צז: השואל
את הפרה פרק שמיני
בבא מציעא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
וחומר מסוטה שלא נתנה לתבעה בעד אחד ובתר הכי קאמר אשכחן ודאי ספק מנלן פי' אע"ג דבסוטה מגלגלין על ספק זהו בשביל
כט א מיי' פ"ג מהל'
א) לקמן קטז: ב"ק קיח.,
שגם עיקר השבועה באה על טענת ספק ולכך מגלגלין (א) מספק דהוי כעין העיקר אבל ממון שעיקר השבועה אינה באה אלא על
ב) [בתוס' כתובות יב: ד"ה
שאלה ופקדון הלכה
רב הונא ועוד בתוספות
ג סמג עשין צב טוש"ע
טענת ודאי מנלן שיגלגלו על ספק תני דבי ר' ישמעאל נאמרה שבועה בחוץ ונאמרה שבועה בפנים כו' והשתא לא מצרכינן תו לק"ו
שבועות מז. ד"ה מתוך
ח"מ סי' שדמ סעיף ד
אלא מגזירה שוה דשבועה שבועה ילפינן לכולה מילתא והשתא ילפינן דמגלגלין אפי' על טענת
ספק כמו בסוטה אע"ג דבממון לא
העתיקו סוגיא דהכא לימא
ע"ש:
ל ב מיי' פ"א מהלכות
הוה כעין עיקר השבועה וילפינן נמי
תהוי תיובתא דרבי יוחנן
ורב נחמן וכו']:, ג) כתובות
טוען ונטען הל"ז ועי'
דמגלגלין בטענת ודאי אפי' בדבר
בשעה שהיתה שאולה מתה והלה אומר
בשעה שהיתה שאולה מתה. קאי
יב: [לקמן קטז: ב"ק קיח.
במ"מ סמג עשין צה טור
שאינו דומה (ב) כיון דהויא כעין העיקר
אשאלה חצי היום ושכרה חצי היום:
עי' ב"ב קלה.], ד) [דף
איני יודע חייב השוכר אומר שכורה מתה
וש"ע ח"מ סי' עה סעיף
א
צח:], ה) [צ"ל כר"ג],
ט:
כמו בסוטה דמגלגלין כעין העיקר:
חייב. לשלם דברי ושמא ברי עדיף:
ביום שהיתה שכורה מתה בשעה שהיתה
לא ג מיי' פ"ג מהל'
השוכר אומר שכורה מתה והלה
ו) [לקמן קי.], ז) [שבועות
ישבע השוכר. ולקמןד) פריך מה שטענו
❖
שאלה ופקדון הלכה
מח.],
שכורה מתה והלה אומר איני יודע פטור
אומר איני יודע פטור.
לא הודה לו והיכא כתובה שבועה זו:
ג סמג עשין צב טוש"ע
זה אומר שאולה וזה אומר שכורה ישבע
ח"מ סי' שדמ סעיף ד וסי'
ואף על גב דבכל שבועת שומרים
יחלוקו. קסבר ממון המוטל בספק
❖
שמה סעי' א וע"ש:
השוכר ששכורה מתה זה אומר איני יודע וזה
חולקין: גמ' רב הונא ורב יהודה
הגהות הב"ח
המפקיד משביעו מספק שהוא אינו
אומר איני יודע יחלוקו: גמ' שמעת מיניה
יודע אם נאנסה הכא שאין יודע
(א) ד"ה ביום כו'
אמרי חייב. ברי ושמא ברי עדיף:
ולכך מגלגלין הספק:
מנה לי בידך והלה אומר איני יודע חייב
אם מתה השאולה אין להשביעו
פטור. אוקי ממונא בחזקת מריה ולא
מוסף רש"י
א)
(ב) בא"ד שאינו דומה
מספק דהוי כאילו אומר המשאיל
תפקיע מספיקא: שיש עסק שבועה
לימא תהוי תיובתא ב) דרב נחמן דאיתמר
רב הונא ורב יהודה
שהוא אמת כיון דהויא
ספק לי אם השאלתיך אם לאו שעל
כעין: (ג) תוס' ד"ה רב
אמרי חייב. לשלם
ביניהן. שנתחייב לו שבועה בטענתו והוא
ג) מנה לי בידך והלה אומר איני יודע רב
הונא וכו' ושמא טוב
אותה טענה אין השואל חייב לישבע
(כתובות יב: ב"ק קיח. לקמן
אינו יכול לישבע דהא אינו יודע קאמר:
הונא ורב יהודה אמרי חייב רב נחמן ורבי
קטז:) דברי עדיף (שם). רב
דלא אמרי' ברי עדיף:
ועוד דהכא אפי' משאיל אומר ברי
אלא (ד) בא"ד אכתי הא דרב
נחמן ור' יוחנן אמרי
יוחנן אמרי בפטור כדאמר רב נחמן גכגון שיש
אמרי' דאינו נשבע אלא ע"י גלגול:
פטור. מלשלם ומכל מקום
יהודה דשמואל הוא
והלה אומר איני יודע פטור.
