צו:
השואל
את
הפרה פרק שמיני בבא מציעא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אמר רבא לפום חורפא שבשתא כו'. הוי מצי למיפרך רבא
שואל הוי. קא ס"ד להתחייב באונסי בהמות
נכסי מלוג שלה
יז א מיי' פ"ב מהלכות
א) [עירובין צ. ב"ב קטז:
שהוא עושה בהן מלאכתו: שאלה בבעלים היא.
ממתני' דבפרק אלמנה דיבמות (דף סו. ושם) דתנן נכסי
שהיא עמו תדיר
נדה לג:], ב) [לעיל לה:],
שאלה הלכה ז סמג
ג) כתובות נ. עח: ב"ק פח:
עשין צג טוש"ע ח"מ סי'
במלאכתו והיא נשאלה לו תחלה משנשאה: מאי שואל הוי. מנישואין
מלוג אם פחתו פחתו לה אלמא אינם באחריות הבעל אלא דעדיפא
לעיל לה. ב"ב נ. קלט:,
שמו סעיף טז [וטוש"ע
ופטור: והדר נסבה. $ וזכה הוא אף
פריך אי נמי ההיא מתניתין איכא לאוקמא בקרקע שנתמעט מדין
ואילך ומפקעת שכירות וכו'
ד) לפי' התוספות ל"ג
אה"ע סי' פה סעי' ב]:
יח ב ג מיי' שם הלכה יא
דהיתרא. רש"ל, ה) [ב"ק
שומרין כדאמר בהזהב (לעיל דף נו.)
בפרה להשתמש בה כל ימי השכירות:
יא.], ו) בדפוס קדמון הגי'
עיין בהשגות ובמגיד
מאי שואל ממנה הוא. והוה ליה איהו
שומר חנם אינו נשבע שומר שכר אינו
שואל הוי או שוכר הוי אמר רבא לפום
א)
שליט וי"ג שליש, ז) גירסת
משנה טור ש"ע ח"מ סי'
שמו סעיף יז: משלם וה"ה שואל דוכי ישאל קאי
כשוכר פרה מחבירו והשאילה לאחר
❖
חורפא שבשתא מה נפשך אי שואל הוי
רש"א לשואל שמין,
א
יט ד מיי' פ"ז מהלכות
אמאי דקא איירו קראי לעיל:
ומתה דאיפליגו רבנן ור' יוסי בהמפקיד
שאלה בבעלים היא אי שוכר הוי שכירות
דאגר מינה פרה והדר נסבה.
מעילה הל' יא:
(לעיל ד' לה:) ואמרי רבנן נשבע שוכר
כ ה מיי' פ"א מהל'
בבעלים היא אלא כי קמיבעיא ליה לרמי בר
הגהות הב"ח
וה"ה דמצי למימר דשאל
שמתה כדרכה ופטור ושואל משלם
שאלה הלכה ד סמג
חמא דאגר מינה פרה והדר נסבה (א) שואל
(א) גמ' והדר נסבה מאי
עשין צב טוש"ע ח"מ סי'
מינה פרה אלא מילתא דשכיחא נקט:
לשוכר ור' יוסי אומר תחזור פרה
שואל: (ב) שם נימא ליה
שמ סעיף א:
הוי או שוכר הוי שואל הוי ואתיא שאלה
אי
לבעלים: ואליבא דרבנן. דדינא דשואל
שוכר נמי הוי תיתי שכירות כו'.
