השואל
את הפרה פרק שמיני בבא מציעא צז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דינא הכי. שישלם
לו כלי עשוי ומתוקן ב) והתנן (ב"ק ד' י:) גבי
פחת דמשאיל כמו דניזק וכן פי' ריב"ם אלא שהוסיף ופי' דפליגי
כב א מיי' פ"א מהל'
א) [לעיל פא. צה.],
ניזקין תשלומי נזק מלמד שהבעלים מטפלין בנבילה ששמין לו הנבילה
אפילו היכא דליכא פחת דלרב שנשבר כלי ברשות שואל פותחין לו
ב) נשצ"ל והתניא, ג) לקמן
שאלה ופקדון הל' ג
פ' המקבל דף קט. פי'
סמג עשין צב טוש"ע ח"מ
של בהמתו שמתה ע"י זה שהזיקה לו ועליה מוסיף ומשלם דמיהן ה"נ
שישלם לו דמי נרגא מעליא ואין מלמדין אותו לשלם השברים ומ"מ
❖
מוהל תינוקות. רש"ל,
סי' שדמ סעי' ב:
ישומו לו שברי הראשון ועליהן ישלם
דמיו וזה ילך ויטרח ויקנה לו
אם רצה לשלם השברים בחשבון ישלם אבל לרב כהנא ולרב אסי
כג ב טוש"ע ח"מ סי' שמ
כלי אחר: ואיפטר. דה"ל מתה
מלמדין אותו לשלם השברים כיון
סעי' ג בהג"ה:
דינא הכי ושתיק רב והלכתא כרב כהנא
כד ג מיי' פ"ב מהל'
א
מחמת מלאכה: כה"ג מאי. מי הוי
שהם ברשות משאיל והא דאמר
הגהות הב"ח
שאלה ופקדון הלכה
ורב אסי דמהדר ליה תבריה וממליא ליה
מתה מחמת מלאכה או לא: דנשי
בירושלמי מנין שאין שמין לא לגנב
(א) תוס' ד"ה זיל וכו'
א סמג עשין צב טוש"ע
דמי מנא ההוא גברא דשאיל דוולא מחבריה
א"נ חיים שנים ישלם
ח"מ סי' שמו סעיף א:
קטלוהו. לא היה לו ליפול בידן:
ולא לגזלן ואמר ר' אבא בר ממל
כה ד מיי' שם הלכה ג
הכל: (ב) ד"ה שאלה וכו'
איתבר אתא לקמיה דרב פפא אמר ליה אייתי
וחביל. נתחמם: דנשי קטלוהו.
חיים שנים ישלם ולא מתים עד כאן
דספק גמור הוא דאיכא
טוש"ע שם סעי' יב:
בעל בעילות הרבה ומת: שתלא.
בגניבה בגזילה מנין א"ר בון והשיב
סהדי דלא שנית ביה ואיפטר ההוא גברא
כו ה ו מיי' שם הל' ד
למיטעי כיון שהכל ביום
טוש"ע שם סעי' יג:
אחד וחשיב דררא דממונא.
נוטע כרמים למחצה: אומנא. מקיז
[את] הגזלה אשר גזל לאו היינו שישלם
ג)
דשאיל שונרא מחבריה חבור עליה עכברי
כז ז ח מיי' שם הל' ב
ונ"ב פי' דבלא טענותיהם
דם: ספר. המספר את אנשי העיר
לו חיים ממש בהמה אחרת ולא
וקטלוהו יתיב רב אשי וקמיבעיא ליה כי האי
טוש"ע שם סעיף ד:
יש ספק לב"ד כמ"ש
בתספורת: כשאלה בבעלים דמי.
כח ט מיי' שם פ"ג הל'
סובין אלא ה"ק חיים שנים ישלם
התוס' לעיל דף ב ע"ב וכן
גוונא מאי כי מתה מחמת מלאכה דמי או
ב
ג סמג עשין צב
לקמן דף ק תוספות ד"ה
שאם עודם חיים והוזלו יחזירם כמו
אם משהיה זה במלאכתו שאל הימנה
ולחזו: (ג) ד"ה ביום וכו'
לא אמר ליה רב מרדכי לרב אשי הכי אמר
טוש"ע ח"מ סי' שדמ
שהם אבל הוזלו מתים צריך ליתן
בהמה באותה שעה ומתה פטור:
❖
לאוקמי בהכי: (ד) בא"ד
סעיף ד וע"ש:
אבימי מהגרוניא משמיה דרבא [א] גברא דנשי
רבנן. בני בית מדרשו: שאיל לן
פחת א"נ חיים שישלם הכל משלם
להשביע לשוכר ע"י:
(א)
(ה) בא"ד דדומה קצת
קטלוהו לא דינא ולא דיינא איכא דאמרי אכיל
מר. רבינו נשאל לנו למלאכתנו
בלא פחת כמו (ב"ק ד' סה.) אחייה
שהוא אמת כגון טענת
מוסף רש"י
עכברי טובא וחביל ומית יתיב רב אשי
ללמוד לנו תורה שיושב ומלמד לנו
לקרן כעין שגנב וכן משמע בירושל'
❖
אריסין:
תורה כל היום ואם נשאל ממנו
דקדושין דהתם קאמר מנין שאין
פשיעה בבעלים. אחד מן
וקא מעיין בה כהאי גוונא מאי אמר ליה רב
השומרים שפשע כשהיו
בהמה ומתה ניפטר: אתון שאילתון
הבעלים מטפלים בנבילה א"ר אבא
מרדכי לרב אשי הכי אמר אבימי מהגרוניא
בעלים במלאכתו (לעיל
גליון הש"ס
לי. למלאכתי שכשאני חפץ להתחיל
בר ממל חיים שנים ישלם ולא מתים
. למאן דאמר חייב.
