צג: השוכר את הפועלים פרק שביעי בבא מציעא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ובא
זאב וטרף. בשעת משלחת זאבים ור' יהודה היא דאמר זאב
הא נטר כדנטרי אינשי. ואין (א) אבידה אלא אונס: בחזני מתא.
קד א ב מיי' פ"ג מהל'
א) לעיל מא. [ע"ש] לקמן
אי
אחד אונס: הכי אמאי פטור תחילתו בפשיעה וסופו
שומרי העיר בלילה שכל סמך אנשי העיר עליהם לשמור גופם
קו., ב) [צ"ל אומרים ברי"ש
שכירות הל' ח סמג
וכ"ה ברי"ף ורא"ש],
עשין פט טוש"ע ח"מ סי'
באונס הוא. וא"ת לאביי נמי דמוקי לה בעידנא דעיילי אינשי מי
וממונם הנהו ודאי בעו נטירותא יתירתא: ארי ודרס. ארי דרכו
ג) [לעיל לו: וש"נ],
רצא סעיף יב וסי' שג
ניחא והא מ"מ אם היה יכול להציל
חייב אלמא תחילתו בפשיעה
לדרוס הבהמה במקום שמוצאה. ודרך זאב לטורפה חיה ולהוליכה
ד) [ב"ק נח.], ה) שם קח:,
סעיף י:
קה ג מיי' שם טוש"ע שם
ו) לעיל לו:, ז) אונס לפטור
במקום שהוא בטוח ושם הורגה: מאי
הוא וי"ל דלא חשיב ליה פשיעה
❖
סי' שג סעיף ח:
כצ"ל. רש"ל,
לאו וכו'. אפ"ה חייב: א"ה אמאי
אלא גניבה ואבידה ויש ללמוד מכאן
הא נטר כדנטרי אינשי אמר ליה אביי אלא
קו ד ה ו מיי' שם הל' ו
פטור. כי אין יכול להציל: תחילתו
דתחילתו דכעין גניבה ואבידה וסופו
מעתה על למתא בעידנא דעיילי אינשי הכי
טוש"ע שם וסי' רצא
סעיף ח:
הוה בפשיעה. גבי כל מזיקין
באונס דפטור ומהא דאמר רב
הגהות הב"ח
נמי דפטור אמר ליה אין גנא פורתא בעידנא
קז ז ח מיי' שם סמג שם
קטנים וקלים דהוא יכול להציל שהרי
בהמפקיד (לעיל דף לו. ושם) אפי'
(א) רש"י ד"ה הא נטר
טוש"ע שם סי' שג
דגנו אינשי הכי נמי דפטור א"ל אין איתיביה
הניחם ובא לו וסופו נמי נהי דמזיק
שומר שכר שמסר לשומר חנם פטור
❖
וכו' ואין זה אבידה:
סעיף ח:
אלו הם אונסין ששומר שכר פטור עליהן
קח ט י מיי' שם הל' ט
חזק בא עליהן שאם היה שם לא היה
לפי שמסר לבן דעת אין ראיה דאפילו
טוש"ע שם סעיף יא:
כגון 1 ותפל שבא ותקחם ואת הנערים הכו
יכול להציל והו"ל אונס מיהו תחילתו
סבר רב תחילתו בכעין גניבה ואבידה
קט כ מיי' פ"ח מהל'
גליון הש"ס
לפי חרב אמר ליה התם בחזני מתא איתיביה
בפשיעה הוה דחייב דהכי פסקינן
וסופו באונס חייב אפילו הכי פטור
שאלה ופקדון הל' ו
גמ' דהדר שקיל דמיהן.
סמג עשין פח טוש"ע ח"מ
עד מתי שומר שכר חייב לשמור עד כדי
דאין לנו לומר שודאי שומר חנם
הלכתא בהמפקיד (לעיל דף מב.):
עיין ב"ק דף נח
סי' רצד סעיף ו:
דשמע קול ארי ועל. מאימתו שאנוס
לא ישמור מגניבה ואבידה רק
2 הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה א"ל
קי ל [מיי' שם פ"ה
ע"א תוס' ד"ה א"נ:
הוא: שומר חנם יש לו לקדם בחנם.
מפשיעה והוה ליה תחילתו בכעין
במשנה הארי הדוב. עי'
הל"ג] טוש"ע ח"מ
התם נמי בחזני מתא אמר ליה אטו יעקב
סי' רצא סעיף ח:
לקמן דף ק"ו ע"א תוס'
גניבה ואבידה אלא סתם בן דעת
ולא לשכור אנשים. ושומר שכר יש
❖
אבינו חזן מתא הוה דאמר ליה ללבן נטרי לך
קיא מ נ מיי' פ"ג מהל'
ד"ה מתיב:
עליו לשוכרן: עד כדי דמיהם. של
רגיל לשמור הרבה אפילו מדברים
שכירות הל' ד סמג
נטירותא יתירתא כחזני מתא איתיביה א)א רועה
בהמות: והיכן מצינו. דקא רמית
שאינו חייב ושמא אפילו מסרו לשומר
עשין פט טוש"ע ח"מ סי'
שהיה רועה והניח עדרו ובא לעיר בא זאב
שג סעיף ד:
עליה לשכור אנשים משלו: לכושרא
חנם ופטריה מפשיעה פטור דלא
מוסף רש"י
קיב ס מיי' שם טוש"ע
וטרף ובא ארי ודרס אין ב) אומדים אילו היה
דחיותא. כושר הבהמות שמכיר בהן
שם סעיף ג: חשיב תחילתו בפשיעה בהכי:
בא זאב וטרף ובא ארי
איבעי לך לעבורי חדא חדא.
