יא:
שנים
אוחזין פרק
ראשון בבא מציעא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ומקומו מושכר לו. וקבל ממנו שם שכר המקום דהכי קתני
ולתנם לבעלים וזה המעשה דר"ג תנן במסכת מעשר שני (פ"ה
א) [עירובין טו. וש"נ],
א [מיי' פי"א מהל' מעשר
מ"ו) גבי ביעור דתנן התם ערב הפסח של רביעית ושל שביעית
סיפא ד) נתקבלו זה מזה שכר. וכל כך למה כדי לקנות מעשר שתהא
ב) [חולין קלד:], ג) גיטין
שני הל' יא]:
צב ב מיי' פ"ד מהלכות
עז:, ד) [מע"ש פ"ה מ"ט],
היה הביעור נותן תרומה ותרומת מעשר לכהן כו' מי שהיו
חצרו קונה לו לפי שהמטלטלין אין קונין אלא או במשיכה או
ה) [דה"ב כא], ו) [שייך
זכייה ומתנה הל' ח
חצרו תקנה לו: נתון לעקיבא. גבאי היה ואותה שנה שנת
פירותיו רחוק ממנו צריך לקרות להם שם פירוש שם הבעלים
לע"א], ז) [וכן ביבמות
ופי"ז מהל' גזילה ואבידה
פו:], ח) [וע"ע תוס'
מעשר עני היתה: כי אתא. רבי
שיקנה אותם ללוי ולכהן ומעשה נמי
הל' יא סמג עשין פב
קדושין כז. ד"ה ומקומו
טוש"ע ח"מ סי' רמג
אבא לסורא אמר להו כו': מטלטלי
בר"ג וזקנים כו' וא"ת ואמאי לא נתן
ומקומו מושכר לו ועישור אחר שאני עתיד
ועיין תוס' ערכין ל. בסד"ה
סעיף כ וסי' רסח סעיף ד:
אגב מקרקעי הקנה להם. ולאו
תרומה גדולה כדתנן בהך דמע"ש
❖
צג ג ד מיי' פי"ז מהל'
למוד נתון לעקיבא בן יוסף כדי שיזכה בו
כט: ולא ידענא],
גזילה ואבידה הל' יא
נותן תרומה ותרומת מעשר לכהן
משום דתקני להם מקומם בתורת
לעניים ומקומו מושכר לו וכי רבי יהושע ורבי
סמג עשין עד טוש"ע ח"מ
שהרי ר"א בן עזריה היה עמו כדקתני
חצר שאפילו הקנה להן חצר אחרת
סי' רסח סעיף ד:
עקיבא בצד שדהו של רבן גמליאל היו
הגהות הב"ח
סיפא עמד רבי יהושע ואמר תרומת
שאינן בתוכה קנוי נמי כדתנן (קדושין
צד ה מיי' פ"ה מהלכות
עומדין אמר ליה דמי האי מרבנן כדלא
א)
(א) רש"י ד"ה כי אתא וכו'
גירושין הל' ב ועיין
מעשר שבו נתון לר"א בן עזריה וי"ל
דף כו.) נכסים שאין להן אחריות
❖
ערים מצורות אשר:
במ"מ סמג עשין נ טוש"ע
גמרי אינשי שמעתא כי אתא לסורא אמר
דתרומה גדולה טרם שנסע הפרישה
נקנין עם נכסים שיש להן אחריות
אה"ע סי' קלט סעיף א ב:
להו הכי אמר עולא והכי אותביתיה אמר
צה ו מיי' שם פ"א הלכה
ונתנה לפי שקלה היתה להפריש
בכסף משנתן הכסף בשביל הקרקע
ב סמג שם טוש"ע
ליה ההוא מרבנן רבן גמליאל מטלטלי אגב
דחטה אחת פוטרת את הכרי וניטלת
והמטלטלין או אפילו קרקע במכר
מוסף רש"י
אה"ע סי' קיט סעיף ג
באומד ועוד שהתבואה היתה כבר
ומטלטלין במתנה נקנין המטלטלין
מקרקעי הקנה להם רבי זירא קבלה רבי
❖
ומקומו מושכר לו. ונתן
בהג"ה וסעיף ו:
ממורחת בביתו של ר"ג כדמוכח
בקנין הקרקע בלא משיכה כדילפינן
לו ר' יהושע פרוטה בשכר
אבא לא קבלה אמר רבא שפיר עביד דלא
המקום ונמצא מטלטלין
בירושלמי ותרומה גדולה מפרישה
בקדושין (שם) מויתן להם אביהם
קבלה וכי לא היה להם סודר לקנות ממנו
נקנין עם הקרקע בכסף,
רבינו חננאל
בשדה מיד אחר המרוח כדאמרינן
מתנות רבות לכסף ולזהב עם ערים
והכי מסקנא דהך מילתא
בחליפין אלא טובת הנאה אינה ממון לקנות
(א) בצורות אשר ביהודה ה): קבלה.