עסק שבועה ביניהן ה"נ כגון שיש עסק שבועה ביניהן ה"ד עסק שבועה כדרבא
דרב ושמואל: (ה) בא"ד
משבעינן ליה שבועת היסת
❖
תקשי להו מתניתין:
שכן הוא כדבריו שאינו יודע
דאמר
וא"ת לרב הונא ולרב
שהוא חייב לו (כתובות יב:
יהודה דאמרי ברי ושמא ברי עדיף אמאי אצטריך למיתני הכא דפטור דהשתא ברישא אשמועינן דברי עדיף להוציא כ"ש הכא דלהחזיק
וב"ק קיח.) דלא עדיף שמא
מברי, דהא אי נמי הוי טעין
וי"ל דאיידי דתנא ברישא דברי עדיף וחייב השואל תנא נמי סיפא דכי הוי אפכא דפטור השואל אי נמי דברי דמשאיל עדיף מברי דשואל
גליון הש"ס
אין לך בידי כלום הוי
וכן שמא דמשאיל עדיף מדשואל ולהכי איצטריך סיפא לאשמועינן דאפילו ברי דשואל דלא חשיב כולי האי עדיפא משמא דמשאיל:
תוספות ד"ה לימא
משביעין ליה שבועת היסת
לימא תהוי תיובתא דרב נחמן. וא"ת והא מתניתין מוקי לה בסמוך כסומכוס דלא אזיל בתר חזקה ואית ליה ממון המוטל בספק
(ב"ק שם).
וכו' הוי כאילו תרוויהו
מוחזקים. עיין לקמן דף
חולקין ולהכי לדידיה כי איכא ברי ושמא הוי ברי עדיף אפילו להוציא ורב נחמן כרבנן דאית להו המע"ה אי נמי רב נחמן אתי
קטז ע"ב תוספות ד"ה
שפיר כסומכוס דמודה סומכוס היכא דליכא דררא דממונא דהמע"ה וי"ל דלסומכוס דאית ליה ממון המוטל בספק חולקין $ הוי כאילו
לימא:
תרוייהו מוחזקין בו וכיון דלדידיה אהני ברי נגד שמא וחייב הכל הכי נמי הוי ליה למימר לרבנן דאהני נמי ברי נגד שמא לכל הפחות
לומר שיחלוקו: והלה אומר איני יודע. דוקא שאומר איני יודע אם הלויתני אבל הלויתני ואיני יודע אם החזרתי לך מתניתין היא
בהגוזל בתרא (ב"ק דף קיח.) דחייב ומ"מ פריך שפיר לרב נחמן ממתניתין דאע"ג דמודה שמסר לו שתי פרות כיון שמחזיר אחת הוה כאילו
אומר איני יודע אם השאלתני אם לאו וכן בפרה אחת כשאינו יודע אם מתה בעודה שאולה: רב הונא ורב יהודה אמרי חייב ברי
ושמא ברי עדיף. תימה דבריש שור שנגח את הפרה (שם דף מו. ושם ד"ה דאפי') אמר רב יהודה אמר שמואל זו דברי סומכוס אבל חכמים אומרים
זה כלל גדול בדין המע"ה מאי כלל גדול אפילו ניזק אומר ברי ומזיק אומר שמא ואין לומר דרב יהודה דהכא כסומכוס והתם איירי אליבא
דרבנן דאי לסומכוס אהני ברי לרבנן נמי מהני כדפרישית לעיל ועוד דהכא במנה לי בידך דליכא דררא דממונא לא פליג סומכוס וי"ל
דדוקא הכא אית ליה לרב יהודה דברי עדיף דהוי ברי טוב ושמא גרוע אבל גבי ניזק הוי ברי גרוע דלפי שיודע שהמזיק לא היה שם
ולא יכחישנו טוען ברי והשמא של מזיק נמי טוב הוא שלא היה לו לידע ולכך מודה רב יהודה התם דלאו ברי עדיף וא"ת ביש נוחלין (ב"ב דף