קיג ע פ מיי' שם טוש"ע
שם היה מציל אלא אומדין אותו אם יכול
כבר ולמודות בביתו: לטרחא יתירתא.
ודרס. זאב טורף, נושא
שם סעיף ו:
הטרף לחורו, ארי אינו
נראה דלא חשיב לה
שלא יצטרך לחזור אחר הבהמות
להציל חייב ואם לאו פטור מאי לאו דעל
קיד צ מיי' שם הל' ט
טורפה אלא דורסה
לקנות: לא סבירא להו הא דרבה.
פשיעה מהאי טעמא אלא כעין גניבה
בעידנא דעיילי אינשי לא דעל בעידנא דלא
במקומה ואוכלה (לעיל
טוש"ע שם סעיף יב:
ב
קטו ק מיי' שם טוש"ע
מא.). נגנבה באונס.
ואבידה ומחייב מטעמא דאדעתא
דאמר לעיל דמכי נטר כדנטרי אינשי
עיילי אינשי אי הכי אמאי פטור תחילתו
ג)
שם סעיף יג:
בלסטים מזוין, דשומר שכר
הוה אידך ז)(אנוס ופטור): להכי יהבי
דהכי יהבי לך אגרא דתינטר
קטז ר מיי' שם טוש"ע
פטור בו, ואח"כ הוכר
בפשיעה וסופו באונס חייב דשמע קל אריה
לך וכו'. ונהי דלאו פשיעה הוא אונס
שם סעיף יד: נטירותא יתירתא כרב חסדא ורבה בר
הגנב. ויכול לכופו ולהוציאו
ועל אי הכי אומדין אותו מאי הוה ליה למעבד
קיז ש ת מיי' שם הל' ד
מידו (ב"ק קח:). רצה
נמי לא הוי והו"ל כאבידה: אגמלא
רב הונא מדמייתי לה הכא ואתי שפיר
❖
נשבע. והבעלים יפרעו מן
טוש"ע שם סעיף ג:
ג היה לו לקדם ברועים ובמקלות אי הכי מאי
דנרש. גשר של נרש: בבר אחתיך.
דקאמר בסמוך כבר צווחו קמאי שרצו
הגנב, רצה עושה עמו
איריא שומר שכר אפי' שומר חנם נמי דהא
כלומר בבן עמך ואומתך: שבו. שם
לפטור מדרבה דאם לא כן אמאי
דין. משלם לבעלים והוא
ד
יפרע מן הגנב (שם). אם
הגנב לסטים מזויין היה: חייביה.
מר הוא דאמר שומר חנם שהיה לו לקדם
צווחו דמילתא דפשיטא הוא שהן
תורה אור השלם
שומר שכר הוא. אע"ג
חייבים דאפילו שומר חנם חייב וסבר
לשלם הואיל והוכר הגנב ולא יפסיד
ברועים ובמקלות ולא קידם חייב ה שומר חנם
1 וַתִּפֹּל שְׁבָא וַתִּקָּחֵם
דפטור בלסטים מזוין, הכא
רב פפא דהכא כרבא דפרק הכונס
כלום עליו לטרוח אחר הגנב עד
הואיל והוכר הגנב ולא
וְאֶת הַנְּעָרִים הִכּוּ לְפִי
בחנם ו שומר שכר בשכר ועד כמה זעד כדי
יפסיד כלום, עליו לטרוח
חָרֶב וָאִמָּלְטָה רַק אֲנִי
שיוציא מידו: עושה עמו דין. פרעון.
(ב"ק דף נח.) דאמר משום דאיבעי
דמיהן והיכן מצינו בשומר שכר שחייב
אחריה, לפיכך הוא ישלם
לְבַדִּי לְהַגִּיד לָךְ:
לך לעבורי חדא חדא לאו פשיעה היא
והיינו פליגא דהא רוניא שומר חנם
לבעלים ויחזור ויפרע מן
איוב א טו
באונסין $ח דהדר שקיל דמיהן מבעל הבית א"ל
ולא כרב כהנא דאמר התם דהוי
הוה וחייביה רב נחמן לשלומי:
2 הָיִיתִי בַיּוֹם אֲכָלַנִי חֹרֶב
הגנב (שם). עושה עמו
פשיעה גבי נפלה לגינה: אמר רבה
רב פפא לאביי אי הכי מאי אהני ליה מינה
דין. ישלם, דמצוה עליו
וְקֶרַח בַּלָּיְלָה וַתִּדַּד שְׁנָתִי
דפרמוסקא. אנשי השלטון היו שם:
לחזר אחר האבידה (שם).