בירושלמי דמעשר שני מצא פירות
במס' מעשר שני (פ"ה
אמר רבן גמליאל עישור
ממנו בחליפין הכא נמי טובת הנאה אינה
מ"ט) ונתקבלו שכר זה מזה,
אחד שאני עתיד למוד
להאי תירוצא: וכי לא היה להן סודר
בשדה מפוזרין מותרין משום גזל
ואע"פ שעדיין לא הופרש
נתון ליהושע (בן לוי)
ממון לקנות על גבי קרקע ולא היא ב)א מתנות
כו'. למה לו לקבל מהן מעות:
וחייבין במעשר ופטורין מתרומה
קריית שם הוא, שאסור
א) ומקומו מושכר לו
כהונה נתינה כתיבא בהו חליפין דרך מקח
אלא. סודר מאי טעמא לא דטובת
דא"א לגורן שתיעקר אא"כ נתרמה
לשהות לחברים דבר שאינו
זה מעשר ראשון. ועישור
מתוקן, ואפילו אכלו ממנו
אחר שאני עתיד למוד זה
תרומה ממנה:
הנאה שהיתה לו לרבן גמליאל
וממכר הוא מטלטלין אגב מקרקע נתינה
אין כאן חיוב מיתה משום
מעשר עני נתון לעקיבא
נתון
ו) ליהושע. וא"ת והא קנסינהו
במעשרות הללו: אינה חשובה ממון.
אלימתא היא רב פפא אמר דעת אחרת
טבל, ומן המותר יפריש
בן יוסף שהוא פרנס והוא
א
מעשרותיו (קדושין כז.).
עזרא וי"ל דס"ל כר"ע דאמר
דתהא נקנית בחליפין. דליכא למימר
יד לעניים ומקומו מושכר
מקנה אותן שאני ומנא תימרא דתנן ראה
נתון לעקיבא בן יוסף.
לו כדי שיזכה בו לעניים
דקודם קנס דוקא ללוי ואחר קנסא
כי קנה ליה ר"ג להאי סודר אקנייה
שנת מעשר עני היתה, ור'
אותן רצין אחר המציאה כו' ואמר רבי ירמיה
ונתקבלו שכר זה מזה
לכהן וללוי כדאמר פ"ב דכתובות
חליפין דידיה בכל מקום שהן דכיון
עקיבא גבאי עניים היה
וכי ר' יהושע ור"ע בצד
אמר רבי יוחנן והוא שרץ אחריהן ומגיען
ב
ובספינה היו שניהם עמו
שדהו של ר"ג היו עומדין.
(דף כו. ושם ד"ה אין) ז) ואם תאמר
דאין לו בהן אלא טובת הנאה שבידו
(שם).
ופרקי' ר"ג מטלטלי אגב
ובעי רבי ירמיה במתנה היאך קבלה מיניה
ר' יוחנן בן גודגדא שאמר לר' יהושע
לתתו לכל מי שירצה אין זו חשובה
מקרקעי אקני להו ומכיון
רבי אבא בר כהנא אע"פ שרץ אחריהן ואין
ממון לחול על זו קנין חליפין: הכא
חזור בך שאתה מן המשוררים ואני
ג
שקיבל ר"ג כסף שכירות
הקרקע זכו הם בקרקע
נמי. גבי קנין קרקע: אינה ממון
מגיען מאי טעמא לאו משום דדעת אחרת
מן המשוערין (ערכין דף יא:) משמע
ובכל מה שבתוכו דקי"ל
לקנות על גבי קרקע. בקנין
שהיו שניהם לוים ובשלהי החליל
מקנה אותן שאני אמר ליה רב שימי לרב
כשם שהקרקע נקנית
(סוכה דף נו:) אמרינן מגיפי דלתות
שהקרקע נקנה בו אלא אפקורי
בכסף ובשטר ובחזקה
פפא הרי גט דדעת אחרת מקנה אותה ג)ואמר
כך שכירות הקרקע נקנית
שבמקדש היו נוטלין שכרן מלחם
בעלמא אפקר גבייהו וכי אוגר להו
עולא והוא שעומדת בצד ביתה או בצד חצרה
בכסף ובשטר ובחזקה.
