השוכר את הפועלים פרק שביעי בבא מציעא צד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אימא סיפא כל תנאי שיש מעשה בתחילתו תנאו בטל אתאן
כך וכך אנשים. עמנו במקום שאנו רועים שם ואם תבא לגזול
קיח א מיי' פ"ג מהל'
א) [קדושין יט: וש"נ],
לר' מאיר. הכא משמע דלא כפי' הקונטרס דפי' בסוף
תמות: זוקתא. קלעים המקלעים באבן: פסיקא לן. פסוקות
ב) לעיל נא. כתובות נו.
שכירות הל' ה סמג
קדושין יט: ב"ב קכו:
עשין פט טוש"ע ח"מ סי'
וקבועות עלינו להיות עמנו בכל יום: הרי הוליכן. שהזכיר לו המקום
פרק מי שאחזו (גיטין דף עה. ד"ה משום) דאפילו רבנן דרבי מאיר
[גיטין פד:], ג) [עי'
שג סעיף ז:
שגידפו: מתני' כל המתנה
שהבהמות שם והשיאו לבא על ידי
מודו דבעינן תנאי קודם למעשה גבי הא דקאמר אלא אמר רבא
קיט ב מיי' פ"ב שם הל'
תוספות כתובות נו. סד"ה
על מה שכתוב בתורה וכו'. בגמרא
משום דהוי מעשה קודם לתנאי:
ט סמג עשין שם
הרי זו שהשיגו על פרש"י
אמר רב נחמן בר יצחק מתני'
דהכא], ד) [עי' תוס' לעיל
טוש"ע ח"מ סי' רצא סעיף
מפרש להו: כל תנאי שיש בו מעשה
כך וכך גברי איכא בהדן כך וכך כלבי איכא
נח. ד"ה אמר ר"י וכן
יז:
נמי דיקא כו'. וא"ת מאי
בתחילתו. שהקדים מעשה שעליו
קכ ג [מיי' שם] סמג שם
בהדן כך וכך זוקתא פסיקא לן ואזל ושקל
בהרא"ש איתא שומר חנם
וכן בהג"ה שם דדוקא
טוש"ע ח"מ סי' שה
לעשות לתנאי שהוא שואל ממנו כגון
קמ"ל רב נחמן הא רב אמר לעיל
מיניה מאי א"ל הרי הוליכן למקום גדודי חיה
א
בש"ח שייך בההיא הנאה
סעיף ד:
הרי מעשה זה שלך אם תעשה דבר
זו דברי ר' יהודה בן תימא ועוד מה
ולסטים: מתני' ב מתנה שומר חנם להיות
קכא ד מיי' פ"ו מה'
כו'], ה) [לעיל טו. וש"נ],
שייך דיקא מה שהוא בהדיא ואיכא
פלוני. דלא דמי לתנאי בני גד ובני ראובן
ו) גיטין פד., ז) [עי'
אישות הל' ט
פטור משבועה והשואל להיות פטור מלשלם
תוספות גיטין פד. ד"ה על
ופי"ב הל' ז סמג עשין מח
למימר דלא שמיע ליה דרב ושייך נמי
אם יעברו ונתתם (במדבר לב) היינו תנאי
מנת], ח) [שמות כב],
טוש"ע אה"ע סי' לח סעיף
ג נושא שכר והשוכר להיות פטורין משבועה
דיקא כיון שאינו בפירוש במשנה אבל
קודם למעשה. אם תעשה לי הדבר
❖
ט) [לקמן צה:], י) רש"א,
ה בהג"ה:
ומלשלם כל המתנה על מה שכתוב בתורה
קכב ה ו מיי' שם פ"י
קשה דהוה ליה למיתני כל שאי אפשר
הזה אשובה ארעה צאנך (בראשית ל)
א)ד
הל' ב טוש"ע שם
תנאו בטל וכל תנאי שיש מעשה בתחילתו
לו לקיים תנאו בטל כי אינך דרישא
היינו תנאי ששואל ממנו קודם למעשה
ה
סעיף ב:
גליון הש"ס
שעליו לעשות: תנאו בטל. והוי
ונראה לומר י)[עוד] דרב נחמן הוה
תנאו בטל וכל שאפשר לו לקיימו בסופו
קכג ז מיי' שם הל' ט
ו
והתנה עמו מתחילתו תנאו קיים: גמ' אמאי
מעשה מקוים ואע"פ שלא קיים בעל
ידע להא דרב ומפרש מנליה לרב
גמ' ומתנה ש"ש. בתוס'
ופ"ב מהל' שכירות
לעיל נח. ד"ה אר"י היה
הל' ט סמג שם טוש"ע שם
התנאי את התנאי: וכל תנאי שאפשר
דמתניתין כוותיה דהא איכא למימר
מתנה על מה שכתוב בתורה הוא וכל המתנה
להם הגירסא פה ש"ח
סעיף ה:
לו לקיימו תנאו קיים. אם תנאו קודם
דאתי ככולי עלמא וקאי ארישא
קכד ח ט מיי' פ"ב
וכן הוא בהגהת אשרי
על מה שכתוב בתורה תנאו בטל הא מני ר'
למעשה הוא הא אי אפשר לקיימו
דקתני דכל המתנה על מה שכתוב
כאן. ולגירסתנו ש"ש י"ל
מהל' שכירות הל'
יהודה היא דאמר בדבר שבממון תנאו קיים
דלרבותא נקט הכי אף די"ל
ט סמג עשין פט טוש"ע
ז
תנאו בטל והמעשה קיים ובגמרא
בתורה תנאו בטל ויהיב טעמא משום
דלאו משום דנפק קלא
ח"מ סי' רצא סעיף כז:
מפרש לה: גמ' בדבר שבממון.