גברא דנשי קטלוהו לא דינא ולא דיינא
צה.)
גמ' איכסיף. גיטין דף כט
במסכת אחרת שלא תשכח ממני אין
משמע דבפחת נבילה איירי ולפי זה
שלא נאמרה פטור בבעלים
אמר רבא האי מאן דבעי למישאל מידי
ע"ב ודף עז ע"ב ע"ז דף
אלא בשואל ושומר שכר,
אתם יכולין למחות בידי: ביומא
הא דפליג ר"א בפ"ק דבבא קמא
❖
כב ע"א:
שחיובן בלא פשיעה, אבל
מחבריה וליפטר נימא ליה ג אשקיין מיא
דכלה. כשדורשין לפני הרגל בהלכות
(דף יא.) דקאמר שמין לגנב ולגזלן
שומר חנם שחיובו אינו אלא
דהוי שאילה בבעלים ואי פקח הוא נימא
בפשיעה אינו פטור משום
הרגל דלא מצי לאישתמוטי למילתא
יש להוכיח דשינוי אינו קונה ולהכי
בעליו עמו הואיל ופשע
ליה שאיל ברישא והדר אשקייך אמר רבא
הגהות הגר"א
אחריתי: אינהו שאילו ליה בשאר
הוי פחת לבעלים וא"ת דר' אלעזר
.
(לעיל פא.)
יומי. שאילו גרסינן: כודנייתא.
גופיה במרובה (ב"ק דף סח.) קאמר
מקרי דרדקי שתלא טבחא ואומנא ספר
[א] גמ' גברא כו'. נ"ב
ד
דכמתה מחמת מלאכה
פרידה: בבעלים. שהיה מסייעו
תדע שסתם גניבה הוי יאוש בעלים
מתא כולהון בעידן עבידתייהו כשאילה
הוא. טור וכן לקמן
בשעת שאילה: למיסר. לראות שלא
כו' מה טביחה דאהנו מעשיו אף
בבעלים דמו אמרו ליה רבנן לרבא שאיל
בסיפא:
ירבו במשאה: ומתה כדרכה בי
מכירה דאהנו מעשיו והיכי אהנו
לן מר אקפיד אמר להו לאפקועי ממונאי
גנב. ואפ"ה חייבין דאי נמי שבקה
מעשיו דטביחה אי שינוי אינו קונה
קא בעיתו אדרבה אתון שאילתון לי ה דאילו
מלאך המות בי
גנב הוה קיימא
אלמא משמע דאהני מעשיו שקנאה
אנא מצי אישתמוטי לכו ממסכתא למסכתא
כדאמרינן בפרק המפקיד (לעיל לו:)
בשינוי מעשה וי"ל דאהנו מעשיו
אתון לא מציתו לאישתמוטי ו ולא היא איהו
הלכך משנגנבה חייב בתשלומין:
לאו דאהנו לענין קנין אלא דאהנו
שאיל להו ביומא דכלה אינהו שאילו ליה
גניבה בבעלים. גניבה זו שאתה
לענין לקלקל ולהפסיד ממון בטביחת
מחייבו בבעלים היא שכירותה בשעת
הבהמה א"נ הא דאית ליה דשינוי
בשאר יומי מרימר בר חנינא אוגר כודנייתא
שכירות כשנכנסה לרשותו ותניא
לא קני היינו במתה מאליה או
בי חוזאי נפק לדלויי טעונה בהדייהו פשעו
לעיל (ד' צה:) היה עמו בשעת
נרגא דאיתבר מאליו אבל בידים
בה ומית אתו לקמיה דרבא חייבינהו אמרו
כגון טביחה קני בשינוי מעשה: כי האי
שאילה אין צריך להיות עמו בשעת
ליה רבנן לרבא ז פשיעה בבעלים היא
שבורה ומתה: מתני' המשאיל
גוונא מאי. תימה מאי קמבעי ליה
$איכסיף לסוף איגלאי מילתא ח דלמיסר
אומר שאולה מתה. אשאל אחת ושכר
הלא מתה ממש מחמת מלאכה וי"ל
טעונה הוא דנפק הניחא למאן דאמר
אחת קאי: ביום שהיתה שאולה מתה.