❖
כא ו מיי' שם הל' ב
לאו לאוקמא בכילתא:
בבעלים מפקעא שכירות שלא בבעלים או
ולא מסתבר ליה למימר דדוקא
בהדי דמשאיל הוא ולא אצל בעלים
וסמג שם טוש"ע
❖
שם סי שדמ סעי' א:
דלמא שוכר הוי ושכירות כדקיימא קיימא
שאלה שהוסיף להתחייב באונסין
הראשונים לא תיבעי לך דאפילו
גליון הש"ס
מפקיע שכירות שמתחילה:
הוא שואל כיון דלדידה בעי שלומי
ומאי שנא דאי שואל הוי דאתי שאלה
בעל
בנכסי אשתו לא שואל
פטור דשאילה בבעלים היא כי תיבעי
רש"י ד"ה והדר וכו'
בבעלים מפקעא שכירות שלא בבעלים אי
מוסף רש"י
וזכה הוא אף בפרה. קשה
הוי ולא שוכר הוי. [א] ומיהו
לך לר' יוסי דאמר תשלומין לבעלים
שוכר נמי הוי תיתי שכירות בבעלים תיפוק
באושא התקינו. כשהיתה
לי הא בכה"ג לא זכה הבעל
והשתא לא בבעלים היא מאי שואל
נראה לר"י דשומר חנם הוי וחייב
בפירות דהפרה כיון דליכא
סנהדרין באושא, שגלתה
שכירות שלא בבעלים אלא כי קא מיבעיא
הוי ממנה ושואל חייב באונסים ומשלם
בפשיעה ולפי זה הלוקח בהמה
קרנא לדידה. עיין ברש"י
וישבה שם סנהדרין גדולה,
לרמי בר חמא כגון דאגרא איהי פרה מעלמא
כתובות דף עט ע"ב ד"ה
כדאמרינן בר"ה (לא.) גבי
ב
לבעלים או שוכר הוי ופטור מאונסין
לשלשים יום אע"ג דלאו שואל הוי
אוכל דגבי בהמה איכא
עשרה מסעות (לעיל לה.).
והדר נסבה ואליבא דרבנן דאמרי ב) שואל
ומאי שכירותיה שהרי תקנו לה
ולא שוכר דבלשון מקח לקח מכל
האשה שמכרה בנכסי
עורה. ואילו הכא דאגרא
מקום שומר חנם הוי: אלא לוקח
❖
משלם לשוכר לא תיבעי לך דודאי שאילה
מלוג בחיי בעלה.
פרה ל"ש כן. וצע"ג:
חכמים פרקונה תחת פירות אם נשבית:
הקרן (כתובות נ.) להיות
הוי מדרבי יוסי ברבי חנינא. וא"ת
אלא לוקח הוי. ופטור: ומתה.
בבעלים היא כי תיבעי לך אליבא דר' יוסי
הבעל אוכל פירות בחייה
ובעל יורש אשתו דבר תורה: הבעל
ולימא דיורש הוי דהיכא דאיכא פסידא
דאמר תחזור פרה לבעלים הראשונים מאי
וגוף הקרקע יהיה ללוקח
הגהות הגר"א
לכשתמות (לעיל לה.) שאם
מוציא מיד הלקוחות. אלמא אין לה
דאחרינא הוי יורש ולא לוקח כדאמרי'
שואל הוי או שוכר הוי אמר רבא בעל לא
[א] תוס' ד"ה בעל ומיהו
ימות בעלה יזכה בהן ואם
בסוף פ' יש נוחלין (ב"ב דף קלט:) והכא
רשות למכור דהוא הוי לוקח ראשון:
תמות היא ויירשה בעל
כו'. נ"ב אבל הרמב"ם
שואל הוי ולא שוכר הוי ג אלא לוקח הוי
מי מעל. כגון שנפלו לה נכסים
איכא פסידא דאם שאלה האשה יתחייב
יפסידו, ונכסי מלוג הן
חולק:
מדרבי יוסי בר' חנינא דאמר רבי יוסי ברבי
ג)
נכסים שנפלו לה מבית אביה
בגניבה ואבידה אי הוי יורש כדאמר
מאביה משנשאת ועמהן מעות של
או שהכניסה קרקעות שלא
חנינא באושא התקינו האשה שמכרה בנכסי
רבא באלו נערות (כתובות דף לד:)
הקדש ואין ידועין שהן של הקדש
נישומו בכתובתה ולא קיבל
מלוג בחיי בעלה ומתה הבעל מוציא מיד
ואמור רבנן בעל זוכה בהן בכל הנכסים
יתומים שהניח להם אביהם פרה שאולה
בעל עליו אחריות, ואוכל
פירותיהן בחייה כתקנת
הלקוחות בעי רמי בר חמא בעל בנכסי אשתו
ומתה בתוך ימי שאילתה או נאנסה
להשתמש ולאכול פירות ובתקנה זו
חכמים תחת פרקונה,
אין חייבין באונסין משמע דבגניבה
נעשה ו) שליח בנכסי הקדש לקנותם.
