השואל
את הפרה פרק שמיני בבא מציעא צה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דאפשר למיטרח ואתויי. וא"ת ונילף משבויה וי"ל דשבויה
עד
שיפרוט לך
הכתוב יחדו. כמו שפרט לך הכתוב (דברים
ה א מיי' פ"א מהלכות
א) ב"ק נז:, ב) [ברכות
שואל
שחייב
בחורש שור
וחמור דמדאיצטריך למיכתב יחדו שמעינן דאי
לא אפשר כולי האי למיטרח ואתויי:
כג:], ג) [ב"ק נז. וש"נ],
שכירות הל' ג ופ"ב
כב)
ד) [יבמות ט. וש"נ],
מהל' שאלה ופקדון הלכה
בשבורה ומתה. פיר' בהכונס (ב"ק דף נז: ד"ה לא) ובהמפקיד
לא כתביה הוה משמע שלא יחרוש לא בשור ולא בחמור. ואביו
ה) [נזכ' לעיל פא. ולקמן
א סמג עשין פט טוש"ע
(לעיל דף מא: ד"ה קרנא): הניחא למאן דאית ליה דיו. תימה
ואמו קלל דריש ליה בסנהדרין (דף פה:) להביא את המקלל לאחר
❖
צז.], ו) [שבת לב: וש"נ],
ח"מ סי' שמו סעי' א:
ז) [שמות כב], ח) [שם],
מיתה: סברא הוא. דנשבר בלא
דבפרק כיצד הרגל (ב"ק דף כה. )
ט)
ט) [ושם], י) [גיטין סג:
ובשאר דוכתי], מת נמי מחייב דהוה ליה קטלה
מוכח דהיכא דלא מיפרך ק"ו דלכ"ע
עד שיפרוט לך הכתוב יחדו אפילו תימא
❖
תורה אור השלם
פלגא: תאמר בגניבה ואבידה
אמרינן דיו והכא לא מיפרך $ וי"ל
ר' יאשיה לחלק הכא לא צריך מ"ט סברא
1 וְכִי יִשְׁאַל אִישׁ מֵעִם
דאפשר למיטרח ואתויי. ואיכא
משום דהתם ס"ד מעיקרא דפליגי
הוא מה לי קטלה כולה מה לי קטלה פלגא
רֵעֵהוּ וְנִשְׁבַּר אוֹ מֵת
גליון הש"ס
למימר יחזור בעליה אחריה אולי
אפי' היכא דלא מיפרך קאמר הניחא
גניבה ואבידה בשואל מנא לן וכ"ת נילף
בְּעָלָיו אֵין עִמּוֹ שַׁלֵּם
תמצא: תשובה. פירכא: מאי אין
כו' וה"נ אשכחן לעיל בפ"ק (דף טו:)
תוס' ד"ה הניחא וכו'
שמות כב יג
יְשַׁלֵּם:
משבורה ומתה מה לשבורה ומתה דלא
2 אִם בְּעָלָיו עִמּוֹ לֹא
וי"ל משום. עיין בתשובת
לו עליו תשובה. מאי יש לו לתנא
ובהמקבל (לקמן דף קי:) דקאמר
❖
ריב"ש סימן (ע"ב) [רעט]:
אפשר למיטרח ואתויי תאמר בגניבה ואבידה
יְשַׁלֵּם אִם שָׂכִיר הוּא בָּא
להשיב דאיצטריך לתנא לאשמועינן
הניחא למ"ד דמצי לוקח מסלק ליה
בִּשְׂכָרוֹ: שמות כב יד
דאפשר למיטרח ואתויי אלא כי הא
דאינה תשובה: בטוען טענת לסטין
לבע"ח אלא למ"ד דלא מצי מסלק לי'
מזויין. דלענין מיפטר בתשלומין
דתניא ונשבר או מת אין לי אלא שבורה
מאי איכא למימר והיינו רמי בר
מוסף רש"י
א)
1
הוי אונס וטוען טענת גנב הוי
חמא דסבר מעיקרא בריש מי שהיה
ומתה גניבה ואבידה מנין אמרת קל וחומר
עד שיפרוט לך הכתוב
לענין כפל אם נשבע ובאו עדים
נשוי (כתובות דף צא:) למימר דלא מצי
יחדו. כדרך שהוצרך
ומה שומר שכר שפטור משבורה ומתה
לפרוט בכלאים שכתוב לא
שהיא אצלו תאמר בשואל שאינו בא
מסלק ליה ולא קאי הכי ואפילו הכי
חייב בגניבה ואבידה שואל שחייב בשבורה
תחרוש בשור ובחמור ופרט
קאמר אלא למ"ד כו': וי"ו מוסיף
לידי כפל דכי טעין ואמר לסטים
בו יחדיו, שלא תאמר אסור
ומתה אינו דין שחייב בגניבה ואבידה ב) וזה
על ענין ראשון. והשתא לא צריך
מזויין בא עלי ונטל מחייב את עצמו
לחרוש בשור לבדו ובחמור
הוא קל וחומר שאין עליו תשובה מאי
לבדו (סנהדרין סו.) מדפרט
בקרן: אפ"ה. אין זו תשובה דקרנא
תו ק"ו לחייב שואל בגניבה ואבידה
לך שמע מינה דאי לא
