צד: השואל
את הפרה פרק
שמיני בבא
מציעא
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
תנן התם ארבעה שומרים. משום דאייתי במתניתין קרא דואם
אבל שאל את הפרה וכו'. אשמעינן אע"פ שהיה עמו בשעת
ג א מיי' פ"א מהלכות
א) לעיל צג. שבועות מט.,
בעליו עמו וגו' נטר למימר מנא ה"מ עד הכא:
אונסיה לא הוי שאילה בבעלים לאיפטורי אלא אם כן היה עמו
ב) [לעיל מא: ב"ק נז:],
שכירות הל' ג סמג
שומר
ג) [קדושין יז: וש"נ],
בשעת שאלה וטעמא מפרש בגמרא ו): גמ' ובעלים באמירה.
עשין פט טוש"ע ח"מ סי'
חנם נשבע על הכל. לא חשיב פשיעה דבהא כולהו
ד) [פסחים יח: וש"נ],
שמו סעיף ב:
חייבים והשואל משלם את הכל מה שהוזכר בפרשה אבל
משאמר לו הרי פרתי ואני נשאלין לך הוי גופו שאול לו ופרה אכתי
ד ב מיי' פ"ו מהלכות
ה) סנהדרין סו. פה:
מתה מחמת מלאכה כיון ששואל יש
מיחסרא משיכה ועל כן הוה ליה שאל
ממרי' הל' ב סמג
שבועות כז. חולין עח:
לאוין ריט טוש"ע י"ד סי'
[מנחות צ: צא. ועוד נזכר
בעלים ואחר כך שאל פרה: נשבעין.
רמא סעיף א: לו רשות לעשות בה מלאכה פטור:
אבל שאל את הפרה ואחר כך שאל את
א
❖
פלוגתא דרבי יאשיה ור'
דקיימא
באגם. לא בעי
שכן הוא שלא פשעו בה ושלא שלחו
הבעלים או שכרן ומתה חייב שנאמר בעליו
יונתן לקמן צה: וביומא
1
נז:], ו) [לקמן צו.], ז) [לעיל
בה יד: פרשה ראשונה. ג' פרשיות
למימר היכא דזן אותה
גמ'
אין עמו שלם ישלם: מדקתני סיפא
מא:], ח) [שמות כב],
תורה אור השלם
שאין כל הנאה שלו שיהא פטור
הן סמוכות. כי יתן איש אל רעהו
❖
ט) [שם],
ואחר כך שאל את הפרה מכלל דרישא
דלעולם חייב באונסין אלא ה"ק אפי'
כסף או כלים לשמור (שמות כב)
1 וְכִי יִשְׁאַל אִישׁ מֵעִם
דקתני עמה עמה ממש עמה ממש מי משכחת
שואל שכל הנאה שלו כגון דקיימא
ובה פטר על הגניבה דכתיב (שם)
רֵעֵהוּ וְנִשְׁבַּר אוֹ מֵת
לה פרה במשיכה ובעלים באמירה איבעית
בְּעָלָיו אֵין עִמּוֹ שַׁלֵּם
מוסף רש"י
באגם אינו משלם אלא קרן:
וגונב מבית האיש שטוען שנגנבה
שמות כב יג
יְשַׁלֵּם:
אלא
אימא כגון דקיימא פרה בחצרו דשואל דלא
למאן דאמר דברה תורה
הימנו דכתיב (שם) ונקרב בעל הבית
2 וְאִם גָּנֹב יִגָּנֵב מֵעִמּוֹ
נושא שכר. שומר בשכר
(שבועות מט.). נשבע על
כלשון בני אדם כו'. אע"ג
מחסרא משיכה איבעית אימא דאמר ליה את
אל האלהים ואוקימנא ז) לשבועה
יְשַׁלֵּם לִבְעָלָיו:
הכל. שלא פשע (שם)
אם
שמות כב יא
דלדידיה דרשינן בכל מקום לבד
שנשבע שלא שלח בה ידו. ואחריה
גופך לא תשאל עד שעת משיכת פרתך
3 כִּי אִישׁ אִישׁ אֲשֶׁר
לא פשע (לעיל לד.) על כל
מהיכא דלא מיסתבר כדפי' בפ"ב
כי יתן איש אל רעהו חמור או שור
המאורעות הכתובות בשאר
יְקַלֵּל אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ
א) תנן התם ארבעה שומרים הם שומר חנם
שומרים לחיוב, הוא נשבע
מוֹת יוּמָת אָבִיו וְאִמּוֹ
או שה ובה חייב על הגניבה ופטר
(לעיל דף לא: ד"ה דברה) ה"נ לא מסתבר
והשואל נושא שכר והשוכר שומר חנם נשבע
שכך עלתה לו ופטור (לעיל
קִלֵּל דָּמָיו בּוֹ:
על האונסין בשבועה דכתיב (שם)
לרבות אבידה כיון דכתיב בלשון
צג.) על הכל, גניבה ואבדה
ויקרא כ ט
על הכל והשואל משלם את הכל נושא שכר
ומת או נשבר או נשבה שבועת ה'
גניבה ואית לן למימר דברה תורה
ואונסין (שם). משלם את
כלשון בני אדם: אלא אביו
והשוכר נשבעין על השבורה ועל השבויה
הכל. כל הנך דמיתנו
תהיה ואם גנוב יגנב ישלם. ושלישית
במתני' שבר שבויה ומתה
ועל המתה ומשלמים את האבידה ואת
ואמו. דסתמא משמע שניהם כאחד.