מי מעל אמר רבא מאן לימעול לימעול בעל
ולהכי מיקרי מלוג, שמולגן
ואבידה חייבין וי"ל דלא שוייה רבנן
וקא ס"ד שזו היא יציאתם לחולין ואפי'
ומחסרן בעל שאוכל הפירות
דהיתרא ניחא ליה דליקני איסורא לא ניחא
כמליגת הראש (רשב"ם ב"ב
יורש אלא משום פסידא דאלמנתו
בעודן צרורין ומונחין מי מעל בהוצאה
ליה דליקני תימעול איהי דהיתרא נמי לא
קלט:). הבעל מוציא. גוף
ד)
זו: לימעול בעל. דאין היא מוסרתן
כדי שתהא ניזונת מנכסיו כדאמרינן
הקרקע, מיד הלקוחות.
ניחא לה דליקני נימעלו בית דין כי עבדו רבנן
התם אבל משום פסידא דמשאיל
לו אלא מאיליהם נקנים לו ממיתת
והכי מוקי לה בפרק
תקנתא ואמרו בעל לוקח הוי להיתרא
האשה בכתובות (עח:)
אביה: דהיתרא ניחא ליה וכו':
אין לנו לעשות כיורש לחייבו בגניבה
תקנת אושא בגופה של
לאיסורא לא עביד רבנן תקנתא אלא אמר
דהיתרא נמי לא ניחא לה דלקני.
ואבידה שאם ירצה לא ישאילנו דמי
קרקע לאחר מיתה (לעיל
רבא בעל מעל לכשיוציא מידי דהוה אמוציא
לה.) דשויוהו רבנן כלוקח
אלא ע"כ תקנו לו חכמים: נמעלו
דוחקו להשאילו והוי כאילו אפסיד
ד
אנפשיה: בעל בנכסי אשתו מי מעל.
והוא לוקח ראשון (כתובות
ב"ד. של ישראל שבאותו דור שכל
מעות הקדש לחולין איבעיא להו כחש בשר
דאע"ג דבעלמא קנין
נ.)
מי אמרינן בעל מעל שהוא עושה
תקנות משפט תלויה בהן ועל ידיהן
פירות לאו כקנין הגוף
מחמת מלאכה מאי אמר ליה ההוא מרבנן
דמי, בעל בנכסי אשתו
עיקר המעשה שנשאה ועל ידי זה
נוהגות חוקות המתוקנים לצבור מאז
ורב חלקיה בריה דרב אויא שמיה מכלל דכי
אלמוה רבנן לשעבודיה
זוכה במעות או דלמא היא עשתה
והוי כמי שתקנו לו הם קנין זה ונמצאו
משום איבה והוי כלוקח
מתה מחמת מלאכה מחייב נימא (ב) לאו
עיקר המעשה שהיא נשאת לו או
הם המקנין לנכסי הקדש והוציאום
ראשון (ב"ק פח:) משעה
לאוקמא בכילתא שאילתה אלא אמר רבא
שנשאה ולפיכך מוציא שהרי
לחולין: ה"ג כי עבוד תקנתא
דלמא בית דין עשו עיקר המעשה
שתיקנו שיזכה במעות: אמר רבא
קדים מקחו למקחן של
לא מיבעיא כחש
בשר מחמת מלאכה
בהיתרא באיסורא לא עבוד תקנתא:
לקוחות ומיהו להכי אהני
דפטור אלא אפי' מתה מחמת מלאכה
מאן נמעול נמעול בעל. הלא לא
אלא אמר רבא. בעודן צרורין ומונחין
מכירת האשה, שאם ימות
ה
בעלה בחייה ישלם הלוקח
נמי פטור דאמר ליה לאו לאוקמא
עשה שום מעשה דאיסורא לא ניחא
לא קנאם בעל ולא יצאו לחולין ואין כאן
(רשב"ם ב"ב נ.).