קלה. ושם ד"ה אביי) גבי האומר זה אחי אינו נאמן ומסיק דאמרי אחין אין אנו יודעין וקאמר זאת אומרת מנה לי בידך והלה אומר איני
יודע פטור והיכי דייק הא התם מודו כ"ע דפטור לפי שברי שלו גרוע ושמא שלהן טוב שיודע שהאחין אינן מכירין בו אם הוא אחיהם
וי"ל דהתם נמי ירא שמא היום או מחר ישאלו וידעו ששיקר וכן בפ' הבית והעלייה (לקמן דף קטז: ושם) אם היה מכיר מקצת אבניו נוטלן
ומסיק והלה מה טוען איני יודע וקאמר לימא תהוי תיובתא דמ"ד מנה לי בידך כו' פטור משמע דלמ"ד חייב א"ש התם נמי הוי ברי טוב
שרגילות להכיר אבנים אפילו אין בהם סימן וכן משמע התם דמוקי לה כשיש עסק שבועה ביניהן ומתוך שאינו יכול לישבע משלם ואי
אין רגילות להכירו לא משלם כמו ביורשים דלא אמרינן בהו מתוך שאינו יכול לישבע משלם משום דלא הוי להו לידע ומשום הכי נמי בניזק אומר
ברי ומזיק אומר שמא לא אמרינן מתוך שאינו יכול לישבע משלם דלא הוה ליה לידע דהא מודה מקצת הוא שמודה בפרה אבל קשה בפרק
קמא דכתובות (דף יב: ושם ד"ה ר"ה) דפסיק שמואל ה) כרבי שמעון בן גמליאל דאמר היא נאמנת לומר משארסתני נאנסתי וקאמר אביי
הא דרב יהודה דאמר מנה לי בידך והלה אומר איני יודע חייב דשמואל היא דפסיק כר"ג והלא רב יהודה ושמואל מודו היכא דברי
גרוע ושמא טוב (ג) לא אמר ברי עדיף גבי ניזק והתם ברי דידה רע ושמא שלו טוב שאינו יודע כלל מתי נאנסה וי"ל דאביי דאמר
הא דרב יהודה דשמואל היא אית ליה דכלל גדול בדין אתא כדקאמר בריש הפרה (ב"ק דף מו.) א"נ לכי הא למוכר שור ונמצא נגחן ולא לניזק
ברי ולמזיק שמא וא"ת אע"ג דדחי בכתובות ההיא דר"ג אכתי הא דרב יהודה (ד) דרב ושמואל היא דאית להו בפ' כל הנשבעין (שבועות דף
מז. ושם) דלא אמרינן מתוך שאינו יכול לישבע משלם א"כ סברי במנה לי בידך והלה אומר איני יודע חייב דאי לאו הכי תקשי (ה) לה
מתניתין דהכא דלא מצי לשנויי בשיש עסק שבועה ביניהם כדפרישית וי"ל דסברי שפיר פטור ומתני' דאוקמא בשיש עסק שבועה ביניהם
כברייתא דתני ר' אמי התם דדריש בין שניהם ולא בין היורשין ואינהו דרשי בין שניהם שהשבועה חלה על שניהן כדתנא ר"ש בן טרפון
כדהתם וא"ת לרב ושמואל דפטרי בנ' ידענא ונ' לא ידענא מודה במקצת אמאי חייב יהא נאמן במה שכופר במיגו דאי בעי אומר איני
יודע וי"ל דאין אדם טוען ברצון איני יודע כדפרישית במתני': רב נחמן ור' יוחנן אמרי פטור. בבבא קמא (דף קיח. ושם) ובפ"ק
דכתובות (דף יב: ושם) פי' בקונטרס פטור היינו קודם שניתקנה שבועת היסת אבל אחר שניתקנה שבועת היסת חייב לישבע שאינו יודע דאל"כ