וכי ישאל ח) וחייב בה את האונסין
וגניבה ואבדה, אבל מתה
הגניבה מנא ה"מ דתנו רבנן פרשה ראשונה
והא דכתיב (דברים כב) יחדו בשעטנז
כשאין בעליו עמו ופטר בבעלים:
מחמת מלאכה פטור, דלאו
לאוקמה בכילתא שיילה
בטוען טענת גנב. טוען שנגנבה
איצטריך לשתי תכיפות ויחדו דלא
נאמרה בש"ח שניה בשומר שכר שלישית
. קרנא בלא
(שבועות מט.)
תחרוש (שם) איצטריך דאי לאו יחדו
הימנו ונמצא שהוא עצמו גנבה חייב
שבועה עדיפא מכפילא
בשואל בשלמא שלישית בשואל מפורש
בשבועה. חמור שומר
ה"א אפילו אין קשורים במחרישה
בה כפל בפרשה ראשונה דכתיב אם
ט)
וכי ישאל איש מעם רעהו ונשבר או מת
1
שכר שחייב בקרן עד שלא
אלא שמנהיגם בבת אחת או אפילו
לא ימצא הגנב וסמיך ליה על כל
נשבע לשקר במקום ששומר
בעליו אין עמו שלם ישלם אלא ראשונה
בזה אחר זה ורבי יונתן נמי דאמר
דבר פשע ישלם שנים ואוקימנא
חנם פטור, דהיינו גניבה
בשומר חנם שניה בשומר שכר איפוך אנא
ואבידה, משומר שמשלם
עד שיפרוט לך הכתוב יחדו לא
בפ' מרובה (ב"ק דף סג:) אם לא ימצא
כפל, ומדה זו אינה אלא
מסתברא שניה בשומר שכר שכן חייב
מהתם יליף מדאיצטריך התם למיכתב
כמו שאומר אלא הוא עצמו גנבו
לאחר שנשבע לשקר שנגנבה
בגניבה ואבידה אדרבה ראשונה בשומר
יחדו דהא איצטריך כדפי' אלא
ישלם שנים וכגון שנשבע תחילה
ובאו עדים שהוא גנבה,
דכי אתרבי כפל בטוען
שכר שכן משלם תשלומי כפל בטוען טענת
מסברא קאמר דהוי משמע הכי:
לשקר שנגנבה אבל באו עדים קודם
טענת גנב, לאחר שבועה
שנשבע תחלה לשקר אינו משלם
דאפשר
גנב אפילו הכי ב) קרנא בלא שבועה עדיפא
אתרבי (לעיל מא:) הלכך
כפל דהכי כתיב אם לא ימצא הגנב
קנסא משום שבועה הוא
מכפילא בשבועה תדע דהא
שואל כל הנאה שלו ואינו משלם אלא קרן
דקנסיה רחמנא (ב"ק נז:).
וכבר נשבע ונקרב בעל הבית אל
והשואל כל הנאה שלו והא בעיא מזוני דקיימא באגם והא בעיא נטירה
אין לי אלא אביו ואמו.
האלהים לשבועה על כל דבר פשע
כאחד (סנהדרין סו.) שניהם
בנטר מתא ואיבעית אימא לא תימא כל הנאה שלו אלא אימא רוב הנאה
אשר ירשיעון דיינין בעדים ישלם
יחד (שם פה:) קלל שניהם
שלו ואיבעית אימא בשאילת כלים נושא שכר והשוכר נשבעין על השבורה
(חולין עח:). אביו בלא
שנים וכיון דחומרא היא שדייה להך
אמו אמו בלא אביו.
ועל השבויה ועל המתה ומשלמין את האבידה ואת הגניבה בשלמא גניבה
פרשתא אשומר שכר דאילו פרשה
אחד מהם מנין (שם).
דכתיב אם גנוב יגנב מעמו ישלם לבעליו אלא אבידה מנא לן דתניא אם
אביו קלל אמו קלל.