דאיבעי ליה אם שינה במה שהוליכה
פשיעה בבעלים פטור משום הכי איכסיף
קאי אשאלה היום ושכרה למחר:
למקום שהרבה עכברים מצויין אבל
א)
אלא למאן דאמר חייב אמאי איכסיף לא אין לו לשמור שלא יהרגוהו:
בשעה
ומתה כדרכה בי גנב. ואם
מיפשע פשעו בה אלא איגנובי איגנוב ומתה כדרכה בי גנב הוי ואתו
תאמר מה צריך לומר
לקמיה דרבא וחייבינהו אמרו ליה רבנן לרבא גניבה בבעלים היא איכסיף
דמתה בי גנב ויש לומר משום דבזה
לסוף איגלאי מילתא דלמיסר טעונה הוא דנפק: מתני' ט השואל את
טעו אותם שסברו שמתה בפשיעה:
הפרה שאלה חצי יום ושכרה חצי יום שאלה היום ושכרה למחר שכר אחת
שאלה חצי היום ושכרה חצי
ושאל אחת ומתה המשאיל אומר שאולה מתה ביום שהיתה שאולה מתה
היום. לא זו אף זו קתני
בשעה
לא מיבעיא שאלה חצי היום ושכרה
חצי היום דספק גמור (ב) דאיכא למיטעי שהכל ביום אחד וחשיב דררא דממונא ולהכי קתני בסיפא זה אומר איני יודע וזה אומר איני
יודע יחלוקו אלא אפי' שאלה היום ושכרה למחר אית לן למימר יחלוקו ולא מיבעיא בפרה אחת דספיקא רבה היא אלא אפילו בשתי
פרות יחלוקו: ביום שהיתה שאולה מתה והלה אומר איני יודע חייב. בגמרא מוקי לה ר"נ בשיש עסק שבועה ביניהם וקשה לר"י
דאמאי צריך לאוקומי (ג) הכי דבלאו הכי הוי ליה מחויב שבועה על ידי גלגול דאמר ליה משכיר אישתבע לי מיהת דכדרכה מתה וע"י
גלגול צריך לישבע דשכורה מתה ואינו יכול לישבע דהא קאמר איני יודע ומתוך שאינו יכול לישבע משלם דה"נ מפרש בגמ' מתניתין
דקתני זה אומר שאולה וזה אומר שכורה ישבע ששכורה מתה שנשבע על ידי גלגול וכן במציעתא השוכר אומר ששכורה מתה והלה אומר
איני יודע פטור ואמאי פטור לימא ליה אישתבע לי דכדרכה מתה ועל ידי גלגול איצטריך לישבע דשכורה מתה דאף על פי שהמשכיר
טוען ספק יכול הוא להשביע שוכר על ידי גלגול מן התורה דגמרינן מסוטה בברייתא בפ"ק דקדושין (דף כח. ושם) ובסיפא נמי בזה
אומר איני יודע וזה אומר איני יודע אמאי יחלוקו נימא מתוך שאינו יכול לישבע ע"י גלגול משלם ונראה לר"י דאין מגלגלין אלא
כשנתבע טוען ודאי דומיא דסוטה שטוענת ודאי אבל ברישא וסיפא שהנתבע טוען שמא אין מגלגלין דלא הוי דומיא דסוטה אך קשה
מציעתא שהשוכר טוען ודאי ואור"י דמיירי כשמאמינו המשאיל במה שאומר שכדרכה מתה ואינו מזקיקו לישבע על כך ואינו תימה
דלא הוי דומיא דסיפא דזה אומר שאולה וזה אומר שכורה דמיירי כשאינו מאמינו דאורחא דמילתא הוא דבסיפא דהמשאיל רואה שהשוכר
משקר אין רגיל להאמינו אבל במציעתא רגיל הוא להאמינו כיון שהוא אינו יודע אם משקר אי נמי כולה מיירי כשהמשאיל יודע שמתה כדרכה
ובסיפא עושה עצמו כלא יודע לפי שרוצה (ד) להשביעו ע"י גלגול ששכורה מתה כדי שיודה האמת שהוא יודע ודאי ששאולה מתה אבל
במציעתא אינו רוצה להשביעו ולגלגל עליו אחרי שהוא מסופק ויכול להיות שהוא אומר אמת ואם תאמר והיכי מגלגלין שבועה לעולם
דאפילו כשנתבע טוען ודאי יהא נאמן במיגו דאי בעי אומר איני יודע וי"ל דאין זה מיגו דאין אדם עושה עצמו ברצון מסופק כי אז
נראה שהתובע אומר אמת שטוענו ברי והוא טוען איני יודע ועוי"ל דאין מגלגלין כשטוען תובע טענת שמא אלא בדבר דדומה
קצת (ה) כגון טענת אריסין ואפוטרופסין דשבועות (דף מח: ושם) שרגילין ליהנות משל חבריהם משום דמורו היתרא כדאמרינן התם וכגון
סוטה שרגלים לדבר שקינא ונסתרה ויש לחוש שמא זינתה גם באירוסין ולכך אין מגלגלין במתניתין אלא ע"י טענת ודאי ואם תאמר על
טענת ודאי מנלן
שמגלגלין אפילו על
דבר שאינו דומה אמת כיון
דגלגול מסוטה נפקא לן וי"ל
דילפינן בקדושין מעיקרא ממון בקל
וחומר