ד
הפנים ולחם הפנים אינו מותר אלא
מקום קנתה לו חצרו בתורת חצר
ואמרי' אמאי לא אקני
שאני גט ה דאיתיה בעל כרחה מתקיף לה רב
כשאר הפקר: ולא היא. מהאי דכי
לכהנים וי"ל בג' מקומות היו הכהנים
להו ר"ג האי מעשר אגב
ששת בריה דרב אידי ולאו קל וחומר הוא
סודר. ואמרי' משום דעיקר
שומרים בבהמ"ק כדאמרי' בריש מס'
לא היה להן סודר לאו ראיה היא
המעשר ללוי הוא וכי מן
ומה גט דאיתיה בעל כרחה אי עומדת בצד
תמיד ואותן מגיפי דלתות היו נוטלין
למילף מינה דאין טובת הנאה נקנית
השמים הקנוהו לו ואין
ביתה ובצד חצרה אין אי לא לא מתנה
שכרן מלחם הפנים:
בחליפין ועל גבי קרקע דשפיר איכא
לבעלים בו אלא טובת
מקומו מושכר לו. בסיפא קתני
הנאה שהוא רשאי לתתו
למימר מטלטלי אגב קרקעי הקנה
דמדעתיה לא כל שכן אלא אמר רב אשי
לאיזה לוי שירצה. וקי"ל
שקבלו שכר זה מזה וא"ת
להן. ודקשיא לך לקנינהו בחליפין:
חצר
דטובת הנאה אינה נקנית
מתנות. של כהונה ולויה ומעשר עני: נתינה כתיבא בהו. כדכתיב
בחליפין ב) דחליפין דרך
אמאי קבלו שכר היה לו להשאיל להם או להשכיר בחליפין וי"ל דשאלה
מקח וממכר הוא כלומר
וכי
ושכירות אינה נקנית בחליפיןח): בצד שדהו של ר"ג היו עומדין.
(דברים כו) ונתתה ללוי זה מעשר ראשון לגר ליתום ולאלמנה זה מעשר
מקבל הסודר ומקנה לו
וא"ת והלא התבואה היתה בביתו של ר"ג כדמוכח בירושלמי פרק ג'
עני לפיכך אסור להקנותן בסודר דדרך מקח הוא שזה נותן לו כליו
חפץ אחד ומתנות כהונה
כיון דבהדיא כתיבא בהו
תחתיהן ונראה זה כמוכרן לו: נתינה אלימתא היא. מותר להקנות
דמעשרות וביתו של רבן גמליאל היה משתמר ויש לומר דלגבי
נתינה הקנאה אגב קרקע
מתנות כהונה על גבי קרקע: רב פפא אמר. לעולם בתורת חצר
זקנים לא היה משתמר שלא היה הפסק בין תבואתו לתבואתן ואם
נתינה אלימתא היא. רב
תאמר שלהי השואל (לקמן דף קב.) גבי הזבל של בעל הבית מוקי
קנאו ואפילו הכי לא תקשי לעולא דהא דלא בעינן הכא עומד בצד
פפא פירק פירוק אחר
דעת אחרת מקנה אותם
לה בגמרא בתורי דאתו מעלמא ובחצר דמשכיר וכרבי יוסי בר'
השדה משום דדעת אחרת מקנה אותן שרבן גמליאל הקנה להן
שאני. כלומר אם אדם
חנינא והשתא והלא השוכר משתמש בחצר ואם כן הזבל משתמר
מטלטלין שהיו לו בחצר שלהן ולא מהפקירא קנו ונוחה מתנה זו
מקנה לחבירו כלום דבר
לקנות ואע"ג דאין עומד בצד השדה: והוא שרץ אחריהן. הצבי
לדעת השוכר בחצר ואיך יזכה המשכיר בזבל תורי דאתו מעלמא
והדבר ההוא נתון בתוך
שדה מקבל המתנה קנאו