ליה דליקני לא היה צריך לטעם
מעילה אלא לכשיוציאם לחולין בעל מעל:
בכילתא שאילתה
ההוא גברא דשאיל
בכילתא. בכילה: ואיתבר. בפשיעה:
זה דאפי' ניחא ליה דליקני הכל
נרגא מחבריה איתבר אתא לקמיה דרבא
מה שבידה אפילו של אחרים ושל
דינא
אמר ליה ו זיל אייתי סהדי דלאו שנית ביה
הקדש לא היה קונה כי לא תקנו
ואיפטר ואי ליכא סהדי מאי ת"ש ה)דההוא גברא דשאיל נרגא מחבריה ואיתבר
לו חכמים וא"כ היאך היה לו למעול
אתא לקמיה דרב א"ל זיל שלים ליה נרגא מעליא א"ל רב כהנא ורב אסי לרב
בנישואין לבדו בלא לקיחת מעות
דינא
אלא לפי שגבי ב"ד הוצרך להאי
טעמא נקטיה נמי הכא אי נמי נקטיה למימר דאפילו לקח המעות לא ימעול כיון דאיסורא לא ניחא ליה דליקני ולא נתכוין לזכות
בשל אחרים ואינו מתכוין בנטילתו להוציאו מרשות בעלים דסבור שהן שלו ואינו מועל אלא כשבא להוציא מרשות בעלים כגון גונב
או גוזל ההקדש מרשות חבירו כדמוכח פ"ק דחגיגה (דף י: ושם) דאמר נטל אבן או קורה של הקדש לא מעל נתנה לחבירו הוא מעל
וחבירו לא מעל ופריך מיגזל גזלה מה לי הוא ומה לי חבירו ומשני בגזבר המסורות לו אבני בנין עסקינן אלמא כיון שהוא ברשותו
שאינו מתכוין להוציאו מרשות בעלים אלא סבר הוא שהוא שלו אינו מועל בנטילתו תמעול איהי איהי נמי לא עשתה כלום דלא ניחא
לה דליקנו בנישואין אלא היתר שתיקנו לו חכמים ואפי' לקחתם ונתנם לו אינה מועלת כיון שאינה מתכוונת להוציא מרשות בעלים אלא
את שלו סבורה ליתן לו נמעלו בית דין וכו': זיל שלים ליה נרגא מעליא. פי' בקונטרס נרגא מעליא אחרת יתן לו והשברים יהיו של
שואל ואין נראה לרבינו שמואל דאפי' גנב וגזלן משמע שיכולין לפרוע סובין כמו מזיק כדאמרי' בפ"ק דבבא קמא (דף ה.) כולן כאבות הן לשלם
ממיטב פי' עשרים וארבע אבות וגנב וגזלן בכללן אלמא מדמה תשלומי גנב וגזלן לתשלומי נזק וא"כ יפרע סובין ומפרש ה"ר שמואל
דמשלם נרגא מעליא היינו שהפחת שהוזל משעת השבירה עד שעת העמדה בדין הוי דשואל ומוסיף על השבירה כשעת העמדה בדין עד
שישוה נרגא מעליא דמדמי ליה רב לגנב וגזלן דאמר שמואל בפרק קמא דבבא קמא (דף יא.) דאין שמין לא לגנב ולא לגזלן אלא
לניזקין ורב אית ליה דאף לשואל ז) אין שמין
והתם מייתי מילתא דרב אמילתיה דשמואל וכל ההלכה איירי התם לעיל מיניה בפחת
נבילה דניזק
הוי ואמרו ליה רב
כהנא ורב
אסי דינא הכי דשברים ברשות משאיל הוזלו דשואל לא הוי כגזלן דגזלן קני לגמרי
גזילה בשינוי
מיתה
ושבירה ולהכי
מהדר ליה
שואל תברי ושמין
לו
כמה היו שברים שוין בשעת שבירה וממליא ליה דמי מאני והוי
פחת