ב) דתניא האומר לאשה הרי את מקודשת לי
דכל תנאי שאפשר לקיימו בסופו
קכה י מיי' פ"ו מהל'
עביד כמ"ש בהגהת אשרי:
על מנת שאין ליך עלי שאר כסות ועונה
שם בההיא הנאה. עיין
שאר וכסות: אפילו תימא. רישא
דוקא הוי תנאי קיים אבל מתנה על
אישות הל' ז סמג
לעיל דף נח. תוס' ד"ה
עשין מח טוש"ע אה"ע סי'
דקתני מתנה שומר חנם להיפטר
מה שכתוב בתורה שאי אפשר לו
הרי זו מקודשת ותנאו בטל דברי ר"מ רבי
❖
אר"י:
לח סעיף ב וסי' קמג סעיף
משבועה ר"מ והאי לאו מתנה על מה
לקיימו תנאו בטל והתנה עליו
יהודה אומר בדבר שבממון תנאו קיים ומי
יב:
א כ מיי' פ"א מהל'
שכתוב בתורה הוא אלא שאמר לו
מתחילתו נמי קאי ארישא דקתני
מצית מוקמת לה כר' יהודה אימא סיפא כל
שכירות הל' ג ופ"ב
מוסף רש"י
אי אפשי להיות שומר שלך אלא בכך
וכל שיש בו מעשה מתחילתו תנאו
מהל' שאלה ופקדון הל' א
המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל
ושומר לא נחית לשמירה עד דמשיך
בטל דוקא התנה עליו מתחילתו
על מנת שאין לך עלי
סמג עשין פט טוש"ע ח"מ
אתאן לר"מ הא לא קשיא לעולם ר' יהודה
שאר. מזון ועונה.
סי' שמו סעיף א:
לבהמה והאי כי משיך כבר פירש
תנאו קיים שהתנאי קודם למעשה
ב ל מיי' פ"א שם ופ"ב
תשמיש, הרי זו מקודשת
היא וסיפא בדבר שאינו של ממון אימא סיפא
על מנת שאין לו עליו שבועה ולא
ודייק דאתיא כרבי יהודה בן תימא
ותנאו בטל. דאין אדם
שם טור וש"ע שם
כל תנאי שיש בו מעשה בתחילתו תנאו בטל
❖
שיעבד נפשיה לירד בתורת שומרין
מדקתני כל דאי סיומא דרישא הוא
מתנה על מה שכתוב בתורה
סעיף ב:
והוי קידושי המעשה מעשה
מאן שמעת ליה דאית ליה הא סברא ר"מ
אלא למקצת ולמה שירד ירד אבל
לא הוה ליה למיתני כל אלא ואם
והתנאי כמאן דליתיה,
המקדש את האשה מכי אמר לה הרי
אפשר לקיימו בסופו והתנה עליו
דתניא אבא חלפתא איש כפר חנניא אמר
דכמעשה בלא תנאי דמי
תורה אור השלם
את מקודשת לי איקדשה לה וכי אמר
מתחילתו תנאו קיים אלא ודאי סיפא
. בדבר
(רשב"ם ב"ב קכו:)
משום ר"מ תנאי קודם למעשה הרי זה תנאי
שבממון. שאר וכסות
1 אִם בְּעָלָיו עִמּוֹ לֹא
לה על מנת שאין ליך עלי מתנה על
מילתא באפי נפשיה הוא ושום חידוש
מעשה קודם לתנאי אינו תנאי אלא כולה
(כתובות נו.) דניתן למחילה
יְשַׁלֵּם אִם שָׂכִיר הוּא בָּא
מה שכתוב בתורה דאין אישות לחצאין
אתא לאשמועינן אם כן ודאי אתא
הוי תנאי קיים אבל עונה
בִּשְׂכָרוֹ: שמות כב יד
ר"מ היא ושאני הכא ג)דמעיקרא לא שעבד
וכי תפוס קדושין לגמרי תפוס והוה
למידק אפשר אין לא אפשר לא
דצערא דגופא הוא לא
נפשיה תנא $ ומתנה שומר שכר להיות
איתיהיב למחילה (קדושין
ח
ד)
מתנה על מה שכתוב בתורה:
ופי' רבינו שמואל אין נראה לר"י
יט: ולעיל נא.) עונת תשמיש
כשואל במאי בדברים אמר שמואל בשקנו
בדברים. בתמיה: זו דברי ר' יהודה
כלל לכך לא כתבתיו:
ה)
מצוה היא וצערא דגופא
מידו ור' יוחנן אמר אפילו תימא בשלא קנו הדרן עלך השוכר את
הוא (רשב"ם ב"ב קכו:).