שניה ליכא כפל דהא מיחייב ליה
2
כלומר סמך קללה בראש
בגניבה ואבידה ומכי טעין נגנבה
גנוב יגנב אין לי אלא גניבה אבידה מנין ת"ל אם גנוב יגנב מכל מקום הניחא
המקרא לאביו ובסופו סמך
מחייב עצמו בקרן: אפילו הכי.
לאמו (סנהדרין סו. וכעי"ז
למאן דאמר לא אמרינן דברה תורה כלשון בני אדם אלא למאן דאמר אמרינן
חמורה שניה מראשונה דקרנא בלא
שם פה: ושבועות כז. וחולין
דברה תורה כלשון בני אדם מאי איכא למימר אמרי במערבא קל וחומר
ג)
עח:) למימרא דאו האי או
שבועה שהשניה מחייבתו לשלם קרן
. משמע
האי
ומה גניבה שקרובה לאונס משלם אבידה שקרובה לפשיעה לא כל שכן
(חולין שם)
משאמר נגנבה ואפילו לא נשבע
שניהם כאחד ומשמע
ואידך מילתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב לה קרא והשואל משלם את
ד)
אחד בפני עצמו. מתחלת
לשקר זה חמורה מן הראשונה
המקרא משמע את אביו
הכל בשלמא שבורה ומתה דכתיב 1 וכי ישאל איש מעם רעהו ונשבר או
שפוטרתו מלשלם קרן אם לא באו
ואת (צ"ל או את) אמו,
מת אלא שבויה בשואל מנא לן וכי תימא נילף משבורה ומתה מה לשבורה
עדים שהוא גנבה אע"פ שמחייבתו
דאע"ג דוי"ו מוסיף על
ענין ראשון משמע נמי אחד
ומתה שכן אונסא דסליק אדעתא הוא תאמר בשבויה שכן אונסא דלא
כפל לאחר שנשבע לשקר ובאו עדים
מהם (סנהדרין סו.) אביו
ובלא שבועה אין שם כפל: תדע.
סליק אדעתא הוא אלא נאמרה שבורה ומתה בשואל ונאמרה שבורה
ואמו משמע נמי או האי או
דהא עדיפא מדלא פטר שואל על
האי (חולין עח:).
ומתה בשומר שכר מה להלן שבויה עמו אף כאן שבויה עמו איכא למיפרך
הגניבה וניחייביה כפל לאחר שבועה:
מה לשומר שכר שכן לפטור תאמר בשואל שכן לחיוב אלא כר' נתן דתניא ר'
דהא שואל כל הנאה שלו. שבחנם
נתן אומר או לרבות שבויה האי או מיבעיא ליה לחלק דסד"א עד דמיתברא
הוא עושה מלאכתו ובו היה לו
ומתה לא מחייב קמ"ל הניחא לר' יונתן אלא לר' יאשיה מאי איכא למימר
להחמיר יותר וחייבו על טענת גנב
ה) דתניא 3 איש אשר יקלל את אביו ואת אמו אין לי אלא אביו ואמו אביו בלא
קרן בלא שבועה ולא פטרו בשבועה
אמו אמו בלא אביו מנין ת"ל אביו ואמו קלל אביו קלל אמו קלל דברי רבי
כדי להביאו לידי כפל: דקיימא
ב
באגם. כלומר יש שואל שכל הנאה
יאשיה רבי יונתן אומר משמע שניהם כאחד ומשמע אחד בפני עצמו
שלו כגון שהיה אגם סמוך לו: רוב
עד
הנאה. שאינו נותן שכר: ואיבעית אימא בשאילת כלים. כל הנאה שלו דלא בעי מזוני ונשמרין
בביתו חנם: הניחא למאן דאמר כו'.
פלוגתא היא באלו מציאות (לעיל דף לא:): ואידך. מאן דאמר לא דברה תורה כלשון בני אדם:
שכן אונסא דסליק אדעתא הוא. ועל
ליה לאסוקי אדעתיה ולאתנויי: מה
מנת כן שייליה מדלא אתני על מנת שלא אתחייב בשבורה ומתה תאמר בשבויה דלא הוה
לשומר שכר. אם השוה בו שבויה לשבורה ומתה: שכן לפטור. השוה אותה להן וההיא ניחא ליה כיון דשבורה ומתה פטורה כל
שכן דבשבויה שפיר פטר ליה: תאמר. להשוותו להן בשואל לחיוב והא איכא למיפרך מה
לשבורה ומתה דאונסא דסליק
אדעתא הוא: ונשבר או מת: הניחא. הא דלא מיבעי לך או לחלק לרבי יונתן דלא בעי
לחלק ואומר
דנשבר ומת הוי
קלל
אמו
קלל. בתחילתו סמך קללה
משמע או האי או האי מצי למדרשיה לרבות שבויה: אביו
לאביו בסופו
סמך קללה לאמו:
עד