איתמר
אין עליו תשובה וכ"ת איכא למיפרך מה
פשיעה
דמחייבת ליה לשואל מכי טעין לסטים
משומר שכר:
הוי יחדיו הוה משמע
לשומר שכר שכן משלם תשלומי כפל
בבעלים. פסק ר"ח דפטור מטעם
מזויין נטלה ואפילו לא נשבע לשקר
שור לבדו וחמור לבדו,
והא אביו דרישא דרשינן
עדיפא להיות חמורה מש"ש הבא
דכל היכא דפליגי רב אחא ורבינא
בטוען טענת לסטים מזויין אפ"ה קרנא
נמי או אביו או אמו,
לידי כפל אם כפר ונשבע על כך
הלכה כדברי המיקל אף על גב
דשואל עדיפא איבעית אימא קסבר לסטים
וסיפא לאתויי לאחר מיתה
ג)
(שם פה:). אין לי. שיהא
לשקר ואם אמת אמר פטור מן
דהוי חומרא לגבי מפקיד מכל מקום
מזויין גזלן הוא אשכחן לחיוב לפטור מנא לן
שואל חייב, אלא בשבורה
הקרן: גזלן הוא. ואפי' נשבע ש"ש
חשיב קולא לפטור המוחזק כדאמרי'י)
ומתה. שהן אונס (ב"ק
וכי תימא נילף משבורה ומתה מה לשבורה
על כך לשקר ונמצא שהיה אצלו לא
ספק ממונא לקולא ויש להביא ראי'
נז:). ומה שומר שכר
ומתה שכן אונס אלא גמר משומר שכר
שפטור משבורה ומתה.
מחייב כפל שאין כפל אלא בגונב או
לדבריו דבפ' העור והרוטב (חולין
דכתיב ביה ומת או נשבר או
ושומר שכר גופיה מנלן גמרי חיובא דשומר
בפוטר עצמו בטענת גנב שאומר
דף קיח:) פליגי רב ורבי יוחנן
נשבה, וכתיב בתריה שבועת
שכר מחיובא דשואל מה להלן בבעלים פטור
נגנבה ממני ונשבע ובאו עדים ואין
וסבר רבי יוחנן דמקרא נדרש לפניו
ה' תהיה בין שניהם, חייב
בגניבה ואבדה. דכתיב
אף כאן בבעלים פטור במאי גמר אי במה
זאת אלא בש"ח שפטור בגניבה:
ולפני פניו וקיימא לן כר' יוחנן
ביה אם גנב יגנב וגו' (שם).
אשכחן לחיוב. גניבה ואבידה בשואל
ומיהו למאי דמוקי התם דפליגי
מצינו איכא למיפרך כדפרכינן שכן אונס
מה לשומר שכר שכן
לחייב בשאין בעליו עמו: לפטור
בסברא אין ראיה ועוד דאפשר
משלם תשלומי כפל
אלא אמר קרא 1 וכי ישאל ד) וי"ו מוסיף
כו'. תאמר בשואל שאין בו
מנלן. שאם בעליו עמו פטור: גמר
למ"ד מקרא נדרש לפניו או אין
על ענין ראשון וילמד עליון מתחתון ואכתי
כפל לעולם, דהא מיחייב
מש"ש. מה ש"ש בבעלים פטור
נדרש לא אמרינן כן בכל מקום
באונסין, דכתיב ונשבר או
שואל משומר שכר לא גמר דאיכא למיפרך
בגניבה ואבידה אף שואל בבעלים
ומה שהקשה בהאומנין (לעיל דף פא.)
מת, וכי נמי טעין לסטים
מה לשומר שכר שכן פטור בשבורה ומתה
מזוין נטלו הימנו הוה
פטור: גמרי חיובא דש"ש. דהיינו
וכן לקמן בפירקין (דף צז.) אלא למ"ד
מיחייב נפשיה בקרנא, ומי
תאמר בשואל שחייב בשבורה ומתה אלא
גניבה ואבידה: מחיובא דשואל.
פשיעה בבעלים חייב אמאי איכסיף
שאינו בא לגנוב את הקרן
גניבה ואבידה בשואל לחיובא מנלן דגמר
לא ישלם כפל (שם). קרנא
משבורה ומתה דשואל: מה לש"ש.
לא משום שכן הלכה אלא שלא
דשואל עדיפא. שואל
דין הוא שיהא בבעלים פטור אף על
יקשה לדידיה מאמוראים ראשונים:
משומר שכר דיו לבא מן הדין להיות כנדון
עדיף שמתחייב בשבורה
הגניבה ואבידה אע"פ שאינו אונס
איבעית
ומתה בלא שום שבועת
מה גניבה ואבידה דשומר שכר בבעלים
שקר, משומר שכר שפטור
שכן היקל בו הכתוב לפוטרו משבורה
פטור אף גניבה ואבידה דשואל נמי בבעלים פטור הניחא למאן דאית ליה
עליהן, ואע"פ שיש בשומר
ומתה שלא בבעלים: תאמר בשואל.
