יד סמג
שאוכל יותר מן האב:
אוכל ופטור אף פועל אוכל ופטור:
עשין קלה טוש"ע י"ד סי'
לענין מעשר ליאסר בו
הוא אוכל בנו אמאי חייב אמר רבינא משום
הכי
בנו אמאי חייב. הא בשכר אביו הוא
גרסינן בספרים שלנו אלא אי
שלא סעיף פו:
שתיית ארעי. משיקפה לשון
דמיחזי כמקח תא שמע השוכר את הפועל
א) ג
צף כמו קפא תהומא
אוכל כאביו: משום דמיחזי כי מקח.
אמרת משל שמים הוא אוכל
דמסכת סוכה (נג.) שצפין
לעשות בנטע רבעי שלו הרי אלו לא יאכלו
הואיל ואתני. אבל אכילה דידיה דאינו
אמאי פודה ומאכילן איסורא לא זכי
החרצנים על היין כשהוא נח
ואם לא הודיעם פודה ומאכילן ואי אמרת
ליה כו'. אבל אי משלו הוא אוכל
בתנאי אע"ג דבשכר הוא לא דמיא
בבור (ע"ז נו.). בדבי ר'
הושעיא. במתני' דבי ר'
למקח: הרי אלו לא יאכלו. דבעי
משל שמים הוא אוכל אמאי פודה ומאכילן
אתי שפיר שהרי הוא כאילו התנה
הושעיא (שם).
עמו מעיקרא כדפרישית לעיל ומשני
חומה דגמר קודש קודש ממעשר
איסורא לא זכי להו רחמנא התם משום
ובתחילה על מנת כן נשכרו לו: ואם
משום דמיחזי כמקח טעות ור"ח פי'
דמיחזי כמקח טעות אימא סיפא נתפרסו
ד
לא הודיען. מתחילה לעשות עמו
אמאי פודה ומאכילן יאכלו בלא פדייה
עגוליו נתפתחו חביותיו הרי אלו לא יאכלו
בנטע רבעי פודה ומאכילן: כמקח
כיון דמשל שמים אוכל ומשני איסורא
ה ואם לא הודיען מעשר ומאכילן ואי אמרת
טעות. ואילמלי
לא זכי ליה רחמנא ולגירסא זו קשה
הודיען לא היו
משל שמים הוא אוכל אמאי מעשר ומאכילן
נשכרים לו: נתפרסו עגוליו.
דאכתי הוה ליה למיפרך אמאי אוכלין
איסורא לא זכי להו רחמנא ב) וכי תימא הכא
כלל דהכי פריך בסמוך גבי נתפרסו
קציעות שדרסן בעיגולין ונגמרה
נמי משום דמיחזי כמקח טעות בשלמא
עגוליו והוה ליה לשנויי משום
מלאכתן למעשר ונפלו ונתפרסו
וצריך לחזור ולדרסן: הרי אלו לא
דמיחזי כמקח טעות כדמשני בסמוך:
נתפרסו עגוליו מיחזי כמקח טעות אלא
א"ה גדולים נמי. אא"ב במעלה להן
יאכלו. דאין פועל אוכל בדבר
נתפתחו חביותיו מאי מקח טעות איכא מידע
מזונות ומשל שמים הוא אוכל
שנגמרה מלאכתו למעשר כדתניא
ידע דאיטביל להו למעשר אמר רב ששת
אתי שפיר דקוצץ בגדולים דכיון דזן
לעיל (דף פט.) יצא הבודל בתמרים
שנתפתחו חביותיו לבור והתניא ג) יין משירד
וכו': נתפתחו חביותיו. שניטלו
אותם מחלי בלב שלם אלא אי אמרת
לבור כר' עקיבא דאמר משיקפה דאמרו ליה
מגופותיהם ושכרו לסותמן: הרי אלו
בשאין מעלה להן מזונות אמאי קוצץ
לא הוה ידעינן ונימא להו איבעי לכו אסוקי
לא יאכלו. דנגמרה מלאכתן למעשר:
לגדולים דאין מתרצין בלב שלם כיון
אדעתייכו דלמא מקפה באתרא דההוא גברא
ואם לא הודיען. לקמן פריך גבי
שאינו זן אותם אלא מיראה הן
חביות מאי אודעינהו בעי: בשלמא
דנגיד איהו מקפה והשתא דתני רב זביד
עושין ואנוסים הן ומשני גדולים
ד)
נתפרסו עגוליו איכא מקח טעות.
אפילו כשאין זן מחלי בלב שלם:
בדבי ר' הושעיא יין משירד לבור ויקפה ור'
מאי לאו אידי ואידי במעלה להן
שכשאומר להן תחילה השתכרו לי
עקיבא אומר משישלה בחביות אפי' תימא
ו
מזונות. אע"ג דשפיר אוקי
לדרוס בעיגולין סבורים היו שזו
שלא נתפתחו חביותיו לבור דאמרו ליה לא
כבר מתני' באין מעלה להן מזונות
תחלת דריסתן ועדיין לא נגמרה
הוה ידעינן דמשלי ונימא להו איבעי לכו
מלאכתן: מידע ידעי דאיטביל
השתא דאייתי ברייתא דצריכים
אסוקי אדעתייכו דלמא משלי באתרא דההוא
למעשר. דמשירד לבור הוי יין
לאוקמה במעלה להן מזונות סבירא
דשריק ההוא משלי תא שמע ה)קוצץ אדם על
למעשר: שנפתחו חביותיו לבור.