מֵעֵינָי: בראשית לא מ
מתני' בשעת משלחת זאבים.
נפקא מינה לכושרא דחיותא אי נמי לטרחא
התם גברי דפרמוסקי הוו. אפילו
העלה לראשי צוקין.
יתירתא רב חסדא ורבה בר רב הונא לא
שומר שהעלה לראשי הרים
גריס רבא אתי שפיר אע"ג דרבא
שחיה רעה משולחת בגזירת המלך
ט
חדים ומשופעים, ונפלה
קופצת היא על אדם אחד: הליסטם
מוקי בהגוזל קמא (שם דף קח:)
סבירא להו הא דרבה דאמרי להכי יהבי לך
ומתה אינו אונס. אלא
גרסי'. וחד ליסטם קאמר: הברדלס.
מילתא דרב הונא בר אבין שקדם
פשיעה, דדרכה ליפול
אגרא לנטורי לי נטירותא יתירתא בר אדא
(לעיל לו:).
פוטיי"ש בלע"ז: סיגפה. עינה ברעב
ונשבע אבל היכא דלא נשבע אפילו
סבולאה הוי קא מעבר חיותא אגמלא דנרש
שומר חנם עושה עמו דין ואינו
או העמידה בקיץ בחמה ובחורף בצינה.
דחפה חדא לחברתה ושדיתה במיא אתא
נשבע הכא לדברי השואל משיב וליה
לענות נפש (במדבר ל)
מתרגם לסגפא
לא סבירא ליה: דאי רמא קלא
לקמיה דרב פפא חייביה אמר ליה מאי הוה
נפש: עלתה לראשי צוקין. אוקימנא
לי למעבד א"ל ד) י אבעי לך לעבורי חדא
הוו [אתו] מצלין ליה. והשתא אפילו
בפ' המפקיד (לעיל דף לו:) תקפתו
חדא א"ל ידעת ביה בבר אחתיך דמצי
לא הוכר הגנב הוה חייב כיון דפשע
ועלתה לצוקין הרים חדין וגבוהין:
גמ' האי מסר נפשיה. הלסטים
למעבר חדא חדא א"ל כבר צווחו קמאי
ולא נקט גמרא הוכר הגנב אלא
משום התלמידים שהיו סבורים
ע"מ כן בא או ליהרג או להרוג ויקח
דקמך ולא איכא דאשגח בהו איבו אפקיד
דמשום דהוכר הגנב חייביה:
ממון אבל הרועה אין לו למסור
כיתנא בי רוניא אזל שבו שמטיה מיניה לסוף
סיגפה ומתה אינו אונס. תימה
נפשו על כך: אשכחיה רועה. לגנב
הוכר הגנב אתא לקמיה דרב נחמן חייביה
דפשיטא דפשיעה גמורה
קודם שנטל הימנו כלום וגיזמו
לימא פליגא דרב הונא בר אבין ה) דשלח רב
וחירפו: אמר לו גנבא סריא. מוסרח.
הוא וי"ל דקמ"ל דאפילו יש לתלות
הונא בר אבין כ נגנבה באונס ואח"כ הוכר
ולומר שמתה גם בשביל דבר אחר
ויבאש (שמות טז) מתרגמי' וסרי.
הגנב אם שומר חנם הוא רצה נשבע רצה
אפילו הכי חייב דלא היה לו לסגפה:
ובתשובות הגאונים ראיתי סריא פושע:
אימא עושה עמו דין אם שומר שכר הוא עושה
כך
עמו דין ואינו נשבע אמר רבא ל התם גברי דפרמוסקא הוו קיימי דאי רמא קלא הוו אתו ומצלין ליה:
מתני' מ זאב אחד אינו אונס שני זאבים אונס רבי יהודה אומר בשעת משלחת זאבים אף זאב אחד
אונס נ שני כלבים אינו אונס ידוע הבבלי אומר משום רבי מאיר מרוח אחת אינו אונס משתי רוחות
אונס ס הלסטים הרי זה אונס $ ע הארי הדוב והנמר והברדלס והנחש הרי אלו אונס פ אימתי בזמן שבאו
מאליהן אבל הוליכן למקום גדודי חיה ולסטים אינו אונס צ מתה כדרכה הרי זה אונס סגפה ומתה אינו
אונס ו)קעלתה לראשי צוקין ונפלה הרי זה אונס רהעלה לראשי צוקין ונפלה ומתה אינו אונס: גמ' והתניא
זאב אחד אונס אמר רב נחמן בר יצחק ההיא בשעת משלחת זאבים ורבי יהודה היא: הלסטים הרי
זה אונס: אמאי לוקי גברא להדי גברא אמר רב שבלסטים מזויין איבעיא להו לסטים מזויין ורועה מזויין מהו
מי אמרינן אוקי גברא להדי גברא או דלמא האי מסר נפשיה והאי לא מסר נפשיה ת מסתברא דהאי מסר
נפשיה והאי לא מסר נפשיה אמר ליה אביי לרבא אשכחיה רועה ואמר ליה גנבא סריא בדוכתא פלניא יתיבינן
כך