כל נתבע יאמר איני יודע ויהיה פטור מכלום: ה"נ כגון שיש עסק שבועה ביניהם. מ"מ במציעתא ששוכר טוען ברי ומשאיל שמא
פטור השוכר משבועה שאין המשאיל יכול להשביעו מספק אע"פ שמודה לו במקצת וא"ת דמשמע הכא דאית ליה לרב נחמן מחויב שבועה
ואין יכול לישבע משלם ובפ' כל הנשבעין (שבועות דף מז. ושם ד"ה הלכתא) גבי היו שניהן חשודין על השבועה חזרה שבועה למקומה דברי ר"מ
ר' יוסי אומר יחלוקו ופליג רב נחמן אר' אבא דסבר התם כמ"ד חזרה שבועה למקומה ומפרש ר' אבא דהיינו למחויב לה ומתוך שאין יכול
לישבע משלם וקאמר התם עבד רב נחמן עובדא דיחלוקו כר' יוסי וי"ל דמוקי מתניתין דהכא כר"מ ומפרש למקומה היינו למחויב לה כדפריש
ר' אבא אבל איהו סבר כר' יוסי אבל קשה דבח"ה (ב"ב דף לד. ושם ד"ה וכל) משמע דהלכה כר' אבא דאייתו אמוראי בתראי מיניה ראיה לפסוק
הלכה וקי"ל ו)כרב נחמן בדיני ועוד דבפ' כל הנשבעין (שבועות דף מז. ושם. ד"ה מתוך) גבי יתומים מיתומים לא יפרעו אלא בשבועה דאמרי רב
ושמואל לא שנו אלא שמת מלוה בחיי לוה אבל מת לוה בחיי מלוה כבר נתחייב מלוה לבני לוה שבועה ואין אדם מוריש שבועה לבניו דסברי דלא
אמרינן מתוך שאינו יכול לישבע או תובע או נתבע משלם אלא פטור ופליגי אדר' אלעזר דאמרז) יורשין נשבעין שבועת יורשין ונוטלין וסבר ר"א
כר' אבא דמתוך שאינו יכול לישבע מי שהוא תובע או נתבע משלם הנתבע וקאמר התם (דף מח:) כיון דלא איתמר הלכתא לא כמר ולא
כמר דעבד כרב ושמואל עבד דעבד כר"א עבד משמע דרב ושמואל עיקר הוי כמו דר' אבא והתם אינו מזכיר דרב נחמן ולא מסתפק
אלא ברב ושמואל ודר"א ונראה לר"ת דבנסכא ובנ' לא ידענא הלכתא כר' אבא דמתוך שאינו יכול לישבע משלם והתם מודה אפי'
רב נחמן וכששניהן חשודים הלכה כרב נחמן ור' אבא נמי מודה התם דיחלוקו וטעמא משום דהתם שניהם היו מחויבין שבועה ואין
יכולין לישבע ולכך שניהם מפסידין כל אחד חצי מטעם דר' אבא כיון דאינו יכול לישבע הנתבע משלם והתובע לא יטול ולכך
יחלוקו והא דקאמר התם רבותינו שבא"י דאמרי חזרה שבועה למחויב לה ומייתי מנסכא דר' אבא לאו משום דר' אבא סבר כרבי
מאיר אלא דמוכח מדברי ר' אבא דסבר בנסכא מתוך שאינו יכול לישבע משלם יש לנו לומר דאיהו נמי פי' מילתיה דרבי מאיר
למקומה למחויב לה ודוקא בחשוד המחויב שבועה דאורייתא אבל בשבועה
דרבנן כגון פוגם שטרו ופוגמת כתובתה ומתה ונפלו
קמי יתמי לא אמרינן מתוך שאינו יכול לישבע מפסידין דאמר רב פפא
(שם) הפוגם שטרו ומת יורשיו נשבעין ונוטלין היינו
טעמא דבשבועה דרבנן לא אמרינן
מתוך שאינו יכול לישבע משלם
כדמשמע
לעיל פרק קמא
(דף ה.) גבי ההוא
רעיא לבד מיתומים
מן