ליה לאוקמא מתני' דומיא דברייתא:
במאי אוקימתא. לברייתא במעלה
ידי עצמו על ידי בנו ובתו הגדולים על ידי
שנשפכו לבור וסבורין היו שלא
להן מזונות קטנים נמי
הוציאוהו משם משירד מן הגת לתוכו:
עבדו ושפחתו הגדולים ועל ידי אשתו מפני
והתניא יין משירד לבור. הוי גמרו
ניקוץ מהדר נמי אמאי דמוקי
שיש בהן דעת אבל אינו קוצץ לא על ידי
למעשר והרי ירד: משיקפה.
מעיקרא אידי ואידי במעלה כו' דבין
בנו ובתו הקטנים ולא על ידי עבדו ושפחתו
מעיקרא ובין השתא מוקמת ברייתא
משיקפאו החרצנים על פי הבור
הקטנים ולא על ידי בהמתו מפני שאין בהן
לא
במעלה להן מזונות: זכי ליה
כשמתחיל להיות תוסס ונוטלין הזגין
דעת קא סלקא דעתך במעלה להן מזונות אי
רחמנא. לאו דוקא נקט רחמנא
ומשליכן: דאמרו ליה לא הוינא
אמרת בשלמא משל שמים הוא אוכל משום
ידעין. דמקפי: איבעי לכו לאסוקי
דמדרבנן הוה מציאת קטן ושכרו
הכי אינו קוצץ אלא אי אמרת משלו הוא
כו'. משאמרתי לכם שאני שוכר
לאביו אלא כלומר לא זכו ליה רבנן
אוכל קטנים נמי נקוץ להו הכא במאי עסקינן
וריב"ן גריס לא זכו ליה רבנן אי נמי
אתכם למשכו מן הבור וכיון דלא
אסוק אדעתייכו סבור וקבול: הוא
נקט רחמנא משום בתו דמן התורה
בשאין מעלה להן מזונות אי הכי גדולים נמי
דנגיד. המושכו מן הבור: משישלה
מעשה ידיה שלו וצערה לא זכי
גדולים ידעי וקא מחלי והא תנא ר' הושעיא
בחביות. משנתן בחביות והוא תוסס
ליה רחמנא:
קוצץ אדם על ידי עצמו ועל ידי אשתו אבל
ורתיחתו עולה ומקצת שמרין קופאין
דכוותיה
לא על ידי בהמתו ועל ידי בנו ובתו הגדולים
למעלה וקודם שיגופו אותן חביות
אבל לא ע"י בנו ובתו הקטנים וקוצץ ע"י עבדו ושפחתו הכנענים בין גדולים
שולין אותן רתיחות ומשליכן: דמשלי.
ובין קטנים מאי לאו אידי ואידי במעלה להן מזונות ובהא קא מיפלגי דמר סבר
כבר נישולו רתיחותיו ממנו לחוץ:
משלו הוא אוכל ומר סבר משל שמים הוא אוכל לא דכ"ע משלו הוא אוכל
דשריק. הסותמו במגופות: קוצץ.
ליטול מעות ולא יאכל: על ידי עצמו.
ולא קשיא כאן בשאין מעלה להן מזונות וברייתא במעלה להן מזונות במאי
בשביל עצמו: מפני שיש בהן דעת.
אוקימתא במעלה להן מזונות אי הכי קטנים נמי נקוץ להו צערייהו דבנו ובתו
וידעי וקא מחלי: במעלה להן
הקטנים לא זכי ליה רחמנא במאי אוקימתא למתני' בשאין מעלה להן מזונות
מזונות. ושכר פעולתן שלו: אי אמרת
הניחא
משל שמים הוא אוכל משום הכי
אינו קוצץ. ע"י עבדיו הקטנים דאין לפועל קטן זכות אלא כשנותן לתוך פיו: אלא אי אמרת משלו הוא אוכל. דתוספת שכר הוא: אמאי
אינו קוצץ. כי היכי דאגרייהו דידיה אכילתן נמי דידיה: שאין מעלה להן מזונות. ואף שכרן אינו שלו. וקא סלקא דעתך אין הרב
יכול לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך ופלוגתא היא במסכת גיטין (דף יב.). ובהמתו משום לאו דחסימה שאפילו הוא עצמו דש בה
דישה שלו אינו רשאי לחסמה: והתני ר' אושעיא קוצץ אדם על ידי עצמו ועל ידי אשתו אבל לא על ידי בהמתו. משום חסימה: וקוצץ
על ידי בניו הגדולים. אבל לא הקטנים: וקוצץ על ידי שפחתו ועבדו וכו'. קשיא עבדים קטנים אעבדים קטנים דמתני': אידי ואידי.
מתני' וברייתא: דמר סבר. תנא דמתניתין: משל שמים הוא אוכל. הלכך לית להו למרייהו זכייה באכילתן דאפילו שלהן אינה עד
שיתננה לפיהן: אי הכי. בנו ובתו נמי
נקוץ להו: במאי אוקימתא
וכו'. ולעולם משלו הוא
אוכל
ומשום דאינו מעלה קאמר לא יקוץ:
הניחא