בן תימא. דקתני דאפשר לקיומי הא
ט
תנאו קיים. הקדושין
אי אפשר לקיומי תנאו בטל: כמפליגה
מידו $ בההיא הנאה דקא נפיק ליה קלא
הפועלים
קדושין ויש לה עליו עונה
בדברים. שאין בלבו לשום תנאי אלא
אבל לא שאר וכסות (שם).
דאיניש מהימנא הוא גמיר ומשעבד נפשיה:
כמפליגה. דוחה אותה
השואל את הפרה:
להקניטה בעלמא מרחקה ודוחה
וכל שאפשר לו לקיימו בסופו וכו': אמר רב
לצערה בדברי הבאי (גיטין
פרה
במשיכה ובעלים
אותה בדברים: מתני' נמי דיקא.
(שייך לע"ב)
פד.).
טבלא אמר רב זו דברי רבי יהודה בן תימא
באמירה. הק'
דסתמא לן כרבי יהודה בן תימא:
הדרן עלך השוכר את
הדרן עלך השוכר את אבל חכמים אומרים אע"פ שאי אפשר לו
הפועלים
ריב"ם דאמר לקמן בפירקין (דף צז.)
לקיימו בסופו והתנה עליו מתחילתו תנאו
שתלא טבחא ואומנא וספר מתא כולהו
הפועלים
קיים דתניא הרי זה גיטך ע"מ שתעלי לרקיע
בעידן עבידתייהו כשאלה בבעלים דמו
ו)
השואל. ה"ג השואל את הפרה
על מנת שתרדי לתהום על מנת שתבלעי
משמע דשלא בעידן עבידתייהו לא הוי
ושאל בעליה עמה או
שאלה בבעלים וי"ל דלאו דוקא
קנה של מאה אמה על מנת שתעברי את
שכר בעליה עמה. לא גרסינן שכירות
בעידן עבידתייהו אלא בשעת הליכתן
הים הגדול ברגליך נתקיים התנאי הרי זה
ז)
בכולה מתניתין גבי פרה אלא גבי
או אפילו מזמנים עצמן לילך ולעשות
גט לא נתקיים התנאי אינו גט רבי יהודה בן
בעלים דאשמעינן היכא דפרה שאולה
חשוב בעידן עבידתייהו אבל ודאי
תימא אומר כזה גט כלל א"ר יהודה בן תימא
כל היכא דהוו בעלים עמו במלאכתו
משעת אמירה של קודם פסק מלאכה
כל שאי אפשר לו לקיימו בסופו והתנה
בין בשאילת גופו ובין שנשכר אצלו
לא חשוב שאילה בבעלים כדאמרינן
עליו מתחילתו אינו אלא כמפליגה וכשר אמר
בס"פ האומנין (לעיל דף פא.) לסוף
קרינא ביה אם בעליו עמוח) אבל בפרה
רב נחמן אמר רב הלכה כרבי יהודה בן
שכורה לא אשמעינן מתניתין דפטור
איגלאי מילתא דההיא שעתא שכרא
י
בבעלים אבל מברייתאט) שמעינן לה:
הוי שתי ולא הוי פשיעה בבעלים:
תימא אמר רב נחמן בר יצחק מתני' נמי
תנן
אבל דיקא דקתני כל שאפשר לו לקיימו בסופו
והתנה עליו מתחילתו תנאו קיים הא אי אפשר לו לקיימו תנאו
בטל שמע מינה:
הדרן עלך השוכר את הפועלים
השואל את הפרה כושאל בעליה עמה או שכר בעליה עמה לשאל הבעלים או שכרן ואחר כך שאל את
שנאמר 1 אם בעליו עמו
לא ישלם
הפרה ומתה פטור
אבל