השואל
את הפרה
פרק
שמיני
בבא
מציעא צו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ממונא דמיתהני מיניה. פירוש שמשתמש בו: ממונא בעינן
רבא סבר לה כר' יונתן. דאמר אחד אחד משמע ומתרץ
דרשא
ח א מיי' פ"א מהל'
א) [שבת קלה: וש"נ],
והאיכא. פי' דממונא בעינן שישאיל לו והאיכא ואית
דקראי כרבי יונתן למידרש כי הני מתני' דלעיל: דתניא
ותניא
ב) [ברכות לד: וש"נ],
שאלה ופקדון הלכה ד
ליה נמי הנאה מיניה: ונשאל לו אחד מהן. תימה מאי קמיבעיא
ג) גיטין מז: ב"ב קלו:,
סמג עשין צב טוש"ע ח"מ
אידך לא גרסינן אלא קראי קא נקיט. והא דמפיך בהא דרבא
ד) נדרים עב: נזיר יב:,
סי' שמ סעי' ד:
וקא נקיט קראי איפכא לאו דוקא.
ונראה בעיני שטעו בגירסא
ליה דכיון דאם נשאלו לו כל הבעלים פטור מהכל השתא יפטר מחציו
ט ב ג ד ה מיי' שם פ"ב
ה) [לקמן צט.], ו) [במדבר
יח], ז) גי' רש"א דאיכא
להגיה בספרים דסברי דהא מתני'
כדאמרי' במרובה (ב"ק דף עא:) חמשה
הלכה ט סמג שם
❖
למימר דפליגי,
טוש"ע ח"מ סי' שמו סעי'
קמייתא כרבי יאשיה וההיא מתרץ
בקר אפי' חמשה חצאי בקר וי"ל
רבא סבר לה כרבי יונתן ומתרץ לקראי כרבי
י:
אביי ובתרייתא כר' יונתן וההיא
דהתם סברא הוא שישלם לפי מה
י ו ז מיי' שם הל' ח
יונתן (א) דתני' אם בעליו עמו לא ישלם משמע
1
טוש"ע שם סעי' יא:
תירץ רבא ולא היא דכל כמה דנקטיה
שגנב אבל שאילה בבעלים אין סברא
הגהות הב"ח
דאיתיה בתרוייהו ומשמע נמי דכי איתיה
יא ח ט י מיי' שם הלכה
להו לקראי בין כסדר בין הפוך בין
לפטור והוי כחדוש ואין לך בו אלא
(א) גמ' ומתרץ לקראי
ו טוש"ע שם סעי' ט
בחדא וליתיה בחדא פטור וכתיב בעליו אין
שאל
מן האשה. תימה
לר' יאשיה בין לר' יונתן חדא דרשא
חדושו:
כר' יונתן אם כצ"ל ותיבת
[וטוש"ע אה"ע סי' פ"ה
עמו שלם ישלם משמע דליתיה בתרוייהו
דתניא נמחק: (ב) שם
ס"א]:
היא למר כדאית ליה ולמר כדאית
דמה כח יש לאשה להשאיל בנכסי
יב כ ל מיי' שם הל' ה
ונשאל בעלה עמה אשה:
ומשמע נמי דכי איתיה בחדא וליתיה בחדא
ליה ותרוייהו מתני' מתרץ אביי כר'
מלוג שהפירות לבעל ולבעל יש לו
(ג) רש"י ד"ה עבד וכו'
טוש"ע ח"מ סי' שמו
יאשיה ורבא כר' יונתן: איפוך אנא.
כח להשאיל בלא רשותה והיא אינה
חייב לומר לך היה עמו בשעת שאלה אין
אין דין שואל וגם משאיל
סעיף ו:
יג מ נ מיי' פ"ד מהל'
נוהגים בו שאין לו:
לומר שבשעת שבירה פוטרתו ולא
יכולה להשאיל כלל (ד) ואמאי נקט שאל
צריך להיות עמו בשעת שבורה ומתה היה
(ד) תוס' ד"ה שאל וכו'
בכורים הל' ו:
בשעת שאילה: שכן חייב באונסיה.
מהאשה ויש לומר דאין הבעל יכול
יד ס מיי' פי"ג מהל'
עמו בשעת שבורה ומתה צריך להיות עמו
ואמאי נקט. נ"ב פי' ואפי'
על אותה שעה מתחייב הוא: שכן
להשאיל או למכור פירות נכסי
את"ל דיש כח לאשה כמו
נדרים הלכה ט סמג
בשעת שאלה איפוך אנא מסתברא שאלה
לבעל אמאי נקט שאל מן
לאוין רמב טוש"ע י"ד סי'
חייב במזונותיה. ע"י: רב אשי אמר.