שכר כפל בטוען טענת
דיו אלא למאן דלית ליה דיו מאי איכא למימר אלא אמר קרא
שיפטר בבעלים על גניבה ואבידה
לסטים מזוין, אין זה חומר,
וכי ישאל וי"ו מוסיף על ענין ראשון וילמד עליון מתחתון ותחתון מעליון
דכפל אינו בשומרין עד
שהרי החמיר בו לחייבו על שבורה
שישבע לשקר שנגנבה הימנו
איתמר ה) פשיעה בבעלים פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר חייב וחד
ומתה שלא בבעלים: אלא גניבה
ואחר כך באו עדים בפרק
אמר פטור מ"ד חייב קסבר מקרא נדרש לפניו ולא לפני פניו הלכך אם
ואבידה בשואל מנלן. כלומר אלא
מרובה (סג:) הלכך קנסא
א
ו)
2
משום שבועה הוא דקנסיה
בעליו עמו אשומר חנם לא כתיב ופשיעה נמי בשומר שכר ובשואל לא
היכי ילפינן לה בבעלים לפטור
רחמנא (שם). לסטים
גניבה ואבידה בשואל לחיובא שלא
כתיב הלכך בשומר שכר ובשואל לחיוב אתיא בקל וחומר משומר חנם
מזוין גזלן הוא. ובטענת
בבעלים מנלן דילפינן מש"ש וכיון
אונס פטר נפשיה וכפל
אבל בבעלים לפטור אף בשומר שכר ובשואל לא מ"ט כי כתיב 2 אם
בטוען טענת גנב הוא
דמהתם ילפינן דיו לבא מן הדין
בעליו עמו לא ישלם אשואל ואשומר שכר אהנך חיובי דכתיב בהו
דכתב ביה רחמנא דכתיב
להיות כנדון דהיינו שואל דילפינן
וגונב מבית האיש (שם
בהדיא הוא דמיכתב מ"ד פטור קסבר מקרא נדרש לפניו ולפני פניו וכי
נז.). פשיעה בבעלים כו'
בחיובא מק"ו משומר שכר להיות
כתיב אם בעליו עמו אשומר חנם נמי כתיב תנן השואל הפרה ושאל בעליה
חד אמר חייב. שלא
כעין ש"ש מה להלן בבעלים פטור
נאמרה פטור בבעלים אלא
עמה השואל הפרה ושכר בעליה עמה שאל בעליה או שכרן ואחר כך שאל
דהא ילפת ליה בהיקשא דילמד
בשואל ושומר שכר, שחיובן
הפרה ומתה פטור ואילו ש"ח לא קתני ולטעמיך ש"ש מי קתני אלא תנא מילתא
בלא פשיעה, אבל שומר
עליון מתחתון אף כאן בבעלים
חנם שחיובו אינו אלא
פטור: למאן דלית ליה דיו. ר'
דכתיבא
בפשיעה אינו פטור משום
טרפון בפרק כיצד בב"ק (דף כה.):
בעליו עמו, הואיל ופשע
(לעיל פא.).
וילמד עליון מתחתון ותחתון מעליון. גניבה ואבידה דשומר שכר מחיובא דשואל מה שבורה ומתה דשואל בבעלים פטור אף חיובא
דשומר שכר בבעלים פטור. ותחתון מעליון מה שומר שכר חייב בגניבה ואבידה שלא בבעלים אף שואל כן ומה ש"ש בבעלים פטור
אף שואל כן ואין משיבין על ההיקש: פשיעה בבעלים. אחד מן השומרים שפשע כשהיו בעלים במלאכתו: מקרא. אם בעליו עמו
(שמות כב): נדרש לפניו. אשומר שכר בהיקשא: ולא לפני פניו. אש"ח דפרשיות של ש"ח ושל ש"ש לא איתקש בוי"ו יתירה דלא כתיב
וכי יתן בש"ש: אש"ח. דכתיבא ביה פשיעה על כל דבר פשע ז): לחיובא. לחייבו שלא בבעלים בפשיעה: אבל לפוטרו לא. כלומר אפי' בש"ש
ושואל לא הוי פטור דכי גמרינן פשיעה בבעלים בש"ש ובשואל בק"ו משומר חנם דחייב לגמרי הוא בין בבעלים בין שלא בבעלים דכי כתיב
אם בעליו עמוח) אהנך חיובי דכתיב בש"ש ובשואל הוא דכתיב אבל אפשיעה דלא כתיבא בהו בהדיא לא שנא בבעלים ל"ש לא בבעלים: מקרא
נדרש. בסמיכות הפרשיות ואע"פ שאין
היקש מפורש בהן: השואל את הפרה גרסינן בתרוייהו. ולא גרסי' השוכר גבי פרה אלא
בעלים: ואילו
שומר חנם דפרה
לא
קתני. בבעלים פטור משום דחיוביה ליתיה אלא בפשיעה ופשיעה לא פטר בה בבעלים:
גבי
דכתיבא