ויש לומר שגם משכיר ביתו פתוח לאותו חצר ומקרי עומד בצד
מהלך והגוזלות מדדין ומתניתין דקתני זכתה לו שדהו כגון שהיה
ואע"ג דאינו עומד בצד
יכול לרוץ אחריהן ומגיען קודם שיצאו משדהו: ה"ג ובעי ר'
שדהו [וע"ע תוספות גיטין עט: ד"ה פנימית]:
שדהו. ומקשי' עליה והרי
ירמיה במתנה היאך. אם היו צבי וגוזלות של אדם אחד והם בתוך
חצר
גט דדעת אחרת מקנה
אותה וקי"ל והוא שעומדת
שדה חבירו ונותנן בעליהן לבעל שדה במתנה היאך הדין מי בעינן והוא שרץ אחריהן ומגיען ואי לא לא קני ומצי נותן למיהדר ביה או
בצד ביתה או בצד חצירה.
לא: קבלה מיניה רבי אבא. להך בעיא מרבי ירמיה דשפיר דק שיש חילוק בין מתנה להפקר ובמתנה אע"פ כו': ואמר עולא. במסכת
גיטין (דף עז:) גבי הזורק גט לאשתו בתוך ביתה או בתוך חצרה: שאני גט דאיתיה בעל כרחה. שהוא נותנו לה ולא ניחא לה למגרשה:
א) נראה דצ"ל שהיה לוי.
ב) נראה דחסר כאן וצ"ל ה"נ
ולאו קל וחומר הוא. מן הטעם הזה יש לדון דכ"ש לקנין אחר: מה גט. דכי איתה בצד חצרה ולא ניחא לה למקנייה אפילו הכי קנייה לה
אינה ממון לקנות ע"ג קרקע
חצרה אמרינן דאי איתה אין אי לא לא: מתנה. דליתה בע"כ דאי אמרה לא בעינא לא קניא: לא כ"ש. דכי אמרה בעינא צריכא שתהא
ולא היא חליפין דרך וכו'
נתינה אינו יכול להקנות
בצד חצרה: אלא אמר רב אשי. לא תתלי טעמא משום דאיתה בעל כרחה אלא גבי מתנה היינו טעמא דלא בעינן עומד אצלה
בחליפין אבל הקנאה אגב
דכיון דמידה אתרבאי לא גרעה משלוחה להיטיב לה ואילו שלוחה שקיבל לה מתנה מי לא קני לה ואפילו אין עומדת בצדו חצרה
קרקע וכו'.
נמי לא שנא הלכך גבי מתנה דזכות הוא לה אנן סהדי דניחא לה שתהא שלוחה וקנייא לה כשליח אבל גבי גט דחוב הוא לה
לא ניחא לה שתהא שלוחה הלכך כי עומדת בצדה על כרחה ידה היא וידה קניא גבי גט על כרחה ואי לא לאו ידה הוא
ולא שלוחה הוא. טעמא דיש חילוק בין גט למתנה ואף על גב דתרוייהו דעת אחרת מקנה אותן משום דהך חצר אף על גב
דאתרבאי משום יד כדאמרן לעיל (דף י:) לא גרעה משליחות דאי נמי לא אתרבאי מונתן בידה הוי נפקא לן חצר משליחות וכי
אצטריך לרבויי משום יד משום קטן וקטנה דלתנהו בתורת שליחות אצטריך וכל היכא דאיתיה לשליחות איתיה לדין חצר הלכך גבי
גט דחוב הוא לה אין חבין כו' כלומר אין אדם יכול לעשות שליח לחוב אדם שלא מדעתו וחצרו נמי לאו בתורת שליחות
מצית לאתויי דתתגרש שלא מדעתה
הלכך בגט לא תרבייה
אלא משום יד ומה ידה דסמוכה לה אף חצירה בסמוכה לה:
גבי