מלוג בלא רשותה כדאמר רבא בהאשה
האשה ולא נקט שאל מן
רלד סעי' ל:
עדיפא משום דקא מייתי לה לרשותיה
מקרא גופיה משמע דאשעת שאלה
שנפלו (כתובות דף פ:) משום רווחא
❖
טו ע מיי' פ"א מהל'
הבעל:
אדרבה שבורה ומתה עדיפא שכן
חייב
קפיד דמעם רעהו משמע לא רעהו
דביתא אי נמי ה"ק שאל מן האיש
שלוחין ושותפין הל'
א סמג עשין צב טוש"ע
באונסי' אי לא שאלה שבורה ומתה מאי
עצמו נשאל לו ועלה מסיק קרא שלם
נכסי מלוג שהן של אשה מהו:
ח"מ סי' קפב סעיף א:
מוסף רש"י
ישלם אלמא אשעת שאלה קפידא
בעל פלוגתיה דר' יוחנן וריש
עביד ואי לאו שבורה ומתה שאלה
מאי
טז פ מיי' פ"ב מהלכות
קאי: אי לאו הנך. דהדור ופריש
המוכר שדהו לחבירו
שאלה ופקדון הלכה ה
עביד אפילו הכי שאלה עדיפא שכן חייב
לקיש. לא בעי למימר
א
לפירות. שיאכל הלוקח
סמג עשין צב טוש"ע ח"מ
מילתא טפי לא הוה מצינו למילף מעם
❖
במזונותיה רב אשי אמר אמר קרא וכי ישאל
סי' שמו סעיף ו:
פירות עד עשר שנים
פלוגתא דתנאי היא דאיפליגו גבי
2
רעהו ולא רעהו עצמו דאיכא למימר
ותחזור הקרקע לבעליה,
המוכר עבדו ע"מ שישמשנו עד ל'
איש מעם רעהו ולא רעהו עמו שלם ישלם
ובזמן שאין היובל נוהג
אורחיה דקרא למישתעי הכי ול"ש
יום אי ראשון הוי בדין יום או יומים
קאמר, דהיינו משגלו שבט
הא רעהו עמו פטור אי הכי בעליו אין עמו
תורה אור השלם
בבעלים ול"ש בלא בעלים חייב
ראובן ושבט גד, שגלו
או שני דאיכא מ"ד (ב"ק דף צ.)
ז)
ואם בעליו עמו למה לי אי לאו הנך הוה
והשתא דגלי סיפא דבבעלים פטור
1 אִם בְּעָלָיו עִמּוֹ לֹא
תחילה מעבר הירדן ע"י
דפליגי דמר דריש תחתיו ומר דריש
סנחריב עד חרבות ירושלים,
ואחד מינייהו קאי פטור ולא על
אמינא האי אורחיה דקרא הוא בעי רמי
יְשַׁלֵּם אִם שָׂכִיר הוּא בָּא
ב
כספו אי נמי אפי' למ"ד התם כקנין
דאי בזמן שיובל נוהג סתם
בִּשְׂכָרוֹ: שמות כב יד
חבירתה ילפינן מיניה גילוי מילתא
בר חמא שאלה לרבעה מהו כדשיילי אינשי
2 וְכִי יִשְׁאַל אִישׁ מֵעִם
מכירה לפירות היא שהרי
הגוף דמי היינו משום שמשייר המוכר
דאשעת שאלה קפיד: שאלה לרבעה.
סופה לחזור ביובל (גיטין
רֵעֵהוּ וְנִשְׁבַּר אוֹ מֵת
בעינן ולהכי לא שיילי אינשי או דלמא
לעצמו פירות בעין יפה אבל בעלמא
מז:). מביא וקורא. מקרא
הוא עצמו: מהו. מחייב באונסיה
בְּעָלָיו אֵין עִמּוֹ שַׁלֵּם
לא: שליח פלוגתא דר' יונתן
טעמא מאי משום הנאה והאי נמי הא אית
בכורים, דקרינא ביה
שמות כב יג
יְשַׁלֵּם:
או לא: ליראות. שיהא נראה עשיר
3 כָּל נֵדֶר וְכָל שְׁבֻעַת
האדמה אשר נתתה לי ה'
ור' יאשיה דתניא כו'. וא"ת היכי
ליה הנאה שאלה ליראות בה מהו ממונא
ג
חשוב ולא ימשכו בעלי בתים ידיהן
(רשב"ם ב"ב קלו:). מביא
אִסָּר לְעַנֹּת נָפֶשׁ אִישָׁהּ
מדמה שאילה בבעלים לנדרים דהא
ואינו קורא. שאינו יכול
בעינן והאיכא או דלמא ממונא דאית ליה
יְקִימֶנּוּ וְאִישָׁהּ יְפֵרֶנּוּ:
ממנו להקיפו באמנה ובאשראי:
שום דרשא איכא לרבי יאשיה דלא
לקרות האדמה אשר נתתה
במדבר ל יד
הנאה מיניה בעינן וליכא שאלה לעשות בה
הנאה מיניה. שנהנה בבהמה עצמה:
ד
לי, ומיהו בהבאה חייב,
הוי שליח כמותו דבעלמא לא פליגי
שאל ב' פרות וכו'. את"ל פחות
דכתיב אשר תביא מארצך,
פחות מפרוטה מהו ממונא בעינן ואיכא
וי"ל דטעמא דרבי יאשיה התם
שהרי שיעבד לו יניקת
מפרוטה לאו כלום הכא מאי: מן
או דלמא כל פחות מפרוטה לא כלום היא
הקרקע לפירותיו (שם)
.
משום דכתיב תרי זימני אישה אישה
השותפין. פרה שהיא של שניהן:
כקנין הגוף דמי. ויכול
שאל שתי פרות לעשות בהן פרוטה מהו מי
יקימנו ואישה יפרנו למעוטי שלוחו
ה
לומר מראשית פרי האדמה
שותפין ששאלו. לחרוש בה קרקע
וה"נ כתיב בעליו תרי זימני אי נמי
אמרינן זיל בתר שואל ומשאיל ואיכא או
אשר נתתה לי (גיטין מז:).
של שותפות: ונשאל. הבעלים: לאחד
ואישה יפרנו. ולא שליח
משום דלשון בעליו ואישות משמע
דלמא זיל בתר פרות וכל חדא וחדא ליכא
מהן. למלאכתו שאינה של שותפות:
(נדרים עב:).
ליה הוא דוקא ולא שלוחו:
ממונא שאל משותפין ונשאל לו אחד מהן
כולו שואל בעינן. שיהא הבעל נשאל
ו
אמר
לכל שואל פרתו: שאל מן האשה.
מהו כולו בעליו בעינן והא ליכא או דלמא
פרה של נכסי מלוג: ונשאל לו בעלה.
מההוא פלגא דידיה מיהא מיפטר שותפין ששאלו ונשאל לאחד מהן מהו
ז
למלאכתו: אשה ששאלה. לחרוש
כולו שואל בעינן וליכא או דלמא בההיא פלגא דשיילי מיהת מיפטר חשאל
קרקע מלוג ונשאלו הבעלים לבעל
מהאשה ונשאל בעלה (ב) ט אשה ששאלה ונשאל לבעל מהו א) קנין פירות כקנין
למלאכת עצמו: קנין פירות. שהבעל
גוף דמי או ילא אמר ליה רבינא לרב אשי כ האומר לשלוחו צא והשאל לי עם
אוכל פירות מלוג כקנין הגוף דמי
פרתי מהו בעליו ממש בעינא וליכא או דלמא שלוחו של אדם כמותו
והוה ליה בעלים שואל ונשאל כאילו
ל
ב)
קרקע ופרה שלו: השאל לי. בשבילי:
ואיכא א"ל רב אחא בריה דרב אויא לרב אשי בעל פלוגתא דר' יוחנן ור"ל
המוכר שדהו לפירות. שיאכל לוקח
שליח פלוגתא דר' יונתן ור' יאשיה בעל פלוגתא דר' יוחנן ור"ל דאיתמר
פירותיה ב' ג' שנים ואחר זמן תחזור
המוכר שדהו לחבירו לפירות ר' יוחנן אומר מביא וקורא ריש לקיש אומר
ג)
לבעלים מביא בכורים וקורא ארמי
מ מביא ואינו קורא ר' יוחנן אומר מביא וקורא קנין פירות כקנין הגוף דמי
אובד אבי וכל הפרשה (דברים כו)
וריש לקיש אומר מביא ואינו קורא קנין פירות נ לאו כקנין הגוף דמי שליח
וקורא אני בו הנה הבאתי [את] ראשית
פלוגתא דר' יונתן ור' יאשיה דתניא ד)ס האומר לאפוטרופוס כל נדרים שתהא
פרי האדמה אשר נתתה לי דקנין
אשתי נודרת מכאן עד שאבא ממקום פלוני הפר לה והפיר לה יכול יהו
פירות כקנין הגוף: לאפוטרופוס.
היה הולך למדינת הים ומינה
מופרין ת"ל אישה יקימנו ואישה יפרנו דברי ר' יאשיה ר' יונתן אומר מצינו
3
אפוטרופא על נכסיו לזון אשתו
בכל מקום ששלוחו של אדם כמותו א"ל רב עיליש לרבא האומר לעבדו צא
ובניו: עבד דלאו בר מצוה לא.
והשאל עם פרתי מהו תיבעי למ"ד עשלוחו של אדם כמותו תיבעי למאן דאמר
ושליחות נפקא לן (לעיל דף עא:)
שלוחו של אדם אינו כמותו תיבעי למ"ד שלוחו של אדם כמותו הני מילי
מאתם גם אתם ו) לרבות שלוחכם
שליח דבר מצוה הוא אבל עבד דלאו בר מצוה לא או דלמא אפי' למ"ד אין
דבעינן דומיא דמשלח שיהיו דיניו
שלוחו של אדם כמותו ה"מ שליח אבל עבד יד עבד כיד רבו דמיא אמר
נוהגים בו וזה אין דין שואל (ג) נוהג בו
ה)
ליה
מסתברא
יד עבד
כיד רבו דמיא
בעי רמי
בר חמא בעל בנכסי אשתו
וגם משאיל שאין
לו כלום בלא רבו:
פ
שואל
שואל